פסק דין

1. מונחת לפניי תביעה לפיצויים על סך 10,000 ₪ המתייחסת להתבטאות מעליבה של עובד ניקיון מטעם עיריית ירושלים כלפי התובעת.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. בתאריך 27.4.2020, עדי יהודה בן אבו, אישה טרנסג'נדרית (להלן- "התובעת"), הלכה ברחוב שלמה בן יוסף בירושלים בדרכה למכולת. סוכר מוחמד (להלן "נתבע 2"), עובד ניקיון בחברת קבלן הפועלת עבור עיריית ירושלים (להלן – "נתבעת 1") היה נוכח ברחוב יחד עם חבר.

3. לטענת התובעת, כשנתבע 2 ראה אותה, הוא אמר ברחוב "זה בחור" תוך כדי צחוק ולעג.

4. בכתב ההגנה של נתבעת 1 נטען כי נתבע 2 אמר זאת כשאלה שהפנה לחברו ודבריו לא הופנו כלפי התובעת.

5. התובעת הזמינה משטרה למקום והגישה תלונה כנגד נתבע 2. כמו כן, באותו היום התובעת שוחחה עם מנהל העבודה האזורי מטעם נתבעת 1, מר ערן מחלב, אשר אמר שיפעל באופן משמעתי כנגד נתבע 2. למחרת היום, התובעת שוחחה בטלפון עם המפקח מטעם נתבעת 1, מר סמי בן זיכרי, שאמר לה כי יטפל בעניין.

6. התובעת טוענת כי התנהגותו של הנתבע 2 גרמה לה עוול, ביזיון והשפלה. בעקבות כך היא דורשת, משני הנתבעים, פיצוי בסך 10,000 ₪.

7. נתבעת 1 טוען כי איננה אחראית למעשיו של נתבע 2. מאחר והוא פעל שלא במסגרת עבודתו. לחלופין, נתבעת 1 טוענת שמדובר במעשה של מה בכך. לחילופי חלופין היא טוענת שפעלה באופן משמעתי כנגד נתבע 2. נתבע 2 לא הגיש כתב הגנה.

רקע נורמטיבי

8. סעיף 4 לחוק  למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן – "החוק") אוסר להטריד מינית. בנוסף, סעיף 3(א)(5) לחוק קובע כי הטרדה מינית היא בין השאר "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית".

9. סעיף 6(א) לחוק קובע כי "הטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליהן בכפוף להוראות חוק זה".

10. בעש"מ 6713/96 מדינת ישראל נ' זוהר בן אשר, נב(1) 650 (1998), אשר ניתן לפני שנחקק החוק אך דבריו יפים לענייננו, נידון מקרה בו מרצה במכללה חיבק וליטף סטודנטית ואף הציעה לה לצאת עימו לבילוי ללא הסכמתה ובניגוד לרצונה. בעקבות כך, הוגשה נגדו תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. בפסק הדין הוסבר כי המבחן להטרדה מינית הוא המבחן האובייקטיבי ולא המבחן הסובייקטיבי. בית המשפט יבדוק "אם ההתנהגות השנויה במחלוקת הגיעה כדי הטרדה מינית, שיש בה פגיעה ממשית, או שמא היא התנהגות, שגם אם הייתה בה פגיעה קלה, אינה חורגת מהתנהגות מקובלת וקבילה". בבואו לבחון זאת, בית המשפט יבדוק האם הביטוי, ההתנהגות, התדירות ויתר נסיבות העניין מגיעים למידה שיש בה "כדי להעכיר את האווירה עד כדי פגיעה ממשית ביכולת לתפקד באופן רגיל ותקין כעובד או כתלמיד וכיוצא באלה".

11. בעש"מ 5771/01 ישראל פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה, נו(1) 463 (2001), המערער התחזה לסקסולוג, ושאל חיילות הכפופות לו שאלות אינטימיות על עצמן. בית המשפט קבע כי הפרשנות לביטוי שבסעיף 3(א)(5) לחוק "התייחסות מבזה או משפילה המופנית" לא תהיה מצומצמת אלא רחבה. נקבע, באותו מקרה, כי התנהגות המערער עולה כדי הטרדה מינית.

כיצד התיחסו בתי המשפט לאמירה חד פעמית בעלת אלמנט פוגע?

12. בת"ק (שלום ירושלים) 2272/05 עמית מלכה נ' חברת אובספלד בע"מ (09.10.2005) בו הושמע הכינוי "מתרומם" כלפי לקוח הומוסקסואל בבית קפה בעת שהיה שם עם הוריו וידידה (מנגד נטען כי הקריאה הייתה ל"עמית" ואחריו ל"רונן" והתובע טעה לחשוב שנאמר הכינוי "מתרומם"). בית המשפט פסק כי על אף שלקוחות בית הקפה צחקו, הדבר אינו מהווה הטרדה מינית מכיוון שלא הייתה פגיעה ממשית על פי המבחן האובייקטיבי.

13. אולם מנגד, בע"ב (אזורי ת"א) 3857/02 פלונית נ' אלמוני (22.01.2007) מנהל מחלקה אמר לעובדת תחתיו "גם אם אני אמרוט את שערות ראשך, גם אם אכה אותך וגם אם אאנוס אותך, את לא תעקפי אותי..." בית המשפט קבע שהדברים הם התנכלות תעסוקתית ומהווים הטרדה מינית.

14. בנוסף, בת"פ (שלום י-ם) 53381-12-11 מדינת ישראל נ' שלמה פוקס (06.03.2014), אדם חרדי בעת נסיעה באוטובוס "מהדרין" ביקש מחיילת לעבור לחלק האחורי. כשסירבה קרא לעברה "פרוצה". בית המשפט קבע כי הקריאה מהווה הטרדה מינית. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה.

15. כמו כן, בת"ק (ת"א) 49667-09-11 טום דוד פרץ נ' חברת דן אוטובוסים (04.07.2012) נהג אוטובוס כינה שני תובעים, בני זוג מאותו מין, בכינויי גנאי רבים וקשים במשך רוב נסיעתם. בית המשפט קבע שזו הטרדה מינית.    

מן הכלל אל הפרט

16. עדותה של התובעת כי נתבע 2 אמר לה "זה בחור" בפרהסיה כשהוא צוחק ולועג עליה מקובלת עליי. שכן, אנו רואים כי מנהל העבודה האזורי מטעם העירייה, מר ערן מחלב, והמפקח מר סמי בן זיכרי התנצלו בשיחת הטלפון על העלבון, ואף אמרו שיפעלו כנגדו באופן משמעתי. בנוסף לכך, ניתן אף לשמוע בשיחת הטלפון של התובעת עם מר ערן מחלב כי נתבע 2 אמר שהוא פוגש את התובעת כל יום ואומר לה בוקר טוב. אם כן, תמוהה בעיניי טענתו כי לפתע הרגיש צורך לברר את זהותה המגדרית ולכן "רק שאל את חברו". אף אם אקבל את הטענה כי דברי הנתבע 2 נאמרו כשאלה שהופנתה לחברו, משנשמעו הדברים באזניה של התובעת, אין נפקות לשאלה למי הופנו הדברים מלכתחילה.

17. במקרה דנן, על אף שהביטוי שנתבע 2 אמר איננו ביטוי גס לכשעצמו, בנסיבות העניין, התנהגותו איננה תקינה ודבריו השפילו את התובעת. לכן, התנהגותו מהווה הטרדה מינית על פי סעיף 3(א)(5) לחוק ויש מקום לפסיקת פיצוי לטובת התובעת.

אחריות הנתבעת 1

18. בפסק דין תא"מ 5862-10-17 אלכסנדר זיסקינד שפירא נ' רפ"ק עידו קציר ואח' (23.08.2020), העוסק בקצין משטרה אשר אגב שמירה על הסדר בהפגנה היכה מפגין, הסברתי כדלהלן-

"ההלכה היא שהמעביד... לא יהיה אחראי על מעשה של העובד, אם המעשה נעשה ב"חריגה מולטת" מתפקידו וסמכותו (ע"א 8199/01 עיזבון המנוח עופר מירו ז"ל נ' יואב מירו, נז(2) 785(2003) וע"א 56/75 מדינת ישראל נ' לבנשטיין, פ"ד ל(1) 716). ...אם בוחנים את העוולה (שלעיתים היא גם עבירה) כשהיא לעצמה, הרי שמדובר, לכאורה ב"חריגה מוחלטת" מהתפקיד, מהטעם שהתפקיד אינו כולל את ביצועה. אולם ככל שמרחיבים את נקודת המבט לתפקיד במובנו הרחב, כך המעביד יהיה אחראי לעוולות רבות יותר, שכן העוולה הינה ביצוע לא נאות של התפקיד".

19. אולם, בניגוד למקרה שם, בו המשטרה הייתה אחראית על מעשי הקצין כיוון שהם היו במסגרת "התפקיד השיטורי במובנו הרחב". הרי שבמקרה דנן, התבטאותו של הנתבע 2 חורגת באופן מוחלט מתפקידו כעובד ניקיון. לכן, נתבעת 1 איננה אחראית על מעשיו של הנתבע 2 אלא הוא חב עליהם לבדו. למען שלמות התמונה אציין כי גם בפרשת שפירא הנ"ל קבעתי כי ביחסים הפנימיים שבין המשטרה לבין הקצין, הקצין יישא במלוא התשלום לתובע.

סעד

20. התובעת העידה כי הרגישה מושפלת ומבוזה אך לא הביאה ראיות להוכחת נזקה. לכן, נפנה לסעיף 6(ב) לחוק הקובע כי "בית המשפט רשאי לפסוק בשל הטרדה מינית או בשל התנכלות פיצוי שלא יעלה על סך 120,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק".

21. אין חולק כי הפיצוי בנסיבות דנן מצוי בצד הנמוך של הסקאלה שהרי התובעת עצמה העמידה את תביעתה על סך 10,000 ₪. בקביעת גובה הפיצויים אבחן את עוצמת הפגיעה והנסיבות בהן נאמרה ההתבטאות. במקרה דנן, הביטוי "זה גבר" איננו ביטוי גס ואיננו בגדר לשון שאינה נקיה ובמדד הביטויים הוא נמצא בצד הרך של ביטויים העלולים לפגוע.

22. יחד עם זאת, ההתבטאות פגעה בתובעת אשר אימצה לעצמה זהות מגדרית מסוימת תוך שהיא מנסה להשתחרר מזהותה המגדרית הקודמת. על רקע זה מובן העלבון אותה חשה התובעת. התנהגותו של הנתבע 2 איננה תקינה, אך מדובר במקרה חד פעמי. כמו כן, יש להביא בחשבון כי נתבע 2 התנצל בפני התובעת בבית המשפט על התנהגותו (עמוד 2, שורה 18 לפרוטוקול) והתרשמתי מכנות התנצלותו.

23. משיחות הטלפון של התובעת עם מר סמי בן זיכרי, המפקח, שהוקלטו ע"י התובעת והוגשו לבית המשפט, עולה כי אין זה המקרה הראשון בו עובד מטעם הנתבעת 1 מתייחס אל התובעת בצורה מבזה ומשפילה, ורק "בגלל שעכשיו זה מקרה שני, אני לא הולכת לשתוק על זה". אולם אין להשית על הנתבע 2 פיצוי בסכום גבוה בגין מקרה קודם שאינו קשור בו.

סוף דבר

24. על יסוד השיקולים אותם מניתי לעיל אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת סך של 2,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 300 ₪. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ז' טבת תשפ"א, 22 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.