לאחר שבחנתי את הבקשה, את תגובות המשיבה ואת תשובות המבקשת, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

בהתאם לאמור בתגובת המשיבה ולאסמכתאות שצורפו על ידה, הדו"חות נשלחו למבקשת בדואר רשום לכתובתה המעודכנת במשרד הרישוי, שהינה גם הכתובת המצויינת על ידה ככתובתה בבקשתה הנדונה.

כפי שעולה מהאסמכתאות אשר צורפו על ידי המבקשת, הודעות תשלום הקנס אמנם נשלחו אליה בדואר רשום אולם לא נמסרו לה ע"י הדואר מהטעם "שהנמען אינו ידוע במען". ככל שהודעות תשלום הקנס לא נמסרו למבקשת מכיוון שאין במענה תיבת דואר מסודרת אשר שמה מצויין עליה בבירור, הרי שהדבר תלוי בה. טענות המבקשת כי "ישנם בעיות בכלל באיזור שלי וביקשתי תיבת דואר בדואר" נטענו בעלמא ואין בהן הסבר מניח את הדעת לכך שהמבקשת לא קיבלה את הדואר מסיבות שאינן תלויות בה. בנסיבות אלה, קמה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1984.

הבקשה אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 230 יחד עם סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

בנסיבות המתוארות לעיל ונוכח חזקת המסירה, לא השתכנעתי כי המבקשת לא ביקשה להישפט במועד בשל סיבות שאינן תלויות בה, וכי הבקשה הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

גם לגופם של הדו"חות לא מצאתי בטענות המבקשת הגנה של ממש, ובהתאם לא קיים לחשש לעיוות דין בדחיית הבקשה או טעם מיוחד אחר המצדיק את קבלתה.

בקשת המבקשת להתחשבות בשל מצב כלכלי ואישי קשה, אינה בסמכותו של בימ"ש זה אשר אינו דן בהליכי הגבייה של החוב ואינו מוסמך להפחיתו בנסיבות בהן חל סעיף 229(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"א, 20 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.