רקע

לפניי תביעת התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו 190,446 ₪ כתמורה לעבודות מנוף שסיפק לה, בפרויקט שביצעה בתחנת הכוח החדשה בחדרה (להלן: "הפרויקט").

התובע הוא בעל עסק להובלות ועבודות מנוף. הנתבעת מנהלת ומבצעת פרויקטים לבניה.

עובדות המקרה וטענות הצדדים

1. התובע סיפק ציוד כבד ובעיקר משאיות מנוף לשם ביצוע עבודות בפרויקט. לשיטתו, בשנת 2017 סיפק את הציוד למשך 9 ימים ועוד שעתיים וחצי נוספות בחודש מאי, 30 ימי עבודה בחודש יוני ו-30 ימי עבודה נוספים בחודש יולי. עובד בשם ח'אלד עמאשה (להלן: "ח'אלד") חתם על תעודות המשלוח. לטענת התובע ח'אלד עבד אצל הנתבעת.
2. לשיטת התובע, הוסכם בין הצדדים כי עבור עבודה יומית ישולמו 2,350 ₪ + מע"מ, ובגין כל שעה נוספת 250 ₪ + מע"מ. על פי סיכום זה, זכאי התובע לתמורה בסך 190,446 ₪ כולל מע"מ. התובע טען שהנפיק חשבוניות לנתבעת, אשר רשמה אותן בספריה וקיזזה מע"מ על פיהן, אולם לא שילמה לו את התמורה.
3. הנתבעת טענה להיעדר יריבות. לגרסתה, מעולם לא נוצרה התקשרות, חוזית או אחרת, בין התובע לבין הנתבעת. התובע טען כי שסיפק ציוד בהתאם להזמנת הנתבעת, אך התביעה לא מגלה, ולו לכאורה, הזמנה כזו.
4. הנתבעת מודה שביצעה עבודות בניה שונות בפרויקט הקמת תחנת הכוח בחדרה, כקבלנית משנה של הקבלן הראשי באתר ובמסגרת הסכם עמו. לשם ביצוע חלק מהעבודות, התקשרה הנתבעת ביום 18.12.16 עם קבלן משנה בשם "ע.ת.ח תשתיות ובניין בע"מ" (להלן: "עת"ח"). ההתקשרות ביניהן עוגנה בהסכם בכתב, במסגרתו התחייבה עת"ח לספק לנתבעת משאית מנוף, וקיימה התחייבותה זו. הנתבעת שילמה לעת"ח את מלוא התמורה.
5. אליבא הנתבעת, בחודש יוני 2017 פנה התובע למנהליה והציג עצמו כמי שהתקשר עם עת"ח לאספקת משאית מנוף. התובע סיפר כי עת"ח לא שילמה את המגיע לו וביקש שמנהלי הנתבעת ישתדלו עבורו אצל מנהל עת"ח. מנהלי הנתבעת נעתרו לבקשת התובע ושוחחו עם מנהל עת"ח, שהתחייב לטפל בעניין, המצוי באחריותו הבלעדית.
6. הנתבעת סיימה התקשרותה עם עת"ח ביום 27.7.17 ונערכה התחשבנות סופית. בהתחשבנות זו חזרה עת"ח במפורש על התחייבותה לשלם את חשבונות המנופים לתובע, על פי דרישת הנתבעת, שידעה בשלב זה על טענות התובע כלפי עת"ח. הנתבעת שילמה לעת"ח את מלוא התמורה המוסכמת עם עת"ח.
7. הנתבעת ציינה כי בעלי עת"ח, ח'אלד כמאל ריצה מאסר בפועל לאחר שהורשע בעבירות מס וזוהי, ככל הנראה, הסיבה לכך שהתביעה הוגשה נגדה ולא נגד עת"ח.

התשתית הראייתית

ראיות התובע

1. התובע הגיש תיק מוצגים הכולל כרטסת הנהלת חשבונות שלו, שתי חשבוניות מס, כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת ותעודות משלוח. נוסף לו, העידו מטעמו בנו, איהאב חורי (להלן: "איהאב"), וחאלד.
2. העדות המרכזית מטעם התובע הייתה עדותו של ח'אלד, ששימש מנהל עבודה בפרויקט מטעם עת"ח, ובשלב מסוים מטעם חברת "סירידום", מזמינת הפרויקט (עמ' 5, שו' 27-29). טענה זו מגובה במסמך מטעם משרד העבודה, ת\5, לפיו בין התאריכים 24.1.17 ועד 6.7.17 היה חאלד מנהל עבודה מטעם "סירידום". למען הסר ספק יודגש כי סירידום איננה הנתבעת.
3. ח'אלד אישר כי אין לו הסכם עבודה עם הנתבעת והחברה שעבד מטעמה הייתה עת"ח (עמ' 5, שו' 33-34). אמנם ציין, כי מונה כמנהל עבודה מטעם "סירידום" לבקשת הנתבעת, אך את תלוש המשכורת קיבל מעת"ח. מדובר היה בסעיף עבודה של עת"ח מול הנתבעת (עמ' 12, שו' 5-14). באישור העדר תביעות, שנחתם בין הנתבעת לבין עת"ח (נ/2), אכן מופיע סכום לתשלום עבור מנהל עבודה.
4. לטענת ח'אלד שירותי התובע הוזמנו על ידי הנתבעת שניהלה את הפרויקט, בזמן שהיה מנהל העבודה בשטח. לטענתו קיבל הוראות ממנהל הפרויקט ומבצע הזמנה לפי צורך העבודה (עמ' 7, שו' 15-17). בסעיף 5 לתצהירו טען ח'אלד, כי התובע סיפק עבור הנתבעת את השירותים לאחר שנשלחה הודעת מייל מהנתבעת אל התובע, שכללה הזמנת עבודה. ח'אלד חזר על טענה זו בעדותו, אך הוסיף כי התובע הוא שביקש שתישלח הזמנת עבודה מסודרת במייל מהנתבעת, ולכן ח'אלד פנה אל בוריס, מהנדס מטעם הנתבעת ומי שניהל את הפרויקט מטעמה (להלן: "בוריס"), וביקש ממנו לשלוח לתובע את המייל המדובר, אולם לא ידע לומר האם נשלח מייל כזה או לא. לטענתו אם התובע הגיע לישיבה של סגירת העסקה, "סימן שהזמינו אותו" (עמ' 12, שו' 26-36, עמ' 13, שו' 1-4).
5. עוד ציין בתצהירו, כי נערכה פגישה בין בוריס לבין איהאב בה סוכמו תנאי העסקה. בעדותו הוסיף, כבדרך אגב, כי נכח באותה פגישה ולמיטב זכרונו סוכמו ראשי פרקים בעל פה, שאמורים היו לאחר מכן לקבל ביטוי בכתב. לשיטתו, לא קיבל עותק מהסיכום (עמ' 13, שו' 9-13).
6. בניגוד לטענותיו של ח'אלד, התובע טען שלא ראה שום הסכם מסודר בין הצדדים, הוא גם לא ידע על פגישה שנערכה ולא ידע על מסמך שנכתבו בו ראשי פרקים (עמ' 15, שו' 36, עמ' 16, שו' 1-4). התובע ציין כי איהאב, בנו העובד כסדרן עבודה מטעמו, התקשר ואמר לו שח'אלד מעוניין להזמין משאיות מנוף לצורך עבודה של הנתבעת. התובע השיב שיסגור פרטים לפי שיקול דעתו (עמ' 15, שו' 8-11). התובע טען כי לא ראה שום הסכם בין הצדדים: לא בינו לבין הנתבעת ולא בינו לבין עת"ח (עמ' 16, שו' 17-18). מעדותו של התובע מתקבל הרושם כי הוא פחות בקיא בעניין סגירת הפרטים וההסכמים, ויותר בקיא בענייני התשלומים.
7. מי שהיה "הרוח החיה" והנוכח באתר העבודה, ומי שח'אלד יצר עמו קשר לצורך מתן שירות היה איהאב. כמו אביו, טען איהאב כי ח'אלד הזמין ממנו טלפונית עבודות מנוף והוא סיפק לו משאיות בהתאם. כשנשאל בחקירתו הנגדית, מי הזמין את העבודה, הפנה לח'אלד. איהאב אישר את הישיבה עם ח'אלד ובוריס, בה נקבע שח'אלד יבצע את הזמנת העבודה, סוכמו תנאי התשלום, והוחלט שהנתבעת תשלם עבור העבודה (עמ' 17, שו' 22-32). כשנשאל היכן סיכום ראשי הפרקים שנכתב בפגישה, טען שאיבד אותו (עמ' 18, שו' 29-32). איהאב ציין כי לא מצא גם את המייל שנטען שנשלח לתובע מטעם הנתבעת (עמ' 20, שו' 10-14).
8. הן בוריס והן מנהל הנתבעת, מר דריוש טביבזדה (להלן: "דריוש") הכחישו את הפגישה הנ"ל ואת המייל שנשלח לכאורה בעקבותיה (עמ' 21, שו' 28-30, עמ' 29, שו' 13-20).
9. סיכום הדברים עד כה: שני עדים מטעם התובע, אחד מהם סדרן העבודה שלו, טוענים כי טרם ההתקשרות נשלח מייל מסודר, וכי נערכה פגישה בה נערך מסמך סיכום בראשי פרקים. נציגי הנתבעת מכחישים מסמכים אלו מכל וכל. התובע או מי מטעמו לא מביאים את המסכים לראיה. כלל ידוע הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", קל וחומר כאשר נטל הראיה והשכנוע לקיומה של התקשרות עם הנתבעת חל על התובע. כאשר התובע טוען למסמך, אשר לפי מהותו צריך להיות ברשותו, אך אינו מציגו בתירוצים שונים, הרי אינו עומד בנטל הראייה הנדרש לצורך הוכחת קיומם של מסמכים אלה, על כל המשתמע מכך לצורך ההכרעה בהליך, כפי שיפורט בהמשך.
10. על אף העדרו של הסכם כתוב בין הצדדים, התובע טען כי הנתבעת היא זו שביצעה את הזמנת העבודה ולטענתו ח'אלד היה עובד מטעמה וביצע את ההזמנות על פי הוראתו של בוריס. ח'אלד הצהיר כי לאור המוסכמות אליהן הגיעו הצדדים (הכוונה היא לראשי הפרקים העלומים), ובהיותו מנהל עבודה רשום באתר, נהג להזמין את שירותי התובע לאתר העבודה, ובסוף היום היה מאשר וחותם על תעודות המשלוח בהתאם לסמכותו (סעיף 7 לתצהירו). אלא שכאמור, ח'אלד עצמו העיד כי הוא מונה כמנהל עבודה של עת"ח ושל סירידום וכי לא היה לו כל הסכם מול הנתבעת (עמ' 5, שו' 27-29, 33-34). ח'אלד הסביר כי את תלוש המשכורת שלו קיבל מעת"ח על בסיס סעיף בהסכם בין עת"ח לבין הנתבעת (עמ' 12, שו' 5-13).
11. ח'אלד העיד על אופן ההתנהלות מול התובע (עמ' 13, שו' 14-18) –

"ש. אז למעשה מי שהחליט בעצם על היקף העבודה המדויק של ח'ורי באתר זה היית אתה, נהגת לזמן אותו לפי הצורך.

ת. לא. הייתי מקבל עבודה מבוריס מנהל הפרויקט, לפי ישיבה של סדר עבודה יום למחרת ועל בסיס זה היינו מזמינים משאיות מנוף. אני מבקש לציין שלח'ורי היו יותר ממשאית מנוף. אחת היתה על בסיס חודשי קבוע וכל מה שצרכנו מעל זה היה בזימון יום מראש".

מדבריו של ח'אלד עולה כי הוא היה רק "המוציא לפועל" של הזמנת התובע לאתר, כאשר ההוראה ניתנה מטעמו של בוריס, ומכאן הרי שהנתבעת היא זו שהזמינה אותו וצריכה לשאת בתשלום, כך לשיטתו. אולם, על מנת לרדת לנבכי ההסכמות בין המעורבים בפרויקט, יש לבחון את הסכם העבודה ומסמך היעדר התביעות נ\1 ו- נ\2 (ראו להלן).

1. כאמור, איהאב טען בעדותו כי ח'אלד הזמין טלפונית את אספקת המשאיות. לדבריו, בוריס מסר לו כי ח'אלד יהיה מי שיבצע את ההזמנות (עמ' 17, שו' 22-26), אולם לגרסתו מי שהתחייב לשלם על העבודה הייתה הנתבעת (עמ' 18, שו' 10-11). איהאב עומת עם העובדה שח'אלד היה מנהל עבודה מטעם עת"ח, אך השיב כי ח'אלד מסר שהעבודה מוזמנת על ידי הנתבעת.

איהאב נשאל מי מטעם הנתבעת אישר את דברי ח'אלד, והשיב בשלילה. מנגד טען, שבוריס עצמו אמר שח'אלד יהיה זה שיזמין את העבודה והנתבעת תשלם עבורה (עמ' 19, שו' 33-36, עמ' 20, שו' 1-7).

1. בוריס טען כי בתחילת העבודה ח'אלד אמר לו שהוא מביא משאיות מנוף מאדם שעמו עבד בפרויקטים רבים. בוריס דרש מסמכים, כגון ביטוח ורישיון על פי דרישת סרידום. כשעומת עדויותיהם של ח'אלד ואיהאב, כמפורט לעיל, הכחיש את הדברים מכל וכל (עמ' 28, שו' 23-30). כמו כן הכחיש את הפגישה הנטענת בינו לבין איהאב וח'אלד, וטען כי העבודה בוצעה מטעם ח'אלד, שקיבל אותה על עצמו, כולל משאית מנוף (עמ' 29, שו' 13-20).
2. תימוכין לטענת בוריס, עלה בקדם המשפט, שם טען ב"כ התובע (עמ' 1, שו' 15-20) –

"... מסמך היסוד שיצר קשר בין לנתבעת לא קיים אבל הייתה התקשרות בעל פה החל מחודש מאי 2017 כאמור בכתב התביעה. ההתקשרות נעשתה עם מנהל החברה שהציג את עצמו כמנהל החברה, אדם בשם חאלד, והנתבעת אמרה שהיא שילמה לו כסף. הוא היה מנהל עבודה של החברה המזמינה. אני יודע את זה מהתובע. איך התובע יכול לדעת שאותו חאלד בכלל לא עובד אצל הנתבעת? אין לי הוכחות שחאלד לא עובד שלהם אבל אדם שמתייצב אצלם באתר העבודה סביר להניח שהוא יציג את עצמו בתור עובד שלהם והם נתנו לו להציג את עצמו כעובד שלהם".

בהמשך, טען ב"כ התובע שכלל לא ידוע לתובע מי המהנדס שפעל באתר מטעם הנתבעת. נשאלת השאלה, כיצד איהאב, שניהל את ההזמנות מטעמו של התובע, טוען כי נערכה פגישה עם בוריס, ואילו בקדם המשפט ב"כ התובע כלל לא ידע להגיד מי המהנדס מטעם הנתבעת, מולו נערכה ההתקשרות.

1. כאמור, התובע צירף חשבוניות רבות שהוציא עבור אספקת עבודות המנוף, חלקן לא חתומות כלל ואלו שכן חתומות, נחתמו על ידי ח'אלד, תחת הכותרת "שם המזמין". איהאב הסביר בעדותו כי בסוף יום עבודה היה רושם את הפרטים הרלוונטיים ומנהל העבודה, היינו ח'אלד, היה חותם (עמ' 18, שו' 1-5). לטענתו היה מעביר את החשבוניות הן לחאלד והן לבוריס, בוריס היה עובר על החשבוניות ומאשר אותן ואז מעביר למשרדי הנתבעת. כשנשאל האם יש לו מסמך לפיו בוריס אישר את החשבוניות השיב בשלילה (עמ' 19, שו' 4-18). לחתימתו של ח'אלד על חלק מהחשבוניות, אין כל אישור בכתב מטעם נציג הנתבעת, כי החשבוניות מקובלות עליה. כאשר איהאב נשאל מדוע החתים רק את ח'אלד, ולא אף נציג מטעם הנתבעת, השיב "כי חאלד מטעם נדיאל" (עמ' 19, שו' 28-30). בוריס טען שעל פי סידור העבודה בין הצדדים, הגורם שחתם על ההזמנה, היה מי שהזמין אותה (עמ' 32, שו' 33-35).
2. עיון בחשבוניות שהוגשו מציף מספר בעיות: ראשית, וכפי שצוין בהתחלה, לא כל החשבוניות חתומות. ברובן המוחלט של החשבוניות, התובע הוציא 2 חשבוניות נפרדות עבור כל משאית. בהקשר זה ציין בוריס שלפי מיטב זכרונו לא עבדו באתר שתי משאיות מנוף, אך ייתכן שאינו זוכר כראוי (עמ' 32, שו' 27-29). הוצגו 20 חשבוניות עבור 10 ימים, בין התאריכים 18.6.17 ועד ליום 28.6.17, שאינן חתומות כלל. איהאב, שהיה כאמור סדרן העבודה מטעם התובע, לא ידע להסביר עניין זה (עמ' 19, שו' 22-24).
3. החשבוניות ניתנו החל מיום 14.6.17 ועד ליום 18.7.17. אלא שעל פי ת\5 וכן על פי עדותו שלו, ח'אלד סיים את עבודתו כמנהל עבודה באתר ביום 6.7.17. לא ברור כיצד, או מכוח איזו סמכות, חתם על החשבוניות החל מיום 7.7.17 ועד ליום 18.7.17. מהאמור לעיל עולה כי מתוך כ-40 חשבוניות, 30 לוקות בחסר ומעוררות ספק.
4. בנוסף, צירף התובע את כרטסות הנהלת החשבונות שלו ושל הנתבעת, ת\1 ו-ת\3 בהתאמה. על פי כרטסת התובע, הנתבעת חבה לו סך של 25,476.75 כולל מע"מ, עבור חודש מאי 2017, וסך של 155,346.75 ₪ כולל מע"מ עבור חודש יוני. סכום התביעה הינו 190,446 ₪. התובע הסביר כי סוכם שעבור יום עבודה יקבל תמורה על סך 2,350 ₪ + מע"מ, ועבור כל שעה נוספת יקבל 250 ₪ + מע"מ. בהתאם לחישוב זה, עבור חודש מאי, בו טען שעבד 9 ימים ושעתיים וחצי נוספות צריך היה התובע לקבל סך של 25,476.75 ₪ כולל מע"מ. זהו הסכום המופיע הן בכרטסת התובע והן בכרטסת הנתבעת. על פי אותו חישוב, עבור חודש יוני צריך היה התובע לקבל סך של 82,485 ₪ כולל מע"מ. ההפרש בין המופיע בכרטסת, לבין הסכום אותו דורש התובע עולה על 70,000 ₪. מדובר בהפרש קיצוני שכלל לא מוסבר על ידי התובע, ויש בכך להשפיע על מהימנותו.
5. עוד אציין בעניין הכרטסות, כי על פי כרטסת הנתבעת, התובע הגיש לה חשבוניות עבור חודש מאי בלבד. התובע הסביר בעדותו, כי לא הגיש חשבונית עבור חודש יולי כיוון ששילם את המע"מ עבור שתי החשבוניות הראשונות ולא יכול היה להמשיך ולממן העברות למע"מ (עמ' 15, שו' 17-20), אך, שוב, לא הסביר מדוע החשבונית עבור חודש יוני אינה מופיעה בכרטסת הנתבעת.
6. לא נעלמה מעיניי טענת התובע, כי כרטסת הנתבעת מהווה ראיה שהנתבעת קיבלה חשבונית שלו והכניסה אותה לספרי הנהלת החשבונות, מה שמחזק טענתו כי ההתקשרות עמה והיא החבה בתשלום. אדון בטענה זו להלן.

ראיות הנתבעת

1. הנתבעת הגישה 3את שלושת המוצגים: נ/1 - ההסכם שכרתה עם עת"ח ביום 18.12.16, נ\2 - מסמך ההתחשבנות הסופית עם עת"ח מיום 27.7.17 ו-נ\3 - חשבונית מחברת עת"ח ועותקי שיקים של הנתבעת שנמסרו לעת"ח ונפרעו. במהלך הדיון הגישה הנתבעת את מוצג נ\4, מסמך ההתחשבנות הסופית שנכתב בכתב יד, בטרם הוקלד והודפס. התובע הסכים להגשת המסמך בכפוף להגשת מסמך המקור, וכך הוריתי בהחלטתי בדיון מיום 8.7.21 (עמ' 10, שו' 17). אלא שהנתבעת לא עשתה כן ולא הגישה את המסמך המקורי, ומשכך איני מקבלת את מסמך נ/4 ולא אדרש לעדות ולחקירה בעניינו.
2. מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת, דריוש, מנהל העבודה באתר, המהנדס בוריס, ונטליה גולן, מי שהייתה מזכירה של הנתבעת בזמנים הרלוונטיים (להלן: "נטליה").
3. על פי סעיף 5(ג) להסכם העבודה בין הנתבעת לבין עת"ח, נ/1 (להלן: "הסכם העבודה"), התחייבה עת"ח לספק, בין היתר, משאיות מנוף. גם במסמך העדר התביעות, נ/2 (להלן: "מסמך העדר תביעות") נכתב שהנתבעת שילמה לעת"ח עבור מנופים סך של 110,000 ₪. בסעיף קטן 3 למסמך העדר התביעות נכתב באופן מפורש: "כל חשבונות המנופים ישולמו ע"י הקבלן (=עת"ח, י.א) לספק המנופים הובלות חורי".
4. ח'אלד טען, כי הסכם העבודה התייחס לחלק מסוים של העבודה שבוצעה בשטח. לטענתו מדובר במבנה אחד, עבורו סופקה משאית מנוף מהספק עמרם אברהם על ידי הנתבעת, והסכום קוזז בחשבונות הראשונים. כלומר הנתבעת שילמה עבור המנופים והסכום קוזז מהסכום ששולם לבסוף לעת"ח (עמ' 11, שו' 21-31). דריוש טען בעדותו, כי למיטב זכרונו ההתקשרות עם עמרם אברהם נערכה לאחר שהתובע עזב את האתר (עמ' 24, שו' 33-35). עניין הקיזוזים עולה גם ממסמך העדר התביעות, שם מופיעה רובריקה של "קיזוזים מאושרים".
5. בוריס העיד כי על פי הסכם העבודה, על עת"ח לספק את כלל החומרים הנחוצים לעבודה, פרט לברזל ובטון, אותם סיפקה הנתבעת. כנשאל לצורך מה נדרשה באתר משאית מנוף, השיב שמטרתה הרמת תבניות ותפסנות לשם ביצוע יסודות (עמ' 28, שו' 12-17). התגלתה סתירה בין עדותו של בוריס לבין עדותה של נטליה: בוריס העיד בתחילה שדריוש חתום על הסכם העבודה (עמ' 27, שו' 35-36), חזר בו לאחר הערה של דריוש, ובהמשך טען כי הוא שחתם עליו (עמ' 30, שו' 20-21), בעוד נטליה העידה כי היא חתומה על ההסכם (עמ' 39,שו' 11-12). לאחר שעומתה עם טענתו של בוריס, טענה שיכול והתבלבלה, שכן הם חותמים באותו אופן (עמ' 39, שו' 19-20).
6. בנוגע למסמך העדר התביעות התעוררו מספר שאלות. ח'אלד טען בתצהירו כי המסמך נערך על ידי הנתבעת, ובפרט בהתייחס למשפט שנרשם בסעיף קטן 3 לפיו עת"ח תישא בתשלום לתובע, וכך טען בעדותו (עמ' 7, שו' 10-17) –

"ש. מפנה לסעיף 3 – העדר תביעות. מה זה הסעיף הזה ולמה נרשם בהעדר תביעות.

ת. הידיעה שלי שזה מוטעה. המשפט לא נכון. ההובלות חורי בסוף זה לא נכון. כמנהל עבודה בחברה הקבלנית עתח הייתי מזמין טלסקופים מקבלני משנה מאמג'ד עווד ואת זה היית מתקזז מול חברת נדיאל. האספקה של טלסקופים היתה באחריותה של חב' עתח אבל חב' הובלות חורי אין לה הסכם עם חב' עתח לספק לה שירות.

ש. אז מי זה הובלות חורי?

ת. הובלות חורי הוזמנו על ידי חב' נדיאל שניהלה את הפרויקט ואני כשהייתי מנהל עבודה הייתי מקבל הוראות ממנהל הפרויקט ומזמין לפי צורך העבודה".

ח'אלד ציין שלא חתם על המסמך מטעם עת"ח, וכשנשאל כיצד הוא יודע מה הייתה כוונת הצדדים בו, הסביר שנכח במקום במועד החתימה עליו (עמ' 7, שו' 30-33, עמ' 8, שו' 1-3).

1. כאשר בוריס נשאל בעניין אותו סעיף, השיב כי הסעיף נכתב כיוון שהנתבעת סיכמה עם עת"ח שעבודתה כוללת חומר ומנופים, ולכן היא זו שצריכה לשאת בתשלום לתובע. לטענתו לא מדובר בטעות, אלא כך סיכמו הצדדים (עמ' 30, שו' 5-9). בוריס העיד, שערך את מסמך העדר התביעות (עמ' 31, שו' 6-7), ועדותו חוזקה בעדות דריוש, שהעיד גם הוא כי המסמך נערך ונחתם על ידי בוריס (עמ' 23, שו' 34-36).
2. אין חולק כי הנתבעת עבדה עם ספקים וקבלני משנה נוספים באתר, לכן בוריס נשאל מדוע דווקא התובע נכלל באופן מפורש וספציפי במסמך העדר התביעות. על כך השיב, כי הסיבה היא שח'אלד שכר מנופים רק מהתובע (עמ' 31, שו' 11-14). דריוש טען, כי לאחר שהתובע פנה אליו בדרישה לתשלום, ביקש להבהיר, באופן חד משמעי, כי עת"ח בלבד צריכה לשאת בתשלום לתובע (עמ' 24, שו' 9-13) ולשם כך הוסף סע' 3 הנ"ל.
3. מסמך העדר התביעות נעדר תאריך. דריוש טען כי המסמך ניתן בכפוף לתשלום התמורה לקבלן, היינו תאריך השיק מקביל לתאריך חתימת מסמך העדר התביעות (עמ' 26, שו' 27-27). מעיון בנספח נ/3, השיקים שנמסרו לעת"ח, עולה כי מסמך העדר התביעות נחתם לכל המוקדם ביום 27.7.17 ולכל המאוחר ביום 30.8.17.
4. טענה נוספת של ח'אלד, בעניין מסמך העדר התביעות, נוגעת לתמחור המנופים. ח'אלד טען לטעות, כאשר בסעיף 6 למסמך נכתב "שונות טלסקופ + רג'י", שתומחר בסך 10,600 ₪, הכוונה היא לעבודות נוספות של הטלסקופ, בעוד סעיף 7 "מנופים", שתומחר בסך של 110,000 ₪, התכוון לעבודה השוטפת של הטלסקופים ועבור במות הרמה, ולא למנופים (עמ' 7, שו' 7-9). כשנשאל אם לא ביקש לתקן את הסעיף, כך שישקף באופן ברור ונאמן עבור מה ניתן התשלום, השיב שלא ביקש זאת ולא הסביר מדוע, על אף שהודה כי הוא ובוריס קראו את המסמך בטרם חתמו עליו (עמ' 14, שו' 5-8).
5. ראשית יש להסביר, כי נדרש טלסקופ באתר העבודה לצורך הבאת החומר וסיוע למשאית המנוף להרים תבניות, כך לפי בוריס. לטענתו לא ניתן היה לעבוד רק עם אחד מהם (עמ' 28, שו' 18-20). בוריס טען שלא מדובר בטעות. לטענתו הסכומים עבור טלסקופ ועבור מנופים שולמו בנפרד, וציין כי "לא יכול להיות סכום כזה של טלסקופ" (עמ' 30, שו' 10-12). יחד עם זאת, דריוש טען כי המחיר שנכתב במסמך עבור טלסקופים נראה לו נמוך מדי (עמ' 25, שו' 4-12). בוריס הסביר בעדותו כי מדובר בעבודות שבוצעו על ידי הנתבעת ולא על ידי ח'אלד: "... נניח שהייתה מגיעה משאית ברזל בלי מנוף אז הוא היה מפרק ורצה שנשלם לו על זה כסף, על טלסקופ. זה היה עבודות רג'י" (עמ' 34, שו' 1-4). בעיניי מדובר בהסבר המניח את הדעת, בייחוד כאשר אין חולק שבוריס הוא המעורה בפרטי העבודה, יותר מדריוש, שלא נכח בשטח. כמו כן אציין, כי לא סביר בעיניי שח'אלד היה מודע לכך שישנה טעות במסמך ולא עמד על השינוי, ולדבר משמעויות משפטיות שיפורטו בהמשך.
6. כזכור, על פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובע, דרש עבור העבודה סך של כ-155,000 ₪, וכן על פי סכום התביעה, טען כי מגיע לו עבור העבודה שביצע סך של כ-190,000 ₪. מבלי להיכנס בשנית לעניין הפערים בין הסכומים, אין חולק כי סכומים אלה גבוהים מהסכום ששולם לעת"ח עבור מנופים, 110,000 ₪ בלבד. דריוש ציין כי הסכום נקבע בהתאם להערכתו של בוריס (עמ' 26, שו' 36, עמ' 27, שו' 1). בוריס לא ידע להסביר את פערי הסכומים בין החשבוניות של התובע לבין הסכום לתשלום, אך הבהיר כי מסמך העדר התביעות נערך בשיתוף עם ח'אלד, ולא על דעתו של בוריס בלבד, ואם זה המחיר שנקבע, הרי הוא התאים לח'אלד. עוד הוסיף, שח'אלד ניהל יומן עבודה יומי, אותו העביר לבוריס בסוף החודש, כך שחישוב התמורה נעשה ע"י בוריס בהסתמך על דיווחיו של ח'אלד.
7. אתייחס לטענת התובע בדבר כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, בה מופיעה חשבונית שלו על סך 25,476.75 ₪. אזכיר כי מדובר בחשבונית אחת עבור חודש מאי בלבד. התובע העיד כי לאחר ביצוע ההתקשרות דרך ח'אלד ובאמצעות איהאב, החל לספק לנתבעת משאיות. לאחר חודש העבודה הראשון הגיש חשבונית ולאחר מכן הגיש חשבונית נוספת. לטענתו התקשר למזכירת הנתבעת, שמסרה כי עניין התשלום בטיפול, ובינתיים המשיך לספק משאיות לאתר (עמ' 15, שו' 7-16). לשאלה מדוע המשיך לספק משאיות כאשר לא שולמה התמורה, השיב כי מדובר ב"ענף אכזרי" ואם יפסיק את העבודה, ימצאו ספק אחר במקומו (עמ' 16, שו' 25-27). התובע עומת עם הטענה כי נטליה מכחישה את גרסתו, אך עמד על דבריו וציין שנטליה התקשרה והסבירה לו כי עליו לקבל את התשלום מעת"ח ולא מהנתבעת (עמ' 16, שו' 28-36).
8. עדותה של נטליה עסקה בעיקר בנושא החשבונית. היא לא זכרה אם החשבונית של התובע הגיעה למשרד, עד שהתובע פנה בעניין התשלום. כשלא הבינה במה מדובר, נשלחה לה החשבונית בפקס ומיד הקלידה אותה למערכת הפנימית והעבירה להנהלת החשבונות לצורך חישוב המע"מ. לאחר זמן, בעת שהכינה חשבוניות לאישור תשלום, נמסר לה כי התשלום בגין חשבונית התובע לא חל על הנתבעת ויש להחזיר את החשבונית לתובע. מיד עם היוודע הטעות, שוחחה עם התובע, הודיעה לו שהתשלום לא חל על הנתבעת וביקשה לשלוח חשבונית ביטול, אך זו לא נשלחה (עמ' 37, שו' 25-35, עמ' 38, שו' 1-4). עדותה זו של נטליה לא נסתרה.
9. בכרטסת הנה"ח של הנתבעת מופיעה שורת "הפרש" שלצידה הסכום 3,701 ₪ (סכום ההפרש שווה לסכום המע"מ, על פי חישובו של התובע). נטליה הסבירה "בחובה וזכות יוצא כאילו אני שילמתי לך 3,700 ₪ והיתרה שנשארה לי לשלם היא 21,000 ₪ אבל בפועל לא שילמנו כלום. אנחנו ביקשנו לבטל את החשבון" (עמ' 38, שו' 26-28). נטליה לא ידעה להסביר כיצד הכרטסת נרשמה בצורה זו. עוד ציינה, למען הסר ספק, כי הטעות בחשבונית לא תוקנה (עמ' 41, שו' 3-4).
10. את כל החשבוניות מעבירה נטליה, לשיטתה, הישר להנהלת החשבונות, ומנהל החשבונות מזין את החשבונית למערכת. כשנשאלה מדוע לא הובא מנהל החשבונות למתן עדות, השיבה כי מי שטיפל בחשבוניות התובע נפטר והנתבעת עברה למשרד הנהלת חשבונות חדש שלא התעסק בעניינו של התובע (עמ' 41, שו' 14-33).
11. גם דריוש נשאל על הכרטסת. כפי שטענה נטליה, הסביר דריוש שנטליה הגישה את החשבונית להנהלת חשבונות מבלי לדעת כי מדובר בטעות, ורק לאחר שהביאה את החשבונית בפניו, העמיד אותה על טעותה וביקש ממנה לקבל חשבונית ביטול. אף הוא נשאל על שורת ההפרש וטען שאינו יודע מה משמעותה (עמ' 24, שו' 14-21). לאחר שנודע לו על החשבונית, פנה לבוריס, שהבהיר כי לא מדובר בתשלום של הנתבעת ואין לה כל הסכם מול התובע (עמ' 26, שו' 15-18). דריוש ציין כי החשבונית קוזזה בטעות במע"מ אך הנתבעת השיבה את הכסף. הנתבעת לא הגישה סימוכין להחזר המע"מ, הגם שדריוש התחייב לכך בעדותו (עמ' 27, שו' 11-23).

דיון והכרעה

1. עיקרו של הליך זה - שאלת היריבות בין הצדדים. באם תוכח קיומה, הרי שדין התביעה להתקבל, ואם לאו דינה להידחות. נטל ההוכחה מוטל על התובע – עליו להוכיח במאזן ההסתברות כי הנתבעת היא זו ששכרה את שירותיו או שהיא זו שהתחייבה לשלם עבור השירות שסיפק. ברע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבנין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, נז(4) 891, פסקה 7 (2003) עמד בית המשפט העליון על ההבדל בין נטל השכנוע ונטל הראיה –

"... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי-עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו. "נטל הבאת הראיות" הוא נטל דיוני, הוא חלק מסדרי הדין. נטל זה הוא הנטל המוטל על בעל דין להביא את ראיותיו כדי לעמוד ב"נטל השכנוע" אם נטל זה מוטל עליו, או כדי לשמוט את הבסיס מתחת לכוחן של טענות יריבו וראיותיו. נטל זה הוא נטל משני, ועיקר קיומו הוא לצורכי הנטל העיקרי. עמד על כך י' קדמי בספרו על הראיות (כרך ג'), בעמ' 1273, באומרו:

1. נטל השכנוע – מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בע"ד (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו; כאשר אי עמידה בה – משמעה דחיית הטענות.
2. חובת הראיה – מבטאת חובה "נלוית", טפלה במהותה לחובה העיקרית. לעניינו של הנושא בנטל השכנוע, משמעה – החובה להביא ראיות לעמידה באותו נטל ואילו לעניינו של היריב, משמעה: ה'חובה' להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו שהובאו לחובתו, קרי: כנגדו; וזאת במקום שאין הוא יכול לעשות כן באמצעות הראיות שהביא יריבו...".
3. לדידי, התובע לא עמד בנטל הראיה, ולא הביא כל מסמך המעיד כי נערכה התקשרות כלשהי בין הצדדים. אמנם ח'אלד ואיהאב העידו כי נכרת הסכם, אך ציינו כי החוזה עוגן במסמך בכתב, שבהתאם לעדויותיהם צריך היה להיות ברשות התובע, אולם התובע לא הביא מסמכים אלה, ואיהאב טען שלא מצא אותם. בהינתן כי הנתבעת הכחישה קיומו של הסכם בכתב או בעל פה, ובהינתן הכלל הידוע בפסיקתנו לפיו צד הנמנע מלהביא ראיה, חזקה עליו כי אילו הביא אותה ראיה, הייתה משמשת לחובתו (ראו: ע"א 8151/98 ביאטריס שטרנברג נ' ד"ר אהרון צ'צ'יק, נו(1) 539 (2001)), הרי שהתובע לא עמד בנטל השכנוע כי בין הצדדים נכרת הסכם.
4. טענתו הנוספת והחלופית של התובע, היא כי ח'אלד היה מזמין העבודה כאשר הנתבעת התחייבה לשלם בעד השירות שיספק התובע לפי הזמנותיו. אקדים ואומר כבר עתה כי התובע לא עמד בנטל השכנוע גם בעניין זה. העדויות מטעמו ומטעם עדיו היו לא מספקות. לכל אורך הדרך התובע ואיהאב טענו כי ח'אלד הוא זה שיצר עמם קשר, הציג עצמו כנציג הנתבעת, זה שהיה חתום על הזמנות העבודה, כאשר חתימה או אישור רשמי כלשהו החתום על ידי מורשה חתימה מטעם מי מהנתבעת לא הוצג, ובעצם לא קיים. אעיר שוב, כי בקדם המשפט טען ב"כ התובע שהנתבעת לא מסרה להם את שמו של המהנדס מטעמה, ובדיון ההוכחות "לפתע" נזכר איהאב כי לא רק שהוא יודע ששמו של המהנדס הוא בוריס, אלא אף נפגש עמו בפגישה, בה ציין בוריס כביכול כי הנתבעת אחראית לשלם לתובע. כאמור, בוריס הכחיש התחייבות זו.
5. הנתבעת הציגה את ההסכם שנכרת עם עת"ח, בו נכתב במפורש כי עת"ח אחראית לאספקת החומר, הכולל גם את משאיות המנוף. במצוקתו, ח'אלד טען כי מדובר בהסכם עבור מבנה אחד בלבד. סביר בעיניי, כי גם אם היו מספר הסכמים שכללו עבודות שונות או תמחור שונה, תנאי העבודה, בהם האחריות לספק ציוד, יוותרו בעינם. לא ח'אלד ולא התובע טענו, או הציגו, כל הסכם אחר בין הנתבעת לבין עת"ח, המציג תמונה אחרת.
6. מסמך נוסף המגבה את טענות הנתבעת, הוא מסמך העדר תביעות, שנחתם בין עת"ח לנתבעת, טרם הועבר התשלום לעת"ח. כזכור, לתובע היו שלל טענות בנוגע למסמך זה אך לפני שאדון בהן, אציין כי מדובר בעדות בעל פה כנגד מסמך בכתב. ההלכה הפסוקה קובעת שככלל אין לקבל עדות כזו, הנוגדת את סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני (ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג, פ"ד מה (5) 853, 850). הלכה זו רלוונטית גם לטענות התובע כנגד ההסכם עם עת"ח.
7. לכן, רק למעלה מן הצורך, אדון בטענות התובע בעניין מסמך העדר התביעות לגופן. כאמור, התובע טען כי המשפט המופיע בסעיף קטן 3, לפיו סוכם כי עת"ח תשלם לתובע עבור שירותיו, הינו משפט ערוך, שנוסף למסמך לצורך התביעה דנא. טענה זו נטענה בעלמא, ללא שום בסיס, ראיה או אסמכתא. מקובלת עליי טענתו של דריוש, כי משפט זה נוסף למסמך לאחר שהתובע פנה אל הנתבעת בדרישה כי זו תשלם לו, והנתבעת מצאה לנכון להבהיר כי על עת"ח חלה החובה לשלם לו. גם ההסבר של דריוש לעובדה כי המסמך נעדר תאריך כיוון שניתן בכפוף להגשת ההמחאה לעת"ח, והיא כוללת תאריך, מקובל בעיניי. ברי כי עדיף, שכל מסמך יישא בראשו תאריך, קל וחומר כאשר מדובר בחברות גדולות ומנוסות, אך כאמור, הסברו של דריוש הניח את הדעת. יתרה מזאת, ח'אלד עצמו אישר את תוכן המסמך, פרט לסעיף קטן 3, ופרט לתמחור אותו הגדיר כטעות, אך לא הייתה לו כל טענה כנגד שאר המסמך והוא הודה בקיומו. לכן, לשיטתי, העדרו של תאריך בגוף המסמך אינו מעלה ואינו מוריד.
8. עוד נטען, כי במסמך ישנה טעות ובמקום שנכתב מנופים (סעיף 7 למסמך), התכוונו הצדדים לתשלום עבור טלסקופים, שלא סופקו על ידי התובע. התובע סמך טענתו על כך שדריוש בעצמו הודה, כי המחיר שנקבע עבור טלסקופים (10,600 ₪), נמוך מדי להערכתו. הניחה את דעתי תשובתו של בוריס לעניין זה, כי מדובר היה בעבודות שהנתבעת ביצעה ועת"ח רק סייעה להם, ולכן נוקב המסמך סכום נמוך יחסית. מה גם, שבהתאם לעדותו של ח'אלד, הוא ובוריס קראו את המסמך בטרם חתמו עליו, ולא ברור, באם הייתה טעות במסמך, מדוע ח'אלד לא העמיד את בוריס על טעותו. סביר יותר כי, כפי שטוען בוריס, לא נפלה טעות במסמך העדר התביעות, והוא משקף את הדברים כהוויתם. מכל מקום, להבנתי לא הוכח אחרת.
9. לעניין העדר מהימנותו של התובע, מצאתי לנכון להוסיף את אי הסדירות בכל הנוגע לכרטסת הנהלת החשבונות ולחשבוניות. כבר עמדתי על כך שרוב החשבוניות לא נערכו כראוי – או שאינן חתומות, או שנחתמו על ידי ח'אלד לאחר סיום עבודתו כמנהל עבודה באתר – כמו כן, בכרטסת החשבונות של הנתבעת מופיעה רק חשבונית אחת. על אלה, יש להוסיף, את חוסר ההלימה בין כרטסת הנהלת החשבונות של התובע, לבין אופן חישוב סכום התביעה.
10. בע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ולשיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' שרות פלוס בע"מ (24.1.21) אומר בית המשפט העליון, לעניין נטל השכנוע בהליך אזרחי, את הדברים הבאים:

"בהליך אזרחי נטל ההוכחה מוטל במקרה הרגיל על כתפי התובע. על מנת להצליח בתביעתו, מחובתו לבסס בראיות לא רק את עילת התביעה לה הוא טוען... אלא גם את המצע העובדתי המאפשר לתרגם את זכויותיו הנטענות לסעדים משפטיים אופרטיביים... כאשר, כמו במקרה שלפנינו, הסעד הוא כספי, אין התובע יכול להסתפק אך בהצגת הפגיעה שנגרמה לו (לא שולמו לו כספים המגיעים לו על פי החוזה), אלא נדרש הוא לצייד את בית המשפט בראיות שיאפשרו לקבוע מהו הסכום הכספי לו הוא זכאי בגין פגיעה זו (היקף הסכומים להם הוא זכאי מכוח החוזה). די להזכיר בעניין זה את דבריו של השופט (כתוארו אז) אהרן ברק בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לח(2) 800, 808-809 (1981) (הדברים נאמרו ביחס לתביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה, ואולם הם יפים, בשינויים המחויבים, גם לתביעה לאכיפת חיוב כספי, ולמעשה לכל תביעה כספית:

הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו...

על פי גישתנו, מוטל על הנפגע, המבקש לקבל פיצויים במסגרת סעיף 10 לחוק התרופות, הנטל ליצור תשתית עובדתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק מזה ואת שיעור הפיצויים מזה, כשם שמידת הנזק אינה עניין, שנקבע על פי אומדנא דדיינא כן עניין הפיצוי אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא...".

לפי פסק דין זה, גם אם הייתי מקבלת את טענת התובע, שנכרת הסכם בין הצדדים, הקובע שעל הנתבעת לשלם לו, הרי שלא הצליח להוכיח מהו הסכום המגיע לו, בהינתן אי הסדירות והסתירות הרבות, הנוגעות לסכום המגיע לו. לענייננו, סתירות אלה, בצירוף העובדה שהתובע לא הצליח להוכיח קיומו של הסכם, מעידות על אי מהימנותו של התובע בהוכחת התביעה דנן.

1. לעומת זאת, עדותה של נטליה לעניין אופן העבודה שלה כאשר היא מקבלת חשבוניות, הביאה אותי למסקנה שחשבונית התובע הוכנסה בטעות למערכת הנתבעת. הדבר הגיוני, בהתחשב בנוהל עליו העידה, כי בשלב הראשון החשבונית מוכנסת למערכת, ורק בשלב השני היא מקבלת אישור להעברת התשלום, מה שעלול ליצור טעות מעין זו שקרתה בענייננו.
2. בכל אופן, כל אלו אינם אלא רק בגדר סיוע למסקנה הסופית אליה הגעתי, כי דין התביעה להידחות מחמת אי הוכחת התחייבות של הנתבעת לשלם לתובע.

סיכום

1. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובע יישא בהוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

הפיקדון שהפקיד התובע בתיק, בסך 10,000 ₪, להבטחת הוצאות הנתבעת, יועבר לנתבעת באמצעות בא-כוחה, על חשבון החוב הפסוק כאמור לעיל.

ניתן היום, ט' אדר ב' תשפ"ב, 12 מרץ 2022, בהעדר.