1. עניינה של התביעות שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 20.11.20.

2. התובעת, ג'יבלי אסתר (להלן: "התובעת"), טענה שרכבה נסע ישר בכביש בנתיב נסיעתו. לפתע, בלם רכב המבוטח ע"י הנתבעת 1, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), חתך את נתיב הנסיעה לצד ימין לעבר תחנת האוטובוס. בניסיון למנוע התנגשות עם רכב הנתבעת 1, הסיט הנהג ברכב התובעת את רכבו לצד שמאל. לאחר מכן, הגיח רכב נהוג ע"י הנתבעת 2, לחמיש ענבר (להלן: "הנתבעת 2") והמבוטח ע"י הנתבעת 3, שלמה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 3") בחוסר זהירות ומבלי לשמור מרחק מרכב התובעת, פגע רכב הנתבעים 2-3 ברכב התובעת וגרם לו לנזקים.

3. הנתבעת 1 טענה בכתב הגנתה שלא היה כל מגע בינה לבין רכב התובעת. הנתבעת 1 המשיכה וטענה כי מגרסת התובעת עצמה עולה כי נהג רכב התובעת נהג בחוסר זהירות ולא שמר מרחק מרכבה. לפיכך, האחריות לתאונה מוטלת על רכב התובעת בלבד וככל שנפגע מאחור מרכב הנתבעים 2-3, הרי שעליהם מוטלת אחריות לפגיעה מאחור.

4. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-3 נטען שרכבם נסע בנתיב נסיעתו כדין. רכב התובעת נסע מימין בנתיב תחבורה ציבורית. רכב נוסף שהיה לפני רכב התובעת בלם בפתאומיות לצורך הורדת נוסע. רכב התובעת אשר לא שמר מרחק מהרכב שלפניו, סטה על מנת שלא לפגוע בו, ואגב סטייתו פגעה ברכב הנתבעות 2-3.

5. הנתבעת 3 הגישה תביעה כנגד התובעת ג'יבלי אסתר בלבד בגין הנזקים שנגרמו לרכבה.

6. לאחר ששקלתי טענות הצדדים וראיותיהם, אני סבורה שיש לחלק האחריות לקרות התאונה בין רכב התובעת לרכב הנתבעת 1 בחלקים שווים, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, מעדותו של עד התובעת שוכנעתי כי רכב הנתבעת 1 סטה ימינה באופן מפתיע וחד ללא כל איתות מקדים ובאופן שסיכן את הרכבים האחרים בכביש וצמצמם את מרחק הבלימה לרכב התובעת, אשר נסע מאחוריו וזאת בניגוד לפקודת התעבורה.

ברם, גרסת נהג רכב התובעת לפיה לצורך מניעת התאונה אותת ועבר לנתיב השמאלי לאחר שווידא כי הוא פנוי, לא היתה מהימנה בעיני ולא עולה בקנה אחד עם השתלשלות העניינים המהירה ומסוכנת שתוארה על ידו שקדמה לאירוע התאונה. לפיכך, סבורה אני שסטייתו לנתיב השמאלי היתה מפתיעה מבחינת רכב הנתבעות 2-3 שנסע באותה שעה בנתיב השמאלי כדין. נראה שגם הנהג ברכב התובעת סבר שהאחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעת 1 שנסע לפניו, חתך בפתאומיות ימינה ואילץ אותו לסטות בניסיון למנוע התאונה.

גרסת הנהג ברכב הנתבעת 1 לא היתה מהימנה בעיני כלל ועיקר. מתגובתו במקום להאשמות שהטיח לעברו נהג רכב התובעת, כמו גם מעדותו בפני עולה כי היה מודע לכך שאופן נהיגתו תרם לקרות התאונה. ובהתאם נתן את פרטיו לנהג רכב התובעת. יתרה מכך מעדות נהג רכב הנתבעת 1, עלה שמטרת עצירתו הפתאומית היתה על מנת לרדת מהרכב למקום עבודתו ולאפשר לאשתו להמשיך לנהוג ברכב למקום עבודתה. עצירה זו אינה חיונית, וכשהיא נעשית במפתיע ללא איתות ואזהרה לרכבים האחרים, היא מנוגדת לפקודת התעבורה ויש בה כדי להשית אחריות על רכב הנתבעת 1 לקרות התאונה.

עדות הנתבעת 2, היתה מהימנה בעיני ולפיה נסעה בנתיב השמאלי כדין כאשר לפתע רכב התובעת סטה במהירות וללא אזהרה מהנתיב הימני לעבר נתיב נסיעתה. מהימנה בעיני גרסתה לפיה לאחר התאונה התנצל בפניה נהג רכב התובעת והסביר לה כי סטה לעבר נתיב נסיעתה בניסיון לברוח ולמנוע תאונה עקב עצירתו הפתאומית של רכב הנתבעת 1. עדותה נתמכת במיקום הנזקים ברכב התובעת בפינה השמאלית אחורית עקב סטייתו לנתיב נסיעתה. כן, ניתן ללמוד ממיקום הפגיעה שמעבר רכב התובעת לנתיב נסיעתה לא הושלם.

מהאמור עולה שלא נפל פגם בהתנהלותה של הנתבעת 2 אשר נסעה בנתיב נסיעתה השמאלי כדין, כאשר לפתע התפרץ רכב התובעת מהנתיב הימני לעבר נתיב נסיעתה עקב עצירתו הפתאומית של רכב הנתבעת 1 בנתיב הנסיעה הימני. הנתבעת 2 לא יכולה ולא אמורה לשמור מרחק מרכב הנוסע בנתיב הימני ומתפרץ לפתע לנתיב נסיעתה במסלול השמאלי.

לפיכך, יש לחלק האחריות לתאונה בחלקים שווים בין נהג רכב הנתבעת 1 שכאמור חתך ימינה ועצר בפתאומיות תוך שהוא מסכן הרכבים בכביש וזאת ללא טעם תעבורתי חיוני אלא לצורך ירידה מהרכב, לבין נהג רכב התובעת שלא שמר מרחק כדין מרכב הנתבעת 1 אשר היה מאפשר לו לעצור בבטחה ולהימנע מסטייה לנתיב שמאלי במטרה למנוע קרות התאונה. באותה מידה סטייתו ועצירתו הפתאומית של רכב הנתבעת 1 יכולה היתה להיות עקב ירידת ילד לכביש ומוטלת על רכב התובעת חובה לשמור מרחק מהרכב שלפניו.

7. לפיכך, בתביעה העיקרית – התביעה כנגד הנתבעות 2-3 נדחית. התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת במחציתה. בהתאם, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 3,386 ₪ (50% מסכום הנזק) בתוספת אגרה בסך 760 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, כל אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנתבעת 1 תישא בשכר כל העדים, כפי שנפסק בפרוטוקול הדיון.

בתביעה שכנגד – התביעה כנגד הנתבעת שכנגד, שהיא התובעת בתביעה העיקרית, מתקבלת במחציתה. בהתאם, אני מחייבת את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 8,353 (50% מסכום הנזק) בתוספת אגרה בסך 760 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, כל אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

8. התובעת בתביעה העיקרית והתובעת בתביעה שכנגד ישלמו המחצית השניה של האגרות בתוך 7 ימים מהיום, שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת. למעקב וטיפול המזכירות בלבד.

ניתן היום, ג' סיוון תשפ"א, 14 מאי 2021, בהעדר הצדדים.