1. לפני בקשת הנושה האם להקצבת מזונות ביתו הקטינה של היחיד, אשר נולדה לאחרונה, וזאת בהתאם לסעיף 179(א)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח -2018 (להלן: "החוק").
2. מבקשת היחיד למתן צו לפתיחת הליכים עולה, כי חובותיו עומדים על סך של כ-571,000 ₪. ביום 30/8/20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד, לבקשתו, במסגרתו הושת עליו  תשלום חודשי בסך של 150 ₪. כמו כן, נקבע כי על היחיד לשלם דמי מזונות לילדיו הקטינים בהתאם לפסק הדין למזונות שניתן בעניינם. יובהר כי מדובר בחמשת ילדיו של היחיד מאשתו הראשונה.
3. היחיד גרוש, ולו חמישה ילדים מגרושתו הראשונה. לאחרונה, בחודש מרץ 2021, נולדה ליחיד תינוקת מבת זוגו לשעבר, היא המבקשת. הבקשה לקציבת מזונות מתייחסת למזונות ביתו התינוקת.
4. בהתאם לפסק דין מיום 17/6/21 של בית הדין השרעי בנצרת, חויב היחיד בדמי מזונות בסך של 1,200 ₪ בחודש בגין ביתו התינוקת. פסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים.
5. לאחרונה, הוגשה בקשה לביטול ההליך מטעם גרושתו של היחיד ואם חמשת ילדיו, בה נטען כי היחיד אינו עומד בתשלומי המזונות השוטפים. הבקשה הועברה לתגובת היחיד וטרם הוכרעה.

עמדת הנאמן

1. לעמדת הנאמן, אין הוא מתנגד לבקשת הנושה לקציבת מזונות הבת בסך של 1,200 ₪.
2. צוין כי היחיד בן 48, משתכר כ-6,500 ₪ בחודש מעבודתו בתחום הבנייה, ומתגורר עם הוריו בדירתם. ליחיד 6 ילדים קטינים, 5 מגרושתו הראשונה ותינוקת מהמבקשת.
3. בהתאם לצו לפתיחת הליכים, חוייב היחיד לשלם דמי מזונות לחמשת ילדיו הקטינים בהתאם לפסק הדין, סך של 1,600 ₪ בחודש. צוין כי הילדים שוהים בעיקר בפנימיה ודמי המזונות אמורים לממן שהות בסופי שבוע אצל האם.

עמדת היחיד

1. היחיד טען כי מצבו הכלכלי קשה ומשכך ביקש לקצוב את דמי מזונות הקטינה על סך של 800 ₪ בחודש. נטען כי בחודשים האחרונים היחיד עבד באופן חלקי בלבד, כי הכנסתו דלה וכי הוא משלם דמי מזונות בסך 1,600 ₪ בחודש לאשתו הראשונה.

עמדת הממונה

1. ב"כ הממונה הצטרף לעמדת הנאמן. נטען כי דמי המזונות שנפסקו בפסק הדין הינם ברף הנמוך.

דיון והכרעה

1. סעיף 179 לחוק חדלות פירעון שכותרתו "הקצבה לזכאי מזונות" קובע כדלקמן:

"(א)    היה ליחיד חוב מזונות שהוא חייב בו על פי פסק דין ושזמן פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים, יחולו הוראות אלה:

(1)      עם מתן הצו לפתיחת ההליכים, יורה הממונה כי לאדם הזכאי למזונות יוקצב סכום שישולם לו, מעת לעת, מהכנסתו של היחיד מעבודה או מכל מקור אחר או מתוך נכסי קופת הנשייה, עד להכרעת בית המשפט בעניין זה; הסכום שיוקצב יהיה בגובה הסכום ששולם לזכאי למזונות לפני מתן הצו לפתיחת הליכים, אלא אם כן מצא הממונה כי יש הצדקה להפחיתו;

(2)      עם מינויו, יפנה הנאמן לבית המשפט בבקשה שיורה כי לאדם הזכאי למזונות יוקצב סכום שישולם לו, מעת לעת, מהכנסתו של היחיד מעבודה או מכל מקור אחר או מתוך נכסי קופת הנשייה, עד לסיום תקופת התשלומים ואם ניתן לו הפטר לאלתר – עד למועד מתן ההפטר בצו לשיקום כלכלי.

   (ב)   הממונה או בית המשפט, לפי העניין, רשאי להקציב סכום כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2) אף אם לאחר ההקצבה דמי המחיה שיישארו בידי היחיד לפי סעיף 156 או סעיף 162(א)(1) יפחתו מהסכום הפטור מעיקול לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

   (ג)    הקצבה לפי סעיף קטן (א), דינה כדין תשלום על פי פסק דין."

1. תנאי להקצבת מזונות על ידי בית המשפט של חדלות פירעון, הוא קיומו של פסק דין למזונות של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי. נפסק, כי חרף השינוי שחל בעניין זה בסעיף 179 לחוק חדלות פירעון לעומת סעיף 128(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 - הדרישה למתן פסק דין כתנאי מקדים לקציבת המזונות - עודנה קיימת (רע"א 3239/18 יעקב ז'ק בנזקר נ' עו"ד מיכאל גבור [פורסם בנבו] (31/5/18)).
2. ככל שלא קיים פסק דין המחייב במזונות, על הזכאי למזונות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי, על מנת שידון בצרכי הקטינים ורק לאחר שיינתן פסק דין, ולו למזונות זמניים, יוכל לפנות לנאמן כדי שיגיש בקשה להקצבת מזונות (עודד מאור ואסף דגני ההפטר - חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים, כרך א', עמ' 208, (2019) (להלן: "עודד מאור ואסף דגני").
3. תכליתה של הקצבת המזונות היא לאזן בין האינטרסים המתחרים של הנושים, הזכאי למזונות והחייב עצמו. מלאכת האיזון האמורה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. העקרונות שישקלו הם צרכי הזכאים למזונות, הכנסותיו של היחיד והכנסותיו העצמאיות של הזכאי למזונות. מטבע הדברים, יכול וראוי שהסכום שייקצב בהליך יהא נמוך באופן משמעותי מן הסכום שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, שכן כאשר חייב במזונות נקלע להליכי חדלות פירעון, תהיה לכך השפעה על הזכאים למזונות. המשמעות היא, שסכום המזונות עשוי לפחות במידה ניכרת על מנת לאזן בין הזכאים למזונות לבין זכויות הנושים להיפרע מחובם, כאשר סכום הקצבת המזונות נקבע בהתאם לסכום המינימלי הדרוש לצרכי הזכאים למחייתם בצורה מכובדת וללא הוצאות מופרזות  (עודד מאור ואסף דגני, עמ' 208-211, בדגש על עמ' 211; עמ' 16-17 בהתייחס לס' 128 לפקודה). הסכום שיפסק לבקשת הנאמן ניתן לשינוי בהינתן נסיבות או גילויים חדשים (עודד מאור ואסף דגני, עמ' 212).
4. לסיכום, ראו בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (23/2/20), עמ' 19:

"בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חדלות פירעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי הרלוונטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חדלות הפירעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פירעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פירעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נלקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת" ..."

1. לאחר שנתתי דעתי לאמור בבקשה; לעמדת הנאמן; לעמדת הממונה; לעמדת היחיד והנושה - ובשים לב לנסיבותיהם של היחיד והנושה, לרבות גילה של הבת, אני רואה לקצוב את דמי המזונות על הסך הקבוע בפסק הדין למזונות, סך של 1,200 ₪ בחודש.
2. דמי המזונות ובסך כולל של 1,200 ₪ ישולמו במישרין לנושה עד ה-28 לכל חודש עבור אותו חודש.
3. יודגש, כי על היחיד לשלם את דמי המזונות במלואם ובמועדם, ואי עמידתו בתשלומים עלולה לגרור את ביטול ההליך, על כל המשתמע מכך (השווה: ע"א 3414/19 מיכאלי שבתאי יגיל נ' עו"ד הראל אורן - המנהל המיוחד [פורסם בנבו] (23/2/20)).

ניתנה היום, ט"ז אב תשפ"א, 25 יולי 2021, בהעדר הצדדים.