1. מונחת לפניי תביעה כספית על סך 79,872 ₪ בגין אי תשלום מלא של דמי הפיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבו של התובע שהיה מעורב בתאונת דרכים עם רכב אחר שהיה מבוטח על ידי הנתבעת.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, לרכב נגרם נזק ישיר בסך 118,247 ₪ ובתוספת שכ"ט שמאי על סך 2,925 ₪ ועוד 2,000 ₪ (הוצאות משפט ועגמת נפש) נגרם על פי הנטען לתובע נזק כולל בסך 123,172 ₪, מתוכו הסכימה הנתבעת לשלם 41,500 ₪ בלבד (40,000 ₪ בגין הנזק ועוד 1,500 ₪ בגין שכ"ט שמאי), אף שלא הייתה מחלוקת בדבר אחריותו של הנהג מטעמה לתאונה.
3. טענת הנתבעת היא כי תביעתו של התובע מופרזת, וכי לא ניתנה לה ההזדמנות לבדוק את רכבו באמצעות שמאי מטעמה, ועל כן יש לדחות את התביעה.

להלן אסקור את טענות וראיות הצדדים ביתר פירוט.

טענות הצדדים וראיותיהם

1. אין חולק כי ביום 25.10.19 ארעה תאונה ברחוב דניה בחיפה, בה היה מעורב רכב התובע (מ.ר. 8044232) ורכב המבוטח על ידי הנתבעת (מ.ר. 18358901).

התובע טען בכתב התביעה שהנתבעת הודתה באחריות מבוטחה לתאונה, אך הסכימה לפצותו בסכום חלקי של 41,500 ₪ בלבד.

כן טען התובע כי הודיע לנתבעת שמכר את רכבו שנפגע בתאונה לצד ג', בהתאם להסכם "טרייד אין" מיום 4.11.19. על פי הסכם זה, מכר התובע את רכבו שנפגע בתאונה בסכום של 370,000 ₪ ורכש רכב אחר ששוויו של 500,000 ₪.

1. בדיון שהתקיים ביום 27.12.21 העיד התובע על נסיבות התאונה וכן על נסיבות מכירת הרכב לסוחר מכוניות (ע' 2, ש' 15):

"הגיע שמאי, חשבתי שהנזק קטן יותר וכשבדקו ראו שהנזק מאוד גדול ונשברו חלקים, פנס ציריות ועוד. מאוד התלבטתי אם לתקן את הרכב או למכור אותו, בסוף עשיתי עסקת טרייד ולקחתי רכב חדש. הוא הלך למוסך כי הרכב לא היה בר נסיעה, בעל המגרש ראה את הנזק והסכים לקחת את האוטו במצבו הניזוק. האוטו החדש היה 500,000 ₪ והרכב הנוכחי היה במחירון 370,000 ₪ לפני התאונה, הוספתי לו 240,000 ₪, הוא הוריד לי 110,000 ₪ על התיקון. האוטו ישב אצלו חודשיים בערך עד שמכר אותו, בינתיים חברת הביטוח פנו אלי ואמרו שרוצים את האוטו, אמרתי להם שהאוטו אצלו, שאלתי אותו והוא אמר שאין בעיה שיכולים לפנות אליו. לא פנו אליו, לא באו. בינתיים חלפו כשלושה חודשים והרכב כבר נמכר. היו להם מיליון הזדמנויות לבוא ולבדוק את האוטו".

בחקירתו הנגדית עמד על גרסתו, ואישר כי ביצע את עסקת ה"טרייד אין" תשעה (9) ימים לאחר התאונה (ע' 3, ש' 4). לשאלה מדוע "בער" לו למכור את הרכב ולקנות רכב חדש תחתיו כה מהר, השיב (ע' 3, ש' 8):

"לא בער, אם הייתי מתקן את האוטו הכל היה עובר חלק אבל בגלל שבחרתי במסלול אחר אנחנו פה. אני נוסע באוטו של חצי מליון ₪, אני לא אסע חודש עם מאזדה 3. לחכות חודשיים שיתקנו לי את הרכב פחות התאים לי, זו זכותי".

1. לאחר עדותו סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם. ב"כ התובע ביקש לקבל את התביעה במלואה, והסביר שהתובע אך מבקש שיוחזר לו הסכום שהפסיד, ובכל מקרה אין הצדקה שלא לפצותו, רק משום שמכר את רכבו ולא דרש את כספי הפיצוי ללא תיקון.

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי התחושה היא שמנסים בכל דרך אפשרית למנוע את בדיקת הרכב, ואף ציין לפרוטוקול (ע' 5, ש' 14): "הנתבעת עשתה בדיקות והוציאה אף חקירה מטעמה על מנת לבדוק מי הוא אותו צד שלישי, הנתבעת הגיעה למבוי סתום בעניין זה. בחקירה שהוצאנו לא נמצא הרכב באותה כתובת ולא יכולנו לאתר את הבעלים. ניסינו לדבר עם בעלת הרכב אך לא הצלחנו לקבל שיתוף פעולה והרכב גם לא היה ברשותה, פעמיים הגיעו וניסו", וטען שנגרם לנתבעת נזק ראייתי בשל כך שלא ניתנה לה האפשרות לבדוק את הרכב.

ב"כ הנתבעת טען כי התובע נמנע מלזמן להעיד את סוחר הרכב שרכש ממנו את הרכב, וכי בעדותו יכול היה זה לשפוך אור אודות מועד מכירת הרכב לצד שלישי (למעשה, צד רביעי), פניות שנעשו אליו לשם בדיקת הרכב ועוד.

1. בסיום הדיון אפשרתי לב"כ הצדדים להגיש לבית המשפט מסמכים המעידים על שווי עסקת ה"טרייד אין", היותו של התובע שכיר (כך שאינו מתקזז מע"מ), שווי התוספות ברכבו (שלא נכללו בדו"ח השמאי), וכן תכתובות בעניין פניות הנתבעת לתובע ולאחרים בעניין בדיקת הרכב.

דיון והכרעה

1. אין חולק כי על פי דו"ח השמאי שצורף גם לכתב התביעה, הוערך הנזק לרכבו של התובע בסך של 118,247.78 ₪ (כולל מע"מ), ואילו שווי הרכב לאחר התאונה הוערך בסך של 352,961 ₪ (שווי רכב בפועל), ו"ערך רכב גולמי" על פי מחירון הוערך בסך של 385,500 ₪.
2. הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי שערך את חוות הדעת וכל טענותיה מתמקדות בכך שלא ניתנה לה האפשרות לבדוק את הרכב, ולכן נגרם לה "נזק ראייתי". כאמור, ב"כ הנתבעת אף טען שהנתבעת מרגישה שניסו בכל דרך אפשרית למנוע את בדיקת הרכב.

לא מצאתי ממש בטענה בדבר נסיון כביכול למנוע את בדיקת הרכב. ראשית, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהתובע ומעדותו, ולא מצאתי כי פעל בחוסר תום לב או שהתחמק מהנתבעת. כבעל רכב יוקרה, ולנוכח התאונה הקשה שעבר רכבו, הוא בחר בחירה לגיטימית לקנות רכב חדש תחת רכבו שנפגע, והתרשמתי מעדותו כי לא פעל חלילה במרמה או בהסתר.

כך, גם טענתו בדבר גובה העסקה נתמכה במסמכים שהוצגו על ידו לאחר הדיון, ולא מצאתי כי אי העדתו של סוחר הרכב מחלישה או פוגעת בטענתו.

1. נתתי גם אמון בגרסתו של התובע לפיה לאחר שפנתה אליו הנתבעת בבקשה לבדיקת הרכב, מסר לה כי הרכב נמכר לסוחר רכב, וכי הרכב היה אצל סוחר הרכב לפרק זמן ממושך, למיטב ידיעתו של התובע.

עיינתי במכתבים שצרפה הנתבעת לעיון בית המשפט לאחר הדיון, ומדובר במכתבים מיום 9.1.20 (שניים במספר) ומיום 2.2.20.

ב"כ התובע הגיב להצגת המסמכים הללו וציין כי אינו מתנגד להגשתם, אף שלא צורפו לכתב ההגנה. לגופם של דברים ציין כי שני המכתבים מיום 9.1.20 בהם הודיעה הנתבעת על שמירת זכותה לבדוק את הרכב וכן ביקשה לבדוק את הרכב, כלל לא הגיעו ליעדם, וכי מכתבים אלו ממילא לא היו רלבנטיים לאור העובדה כי הרכב נמכר כבר ביום 4.11.19.

עוד ציין ב"כ התובע כי מכתב הדרישה הראשוני מטעם התובע נשלח למבוטחת הנתבעת כבר ביום 3.12.19, ואילו המבוטחת הודיעה לתובע ביום 1.1.20 כי לנוכח גובה הנזק הנטען, הטיפול בדרישת התשלום עובר לנתבעת (המבטחת).

1. גם על רקע זה לא מצאתי לנכון לקבל את טענות הנתבעת, בדבר מניעה מכוונת או אף רשלנית מטעם התובע, של בדיקת הרכב.

כאמור, רכב התובע נשוא התביעה כבר לא היה ברשותו ביום 4.11.19, לאחר עסקת ה"טרייד אין", וממילא לא הייתה בידיו האפשרות להעמיד את הרכב לבדיקה במועד בו נשלחו מכתבי הדרישה. כאמור, אין במכירת הרכב בתוך 9 ימים, משום פעולה לא לגיטימית, ואף היא כשלעצמה לא מנעה מהנתבעת לבדוק את הרכב.

בהקשר זה אציין כי המבקשת הגישה לבית המשפט ביום 7.6.21 "הודעה" במסגרתה ביקשה שיינתן צו לבדיקת הרכב על ידי שמאי מטעמה, ובו ביום ניתנה החלטתי לפיה לא ברור למי אמור להיות מופנה צו זה.

ביום 23.6.21 הגישה הנתבעת בקשה למתן צו לבדיקת הרכב, בה ציינה כי לפי שאילתא שהוגשה למשרד הרישוי, בעלת הרכב היא גברת בשם רופינה רוזנצוויג. בו ביום ניתנה החלטתי בה ציינתי כי "לא אוכל לדון בבקשה ללא קבלת עמדת בעליה הנוכחיים של הרכב, שאינה צד להליך זה. ב"כ הנתבעת יגיש את הבקשה בצרוף עמדתה".

הנתבעת לא פעלה בהתאם להחלטתי זו, ורק במהלך הדיון שהתקיים ביום 27.12.21 ציין שהנתבעת לא זכתה לשיתוף פעולה מצד בעלי הרכב, אך כאמור הנתבעת גם לא טרחה לציין זאת לאחר החלטתי מיום 23.6.21 או עובר לדיון בכלל.

הנתבעת גם לא ביקשה לזמן לחקירה נגדית את השמאי מטעם התובע, ולא הצביעה ולו על כשל אחד בחוות דעתו.

1. לנוכח מכלול הנסיבות הללו, לא רק שיש לדחות את הטענה בדבר מניעה מכוונת או רשלנית מצד התובע את בדיקת הרכב, אלא גם שאין ממש בדבר "נזק ראייתי" שנגרם לנתבעת.

גם לא מצאתי כי אי זימונו של סוחר הרכב מקים בנסיבות העניין את החזקה לפיה עדותו הייתה מקעקעת את עדות התובע, או שהיה בה כדי לשפוך אור אודות מניעה כביכול של התובע מהנתבעת לבצע בדיקה של הרכב.

בשולי הדברים אעיר כי הנתבעת בחרה לשלם לתובע סכום חלקי בסך 40,000 ₪ (ועוד 1,500 ₪ בגין שכ"ט שמאי), כך שלא התנערה מאחריות הרכב המבוטח על ידה לתאונה, וזאת בטרם בדיקה של הרכב שנפגע. לא ניתן כל הסבר מדוע דווקא סכום זה בסך 40,000 ₪ היה סכום שאינו במחלוקת, ובמקביל לא הצביעה הנתבעת על כל פגם בחוות דעת השמאי מטעם התובע, כאמור לעיל.

גובה הפיצוי הראוי

1. מכאן יש לדון בגובה הפיצוי הראוי לתובע. כאמור, על פי חוות דעת השמאי, שווי רכב התובע בפועל לאחר הפגיעה היה 352,961 ₪, ובשווי רכב זה יש להתחשב בעת חישוב הפיצוי הראוי (ולא בשווי רכב "גולמי"). כן לא הוצגו לבית המשפט כל ראיות בדבר שווי האביזרים או התוספות לרכב, ועל כן אין להעריך את שווי הרכב בפועל בסכום העולה על 352,691 ₪.

התובע העיד שמכר את רכבו במסגרת עסקת ה"טרייד אין" על פי הערכת שווי של 370,000 ₪, ועל כן יש לקזז סכום בסך 17,309 ₪ מגובה הפיצוי הראוי.

כן מצאתי כי שכר טרחת השמאי הנתבע (2,925 ₪) הינו גבוה יתר על המידה, ובנסיבות העניין אני מעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סך 2,000 ₪ בלבד (מתוכם שולמו כבר 1,500 ₪).

בנסיבותיו של תיק זה, ובפרט לנוכח העובדה כי בתיק התקיימו שתי ישיבות, יש מקום לפסוק את הוצאותיו של התובע בסך 1,000 ₪.

1. על כן, גובה הפיצוי בגין הנזקים הישירים מועמד על סך של 60,938 ₪, ובתוספת 500 ₪ בגין שכ"ט שמאי שלא שולם, הסכום לפיצוי הינו 61,438 ₪.

סיכומו של דבר

1. התביעה מתקבלת בעיקרה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
2. פיצוי בגין הנזק בסך 61,438 ₪.
3. אגרת בית המשפט בסך 1,996.8 ₪ (שתי מחציות האגרה).
4. הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.
5. שכ"ט עו"ד בסך 7,188 ₪ (כולל מע"מ).

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ג' שבט תשפ"ב, 05 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.