1. הנתבעת היא חברה קבלנית בתחום הבניה שבנתה בניין בעיר נתניה (להלן: הבניין). התובעים 1 ו-2 רכשו דירה בבניין והתובעת 3 רכשה דירה אחרת באותו בניין. היה עיכוב מטעם הנתבעת במסירת הדירות לתובעים. התובעים הגישו תביעה לתשלום פיצויים. בפסק דין שנתתי ביום 5.1.21 דחיתי את התביעה. הוגשה על ידי התובעים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז, רשות ערעור ניתנה, והערעור התקבל. הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון והבקשה נדחתה.

2. בית המשפט המחוזי במחוז מרכז בפסק דינו מיום 16.8.21 הורה על החזרת התיק לערכאה זו לשם קביעת גובה הפיצוי שאותו זכאים התובעים לקבל. כמו כן, בפסקאות 39 ו-40 לפסק הדין נקבע ששיעור הפיצוי צריך שיהיה בהתאם לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 כאשר תקופת הפיצוי היא ממועד המסירה 31.1.20 שנקוב בחוזה ועד למועד הגשת התביעה בחודש יוני 2020, סך הכל חמישה חודשים.

3. כל אחד מהצדדים הביא חוות דעת של שמאי מטעמו לגבי גובה דמי השכירות הראויים באזור שבו נבנה הבניין ולגבי סוג הדירות ואיכותן. השמאי מטעם התובעים קבע שדמי השכירות הראויים עומדים על 7,500 ₪ ובעוד שהשמאי מטעם הנתבעת קבע שדמי השכירות הראויים הם 4,500 ₪.

4. שני השמאים מסכימים שהפרמטרים שהנחו את שניהם בקביעת דמי השכירות הראויים הם זהים ולכן הוויכוח ביניהם הוא לא על הפרמטרים אלא על ההערכה בלבד.

5. השמאי מטעם התובעים העיד שקבע את דמי שהשכירות בהשוואה לשכונה חדשה אחרת בנתניה שנקראת "עיר ימים" (להלן: עיר ימים) שהבנייה בה הסתיימה וכבר מאוכלסת ונתפסת בקרב הציבור כיוקרתית, ואף יוקרתית יותר מהמקום שבו מצוי הבניין. לכן, בדק מה גובה דמי השכירות המקובלים בעיר ימים ועשה הפחתה של % 5 ולכן הגיע לסך של 7,500 ש"ח.

6. לעומת זאת, השמאי מטעם הנתבעת העיד שבהשוואה לעיר ימים יש לבצע הפחתה משמעותית יותר של % 25, ולא % 5, ובדרך זו הוא הגיע לסך של 4,500 ₪.

7. בבואי להכריע בין שתי ההערכות, לקחתי בחשבון את דבריו של השמאי מטעם הנתבעת כי "הבאתי חוזי שכירות אומנם ישנים אבל תקופת השכירות עוד לא הסתיימה ואני חושב שזה משקף את דמי השכירות היום כי השכונה עדיין בבנייה. אני מניח שזו תהיה שכונה לא רחוקה מעיר ימים אבל לא עכשיו. אם השכונה היית[ה] מוכנה היא לא תגיע למחיר של עיר ימים כי עיר ימים עדיין היא ממוקמת ביציאה לעיר החוף ויש שם מרכז מסחרי מאוד פורה" (פרוט' מיום 18.1.22 עמ' 7 ש' 24 עד 27).

8. ללמדך, שהשכונה שבא נמצא הבניין, אילו לא היה עיכוב בבניה מטעם הנתבעת, גם היא הייתה נתפסת בקרב הציבור כשכונה יוקרתית, גם אם לא כמו עיר ימים. יתר על כן, העיכוב בסיום הבנייה הוא מטעם הנתבעת ולכן אין לה אלא להלין על עצמה שהשכונה שבה נמצא הבניין עדיין לא ממותגת מספיק ודמי השכירות הם עדיין נמוכים משמעותית מעיר ימים. בנסיבות אלה, הנני קובע כי דמי השכירות הראויים הם 6,700 ₪ לחודש.

9. לפי סעיף 5א(א)(1) לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 יש להכפיל את הסכום של 6,700 ₪ ב-1.5, קרי 10,050 ₪. יוצא מכך, שכל קבוצת תובעים זכאית לקבל 10,050 ₪ כפול 5 חודשים = 50,250 ₪. יתר על כן, התובעים במשותף נשאו בהוצאות השמאי מטעמם בסכום כולל של 5,850 ₪.

10. דא עקא, התובעים בחרו להגיש את תביעתם בהליך של תביעות קטנות כאשר התקרה המקסימלית לסמכותו של בית המשפט לפסיקת סכום כספי היא 33,800 ₪ (ראו סעיף 60(א)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984). יתר על כן, התובעים 1 ו-2 ציינו בכתב התביעה שסכום התביעה הוא 33,540 ₪ והתובעת 3 ציינה בכתב התביעה מטעמה שסכום התביעה הוא 31,200 ₪.

11. בנסיבות אלה, כל קבוצת תובעים תקבל רק את התקרה המקסימלית של סמכותו של בית המשפט בתביעות קטנות.

12. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעים 1 ו-2 סך של 33,800 ₪. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת 3 סך של 33,800 ₪. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים ולאחר מכן יישאו בהפרשי הצמדה וריבת כחוק עד למועד התשלום בפועל.

13. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז תוך 15 ימים.

המזכירות תשגר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז שבט תשפ"ב, 19 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.