1. בפניי בקשה לביטול איסור שימוש על רכב נושא לוחית רישוי 55-179-16 מיום 11.6.2020 למשך 60 יום נוספים. הבקשה הוגשה על ידי בעלת הרכב –המבקשת- סבתו של נשאת אבו מרחייה (להלן: "הנהג").
2. באירוע הראשון מיום 6.6.2020 עלה חשד- כלפי הנהג- כי נהג ברכב בשכרות (סמים) ברחוב מקור חיים לכיוון רחוב האומן. חומר הראיות מבוסס על דוח פעולה שנערך על ידי השוטר דהן שלמה שציין- כי בהגיעו לרכב הריח ריח של סם מסוג קנביס, והבחין ברכב בקונוס לצריכת סם. בהודעתו אישר הנהג כי צורך סמים. (ראו: הודעה מיום 6.6.2020 שורה 22). בעקבות זאת, זומן הנהג לשימוע שנערך ביום 7.6.2020. הנהג לא התייצב לשימוע, על כן הוחלט בהעדרו, ונוכח חומרת העבירה, על הטלת איסור שימוש על הרכב למשך 30 יום, וכן נפסל רישיונו למשך 30 יום. עיון בהחלטה מלמד כי תוקפה הינו החל מיום 8.6.2020.
3. האירוע השני אירע ביום 11.6.2020, עת נתפס הנהג נוהג ברכב ברחוב חיים בר לב זקס, לאחר שלא הפקיד את רישיונו, וכן לא הפקיד את הרכב בהתאם להחלטות שניתנו בשימוע שנערך בהעדרו. בהודעתו אישר הנהג כי קיבל את הטפסים וכן את הזימון ואף ניתן לבסס ידיעה אודות החלטת פסילה ואיסור שימוש שיכול ותתקבל ככל ולא יתייצב לשימוע. (הודעה מיום 11.6.2020 שורות 50-57). בנסיבות אלו, הורה הקצין על פסילה נוספת למשך 60 יום ובסה"כ 90 יום החל מיום 8.6.2020.
4. כאמור, המבקשת עתרה לביטול איסור השימוש ברכב. המבקשת מנמקת את הבקשה במצבה הרפואי, בהיותה נכה על כיסא גלגלים הזקוקה לרכב לצורך הגעה לבית החולים ומרפאות.
5. במהלך הדיון שהתקיים ציין בנה של המבקשת- אביו של הנהג- כי הרכב נדרש להם לצורך הסעת אמו-המבקשת-והם כלל לא ידעו אודות מעורבותו של הנהג באירועים המיוחסים לו, והוא כלל לא טרח ליידע אותם אודות השימוע אליו הוא ובעלי הרכב זומנו. המבקשת נחקרה בבית המשפט ומסרה כי הרכב (מסוג BMW מודל 2001) נרכש על ידה ועל ידי בנה, והיא מסתייעת בהם לצורך הגעה לבית החולים ומרפאות עקב מצבה הרפואי. במענה לשאלות המשיבה ציינה המבקשת כי בני המשפחה מתגוררים יחד ובנסיבות אלו הרכב מצוי אצלה אולם הם עושים שימוש בו.
6. בנה של המבקשת, מר איאד אבו סרחייה, מסר כי הוא מועסק באגד תעבורה, והם נתקלים בקושי לשלוט על מעשיו של הבן שיוצא בלילה עם הרכב, ונפגש עם חברה שולית עמם הוא משתמש בסמים. האב הוסיף כי בתו היא שמצאה את טופסי השימוע באקראי לאחר שהדבר הובא לידיעתם והם חיפשו חומר בניירות שברשות בנו.
7. המשיבה מתנגדת לבקשה ומציינת כי הרכב אומנם רשום על שם המבקשת אך בפועל בני המשפחה הם שעושים שימוש ברכב. הוסף כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בחוק ועל כן יש לדחותה.

דיון ומסקנות:

1. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים והתרשמותי מהמבקשת ובנה, אביו של הנהג, החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי כפי שיוסבר להלן.
2. סעיף 57 ב (א) לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"בעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש לפי סעיף 57א וכן הנהג שקיבל את ההודעה, רשאים לבקש מבית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה, לבטל את הודעת איסור השימוש; בית המשפט יחליט בבקשה לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר.

(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(1) הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

(2) מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

(ג) בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

1. אין חולק כי הרכב ניתן לנהג ברשות. המבקשת הינה נכה בשיעור 100% והיא אינה כשירה לנהוג. בהתאם לדברים שמסרה בבית המשפט, הרכב רשום על שמה, אך נעשה בו שימוש על ידי בנה וילדיו. בנוסף, ובהתאם לדו"חות תנועה שהוצגו לעיוני במהלך הדיון על ידי המשיבה, הנהג ואדם נוסף מבני המשפחה, עושים שימוש נוסף ברכב שאינו מוגבל רק להסעת המבקשת לטיפולים רפואיים. המבקשת גם לא חוסה בחריג הנוסף שבהוראת סעיף (ב), לפיו נקטה בכל הפעולות הנדרשות כדי למנוע את ביצוען של העבירות. קביעה זו מושתתת על אף התרשמותי החיובית מהמבקשת ובנה, שכן ידיעה בדבר אופן התנהלותו השלילית של הנהג בעת האחרונה – לרבות היותו צורך סמים- קיימת אצלם, ועל אף זאת, ניתן בידו של הנהג הרכב.
2. על אף זאת, וכפי שציינתי לעיל, סברתי כי בנסיבות המקרה נכון יהיה לקצר את משך תקופת הפסילה, למשך 30 יום שיימנו מיום 8.6.2020. זאת עשיתי מהטעמים הבאים:

בהתאם לדברי האב בפניי, על מעורבותו של הנהג – בנו, בביצוע העבירות נודע לו רק בדיעבד. כפי שציין, עם היוודע הדבר, מצאה בתו, בחבילת ניירות השייכות לבן, גם את טופסי השימוע שנערכו בהעדרם. נוכח התנהלותו השלילית של הבן לאחרונה, ניתן בהחלט להניח כי לבד מהסתרת מעורבותו בעבירות המיוחסות לו, גם את הזימון לשימוע הסתיר מהם. בנסיבות אלו ונוכח התרשמותי החיובית מהאב והמבקשת שהעידו בפניי, ניתן להניח שככל והם היו מתייצבים לשימוע, ספק אם הם היו מתמודדים כעת עם איסור שימוש נוסף לפרק זמן של כחודשיים ימים, מעבר ל-30 הימים שהוטלו בתחילה.

מצבה הרפואי של המבקשת הינו טעם נוסף המצדיק את קיצור התקופה. בהתאם להוראת סעיף (ג) לעיל, קיימת לבית המשפט סמכות לקצר את התקופה, בקיומן של נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב).

נוכח האמור בחומר הרפואי שהוגש לעיוני בעניינה של המבקשת, והתרשמותי ממצבה, ראיתי לקצר את התקופה למשך 30 יום.

1. קיצור התקופה ייעשה כאמור למשך 30 בלבד החל מיום 8.6.2020.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים ותוודא קבלה טלפונית על ידי המבקשת.

ניתנה היום, ג' תמוז תש"פ, 25 יוני 2020, בהעדר הצדדים.