החלטה

1. החלטה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א. דהאן)

מיום 17.3.2020.

הגם שבנסיבות העניין מצאתי להתייחס גם לגופה של סוגיה, אקדים ואציין שצודקים המשיבים שהבקשה הוגשה באיחור וללא תצהיר כדרישת התקנות.

2. הרקע הדיוני: ביום 26.2.2012 ניתן על ידי בית המשפט קמא פסק דין לפינוי בנסיבות שיפורטו; לכשפנו המשיבים ללשכת ההוצאה לפועל נתגלה ספק אלו נכסים יש לפנות; רשמת ההוצאה לפועל אמרה את דברה ולאחריה אף בית המשפט קמא, במותב אחר, כערעור על החלטתה. ביום 5.11.2019 החליט כבוד השופט ג. ארנברג כי אכן ישנן אי בהירויות בפסק הדין, אותן יש להבהיר בטרם יבוצע פסק הדין.

3. פסק הדין המקורי ניתן על ידי כבוד השופט (בדימוס) כ. מוסק, ומאחר ופרש, הועבר הנושא לכבוד השופט א. דהאן. החלטתו עתה, הינה הבסיס לבר"ע זאת. יסוד הקושי בכך, שמתייחס פסק הדין ל"נכסים", ללא שיובהר סופית מה הם. ניחא, אילו נכתב שהתביעה התקבלה במלואה, ניתן היה ללמוד על טיב הנכסים מכתב התביעה, אך לא כך נכתב.

4. ביום 17.3.2020 ניתנה כאמור ההחלטה נשוא בקשה זו. ההחלטה מנומקת ומפורטת ולפיה "על הנתבעים (המבקשים דנן – א.ר.) להתפנות מכלל המקרקעין השייכים לתובעים לפי כתב התביעה ולפנות מהם את כל מה שהקימו עליהם".

5. פסק דינו של כבוד השופט (בדימוס) מוסק אכן אינו מגדיר את פרטי וגבולות הנכסים שיש לפנותם, וייתכן שיצאה בכך שגגה תחת ידיו. ללא ספק, קשה עד מאוד היא מלאכתו של מותב חדש שנדרש להבהיר פסק דין כאמור שניתן על ידי קודמו, בידענו שאת הראיות לא היה זה המותב החדש ששמע, ואת פסק הדין לא היה זה המותב החדש שכתב.

6. עם זאת, ניכר שהיה כבוד השופט א. דהאן מודע לכובד האחריות שעל כתפיו והחלטתו מצביעה על דיון ענייני ויסודי, וקשה להלום שטעה.

7. ואולם, דומני שבנסיבות העניין, לבעיה פתרון שמקורו בהליך חיצוני להליך דנן, שההכרעה בו רלוונטית לספקות בדבר הגדרת טיב הנכסים בפסק דינו של כבוד השופט מוסק. המבקשים, סמוך לאחר שנתקבל פסק דינו של כבוד השופט מוסק, ומן הסתם – בעקבותיו, פנו בתביעה אחרת שנועדה להצהיר על זכויותיהם בקרקע והגישו לבית משפט זה תביעה במגמה זו – ת"א 28850-01-13. תביעה זו נדחתה. יתר על זאת, על הכרעתו של בית משפט זה (כבוד השופטת ע. כהן) אף הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שנדחה, אף הוא, ביום 15.11.2018 (ע"א 8093/16).

8. קיימת זיקה אינהרנטית בין תביעות פינוי לשאלת הזכויות בקרקע הרלוונטית. תביעת הפינוי הנדונה בבית משפט השלום, נובעת מסמכותו לדון בשימוש ובחזקה של מקרקעין נדונים; אך פשיטא, ששאלה זו נגזרת, פעמים רבות מאד, מהזכות הקניינית בנכס, ככל שהיא קיימת, ולהיפך. ומכאן – בחזרה לענייננו: משנפסק שלמבקשים אין זכויות במקרקעין, מכאן ועד למסקנה שעליהם לפנותם, כבר קצרה הדרך. נוכח ההכרעה החלוטה בשאלת הזכויות במקרקעין, אף יתר על הצורך טרח כב' השופט דהאן, במאמציו לפרש פסק דין שניתן על ידי מותב נכבד קודם: פסק הדין בתביעת המבקשים להצהרה על זכויותיהם, כשברור לחלוטין שהמדובר באותם נכסים, ובאותו הליך הם אף הוגדרו כראוי, מקרינה בבירור על הפרשנות היישומית הנדרשת להליך דנן, ולהוצאתו אל הפועל.

9. סוף דבר, הבקשה – נדחית;

הוצאות הדיון בסך של 2,500 ₪, על המבקשים. סכום זה יועבר למשיבים מתוך ערבון שהופקד; יתרת ערבון תוחזר למבקשים באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, כ"ד אלול תש"פ, 13 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.