כמצוות המחוקק אני מודיעה בפתח הכרעת הדין כי אני מזכה את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. להלן נימוקיי.

1. הנאשם הועמד לדין בגין עבירה של חנייה על מדרכה, בהעמדת שני גלגלים בלבד על המדרכה, ובלבד שנותר מעבר של 130 ס"מ לפחות על המדרכה, ומותרת החנייה בכביש בו הועמדו שאר גלגלי הרכב, לפי סעיף 6(ד)(2א) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד 1983. המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט והנאשם ביקש להישפט.
2. בדיון ההקראה מיום 6/7/20 טען הנאשם כי מדובר במקום חניה שהוא שוכר ברחוב גרשון, בסמוך למשרדו. החנייה משמשת את הנאשם כבר משך 3 שנים ומעולם לא קיבל דוח ולשיטתו השאיר מעבר להולכי רגל של כמטר וחצי. המאשימה טענה כי מהתמונות המצורפות לדוח ניתן ללמוד כי חנייתו של הנאשם מסומנת בריבוע לבן ורכבו חורג לכיוון המדרכה. המאשימה אמרה גם כי לא ניתן להסתפק באזהרה בעניין זה (עמ' 2, ש' 2).

התיק נקבע להוכחות.

1. ביום 5/4/21 התנהל דיון הוכחות בפני.
2. מטעם המאשימה העיד הפקח, מר שגיא גזל, אשר ערך את הדוח ת/1 שניתן לחובת הנאשם ביום 24/9/19 בשעה 17:48 וצילם את התמונות המצורפות אליו (להלן: "הדוח").
3. הפקח העיד כי ההנחיות לגבי חניה על מדרכה אשר גולשת ממקום חניה מסומן, הוא כי בתחילה ניתנות אזהרות ואחרי תקופה מסוימת אכיפה באמצעות דוחות (עמ' 3, ש' 15). במקרה הנוכחי רכבו של הנאשם גלש מחוץ לתחום המסומן ועל כן נערך הדוח.
4. בחקירתו הנגדית השיב הפקח כי לו היה נותר במדרכה מעבר להולכי רגל ועגלות, שהוא נמוך מ-1.30 מ', היה הקנס בגובה 500 ₪ ומאחר ובמקרה דנן נותר מעבר רחב יותר- הדוח על סך 250 ₪. הפקח נשאל מדוע לא צילם את הרכב גם מלפנים, על מנת להבחין אם אכן 2 גלגלים היו על המדרכה, והשיב כי הרכב מצולם מאחור (עמ' 4, ש' 9). הנאשם הפנה את הפקח לכך שבתמונה בת/1 ניכר שרק חצי מהגלגל של רכבו חורג מהפס הלבן (מהחניה) והפקח השיב כי הגלגל גולש ועובר ביותר מ-20 ס"מ.
5. בעדותו בפני ביהמ"ש סיפר הנאשם כי החניה נמצאת ברחוב גרשון 13, בצמוד למשרדיו והוא שוכר את החניה כפי שניתן לראות בתמונה בת/1 ובתמונה שצילם בעצמו (נ/1). הנאשם הסביר כי מאחר ודלת הנהג צמודה לקיר, קשה לפתוח ולצאת מן הרכב, ובייחוד הקושי נוגע אליו שכן הוא נכה בשיעור של 26%. הנאשם הסביר, כפי שניתן גם לראות בתמונות, כי הרכב לא חנה על הכביש ועל המדרכה, אלא החניה היא בשטח הפרטי כאשר ישנה גלישה של חצי גלגל על שטח המדרכה. לשיטת הנאשם זוהי התעמרות.
6. בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם כיצד לא ידע עד להיכן מותר לחנות והשיב כי הוא יודע, מדובר ברכב גדול ובמגבלותיו הוא חנה באופן שהותיר מרווח של 1.50 מ' (עמ' 5, ש' 6). הנאשם שב וטען כי רק הגלגל האחורי של רכבו חרג מהקו הלבן, כי הרכב חנה באלכסון וחלקו הקדמי לא חצה את הקו.
7. המאשימה בסיכומיה ביקשה להרשיע את הנאשם שכן אין מחלוקת שרכבו חנה על המדרכה. גם אם מדובר בחניה פרטית, הרכב גלש לתחום המדרכה שמיועדת להולכי רגל שכן המבחן להגדרת מדרכה הוא מבחן פונקציונלי. עוד טענה המאשימה כי במקום בו חנה הנאשם יש הפרדה בין הכביש למדרכה והמכוניות חונות על שטח המדרכה (עמ' 6, ש' 6). לדידה, אין משמעות לטענת הנאשם ולפיה רק גלגל אחורי של רכבו חצה את הקו הלבן וזאת לאור תקנה 72(2(א) ופסק דין בעניין מ"י נ' חלאוי, ח"נ 21800-01-19.
8. הנאשם סיכם וטען כי בדיון האחרון הוצע לו לשלם סכום נמוך מסכום הקנס ושב על טענותיו ולפיהן החריגה משטח החניה בבעלותו היא של כחצי גלגל, משכך לא מדובר בעבירה ולא היתה כל הפרעה לעבור במדרכה שנותר בה 1.50 מ' פנויים.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתמונות ובמסמכים שצורפו, מצאתי לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו. גרסתו, אשר נשמעה בפני, ומצאתיה קוהרנטית ואמינה, מחוזקת בתמונות, הן תמונה ת/1 שצולמה על ידי הפקח והן נ/1 שצולמה על ידו.
2. הנאשם חנה את רכבו בחניה אותה הוא שוכר ומצויה לצד מדרכה. מן התמונות שהוגשו ניתן ללמוד כי בין מקום החניה של הנאשם אל הכביש מפרידה מדרכה, וכי מדובר במדרכה רחבה. עוד עולה מן התמונה בת/1, מעדותו של הפקח ומדברי הנאשם- כי רכבו של הנאשם חונה בשטח החניה המותרת, אלא שגלגל אחורי ימני של רכבו חונה כאשר חציו על הפס הלבן (שטח החניה) וחציו על המדרכה; כ-20 ס"מ כפי שטען הנאשם.
3. הפקח לא צילם את רכבו של הנאשם מן החזית, ועל כן אני מקבלת את גרסת הנאשם, כי חנה באלכסון וכי החלק הקדמי של רכבו לא חרג משטח החניה, כפי שטען כבר בדיון ההקראה מיום 6/7/21 (ראה עמ' 2, ש' 7).
4. משכך, מדובר בחריגה של כ-20 ס"מ בקירוב לתוך שטח של מדרכה, כאשר חצי גלגל של רכבו של הנאשם נמצא בתוך שטח החניה.
5. אני מקבלת את דבריו של הנאשם ולפיהם זוהי הפעם הראשונה שמקבל הוא דוח בגין החניה במקום; על אף שהוא חונה במקום כ-3 שנים, שאחרת, היתה המאשימה טוענת אחרת.
6. בעדותו של הפקח בפני, טען הוא באופן ברור, כי ההנחיות באשר לאכיפת חניה באופן הגולש משטח מסומן על המדרכה- היא כי ניתנת אזהרה ורק לאחר מכן אכיפה בדוח. במקרה שלפני לא נטען על ידי המאשימה כי קדמה למתן הדוח אזהרה; זאת על אף שהחניה משמשת את הנאשם כאמור משך 3 שנים ועל אף שרכבו נמצא ברשותו כ-4 שנים (עמ' 5, ש' 8). מטעם זה בלבד היה מקום לאפשר לנאשם 'ליהנות' אף הוא מן ההנחיה ובטרם רישום דוח, ביחוד בנסיבות בהן קיימת גלישה מינורית, להסתפק באזהרה.
7. סעיף העבירה שיוחס לנאשם הינו, כפי שהבהיר הפקח, בחלופה המקלה של הסעיף, שכן נותר במדרכה שטח של 1.30 מ' לפחות למעבר עגלות. התמונה בת/1, כמו גם נ/1, מראה כי מדובר במדרכה רחבה וכי חניית רכבו של הנאשם באופן שחנה לא הפריעה לתנועת הולכי הרגל ולא הקשתה על מעבר עגלות נכים או ילדים.
8. משכך, החניה של הנאשם כפי שחנה נכנסת בגדר הסייג לאחריות פלילית לפי סעיף 34 י"ז לחוק העונשים, התשל"ז – 1977:
9. מיום 23.8.1995
10. תיקון מס' 39
11. ס"ח תשנ"ד מס' 1481 מיום 23.8.1994 עמ' 357 (ה"ח 2098)
12. הוספת סעיף 34טז

"34יז. לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך."

19. סייג לאחריות פלילית של זוטי דברים, יחול כאשר מדובר במעשה קל ערך בהתחשב בארבעת ההיבטים המוזכרים בו – טיב המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, כאשר ההיבט של האינטרס הציבורי הוא החשוב בהם (ראה: ת"פ (שלום ת"א) 16830-09-15 מדינת ישראל נ' פלונית (נבו 06.11.2017), בו הפניה אל ע"פ 7829/03‏ מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ [פורסם בנבו] (2005) וספרו של יעקב קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון: חלק מקדמי וחלק א': כללי, 682-683 (2012)).

20. בעניינינו, משמדובר בחניה פרטית אשר הנאשם שכר בתשלום, ואשר היא מתוחמת באמצעות סימון לבן וממוקמת באחד מצדדיה של המדרכה, הרי שגם הרשות בשיקוליה, בחנה ומצאה כי ניתן לאפשר את החניה במקום. הפקח לא תיעד את החניה גם מחזית הרכב, כך שכל שניתן לומר הוא שגלגל אחד של הרכב נמצא כאשר בחציו על הסימון ובחציו לא. משכך, מדובר במעשה קל ערך בנסיבותיו ואף בתוצאותיו שכן אין חולק שלא נפגעה זכותם של הולכי הרגל, בהם נכים ועגלות ילדים, להשתמש במדרכה. גם האינטרס הציבורי לא יצא נפגע בעניין זה, שכן מדובר בעניין מינורי ולאור דברי הפקח, שבדרך קבע במקרים כאלה, ניתנת אזהרה טרם רישום הדוח; אזהרה ממנה לא זכה הנאשם ליהנות.

21. אשר על כן, כאמור בפתח הדברים, אני מזכה את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשפ"א, 27 אפריל 2021, בהיעדר הצדדים