1. בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 5.8.2019 בין משאית שבבעלות התובע, בה נהג עומר זועבי, לבין רכב מסוג טויוטה שבוטח על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת), בה נהג הנתבע מס' 1, נגרם נזק למשאית. בהתאם למכתב מיום 7.11.2019 (נ/1) ששלחה הנתבעת לתובע, היא הכירה באחריות לתאונה ושילמה לתובע פיצוי בגין נזק ישיר ושכר טרחת שמאי. עם זאת, כפי שהבהירו באי כוח הצדדים בישיבה ביום 7.6.2021, נותרה מחלוקת ביניהם אשר לנזק של 16 ימי עמידה, בגינו הגיש התובע את התביעה הנוכחית בסדר דין מהיר בסך 56,240 ₪.

2. לכתב התביעה צורף אישור רואה חשבון, יאסין ויסאם, מיום 19.9.2019 (ת/2) ובו נכתב כי ההכנסה היומית ברוטו מהפעלת המשאית היא כ-3,415 ₪ לא כולל מע"מ. כמו-כן, צורפה חוות דעת מיום 7.9.2019 (ת/1) של השמאי שמוליק גולד ובה נכתב כי הרכב שהה במוסך שלושה ימים. במכתב מטעם מרכז שרות אמיל דיזל מיום 24.9.2019 (ת/3) נכתב כי המשאית הגיעה למוסך ביום 6.8.2019 ונמסרה לתובע ביום 21.8.2019. צוין במכתב כי נדרשו שלושה ימי עבודה לצורך תיקון המשאית וכי נוצר עיכוב בעקבות מחסור בחלקי חילוף. בכתב התביעה פורטו נסיבות התאונה וראשי הנזק, ונכתב כי בגין ימי עמידה נגרם נזק של "16*3,415 - 56,240 ₪". לא הייתה התייחסות נוספת בכתב התביעה לימי העמידה ולא פורט בו מדוע נדרשו 16 ימי עמידה, היכן שהתה המשאית בימים אלו ובאילו ימים. לכתב התביעה צורף תצהיר של עובדת משרד בא כוח התובע, גב' רוזה מנסור, לאימות העובדות שפורטו בכתב התביעה, ללא התייחסות עובדתית לסוגיית ימי העמידה.

3. הנתבעת צירפה חוות דעת מיום 21.9.2020 של השמאי יצחק זריהן (נ/2) ובה התייחסות ל-16 ימי העמידה. מסקנת השמאי הייתה כי בהתאם למסמכים שהגיש התובע לא ניתן לבסס את רכיב הנזק של 16 ימי עמידה.

4. התובע העיד שהמשאית נכנסה למוסך ביום התאונה למשך 16 -17 ימים כיוון שלא היו חלקים במוסך. הוא העריך כי נגרם לו נזק של 3,500 - 3,700 ₪ ברוטו ביום. בחקירתו הנגדית השיב התובע כי הוא עוסק בהובלת גרעיני חיטה ובהובלות של תוצרת חקלאית. לדבריו, יש ברשותו שלוש משאיות שמבצעות שתי הובלות ביום הלוך וחזור. הוא הבהיר כי בזמן שהמשאית שהתה במוסך הוא נעזר במוביל משנה וסיפק את הסחורה כנדרש.

5. בהתאם לראיות שהוצגו מקובל עליי כי נדרשו שלושה ימים כדי לתקן את המשאית. אולם, ככל שהמשאית שהתה במוסך תקופה ממושכת יותר בשל מחסור בחלקי חילוף, אין לכך קשר סיבתי לתאונה עצמה שגרמה לנזק שתיקונו דרש שלושה ימים.

6. עם זאת, נזקיו של התובע בגין השבתת המשאית לא הוכחו. התובע צירף אישור כללי של רואה חשבון על הכנסה יומית ברוטו מהמשאית ללא פירוט וללא התייחסות לנתונים ולמסמכים עליהם התבססה קביעה זו. בחקירתו הנגדית הסביר רואה החשבון ויסאם כי מדובר בחישוב כללי שמבוסס על ההכנסות ועל הוצאות קבועות של דלק ושכר נהג. לדבריו, קיימות הוצאות נוספות ולכן מדובר בסכום ברוטו. הוא השיב כי לא התייחס להוצאות בגין שימוש במוביל משנה. בנוסף, התובע העיד שלא הייתה פגיעה בפועל בהובלות בגין השבתת המשאית ובהכנסה. לא הוצגו אסמכתאות על הוצאות בגין מוביל משנה בתקופת ההשבתה ולא הוכח נזק ספציפי שנגרם לתובע בגין השבתת המשאית. לפיכך, משלא הוכח נזק בגין ימי השבתה, דין התביעה להידחות.

7. לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת מס' 2 (איילון) באמצעות בא כוחה שכר טרחה בסך כולל של 4,000 ₪.

ניתן היום, י"ח אלול תשפ"א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.