המאשימה- עיריית כפר סבא

נגד

הנאשם- דמיטרי קולדרצוב

הנאשם טוען לביטול האישום המתייחס לדו"ח מס' 18127811 מחמת אכיפה בררנית, ולביטול האישום המתייחס לדו"ח מס' 7791813 בשל נסיבות המקרה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 30/12/18, בשעה 9:58, חנה הנאשם ברחוב העמק 2, מקום בו שפת המדרכה מסומנת באדום לבן (דו"ח מס' 18127811); בנוסף, ביום 16/10/18, בשעה 9:45, חנה הנאשם ברחוב ויצמן 90, במקום בו קיים הסדר לתשלום אגרת חניה מבלי לשלם אגרת חניה (דו"ח מס' 7791813).

באשר לדו"ח מס' 18127811, הרי שבדיון שהתקיים ביום 6/8/20, טען הנאשם לאכיפה בררנית, בכך שבמקום בו חנה רכבו חונים כל יום כלי רכב מבלי שנרשמים דו"חות לבעלי כלי הרכב.

ב"כ המאשימה הגיש את תגובתו לטענת האכיפה הבררנית, וצרף אליה נתוני האכיפה ברחוב העמק מיום 16/1/15 עד ליום 5/8/20. מהנתונים עולה כי בתקופה הרלוונטית, נרשמו 260 דו"חות ברח' העמק בעבירה של חניה במקום בו שפת המדרכה צבועה באדום לבן, כאשר 28 מהם נרשמו בעמק 2, המקום המדויק בו בוצעה החניה.

בתשובה לתגובת המאשימה, הנאשם ציין כי בכל שנת 2019 נרשמו רק שלושה דו"חות חניה בעמק 2. כמו כן הנאשם צרף תמונות ממועדים שונים בשנת 2019 וממועד אחד משנת 2018 בהם לטענתו לא נרשמו דו"חות חניה לבעלי כלי הרכב שחנו במקום.

כמו כן הנאשם ציין כי אשתו היא זו שחנתה במקום, לאחר שהגיעה לביתם בשעת לילה מאוחרת, מפני שהחניה שלהם הייתה תפוסה. בד בבד יובהר כי במסגרת התשובה לכתב האישום, ובוודאי לא קודם הגשת כתב האישום, לא התבקשה הסבת הדו"ח על שם אשת הנאשם. עוד טוען הנאשם כי ברחוב קיימת מצוקת חניה, בין היתר מסיבות הקשורות במאשימה, עקב בניה ללא מתן פתרונות חניה הולמים לדיירי הרחוב והסבת חניות לרכבי הסעות.

"אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא" (בבג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר שבע).

במקרה שבפניי לא התרשמתי כי הנאשם עמד בנטל להוכחת האכיפה הבררנית. המאשימה הציגה נתונים לפיהם התקיימה אכיפה ברחוב בו מתגורר הנאשם, ואף ניתנו 28 דו"חות בתקופה של כ-4 שנים וחצי במקום המדויק בו חנה הנאשם. הנתונים הללו מספיקים בכדי להוכיח כי קיימת אכיפה כיאות של איסור החניה באדום לבן באזור העבירה בה עסקינן, וזאת אף אם מקבלים כהנחת מוצא, שאינה מובנת מאליה, שיש לראות רק את הרחוב, ולא מתחם גאוגרפי רחב יותר, כאזור הרלבנטי לבחינת האכיפה.

אף אם הנאשם נתקל במקרים בהם לא נרשמו דו"חות לנהגים אשר חנו באותו המקום, הרי שאין בכך בכדי להקים אכיפה בררנית. באשר משאביה של הרשות המקומית מוגבלים לא ניתן לצפות שתצליח לבצע אכיפה בכל המקרים, ולמעשה אף לא ברובם: "אכיפה בררנית אינה היפוך של אכיפה מלאה. למעשה, בשל מחסור אינהרנטי במשאבים אנושיים וחומריים, אכיפה מלאה אינה מעשית ואינה אפשרית. הבעיה באכיפה הבררנית אינה טמונה אפוא בהיותה חלקית, אלא בפגמים הקשורים בהפעלת שיקול הדעת של רשויות האכיפה..." (ע"פ 6328/12 ‏‏מדינת ישראל נ' פרץ).

נוכח כל האמור, אני דוחה את הטענה לאכיפה בררנית. בנוסף, טענת הנאשם לפיה החניה מוצדקת בשל מצוקת חניה, רלבנטית כמעט לכל תיק חניה, וככזו אינה מקובלת בפסיקה. בשים לב לאמור, ובהעדר כל טענת הגנה אחרת בפי הנאשם לעניין האישום הנוגע לדו"ח מס' 18127811, הריני מרשיע אותו במיוחס לו באישום זה.

באשר לדו"ח מס' 7791813, הרי שבדיון שהתקיים ביום 6/8/20 (עמוד 1 לפרוטוקול שורות 19-23) טען הנאשם שבמועד מתן הדו"ח הוא היה חולה עם חום גבוה וחנה במקום בכדי לקנות תרופות בבית המרקחת. כן טען כי אינו בטוח האם הפעיל אמצעי תשלום במועד החניה. עם זאת מיד לאחר מכן אמר כי בדק ולא מצא אישור ששילם, כאשר בהתחלה חשב ששילם.

לאחר שהגיב התובע לטענותיו, טען הנאשם (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 4-5) כי לדעתו במקום מותרת חניה ללא תשלום למשך 3 שעות, ככל שמפעילים את ה"פנגו", אך בהיותו חולה לא ביצע הפעלה כזו.

בהשלמת הטיעון בכתב מצד הנאשם, שניתנה לאחר השלמת הטיעון בכתב מצד התובע, כבר טען הנאשם כי מותרת החניה במקום ל-3 שעות לתושבי כפר סבא, כאשר הוא תושב העיר ולרכבו מוצב תו תושב. כן טען כי לא אמר ששכח להפעיל אמצעי תשלום, אלא שאינו בטוח אם הפעיל אמצעי זה.

יובהר, תשובת הנאשם לכתב האישום ניתנה בפרוטוקול דיון ההקראה. השלמת הטיעון בכתב נקבעה רק ביחס לאישום הקודם, וזאת בשל העדר נותנים באותה עת להכרעה בטענת האכיפה הבררנית. משכך, אין כל מקום לראות את דבריו של הנאשם בהשלמת הטיעון בכתב כחלק מתשובתו לאישום הנוכחי. משכך, אין מקום לברר את טענתו, לפיה היה פטור מלשלם על החניה בהיותו תושב העיר, שעלתה רק בהשלמת הטיעון.

אולם, אף אם היה מקום להתייחס עניינית לטענה זו, הרי שיש לדחותה על הסף. זאת מחמת היותה סותרת באופן מהותי את יתר טענות הנאשם. שכן, אם הנאשם היה פטור מלשלם על החניה בשל תו התושב, לא היה מקום להידרש כלל לשאלה האם הפעיל את אמצעי התשלום "פנגו", ובכל זאת הנאשם הזכיר לא אחת עניין זה.

באשר לטענה שעלתה במהלך הדיון לפיה החניה מותרת למשך שלוש שעות ראשונות, ללא סיוג הטענה לתושבי כפר סבא, הרי גם שאותה אין לקבל. ראשית, מדובר בטענה כבושה, שבאה לעולם לא מיד עם הקראת כתב האישום, אלא לאחר שהתובע הגיב לתשובה של הנאשם לכתב האישום. אולם, אף אם נקבלה כחלק מתשובת הנאשם בדיון ההקראה, הרי שהיא אינה הגיונית.

כך, הסדר חניה של מספר שעות ראשונות חינם הינו ישים אך ורק במקומות חניה שבהם קיימת בקרה על החונים כך שניתן לדעת את שעת תחילת החניה, דבר שאינו רלבנטי במקרה זה. אמצעי התשלום "פנגו" אינו מהווה בקרה שכזו, אלא שהרלבנטיות שלו בענייין שעות חניה אינה בהקשר של משך החניה, אלא בהקשר של שעות יום מסויימות, שבהן במקומות מסויימים החניה אינה מחויבת בתשלום. כאשר הנאשם פעם אחר פעם ציין שבמקום המדובר ניתן לשלם באמצעות "פנגו", הרי ששמט את הבסיס לטענה בדבר חניה חופשית לשלוש השעות הראשונות.

כך נותרים אנו עם הטענה שהעלה הנאשם מלכתחילה, והיא שבשל מצבו הרפואי באותה עת שכח להפעיל את אמצעי התשלום "פנגו" לצורך תשלום החניה הנדרש במקום. ודוק, מפרוטוקול הדיון עולה מפורשות שבזמן אמת הנאשם לא ידע אם שילם או לא, אך בדיעבד לאחר בדיקה הבין שלא הפעיל את ה"פנגו", ובכך לא שילם. כל טענה סותרת לכך באה בטיעוני הנאשם בכתב, שכאמור אינם חלק מתשובתו לאישום הנוכחי.

לגופה של טענת העדר התשלום בשל המצב הרפואי. הנסיבות המתוארות אינן מהוות עילה לביטול כתב האישום, ואינן מבססות כל סייג לאחריותו הפלילית של הנאשם. כל זאת בהקשר של ההגנה בעבירות אחרית קפידה שבסעיף 22(ב) לחוק העונשין, לפיה בין היתר יש להוכיח כי הנאשם לא פעל ברשלנות, ועשה כל הנדרש להימנע מביצוע העבירה. באשר מצבו הרפואי של הנאשם היה כזה שאפשר לו להיות מרוכז דיו כדי לנהוג את רכבו למקום וממנו, הרי שלא ניתן לטעון כי בלית ברירה הגיע לחוסר הריכוז הנטען שבאי תשלום דמי החניה.

משנדחו כל טענות הנאשם הנוגעות לדו"ח מס' 7791813, הריני מרשיע אותו גם במיוחס לו באישום הנוגע לדו"ח זה.

סוף דבר, הנאשם מורשע בכל המיוחס לו בכתב האישום. כאשר המאשימה כבר הביעה עמדתה לעונש בהשלמת הטיעון, על הנאשם להתייחס לכך עד ליום 24/9/20, ולאחר מכן יינתן גזר הדין בכתב.

המזכירות תעביר העתק לצדדים.

ניתנה היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.