1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת שלומית בן יצחק) מיום 7/3/20 בתא"מ 2375-10-17 ולפיו התקבלה ברובה תביעתו של המשיב נגד המערער ונדחתה התביעה שכנגד אשר הגיש המערער נגד המשיב.

2. בתביעה הראשית הגיש המשיב תביעה בסך 19,661 ₪ בסדר דין מהיר נגד המערער (להלן גם: "ברמי") וזאת בגין חוב עבור עבודת ליטוש גרניט במשרדו של ברמי.

נטען כי קרן החוב היא 16,625 ₪. סכום התביעה מורכב גם מהפרשי הצמדה, ריבית והוצאות.

3. ברמי הגיש תביעה שכנגד בסדר דין מהיר בסך 49,989 ₪.

נטען כי הוסכם על ביצוע עבודת ליטוש במשרדו תמורת סך של 26,305 ₪. העבודה בוצעה באופן רשלני וחובבני. גרמה לו לנזק כספי, פגיעה במוניטין, אי נוחות ועוגמת נפש.

העבודה הרשלנית גם גרמה לו לעיכוב במעבר למשרדו החדש. צורפה חוות דעת מומחה ולפיה עלות תיקון העבודות צפויה להיות בסך של 28,958 ₪. בסופו של דבר חופה כל הריצוף הקלוקל בריצוף חדש והיה צורך בצביעה מחדש של הקירות ולעשות עבודת רובה.

4. התקיימו בתיק 4 ישיבות ובפסק הדין הוחלט כאמור לקבל את תביעתו של המשיב ולדחות את התביעה שכנגד.

הועדפה גרסתו של המשיב ובית משפט העדיף את עדותו של המשיב ואת עדותם של העדים מטעמו.

נמצא כי עדויותיהם משקפות ככלל את ההתרחשויות שהיו בבסיס האירועים נשוא המחלוקת.רושם שלא התקבל מהמערער ומהעדים מטעמו ,לרבות העובדה שמי שהיה אמור להיות עד מטעמו, מיכאל, לא התייצב למשפט וגרסתו של נשמעה.

התקבלה גרסתו העובדתית של המשיב כי הוא ביצע את עבודתו על פי אמות מידה מקצועיות, תוך ניסיון לרצות את דרישות ברמי ונציגיו. הוא התייעץ עם אחרים בנוגע לאופן ביצוע העבודה מתוך רצון להתייעל ולטייב את התוצאה.

התקבלה גרסתו ולפיה הוא ביצע "בסבב שני" עבודת ליטוש על מנת לנסות ולקבל את יתרת שכרו מברמי.

התרשמות נוספת בנוגע לעדויות מצויה בסעיפים 11 ו-12 לפסק הדין.

נקבע כי מיכאל אשר הוא זה שעמד מול המשיב בנוגע לעבודה במשרדו של ברמי לא התייצב לעדות.הטענה כי לא התייצב בשל מצב בריאותי לא נתמכה בתשתית ראייתית ובית משפט לא שוכנע כי היתה הצדקה שלא להביאו לעדות ומשלא הובא לעדות, נזקף עניין זה לחובתו של ברמי.

בית משפט קמא בחן את מסרוני הווטצאפ שהציג ברמי (סעיפים 15 ו-16 לפסק הדין) וקבע כי על יסוד העדויות הוכיח המשיב כי הוא פעל על מנת לעמוד בפרק הזמן שסוכם בין הצדדים לביצוע העבודה.

מסרון שנגע לפגישה עם בתו לא גרע מהמשקל שבית משפט נתן לעדותו של המשיב ונקבע כי ממילא עיכוב של מספר ימים ובעיקר כאשר השיח נעשה מול אחרים אינו מצדיק התנערות של ברמי מחובת תשלום על עבודה שאין מחלוקת שהיא בוצעה.

בית משפט גם קיבל את גרסתו של המשיב בנוגע לטיב העבודה לרבות התייחסות למסרונים (סעיפים 18 – 19 לפסק הדין).

התייחס גם לנושא סטנדרט עבודה ברמה של "בית מלון". נדרש לחוות דעת המומחה.

נקבע בסעיף 24 לפסק הדין:

"התמונה המצטיירת היא כי התובע ביצע הנדרש ממנו, ושכרו לא שולם לו על אף מספר לא מבוטל של פניות. במאזן ההסתברויות, הצליח התובע להצביע על כך שביצע עבודתו על פי המוסכם והוא ראוי לשכרו. הפועל היוצא הוא כי יש לדחות התביעה שכנגד. על אף האמור, אציין, בתמצית, כי הסכומים שנתבעו במסגרתה, על-פניו, נדמים כמופרזים, ואף אם היה מקום לקבל טענות הנתבע בנוגע לטיב עבודת התובע, פיצויו של הנתבע בגין עלות מכלול התיקונים שלשיטתו נאלץ לבצע, כמו גם הסכום שנדרש בשל עגמת הנפש הנתבע אינו עומד – כלל בהלימה - בהלימה לנסיבות העניין".

ברמי חויב לשלם סך 16,625 ₪ (צמוד) וכן הוצאות בסך 5,000 ₪.

5. בערעור טוען ברמי כי קביעותיו של בית משפט השלום שגויות.

שגה בית משפט כאשר העדיף את עדות החברים של המשיב על פני עדות המערער ועדיו, שכן כל עדי המשיב הם עדים אשר תלויים בתוצאות התובענה ולכן לא ניתן ליתן משקל לעדותם.

נטען כי בית משפט לא נתן משקל ראוי לעדותו של מר שלמה כהן מטעם המערער שהוא קבלן בעל ניסיון של שנים רבות בהכשרתו.

שגה כאשר קבע כי העבודה בוצעה כראוי שכן המשיב התחייב להביא את רצפת המשרד לסטנדרט גבוה של רצפה מבריקה כמו בתי מלון. כיוון שכך הדבר, הרי נטל הראיה בעניין זה מונח בפתחו. הוא היה צריך להראות שעבודתו בוצעה בסטנדרט זה.

נטען כי בית משפט קמא טעה כאשר לא קיבל את חוות הדעת מטעם המערער ואת עדותו של המומחה מר בוכמן.

טעה כאשר העניק משקל לאי הבאתו של מר מילר מיכאל לעדות. לא נתן משקל מספיק למסרונים שהוחלפו בין הצדדים והיו חלק מחומר הראיות או נתן להם פרשנות מוטעה וכי טעה בית משפט כאשר לא דן בטענות ובנזקים שהובאו בפניו במסגרת התביעה שכנגד.

6. המשיב ביקש לדחות את הערעור ולפיה ערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א) עסקינן בממצאי עובדה ומהימנות עדים אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם אלא במקרים חריגים ביותר. למשל, כאשר נפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם הנופל לשורשו של עניין או כאשר הטעות בולטת על פניה. זאת, לנוכח היתרון המובנה של הערכאה הדיונית – שלה היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים הנשמעים לפניה – על פני ערכאת הערעור.

וראה לעניין זה: ע"א 8419/13 פלוני נ' עיריית ירושלים, פסקה 13 (9.3.2015), ע"א 117/15 שגיא נ' מנהל רשות המסים, פסקה 10 (13.7.2016), ע"א 918/15 פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פסקה 11 (28.7.2016), ע"א 559/16 פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 10 (6.11.2016) וע"א 7863/16 גבריאל גורדו ואח' נ' מרדכי ימין ואח' (19.7.18).

ב) בפני הערכאה הדיונית הונחו שתי תביעות בסדר דין מהיר אשר אמורים לבררן במהירות ולנמק את פסק הדין בתמצית.

במקרה דנן, התקיימו 4 דיונים. נשמעו עדים רבים. בית משפט קמא בחן את כלל העדויות שנשמעו בפניו ואף שקל את המשמעות שיש ליתן למי שהיה מצופה כי יגיע להעיד ולא הגיע.

בית משפט קמא לא התעלם ממסרוני ההווטאצפ והתייחס אליהם.

צודק ב"כ המשיב בטענה שהעלה בעיקרי הטיעון מטעמו ולפיה כאשר בוחנים את הראיות יש לבחון אותן כמכלול.בית משפט קמא יהיה צריך להתייחס למכלול תכתובת הווטאצפ ולא ליתן משקל מכריע לשורה זו או אחרת במסרון בודד מתוך כלל המסרונים.

יפה לעניין זה הציטוט שהביא ב"כ המשיב בעיקרי הטיעון: רע"ש 196/88 טומשובסקי נ'ק אופנהיימר,פ"ד מב (4) 365, 374:

"לא מן הנמנע הוא, שבידודה של ראיה מסוימת ובחינתה באופן נפרד יובילו למסקנה שונה לחלוטין מאשר בחינתה של אותה ראיה על רקע נסיבותיו של מקרה נתון. ואולם תהא זו טעות לעשות כך, שהרי המשקל שיש לייחס לראיה מסוימת וכפועל יוצא מכך גם המסקנות שיש להסיק ממנה קשורים קשר בל-יינתק להתרשמותו הישירה של בית המשפט מהראיה שלפניו, להקשר הדברים ולמכלול הנסיבות, אף אם כל אלה לא תמיד מוצאים את ביטוים בפסק הדין. משום כך פסקנו לא אחת, כי: "שאלת מהימנות ראיות והמשקל, שיש לייחס להן, מסורה לערכאה הראשונה. ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכך, להוציא מקרים נדירים - כשמסתבר כי ראיות מסוימות בשום פנים אין לסמוך עליהן...".

בכל הכבוד, לא מצאתי בטענות שהועלו על ידי המערער משום הצדקה להתערבות בקביעות העובדתיות ובממצאי המימנות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית , ובכלל זה בהתייחס לתביעה שכנגד ולפיכך דין הערעור להידחות.

8. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

ב) המערער יישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.

סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיב באמצעות בא כוחו.

יתרת הערבון תוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' טבת תשפ"א, 23 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.