1. לפניי בקשת הנתבעים/המבקשים לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות ולחילופין להורות על העברת התיק לבית-המשפט לענייני משפחה מחמת חוסר סמכות עניינית.

רקע וטענות הצדדים:

1. התובעים מתגוררים לטענתם בגוש 12206, חלקה 13, מגרש 13/4 לאדמות הכפר אעבלין, כאשר התובע 1 סובל ממחלות שונות, ומרותק לכיסא גלגלים. לגרסתם, הנתבעים מנהלים יחדיו מפעל ו/או בית עסק הקרוי "נג'מי זכוכית ואלומיניום" במגרש מס' 13/6, בסמוך למגרשם של התובעים (להלן: "המפעל").

1. התביעה הוגשה לשם מתן צו מניעה, בעילת "מטרד ליחיד", עפ"י סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בטענה כי הנתבעים מפעילים את המפעל שעות ארוכות, בכל שעות היממה, לרבות בשעות המאוחרות של הלילה, באופן המייצר רעש חזק בלתי סביר, מטריד את מנוחתם, מונע מהם שימוש סביר במקרקעיהם ופוגע קשות באיכות חייהם, הן ביום והן בלילה, וכן פוגע הדבר ביכולתם לעשות שימוש בגינה ובחצר האחורית של ביתם, שם מתרחשת אותה פעילות. עוד נטען בתביעה, כי הנתבעים הפרו חובות חקוקות בניגוד להוראות חוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 וחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965.
2. הנתבעים בהגנתם טענו בין היתר כי הינם בני משפחה, קרי, הנתבע מס' 3 הינו אביהם של הנתבעים 2 ו-4; עוד נטען כי התביעה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, כאמצעי לחץ כי הנתבעים יסירו את מצלמות האבטחה אשר התקינו וכי יסכימו לתובעים להתקין על הגדר המפרידה בין הצדדים גדר איסכורית בגובה 6 מטרים. כן נטען כי הנתבעים 3 ו-4 כלל אינם קשורים לעסק מושא התובענה כשהנתבע 3 הינו פנסיונר החי מקצבת זקנה ואילו הנתבע 4 הינו עובד שכיר של הנתבע מס' 2.
3. עוד טענו הנתבעים כי התובעים העלימו עובדות מהותיות, כגון העובדה שעסקינן בסכסוך בין בני משפחה המתקיים עשרות שנים, כאשר העסק הנטען קיים גם הוא למעלה מעשרים שנים (עוד משנת 2000), וכי גם בצמוד לבית התובעים קיימת מסגריה שפועלת יום וליל ומייצרת רעשים בלתי סבירים.
4. לגופה של בקשה נטען שבית-משפט זה נעדר הסמכות לדון בתובענה, שכן התובע מס' 1 הינו אחיו של נתבע מס' 3, אשר הנתבעים 2 ו-4 הינם בניו, והסכסוך ביניהם מושא התובענה הינו סכסוך כאמור, רב שנים. עוד נטענה טענת התיישנות, בהינתן שהעסק פעיל משנת 2000.
5. בשל טענות אלו, הוריתי לתובעים להשיב לבקשה ובשל היעדר פירוט מספיק בתביעה, בהחלטתי מיום24.05.2021 הוריתי להם לפרט אימתי הוקם המפעל הנטען על ידם, לרבות עילת התביעה ומועד הולדתה כאמור בתקנה 11 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.
6. התובעים בתשובתם עמדו על כך כי לבית-משפט זה הסמכות לדון בתובענה, שכן נוכח בקשת הנתבעים לסלק את התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4, והטענה כי העסק מנוהל על ידי הנתבע 2 בלבד, הרי שהסכסוך איננו בין מי שהינם "בני משפחה", על פי הוראות החוק. עוד טענו התובעים כי לגופם של דברים, עילת התביעה איננה על רקע יחסי המשפחה. לדידם, עסקינן בסכסוך אזרחי בין שכנים הנוגע למטרד שנעשה על ידי הנתבעים, וכי אין לאופי המשפחתי של הסכסוך תרומה משמעותית לו וכי לא נדרשת במקרה זה מומחיות מסוימת של ביהמ"ש לענייני משפחה על מנת שיכריע בתובענה.
7. באשר למועד הולדת התביעה, נטען כי המטרד במקרה זה הינו מטרד מתמשך ומתחדש, ככזה המוליד לתובעים מידי יום עילת תביעה חדשה.

דיון הוכרעה:

1. לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה, מצאתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות על שני ראשיה.
2. כבר עתה אציין כי יש לדחות את הבקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות. כידוע, מקום בו מתבקשת דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, נקודת המוצא היא שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות (ע"א 9063/12 ‏ ‏ עזבון המנוח הוראס ריכטר ז"ל נ' ‏Harvey Delson, פסקה 23 (פורסם בנבו, 05.09.2017)), אלא שמקום בו נדרש בירור עובדתי, נוכח הטענות העובדתיות המועלות בתביעה שלפניי, מוטב כי בית המשפט ימנע בשלב זה מדיון בטענת ההתיישנות כטענת סף (ראו: ע"א 2919/07 מדינת ישראל-הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פ"ד סד(2) 82 בפיסקה 27 (2010)).
3. לגופו של עניין, אין מחלוקת בין הצדדים כי המפעל פועל תקופה ממושכת, ואם כך הם פני הדברים, רשאים התובעים לדרוש סעד של צו מניעה, וככל שלהם טענות במישור הכספי, רשאים הם לדרוש פיצויים לתקופה שלא חלה עליה התיישנות, וזאת מבלי לפגוע בטענת הנתבעים לשיהוי. משכך, אין מקום בנסיבות העניין לסלק את התובענה מחמת התיישנות.
4. באשר לבקשה להעברת התיק לבית-המשפט לענייני משפחה אפנה לסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק בית-המשפט לענייני משפחה"), הקובע כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון ב"תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא".
5. החוק קובע אפוא שני מבחנים מצטברים: הראשון הוא מבחן הקשר המשפחתי בין הצדדים, קרי זהותם, ככאלה המהווים "בני משפחה". המבחן השני הינו מבחן של מהות ההליך קרי, על מנת שתהיה סמכות לבית-המשפט לענייני משפחה, על הסכסוך נשוא התביעה להוות סכסוך שמקורו ועילתו ביחסים המשפחתיים.
6. סעיף 1 (2) הנ"ל לחוק מגדיר מיהו בן משפחה, כך:

"בן משפחתו" -

(א) בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג;

(ב) ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו;

(ג) הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם;

(ד) נכדו;

(ה) הורי הוריו;

(ו) אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו;

1. אין חולק בין הצדדים כי התובע 1 והנתבע 3 הינם אחים וככאלה הינם "בני משפחה" כמי שחלה ביניהם הזיקה הקבועה בתת סעיף (ו) להגדרה הנ"ל. יצוין כי בעקבות הבקשה והדרישה מהתובעים להשיב, ביקשו הם לסלק את התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4, ללא צו להוצאות ופסק דין מתאים ניתן בעניין.
2. באשר למבחן מהות הסכסוך, על הטוען לסמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה להראות שהסכסוך המשפחתי "תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה", וזאת בהתבסס על כתבי הטענות ובראשם כתב התביעה, כאשר הרציונל הוא ריכוז המחלוקת בערכאה אחת מקצועית אשר תוכל לרדת לשורשה של מחלוקת ולפתור את הבעיות האמתיות של המשפחה (ראו: רע"א 6558/99‏ חבס נ' חבס, פ''ד נד(4) 337, פסקאות 10-13 (2000) (להלן: "עניין חבס; רע"א 1839/13 עמי קולפניצקי נ' ישראל קולפניצקי, פסקה 5 (6.6.2013) וכן: רע"א 6657/13 יוסף לז'ה נ' בתיה דוברוצקי, פסקה 5 (19.12.2013)).
3. בעניין חבס לעיל נאמר כי:

"הדיבור "עילה" בהקשר זה משמעותו קיומו של קשר בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי...האם די בכך שקיים קשר כלשהו, ולו רחוק, בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי, או שמא נדרש קשר קרוב ומיידי? ואם כן – מהי עוצמתו של קשר זה? ... לעתים קרובות יחסי המשפחה והיחסים הלבר-משפחתיים – כגון יחסים עסקיים – מעורבים זה בתוך זה באופן שההפרדה בין הגורמים השונים וקביעת הסדר הסיבתי בהם קשה היא. הקביעה אינה נחוצה, שכן מציאות החיים היא עשירה מכל דמיון, ואין זה רצוי להקפיא את קצב החיים בנוסחה נוקשה....

אמת-המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה". (עניין חבס לעיל, פסקאות 8-10).

1. במסגרת ע"א  1662/99 חיים נ' חיים, פ''ד נו(6) 295 (2002)) נאמר כך:

"לשאלת עיתוי הקביעה בדבר טיבו של הסכסוך כ"סכסוך בתוך המשפחה", או כעניין אזרחי הנתון לסמכות הערכאה האזרחית, משיב בית-המשפט באומרו כי בכך יש להכריע עם תחילת המשפט ועל-פי כתבי-הטענות של הצדדים. על התובע לפרט את העובדות המראות כי מדובר בסכסוך במשפחה, ולפיכך הסמכות לגביו נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה. לא חלק על כך הנתבע, תיקבע הסמכות על-פי האמור בכתב-התביעה. ...

סיווגו של עניין כמצוי בסמכות בית-משפט רגיל או בית-משפט לענייני משפחה לעתים אינו קל. עניינים שאינם נוגעים למעמד אישי במובהק משלבים בתוכם, על-פי רוב, יסודות של מחלוקת אזרחית ושל סכסוך משפחתי אלה באלה. נדרש אפוא להכריע מה מביניהם הוא היסוד הדומיננטי, ובהתאם לקביעה זו ישויך עניין לערכאה זו או האחרת. במסגרת בחינה זו יישקל אופיו של הסכסוך המשפחתי, בין היתר מבחינת הצורך כי ערכאה מיוחדת המצוידת במנגנון מקצועי מיוחד תדון בו, או כעניין שעיקרו אזרחי, שערכאה בעלת סמכות רגילה ערוכה לפסוק בו.

מלאכת הסיווג האמורה מצריכה, על-פי טיבה, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי. יש לבחון נתונים אובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך המשפחתי כמו, למשל, משך הזמן שבו מתקיים הסכסוך, אם שותפים לו רק בני משפחה או גם זרים, אם הסכסוך מתייחס לעניין נקודתי או מתפרס על כלל היחסים בין הצדדים ואם, בראייה כוללת, מדובר במערכת יחסים בעלת אופי כזה המצריכה כי גורמים מקצועיים העומדים לרשות בית-המשפט לענייני משפחה, לרבות גורמים לבר-משפטיים, יסייעו לפתרון כולל של המשבר המשפחתי ומצדיקה זאת.

בצד הנתונים האובייקטיביים ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם. רוצה לומר, איך הם עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם – אם כסכסוך בעל אופי משפחתי או כמחלוקת שעיקרה אזרחי אשר פתרונה אמור להימצא במסגרת הכרעה אזרחית רגילה. הדגשים שהצדדים עצמם מניחים על אופי היריבות ביניהם חשובים במלאכת איתור היסוד הדומיננטי במחלוקת לצורך סיווגו של הנושא לסמכות העניינית של הערכאה המתאימה.

...בשל מורכבותה וקשיותה של מלאכת הסיווג האמורה קבע בית-המשפט בפרשת חבס כי את הנתונים השונים המגבשים את הסמכות העניינית יש לקבוע בתחילת המשפט, וכי מדובר בנתונים עובדתיים שיש לקבוע לגביהם מימצאים, ואלה נעשים על-פי כתבי-הטענות ובאמצעות הכרעה שיפוטית בראשיתו של ההליך השיפוטי. לפנינו אפוא שאלה של סמכות עניינית התלויה בקביעת "עובדות סמכותיות"... קביעת עובדות אלה מסורה לערכאה ראשונה על יסוד כתבי-טענות, ועל-פיהם מתגבשת התשתית העובדתית שבגדרה נקבעת סמכותו העניינית של בית-המשפט" (שם, פסקאות 7-9).

1. כאמור התובעים, ביקשו למחוק מתביעתם את הנתבעים 3 ו-4 ומשכך בתביעה שלפניי לא קמה מחלוקת בין "אחים". גם אילו לא עשו כן, הנתבעים לא טורחים לפרט ולהבהיר לבית-המשפט, בבקשתם מדוע לשיטתם מתקיים המבחן השני, קרי כי הסכסוך המשפחתי הוא שתרם למחלוקת מושא התובענה. הנתבעים מיקדו את טיעונם לקשר המשפחתי בין הצדדים בלבד.
2. כפי העולה מכתב התביעה, לתובעים טענות כלפי הנתבעים ביחס ליצירת מטרד מעצם הפעלת מפעל אלמונימום בסמוך לחלקתם, סכסוך אזרחי לכל הדעות. לטענת הנתבעים אין עסקינן במפעל אלומיניום אלא בית עסק למכירת זכוכית לחלונות ודלתות. טיעוני הנתבעים כי עסקינן בסכסוך בן עשרות שנים, וכי התביעה נועדה להפעיל על הנתבעים לחץ להסיר את מצלמות האבטחה ולאשר לתובעים לבנות גדר, אינם עונים על המבחן המהותי מצדיק העברת הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה.
3. משלא מתקיימים אף לא אחד מן היסודות הקבועים בסעיף 1 (2) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, ומקל וחומר שאינם מתקיימים במצטבר, דין התביעה לידון בבית-המשפט האזרחי.
4. הבקשה לסילוק התובענה על הסף נדחית.
5. לאחר שבחנתי את נסיבות התיק – איני רואה מקום לחייב הנתבעים בהוצאות בשלב זה ושאלת החיוב בהוצאות תיבחן במסגרת פסק הדין הסופי.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"א, 29 יולי 2021, בהעדר הצדדים.