1. לפניי בקשת הנתבעת להורות על סילוק התביעה על הסף, מן הטעם של העדר סמכות עניינית, ולחלופין להורות על העברת התביעה להתברר לפני ביה"ד האזורי לעבודה.
2. עניינו של ההליך שבכותרת, בתביעה קטנה על סך 3,013 ₪, אשר הגיש התובע, מורה במקצועו, כנגד הנתבעת, אשר שימשה במועדים הרלוונטיים לתובענה, כמבטחת, לרבות לעניין קרן חיסכון פנסיוני. לטענת התובע, הנתבעת הפרה חובותיה עפ"י הדין, עת ביקש ניוד הכספים שנצברו לזכותו, לידי מבטחת אחרת. לטענתו, הנתבעת ביצעה העברת תגמולים בחסר ולא כפי הסכום המצוין בדו"ח השנתי הרלוונטי לזמנים מושא התביעה. כן נטען, כי בעשותה כן, פעלה הנתבעת תוך הפרת הדין ופגיעה בקניינו של התובע. בפרק הסעדים, עתר התובע כי בית משפט יחייב את הנתבעת בתשלום יתרת הקרן על סך 1,013.86 ₪ וכן סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט לרבות פיצוי עונשי.

הבקשה שלפניי:

1. הנתבעת (להלן: המבקשת), הגישה כאמור בקשה לסילוק על הסף ולחלופין להעברת מקום שיפוט, בטענה כי בהתאם להלכה הפסוקה והוראות סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק), הסמכות הייחודית לברר את התביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה. במסגרת האמור נטען כי התביעה שבכותרת נובעת מהחברות בקרן (מחלוקת ביחס ליתרה צבורה) וכי על מערכת היחסים שבין הקרן לבין עמיתיה חולש תקנון הקרן בו נקבעות הזכויות והחובות של העמיתים בקרן. נטען, כי התובע (להלן: המשיב) היה מבוטח אצל המבקשת בקרן המהווה קופת גמל כמשמעותה בחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 ועל כן עילת התביעה מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. לאור האמור נטען כי דין התביעה סילוק על הסף ולחילופין, העברת הדיון לבית המשפט המוסמך. כן עתרה המבקשת לחיוב המשיב בהוצאות.
2. בתגובה, טען המשיב כי הבקשה בטעות יסודה ודינה להידחות. נטען כי מהות התביעה שבכותרת והמחלוקת שבין הצדדים איננה קשורה בזכויות מהותיות שבין עמית ובין המבטח, כי אם בטעות חשבונאית נחלת המבקשת. עוד נטען כי המבקשת, בבקשתה, התעלמה כליל ממהות התביעה זאת על מנת להביא להימשכות ההליכים שלא לצורך.
3. בתשובתה, חזרה המבקשת על טענותיה בבקשה והוסיפה כי בהתאם לסעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בית משפט זה (במושבו כבית משפט לתביעות קטנות) נעדר סמכות עניינית.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתב התביעה; הבקשה; התגובה; התשובה לתגובה ולרבות ההלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אלו הם נימוקיי:

1. המסגרת המשפטית הרלוונטית לסוגיה שבמחלוקת מצויה אפוא בסעיף 24(א) לחוק שעניינו "סמכות בית דין אזורי". הסעיף הרלוונטי לענייננו, קובע כהאי לישנא:

(3)    תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד;

1. "קופת גמל" בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, מוגדרת כך: "קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה...".
2. הנה כי כן, מלשון הסעיף למדים אנו כי הסמכות הייחודית לדון בכל תובענה, שבין עמית למבטח, נתונה לבית הדין האזורי לעבודה ובלבד ועילת התובענה נובעת מן החברות בקופה.
3. לעניין זה יפים דבריו של בית המשפט ברע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (מיום 21/3/16) (להלן: "הלכת מנורה"), שם נקבע כך:

"לג. סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין. פרשנות זו מעצבת כלל אחיד וברור, אשר יוביל – דומה – לחיסכון בהתדיינויות ובזמן שיפוטי וימנע כל מה שמערכת שיפוטית הוגנת ותכליתית תצפה להימנע הימנו.

לד. בסיכומו של יום, מערך קופות הגמל, על כלל היבטיו ואפשרויותיו הביטוחיות, וחיוניותו העצומה לרווחת האדם העובד, נועד בראש וראשונה לשמר את בטחונו הסוציאלי של המבוטח ולהבטיח את רמת חייו ברגעי משבר ולעת פרישה. אין ערוך לחשיבות הדבר. אף כאשר המחלוקת בין הצדדים נושאת באופן משפטי-טכני אופי חוזי או מסחרי, שלצורך בחינתו לכאורה אין נדרשת מומחיותו של בית הדין לעבודה, הנה בבחינת המכלול, מדובר בתביעה הנוגעת במובהק בבטחונו הסוציאלי של אדם, בעתידו וברווחתו, וביכולתו לקיים את עצמו בכבוד. אשר על כן, נראה כי הערכאה המתאימה לדון בנושא, היא בית הדין לעבודה, שהתכליות הרחבות של שמירת בטחונו של האדם, כמובן על פי זכויות שצבר ומתוך הוגנות גם כלפי הגוף המבטח, עומדות לנגד עיניו. כך, כדי שתביעה של עובד או מעסיק וחליפיהם תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק, אין להידרש לאופיה של המחלוקת (בין אם ביטוחית-מסחרית היא או בעלת אופי סוציאלי במישרין) או להבחנה בין הסוגים השונים של קופות הגמל (ככל שהן נכנסות להגדרות המצויות בחוק הגנת השכר לעניין קופת גמל). די בכך שהתביעות הללו נובעות, במבט רחב, "מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות", כלשון הסעיף. "

1. בנסיבות המקרה דנן, כאמור טען התובע לתשלום בחסר ושלא עפ"י ממצאי דו"ח שנתי. לדידי, עילה זו מהווה עילה כספית חוזית אשר על פי לשון סעיף 24(א)(3) לחוק הינה בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה. ודוק- התובע לא טען להתרשלות הנתבעת (דהיינו לעילה נזיקית) כי אם להפרת הוראות הדין ו/או החוזה שבין הצדדים.
2. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את טענות המבקשת, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.
3. עם זאת, אני מוצאת כי הבקשה שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט אינה נכונה, שכן אין מדובר בעניין של תובענה שאינה מתאימה להתברר במסגרת תביעה קטנה, אלא במקרה שבו קיימת סמכות עניינית ייחודית לערכאה אחרת לדון בתובענה, ועל הוראת החוק הרלוונטית מעוגנת בסעיף 79 לחוק.
4. אשר על כן ובהתאם לסמכות הנתונה לי מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט, אני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
5. המזכירות תשלח ההחלטה לעיון כב' נש' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
6. שאלת ההוצאות תידון בתום ההליך ובהתאם לשיקול דעתו של המותב שישב בדין.

ניתנה היום, ד' אלול תש"פ, 24 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.