1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 13.7.2019 בצומת יהודיה. התובעים טוענים לנזקים בסך כולל של 44,530 ₪ (לאחר שהנזק הכולל שנגרם בתאונה, לטענתם, הוא כ-63,000 ₪, אולם חלקו שולם), כאשר מתוך סכום זה, סך 1,100 ₪ הוא תביעת הפסדים של התובע 2, והיתרה היא תביעת שיבוב של התובעת 1.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע לבין הנזק בקדמת הרכב, ואחריות נהגת הנתבעות לנזק זה.

3. התובע טוען כי בתוך פקק תנועה, פגע בו רכב הנתבעות מאחור והדפו על רכב שהיה לפניו. הוא לא היה בטוח שהחליף פרטים גם עם נהגת הרכב הקדמי, אך העריך שאכן עשה כך. הוא אמר שנהגת הנתבעות הסבירה שבטעות לחצה על דוושת הדלק במקום על דוושת הבלם. התובע צילם 2 תמונות בלבד בשטח, של אחורי רכבו ושל חזית הרכב.

4. בהגינותם, הודיעו התובעים שלא הצליחו לאתר את נהגת הרכב הקדמי, לאחר שמספר הרכב שנמסר לתובעת 1 על ידי התובע 2 (אך שאינו מופיע בטופס ההודעה שהוגש לתיק) התברר כשייך לנהגת שאינה זוכרת מעורבות בתאונה כמתואר.

5. אשת התובע, שישבה איתו ברכב, לא הוזמנה למתן עדות.

6. נהגת הנתבעות מאשרת, בהגינותה, כי אכן לחצה על דוושת הדלק בטעות, ופגעה ברכב התובעים. דא עקא, שהיא אינה זוכרת קיומו של רכב קדמי, לא החליפה פרטים עם רכב כזה, ולמיטב ידיעתה אין מדובר בתאונת שרשרת, כלל.

7. בעלה, שלא נכח בתאונה, אולם הגיע רגעים אחר כך, והשתתף במעמד החלפת הפרטים, לא זומן למתן עדות. הנהגת מספרת, עם זאת, כי לאחר שהוברר לה, לקראת תחילת הדיון, שהתובעים טוענים לקיומו של רכב קדמי, התקשרה לבעלה, שאמר לה, שאף הוא אינו זוכר רכב מעורב שלישי כלשהו במעמד החלפת הפרטים. הנהגת הוסיפה ואמרה, כי אין לה עניין בתוצאות ההליך, והיא אדישה לשאלת חיוב הנתבעת 1 בנזק שבחזית רכב התובעים.

8. השוואת מוקדי הנזק מלמדת על כך שמחד גיסא, הנזק הקדמי הסתכם בעלות כפולה מאשר הנזק האחורי, אולם כל הפער הוא בעלויות החלפים הרבים שניזוקו בחזית, חלקם אביזרים אלקטרוניים המותקנים במגן (הפנס הקדמי שנפגע, לבדו, הגיע לכמחצית מעלות התיקון הכוללת של המוקד האחורי). היקף העבודה הנדרש בחזית נמוך משמעותית מאשר זה הנדרש מאחור. יחס זה של מוקדי הנזק מתיישב, אפוא, עם האפשרות של הדיפה. הרכב עצמו נבדק על ידי שמאי יומיים בלבד לאחר התאונה.

9. שני תסריטים חלופיים מתקבלים על הדעת: האחד הוא, שרכב התובעים ניזוק בחזיתו במועד אחר, כנראה לפני התאונה המדוברת, ונהג התובעים החליט לייחסו לפגיעה בו מאחור, תוך ניצול ההזדמנות (שכן אז לא יהיה עליו לשלם השתתפות עצמית נוספת עבור ארוע תאונתי נפרד); והאחר הוא, שנהגת הנתבעות אכן שכחה את דבר קיומו של רכב קדמי, אולי בשל כך שהוא לא ניזוק משמעותית, ולא התעכב במקום (אלא שתסריט זה דורש גם להניח, שאחד משתי החלופות הבאות מתקיימת אף היא: או שנהגת הרכב הקדמי שכחה גם היא את מעורבותה בארוע, או שנהג התובעים טעה ברישום פרטי הרכב הקדמי, ורשם מספר רישוי (תקין) של רכב אחר).

10. העובדה שהן בתמונות שצילמה נהגת הנתבעות (צורפו לכתב ההגנה), והן בתמונות שצילם נהג התובעים עצמו (הוגשו לתיק בנפרד), אין זכר לקיומו של רכב קדמי כזה, מחלישה את גרסת התביעה; כך גם העדרות אשת הנהג מאולם בית המשפט, והעדר זכר לפרטי הרכב הקדמי בטופס הדיווח על התאונה. מנגד, העובדה שהנהג טרח לצלם את חזית הרכב מחזקת את גרסתו (אלא אם ההחלטה לייחס את הנזק בחזית לפגיעה מאחור גמלה בלבו במהירות מספקת, כבר מייד לאחר התאונה). יצוין, שבתמונות שצילמה נהגת הנתבעות במעמד החלפת הפרטים נכללה רק תמונה אחת של רכב התובעים – מאחור.

11. אני סבור שאין בחומר הראיות דרך להכריע בין שני התסריטים, והגם שנטיית הלב היא להעדיף שלא לייחס כוונת זדון לאחד הצדדים, נדמה שאם בכלל, הרי שמאזן ההסתברויות נוטה קלות לטובת גרסת נהגת הנתבעות, חסרת-הפניות, מאשר גרסת נהג התובעים.

12. אשר על כן, דומה שאין מנוס אלא לדחות את התביעה, מחמת שנטל ההוכחה לא הורם.

13. התביעה נדחית בזה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח תמוז תשפ"א, 28 יוני 2021, בהעדר הצדדים.