בפני ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב (כב' הדיינת באפי תום), מיום 3.5.20, הדוחה את בקשתם של המערערים לאשר את שהיית המערערת 2 (להלן:"המערערת") בישראל מכח קשר זוגי עם המערער 1 (להלן: "המערער"), שהינו אזרח ישראל.

עמדת המשיב, כי יש לדחות הערעור על הסף בשל העובדה, כי המערערת עשתה דין לעצמה ונותרה לשהות בישראל שלא כדין, בהעדר כל בקשה ו/או צו עיכוב הרחקתה מן הארץ. לגופו של ענין, נטען כי פסק הדין של בית הדין לעררים מעוגן בעובדות ומנומק כדבעי, לאחר שניתנה למערערים הזכות להשמיע טענותיהם וכי אין כל עילה להתערב בפסק הדין של בית הדין קמא.

העובדות

1. המערער, אזרח ישראל ויליד שנת 1978, אב לשני קטינים מקשר זוגי קודם.
2. המערערת, נתינת אתיופיה וילידת שנת 1986, הסתננה לישראל ביום 13.1.09 דרך מצריים, כך על פי הצהרתה.
3. ביום 13.8.09 הגישה המערערת בקשה לקבלת מעמד במסגרת חיים משותפים עם אזרח ישראל שאינו המערער, אשר עבר הליך גיור והוענקה לו אזרחות בסמוך להגשת הבקשה. אותה בקשה נסגרה ביום 22.9.09
4. ביום 14.2.10 הוגשה בקשה מחודשת לפתיחת הליך מדורג במסגרת חיים משותפים עם אותו אזרח ישראלי, וביום 30.8.10 הוענק למערערת רישיון מסוג ב/1, במסגרת הליך מדורג כבת זוג של הישראלי, אשר הוארך עד ליום 22.3.12.
5. ביום 22.3.12 נסגרה הבקשה לאחר שהתרשמות קשר בין המערערת ואותו בן זוג היתה שלילית.
6. ביום 28.6.12 הגישה המערערת בקשה למעמד מכח זוגיות שלישית, אשר לטענתה היא מנהלת עם אזרח ישראלי אחר בשם יצחק.
7. ביום 17.3.13 ניתנה החלטה לפיה הבקשה מאושרת בכפוף להפקדת ערבות בסך 30,000 ₪ כאשר לאחר מכן הוחלט לאשר את הבקשה תוך ויתור על דרישת הערבות. ביום 3.6.13 הונפק למערערת רישיון ב/1 כבת זוג של יצחק. רישיון זה הוארך עד ליום 20.1.14.
8. ביום 15.12.14 נסגרה בקשה זו לקבלת מעמד לאחר שהמערערת התלוננה על אלימות מצד בן הזוג וכן לנוכח התרשמות שלילית מכנות הקשר.
9. ביום 15.12.14 הגישו המערערים כאן בקשה לפי נוהל חיים משותפים, בלשכת המשיב. ביום 6.7.15 נערך למערערים ראיון, באמצעות מתורגמנית לשפת הסימנים, שנדרשה לתרגם את שפת המערער, לצורך בחינת כנות הקשר הנטען ביניהם. לאחר בדיקת טענות הצדדים בדבר כנות הקשר ובהינתן מידע אנונימי אודות המערערים ולפיו הם אינם מתגוררים יחדיו, הוחלט על דחיית הבקשה במכתב אשר נשלח למערער ביום 6.12.15.
10. ביום 1.6.16 הגישו המערערים בקשה חדשה למעמד מכח הקשר הזוגי הנטען. בו ביום נערך להם ראיון באמצעות מתורגמנית לשפת הסימנים ולשפה האמהרית, והצדדים נדרשו להשלים מסמכים בתוך 45 יום. המערערים השלימו המסמכים והגישו אותם ביום 13.6.16.
11. המשיב החל לבדוק את כנות הקשר בין הצדדים החל מחודש מאי ועד לחודש אוגוסט 2016, שאז נמצא, כי המערערים מתגוררים יחדיו תחת קורת גג אחת.

בהתאם, ביום 27.9.16 ניתנה החלטה ולפיה הוחלט לאשר תחילת הליך מדורג בהתאם לנוהל ידועים בציבור, בכפוף להפקדת ערבות בסך 30,000 ₪. החלטה זו נמסרה לידי המערער.

1. ביום 21.11.16 הוגשה בקשה מטעם המערערים להפחתת סכום הערבות שנקבעה ואולם זו נדחתה בשל האיחור בהגשתה והמערערים הופנו למצות הליכי ערעור לבית הדין. המשיבים לא מיצוי הליכי ערעור ועל פי רישומי המשיב, ביום 29.12.16, הופקדה הערבות כנדרש.
2. ביום 1.1.17 הונפק למערערת רישיון ביקור מסוג ב/1 למשך שנה אחת, אשר הוארך עד ליום 8.5.18.
3. ביום 7.3.17 נישאו המערערים בקפריסין. ביום 4.6.17 הגיש המערער בקשה לשינוי רישום מצב אישי וכן הגישו בקשה להסבת בקשתם לבקשה למעמד מכח נישואין ולשדרג מעמד המערערת תוך שהציגו תעודת נישואין. במועד זה הוסבר למערערים, כי עליהם להמציא תעודה ציבורית עדכנית המעידה על מצבה האישי של המערערת.
4. ביום 27.6.17 הוגש ערר פנימי על החלטת המשיב מיום 4.6.17, במסגרתו נטען כי אין באפשרות המערערת להמציא תעודת מצב אישי מאתיופיה וכי יש להסתפק בתעודת הנישואין בלבד. בתשובה לערר זה נשלח אל ב"כ המערערים דאז מכתב ביום 2.10.17, במסגרתו הופנו המערערים לשגרירות אתיופיה לצורך החתמת תעודת הנישואין מקפריסין. ביום 22.10.17 השלימו המערערים הגשת כל המסמכים לשם בדיקה.
5. ביום 4.12.17 ולאחר בדיקת התיעוד שהוגש, זומן המערער לראיון בלשכת המשיב ביום 8.5.18. המערער התייצב באותו מועד ונערך לו ראיון אשר עורר, כך על פי המשיב, סתירות מהותיות אל מול גרסאות המערערת במספר נושאים.
6. ההתרשמות מכנות הקשר הנטען בין המערערים אשר עלתה מהריאיון היתה שלילית, והמשיב התרשם, כי המערער מצוי תחת לחץ ואף חושש מהמערערת ובני משפחתו המצדדים במערערת. נטען על ידי המשיב, כי המערערת עושה שימוש לרעה במגבלותיו, בהיותו חירש אילם, לצורך קבלת המעמד וכי נראה כי הקשר של המערערת עם המערער מגמתי ונועד אך על מנת לקבל מעמד בישראל.
7. נוכח התרשמות זו, ניתנה החלטת המשיב, ביום 22.5.18, ולפיה הבקשה לשדרוג מעמדה של המערערת נדחית, ועל המערערת לצאת מישראל בתוך 30 יום.
8. ביום 11.6.18 הוגש ערר פנימי על החלטת המשיב מיום 22.5.18. ערר זה נדחה בהחלטה מיום 21.6.18 כשהנימוק לדחיית הערר מעוגן בהתרשמות שלילית מכנות הקשר בין הצדדים ומהסתירות המהותיות שנפלו בראיונות שנערכו להם.
9. ביום 22.8.18 הוגש הערר מושא ההליך שבפני, נגד ההחלטה לדחות את הבקשה למתן מעמד למערערת מכח הזוגיות הנטענת עם המערער. ביום 22.8.18 ניתן צו ארעי המונע הליכי אכיפה כנגד המערערת, כנגד הפקדת ערבות בסך 7,500 ₪, אשר הופקדה כנדרש.
10. ביום 29.1.20, לאחר הגשת כתב תשובה מטעם המשיב, התקיים דיון בערר במעמד כל הצדדים, במסגרתו נשמעו טענות הצדדים.
11. ביום 3.5.20 ניתן פסק דין הדוחה את הערר ובו נקבע, כי החלטת המשיב מבוססת וסבירה ולא נפל בה כל פגם המצדיק התערבות בית הדין. בית הדין פירט ונימק ארוכות את החלטתו כשהוא מסיק מגרסאות המערערים, כי קיימת מגמה ברורה של המערערת להישאר בישראל בכל מחיר כאשר כנות הקשר לא הוכחה ועל פניו המדובר בקשר שמאחוריו אינטרס ברור והוא מתן מעמד למערערת. בהתאם נקבע כי על המערערת לעזוב את ישראל עד ליום 24.5.20.
12. ביום 16.6.20 הוגש הערעור דנן. התקיימו בפני שתי ישיבות כדי לאפשר השמעת המערערים בעצמם.

טענות הצדדים

1. לטענת המערערים, שגה בית הדין קמא עת דחה את ערר המערערים כשהוא נותן משקל לריבוי בקשות קודמות של המערערת להסדרת מעמד עם בני זוג אחר, וסמיכות הגשת בקשתה למעמד עם המערער לבקשות הקודמות. עוד נטען, כי שגה בית הדין עת עמד על סתירות מהותיות בנושאים מהותיים המשליכות על כנות הקשר כשהוא חוזר וטוען כי המערערים מנהלים קשר רציף, אמיתי וכנה מזה שנים מספר, ועל כן יש לקבל הערעור להכיר בכנות הקשר וליתן למערערת מעמד בישראל.
2. מנגד טען המשיב, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת דין עצמי עת נותרה המערערת לשהות בישראל מבלי שיש בידיה אישורים כדין. לחלופין, נטען לדחיית הערעור לגופו של ענין כאשר המשיב חוזר ומפנה לקביעות בית הדין ולהתרשמויות הבלתי אמצעיות של בית הדין מהמערערים, שלטענתו לא נפל בהן כל דופי המחייב התערבות של ערכאת הערעור.

דיון והכרעה

1. לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הערעור.

כזכור אין לזרים זכות קנויה לשבת בישראל וכי סמכותו של שר הפנים או של מי שהוסמך על ידו , בכל הנוגע למתן אשרות שהייה או רישיונות לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 היא סמכות רחבה. כך כאשר מבקש אדם זר לקבל מעמד לצורך שהייה חוקית בישראל, מכוח קשר זוגי עם בן זוג ישראלי על בני הזוג להוכיח את כנות הקשר כחלק מתהליך הנבחן לאורך זמן.

1. עניינם של המערערים נבחן היטב הן על ידי המשיב והן על ידי בית הדין לעררים. בית הדין בחן מקרוב את התשתית העובדתית שבאה בפניו, המעידה על גרסאות סותרות בנושאים רבים שמסרו הצדדים בפני המשיב, וכן בחן את התנהלות המערערת בהינתן ריבוי הבקשות לקבלת מעמד עם בני זוג שונים, עימם לטענתה, היתה בקשר בעבר.

על בסיס בחינת כל התשתית הראייתית הגיע בית הדין למסקנה כי הקשר בין המערערים אינו קשר כנה אשר יעניק למערערת מעמד בישראל.

1. בקביעותיו אלו של בית הדין לא מצאתי כל בסיס להתערב. הלכה היא, כי היקף ההתערבות השיפוטית והביקורת המינהלית אותה מפעיל בית המשפט שעה שהוא דן בערעורים על החלטות של טריבונלים מנהליים, כדוגמת בית הדין לעררים, שהוא לכשעצמו גוף מקצועי בעל ידע, ניסיון ומומחיות בתחום עיסוקו, הינו מסוייג ומצומצם לנסיבות של פגם היורד לשורשו של עניין או חוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

אין זה המקרה כאן.

1. כפי שציינתי לעיל, עניינם של המערערים נבחן ביסודיות רבה. פסק הדין של בית הדין קמא סדור מפורט ומנומק כשהוא מתייחס בפירוט רב, לפרטים שבאו בפניו. בקביעותיו ובמסקנותיו הסדורות הנגזרות באופן לוגי מן העובדות לא מצאתי כל פגם.
2. כך סבורה אני כי נכון היה לדחות הערעור על הסף מחמת דין עצמי אותו עשתה המערערת, עת שהתה בישראל תקופה ארוכה מבלי שיש בידיה היתר שהייה כדין ואף בניגוד לצווי הרחקה שהוצאו נגדה. התנהלות המלמדת על זלזול בהוראות הריבון, המצדיקה לכשעצמה הימנעות מהענקת כל סעד. חמור מכך, כאשר נמצא כי המערערת לא כיבדה את פסק הדין מיום 24.5.2020, המורה לה לצאת מישראל, בהעדר כל צו ביניים לעיכוב ביצוע.

אמנם, בית המשפט ינקוט זהירות רבה עת ידחה ערעור מטעם זה בלבד של עשיית דין ואולם, גם בחינת התשתית הראייתית והטענות לגופן, אך מחזקת המסקנה בדבר דחיית הערעור.

1. גם בחינת הדברים לגופו של עניין, מלמדת לא רק על סתירות מהותיות בגרסאות המערערים, כפי שבאו בפני המשיב, אלא גם כי המידע שהיה לכל אחד מהם על משנהו היה דל ביותר באופן המעיד על העדר קיומו של קשר כנה ואמתי ביניהם.

בית הדין עמד על התרשמותו להעדר התעניינות ממשית של המערערת במערער שהינו בעל מוגבלות בהיותו חרש אילם, כמו גם העדר כל פעילות משותפת היכולה ללמד על קיומו של קשר אמתי.

בית הדין קבע, כי התנהלותם מלמדת על קיומו של קשר בעל אינטרסים כלכליים ועיקרו אינטרס המערערת לקבלת מעמד בישראל מכוח היות המערער אזרח ישראלי.

בית הדין התרשם אף ישירות מן הצדדים ועמד על כך שעל אף חלוף השנים, בהן נטען לקיומו של קשר זוגי, המערערת מתקשה להבין את המערער ולשוחח עמו בשפת הסימנים. בית הדין עמד על הלחצים שמפעילה עליו המערערת, בפניהם הוא עומד וחששו מפניה.

קביעותיו והתרשמויותיו של בית הדין קמא מעוגנות בחומר שנאסף בעניינם של המערערים. כאשר הגרסאות הסותרות שמסרו המערערים במסגרת ראיונות שהתקיימו אך חיזקו המסקנות בדבר העדרו של קשר כנה. עוד ובפרט עמד על ביטויים מפורשים של המערערים, המעידים על התועלת ההדדית הכלכלית הצומחת להם ממערכת היחסים ועל כי מערכת יחסים זו מהווה מסווה למטרת המערערת לשם קבלת מעמד בישראל.

בהינתן מכלול הראיות שהצטברו קבע בית הדין, כי מתעורר ספק משמעותי בדבר כנות הקשר הזוגי.

מעבר לכך, ועל כך גם עמד בית הדין, ריבוי בקשותיה של המערערת לקבלת מעמד בישראל עם גברים שונים, לאורך שנות שהייתה בישראל, כאשר הבקשה משוא ערעור זה, הוגשה בסמיכות לבקשה קודמת שנדחתה, מבססים את החשד הממשי, כי המערערת סימנה לה מטרה והיא לקבל, בכל מחיר, היתר שהייה בישראל. החלפת בני זוג בתדירות ובסמיכות זמנים אינה מצביעה על כנות הקשר אלא על מגמה ברורה להישאר בארץ על ידי קבלת מעמד באמצעות בן זוג ישראלי.

בקביעות אלו המבוססות על תשתית עובדתית ובדרך הסקת המסקנות בה הלך בית הדין לא מצאתי כל פגם או חוסר סבירות אשר יצדיקו התערבות בית משפט זה.

המדובר בהחלטת טריבונל מקצועי האמון על עבודתו.

העובדה שבני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים אין בה לכשעצמה כדי להעיד על כנות הקשר. תעודת הנישואין אינה אלא ראשית ראיה לקשר זוגי ואולם, אין בה די ומתן רישיון קבע מותנה בקיומו של קשר זוגי תקף ואמתי (ראו בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים ).

1. סוף דבר

לכל האמור לעיל, אין לי אלא לדחות את הערעור.

המערערת תצא את הארץ עד לא יאוחר מיום 30.12.2020. ככל שלא תעשה כן ניתן יהיה לנקוט נגדה בהליכי אכיפה.

ככל שבשל מצב חירום לא מתאפשרת יציאתה מן הארץ, תצא המערערת מישראל בתוך 7 ימים לאחר שיחודשו הטיסות היוצאות.

המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, ט' כסלו תשפ"א, 25 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.

חתימה