1. מונחת לפנַי בקשה למתן סעד זמני לפיו יימנעו המשיבים, או מי מטעמם, מלהיכנס או לבצע עבודות בניה, חפירה או כל פעולה אחרת בחלקה 615 גוש טבעי 6, ששטחה 1,685 מ"ר ונקראת "ח'לת אלעין" בשכונת אלטור בירושלים (להלן: "החלקה" או "המקרקעין").
2. אין מחלוקת, שהחלקה הנדונה היא חלקה שמספרה 3 כמופיע בתמונה אשר בתחתית עמוד 3 (להלן: "התמונה") בתצהיר של המשיב 1 (להלן: "עומר") (שורה 24, עמוד 1). מדובר בחלקה בצורת מעין מחומש (שאינו שווה צלעות). מצדה הימני קיים שטח מבונה (חלקה 2 בתמונה האמורה) ומצדה השמאלי, מחלקה העליון וכך גם מחלקה התחתון יש כבישים. נראה כי מדובר בשטח עפר שאינו מבונה.
3. המבקשת היא אשתו של השותף העסקי של עומר (להלן: "יוסף"). המשיב 2 הוא בנו של עומר (להלן: "חאלד"), והמשיב 3 (להלן: "חאתם") נטען כי רכש את החלקה לפני שנים רבות מצד שלישי, שהיה שותף עסקי אחר של עומר, מר סלאח עטא אללה (להלן: "סלאח").
4. כפי שעולה מחומר הראיות, לכאורה, בעבר הייתה שותפות עסקית בין עומר לסלאח. בשנת 2003, כך נטען, פירקו השותפים את השיתוף בנכסיהם, ביניהם מספר חלקות מקרקעין. בשנת 2004 נוצרה שותפות עסקית בין עומר לבין יוסף ואחיו (גיסה של המבקשת). במסגרת זו, סיכמו הצדדים בשנת 2004, כי עומר יעמיד את חלקות 2-1 שהיו ריקות ונמצאות בצד ימין לחלקה הנדונה בהליך זה, זאת לשם הקמת בניין מגורים על-ידי יוסף ואחיו כקבלנים. לפי סעיף 11 בחוזה מיום 19.9.2004, שעה שיוקם בניין המגורים, מוסכם כי הזכויות בשתי החלקות האמורות ובבניין, יתחלקו באופן שווה בין הצדדים. הצדדים אפוא, כרתו ביניהם הסכם "קומבינציה".
5. בפועל, הוקם בניין על חלקה 2 בלבד. הדירות חולקו בין הצדדים לפי המוסכם (8 דירות ליוסף ו-7 דירות לעומר - שורה 32, עמוד 9) והן נמכרו לצדדים שלישיים. על חלקה 1 לא הוקם שום מבנה. כזכור, החלקה מושא דיוננו היא חלקה 3.
6. הבקשה נלווית לכתב תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, שבו עותרת המבקשת לפירוק השיתוף בינה לבין חאלד ביחס לחלקה הנדונה. אין מחלוקת, כי המקרקעין אינם מוסדרים לא הוצג כל רישום אצל רשם המקרקעין ביחס למצב הזכויות בהם.
7. ביום 29.7.2020 התקיים דיון במעמד הצדדים. בדיון העידו המבקשת, עומר וחאתם. חאלד, אף שהוא בעל דין, לא הגיש תצהיר ולא העיד במשפט.

תמצית טענות המבקשת

1. המבקשת טוענת, בין השאר, כי מדובר במקרקעין אותם רכשה מעומר בשנת 2007 בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר מיום 8.9.2007 (להלן: "ייפוי הכוח"). המבקשת גורסת, כי היא בעלים של מחצית מהזכויות במקרקעין, כאשר חאלד (בנו של עומר) הוא הבעלים של המחצית השנייה. המבקשת טוענת, כי המשיבים מנסים היום לתפוס חזקה בלעדית במקרקעין תוך רמיסת זכויותיה.
2. לדבריה, בין בעלה יוסף וגיסה לבין עומר, נכרת הסכם קומבינציה במסגרתו העמיד עומר את החלקה לרשותם במטרה להקים מבנה בהתאם להיתרי בניה שיופקו על-ידם. הסכם זה נחתם לאחר שבין הצדדים נכרת הסכם קומבינציה קודם שהתייחס לחלקה הצמודה לחלקה דנן (קרי חלקה 2), עליה כבר הוקם מבנה בשותפות ביניהם.
3. לאור ההתחייבויות בין הצדדים, הם שכרו שירותי אדריכלות במטרה להוציא היתרי בניה. בתום שלוש שנים של עבודה מאומצת ניתן היתר בניה ביום 16.6.2008, שמכוחו ניתן היה לבנות שש יחידות דיור על החלקה. עם קבלת ההיתר, רכשה המבקשת חומרי בניין והחלה בביצוע עבודות חפירה במקרקעין. ואולם, תוך כדי ביצוע העבודות בחלקה, הוגשה תביעה על-ידי אחד הבנקים (להלן: "הבנק") נגד עומר, ובנוסף נפתח נגדו ונגד אחרים הליך בלשכת ההוצאה לפועל. לדברי המבקשת, עומר נטל הלוואה מהבנק, וכבטוחה, מושכנה החלקה לטובת האחרון. המבקשת טוענת, כי דבר זה הפתיע אותה מאוד, לא ידעה אודותיו וממילא לא הסכימה למשכון, לפיכך מדובר בהפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים.
4. בכל אופן, מאז הקפאת המצב עקב ההליכים המשפטיים שנוקט הבנק, לא נעשה דבר במקרקעין. היתר הבניה נשאר בתוקף וכך גם חומרי הבניה שאוחסנו במקרקעין נותרו בהם. בשל יחסי ידידות בין הצדדים, לא נקטה המבקשת בהליכים כנגד עומר ובנו. המבקשת פנתה אל עומר בבקשה לפרק את השיתוף במקרקעין והופתעה לשמוע ממנו כי מכר את זכויותיו במקרקעין לחאתם. המבקשת, באמצעות בעלה, פנתה אל חאתם והציעה לו לפרק את השיתוף אך הוא סירב והודיע לה כי הוא בעל מלוא הזכויות בחלקה. לכן, המבקשת עותרת לפירוק השיתוף, ומשלאחרונה החל חאתם לבצע עבודות חפירה ובניה, היא עותרת בבקשתה דנן להפסיק את העבודות לאלתר עד בירור תביעתה.

תמצית טענות המשיבים 2-1

1. לטענת המשיבים 2-1 יש לדחות את הבקשה בשל חוסר יריבות בין המבקשת לבינם. למבקשת אין זכויות במקרקעין, ובינה לבין המשיבים מעולם לא היה הסכם ביחס אליהם. לחילופין, טוענים המשיבים כי דין התביעה נגדם להידחות מחמת התיישנות ושיהוי רב בנקיטת הליכים.
2. המשיבים 2-1 טוענים, בין השאר, כי השטח שבו מצויה החלקה, מחולק באופן לא מוסדר ולא רשמי לשלוש חלקות. החלקה מושא ההליך דנן, היא חלקה שמספרה 3 לפי התמונה שבתצהירו של עומר.
3. בעבר, עומר היה שותף בשלושת החלקות, יחד עם השותף שלו סלאח. בשנת 2003 נחתם בינו לבין סלאח הסכם לפירוק השותפות כאשר הזכויות בחלקות 2-1 הועברו אליו ואילו הזכויות בחלקה 3 הועברו אל סלאח.
4. בשנת 2004 נכרת הסכם פיתוח בין עומר לבין יוסף ואחיו ביחס לחלקות 2-1 בלבד. למבקשת אין כל קשר לחלקה 3 שמכר סלאח לחאתם. בכל אופן, המבקשת אינה יכולה לתבוע זכויות בחלקה 3 מכוח הסכם הפיתוח (הקומבינציה) שכאמור מתייחס אך רק לחלקות 2-1.
5. על חלקה 2 הוקם בניין מגורים אשר דירותיו התחלקו בין הצדדים. בנוגע לחלקה 1 ההסכם בוטל לגביה. לגבי חלקה 3, לטענת המשיבים, עומר כרת בשנת 2007 הסכם מותנה מול סלאח כדי לרכוש ממנו את החלקה, אך בסופו של יום, הוא לא שילם לו לפי ההסכם וזה בוטל. לאור זאת, למבקשת אין זכויות כלשהן בחלקה 3 ויש לדחות את הבקשה ככל שהיא מופנית כלפיהם.

תמצית טענות חאתם

1. חאתם טוען, בין השאר, כי דין הבקשה נגדו להידחות שכן מדובר למעשה בבקשה שהיא המשך לשני הליכים קודמים בניסיון לסחוט אותו ולהשתלט על המקרקעין אשר בבעלותו שלא כדין. הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ונגועה בשיהוי רב.
2. חאתם גורס, כי הוא בעל הזכויות בחלקה, זאת לאחר שרכש אותה מבעליה הקודמים, סלאח. הוא החל בביצוע עבודות במקרקעין עוד בשנת 2017. המבקשת לא הביאה כל ראיה שמצדיקה את התערבות בית המשפט לאחר כשלוש שנים מאז החל חאתם לבצע עבודות כאמור, ואשר נעצרו באופן זמני בשל תביעה נגדו וצו מניעה זמני שהוצא במסגרתה. לימים, הצו הזמני פקע עם דחיית התביעה.
3. הבקשה דנן מבוססת על עובדות לא נכונות ומסמכים מפוקפקים, ולא ניתן להבין מהבקשה לאיזה נכס היא מתייחסת. המבקשת לא רכשה זכויות בחלקה, ובכל מקרה זכויותיו גוברות על כל זכות כביכול שהמבקשת טוענת לה. חאתם רכש את החלקה בתום לב, שילם בגינה תמורה מלאה ותפס בה חזקה.
4. מתן הצו הזמני כמבוקש, יגרום לכך שזכויותיו הקנייניות תיפגענה והשקעתו הרבה במקרקעין תרד לטמיון. לכן, הוא עותר לדחות את הבקשה נגדו תוך חיוב המבקשת בהוצאות משפט כבדות, וכן תוך מתן משקל לעובדה לפיה עושה המבקשת שימוש לרעה בהליך המשפטי ומנסה להטעות את בית המשפט תוך העלמת עובדות מהותיות.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם בדיון שהתקיים לפנַי, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל בכפוף להפקדת ערובה, כפי שיפורט להלן, ותוך שמובהר כי קביעות ומסקנות בית המשפט בהחלטה דנן הן לכאוריות בלבד נוכח השלב ההתחלתי שבו נמצא ההליך, ואין בהן לכבול אותו מלקבל כל החלטה אחרת בהמשך.
2. למעשה, אין מחלוקת כי בין בעלה וגיסה של המבקשת לבין עומר, היו קשרים עסקיים במשך שנים, ובמסגרתם הם הקימו את בניין המגורים שבחלקה 2 (בתמונה בעמוד 3 בתצהיר של עומר). ביחס לבניין האמור, קדמה לו הסכמה לפיה יעמיד עומר את הקרקע בחלקות 2-1, כאשר יוסף ואחיו יקימו אותו, ובסוף יתחלקו בדירות ובזכויות בחלקות.
3. לפי עומר, גם ביחס לחלקה מושא ההליך, הייתה מחשבה בשנת 2008 להחיל אותו "מנגנון" חוזי (הסכם קומבינציה דומה) כפי שהיה ביחס לחלקה 2. לדבריו, הייתה מחשבה "לקנות" את החלקה מסלאח תמורת סכום 200,000 דולר ארה"ב, ולאחר הוצאת היתר הבניה והקמת הבניין החדש, יתחלקו הוא ויוסף בזכויות. ואולם, כך לדבריו, התברר בהמשך כי העסקה אינה כדאית מבחינה כלכלית ולכן לא יצאה אל הפועל (שורות 10-6, עמוד 12).
4. כך או אחרת, חלוקים הצדדים בדעותיהם ביחס למצב הזכויות בחלקה זו: בעוד טוענת המבקשת כי היא רכשה את הזכויות בה מהבעלים שלה עומר זאת מכוח ייפוי הכוח משנת 2007, טוען עומר לעומתה, כי החלקה האמורה, עוד משנת 2003, אינה בבעלותו אלא בבעלות מי שהיה בעבר שותפו העסקי סלאח, זאת לאחר פירוק השיתוף שעשו בנכסיהם ביום 31.5.2003.
5. ובכן, לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק ושמעתי את דברי הצדדים בדיון לפנַי, להתרשמותי הן טענות המבקשת הן טענות עומר מעוררות מספר קשיים כבדים, וממילא מצריכות בירור עובדתי מעמיק במסגרת ההליך העיקרי.
6. בין השאר, ביחס למבקשת, היא טוענת כאמור שהיא בעלת מחצית מהזכויות בחלקה, זאת מיום 8.9.2007. ברם, מאז ועד פתיחת ההליך דנן, לא הראתה המבקשת כל פעולה שביצעה ושיש בה להוכיח את זכויותיה בחלקה. כך למשל: לא בוצע כל ניסיון לשנות רישום בפנקס המקרקעין; לא בוצע כל דיווח לרשות המיסים; לא ננקט כל הליך משפטי שיש בו להוכיח, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף, העברה כלשהי של זכויות מעומר אליה ביחס לחלקה הספציפית דנן.
7. נזכיר, המבקשת לא עתרה למתן פסק דין הצהרתי לפיו יש לה זכויות בעלות בחלקה, אלא נראה שהיא בחרה לנקוט בדרך עקיפה, כך שבאמצעות תביעה לפירוק השיתוף, היא עותרת בפועל להכיר בזכויות הבעלות שלה. סבורני כי עצם בחירת סוג ההליך, בנסיבות העניין, אינו מקהה את הקושי שהצבעתי עליו לעיל.
8. יתרה מכך, גם התנהלות המבקשת במרוצת השנים ביחס להתפתחויות שהיו לעניין חלקה זו - מעוררת תהיות. בין השאר, נטען על-ידי המבקשת כי הוצא ביום 16.6.2008 היתר בניה (מספר 59668) [מוצג מב/1] (ההיתר הוצא לבקשת עומר). סמוך לאחר מכן, לקראת תחילת ביצוע עבודות בחלקה, כך נטען בכתב הבקשה (סעיף 17), נודע לה ולבעלה בשנת 2009, כי החלקה ממושכנת לבנק ממנו נטל עומר הלוואה וכי הבנק אף נקט הליך משפטי נגד עומר בנדון דנן [ה.פ (המחוזי - ים) 8290/09, 4089/10 אלבנק אלעקארי נ' עומר חטיב ואח'] [מוצג מב/3]. לדבריה, האמור הפתיע אותה, ונוכח משכון זה היא נאלצה שלא לבצע עבודות בניה כלשהן בחלקה.
9. עומר מצדו, טוען כי ההליך שנקט הבנק היה גם ביחס לזכויות של סלאח בכל שטח החלקות (3-1). בסופו של יום, כך לטענת עומר, הבנק הפסיד בתביעתו (ראו: כתב השלמה לתגובה מיום 13.7.2020).
10. כך או אחרת, ישאל השואל, מדוע המבקשת או בעלה, לא "נזעקו" לפנות לבית המשפט, לאלתר עם היוודע קיומו של המשכון, בין במסגרת ההליך המשפטי שניהל הבנק ובין במסגרת הליך משפטי יזום ועצמאי מטעמם, לשמירה על זכויותיה בחלקה. תשובת המבקשת לפיה היא נמנעה מלעשות כן נוכח יחסי השותפות בין בעלה לבין עומר (שורות 7-6, עמוד 8), בכל הכבוד - אינה משכנעת. שכן, במקרה דנן אין מדובר ביריבות בינה לבין עומר אלא למעשה, בשימור זכויותיה כלפי הבנק הממשכן.
11. אזכיר בהקשר זה, כי הליך משכון, מעצם טבעו, ככל שאינו מסתיים בהסדר בין הנושה לחייב, ייתכן וייגמר במימוש נכס המקרקעין לטובת צד שלישי. מכאן, "שתיקת" המבקשת במרוצת השנים וחוסר המעש שלה, חרף הידיעה הברורה שזכויותיה לכאורה בחלקה אינן מובטחות (למצער מול הבנק), אינה תורמת - בלשון המעטה - לסיכויי תביעתה.
12. זאת ועוד. מעיון במוצג מב/3 נראה, כי ההליך המשפטי שניהל הבנק נגד עומר וגם נגד סלאח, הסתיים עוד בשנת 2014. בין היתר, לפי ההחלטה מיום 11.5.2014 ביחס לתביעה נגד עומר, נראה לכאורה שמדובר במחיקה עקב חוסר מעש מצד הבנק. מאז, המבקשת לא ביצעה כל עבודות בניה בחלקה, ושוב, היא לא נקטה בכל הליך שיבטיח את זכויותיה בה חרף הסיכון שהמחיקה תבוטל והבנק יעתור שוב להכרה בזכות המשכון.

1. מחומר הראיות עולה גם כי נוכח כניסתו של חאתם לחלקה ועבודות שביצע בה בעבר, דיירים בבניין המבונה שבחלקה 2, ניהלו נגדו מאבקים משפטיים, שבסיומם ידו הייתה על העליונה. ראו בעניין זה: פסק הדין בעניין ת.א (שלום - י-ם) 51478-09-17 מוחמד יאסיני נ' חאתם אבו סנינה (25.3.2020)^[1]; החלטה בעניין ת.א. (שלום - י-ם) 44628-06-20 נאדיה תותנג'י נ' חאם אבו סנינה (7.7.2020)].
2. בשני ההליכים, אין מדובר לכאורה בדיירים שהם "זרים" למבקשת ובעלה, אלא הם הרוכשים בפרויקט שהקים בעלה בשותפות עם אחיו ועומר. בשים לב למשך ההליך הראשון (התנהל קרוב לשנתיים וחצי), נראה כי גם אם המבקשת לא הייתה בעלת דין בהליך זה וגם לא בהליך הנוסף, אין זה סביר בנסיבות העניין שהיא או למצער בעלה - אשר היה הרוח החיה מאחורי העסקה משנת 2007 (עמודים 5-3 בפרוטוקול) - לא ידעו כביכול על כניסת חאתם לחלקה ומעשהו בה, שהביאו להליכים המשפטיים נגדו. בפסק הדין המוזכר, חויבו התובעים שם (הדיירים) בהוצאות הנתבע שם (חאתם), בסך 65,000 ₪.
3. חרף הקשיים דלעיל, המבקשת מחזיקה בידה ייפוי בלתי חוזר שמעביר לה זכויות בחלקה. עומר מצדו, אינו טוען כי מדובר במסמך מזויף, אם כי הציג שלל טענות בנושא זה, ביניהן:

• אכן דובר אז על העברת זכויות אך זאת ביחס לחלקות האחרות מושא עסקת הקומבינציה ולא לחלקה 3 כאשר ההעברה מותנית בפיתוח להקמת בניין מגורים, אותו בניין שכבר נבנה בחלקה 2 והדירות בו נמכרו; ההעברה היא, בפועל, ליוסף אך משאין לו תושבות ישראלית נרשמה אשתו במקומו;
• לעניין "ייפוי הכוח" שהוצג, טוען עומר שהוא "מנוסח לגמרי לא נכון והוא לא משקף את המציאות העובדתית לאושרה. כל מה שכתוב בו לא נכון. ולכן כל מה שעושה התובעת ו/או הקבלנים ה"ה יוסף ועיסא אבו חמאד - זה אך ורק לעשות שימוש לרעה במסמך שגוי שנפל לידיהם בטעות" (סעיף 24 בתצהיר);
• עוד לדבריו, הוא "פשוט" האמין אז לעורך-הדין ולקבלנים ולא "שם לב" למספרים שבייפוי הכוח שמספרו 274/2007 (סעיף 28);
• עומר מפנה לכך, כי לאחר בירורים שערך עקב הגשת הבקשה, נמצא כי נחתם על-ידו ייפוי כוח נוסף באותו מעמד, לפיו הוא מעביר את זכויותיו במגרשים 2-1, באופן לא הגיוני כדבריו, לבנו (ייפוי כוח מספר 275/2007), נתון שמעורר תהיות רבות אצלו ביחס לשני המסמכים.

1. אכן, קיימות שאלות רבות ביחס לנסיבות החתימה על ייפוי הכוח האמור שהציגה המבקשת ומשמעותו המשפטית להוכחת זכותה הקניינית הנטענת. בין השאר: העסקה נעשתה באמצעות ייפוי כוח בלבד כאשר לא נלווה לה חוזה מכר כדבעי. בנוסף, בייפוי הכוח אין זכר לגובה התמורה ששולמה. רק בדיון מיום 29.7.2020 עלה מדברי המבקשת כי שילמה לעומר עבור רכישת הזכויות סך 85,000 דולר ארה"ב (שורה 13, עמוד 4). טענה זו אין לה התייחסות בתצהיר המבקשת וגם לא הוכחה באמצעות תשתית ראייתית לכאורית. בנוסף, כאמור, עד יום זה, לא דיווחה המבקשת לרשות המיסים בגין הרכישה.
2. מנגד, עומר אינו מכחיש את חתימתו על המסמך, כך שאין כל טענה של ממש בדבר חוסר האותנטיות של ייפוי כוח זה. יותר מזה, מצרופות תגובתו של עומר, עולה כי כחודש לפני החתימה על ייפוי הכוח (נחתם ביום 8.9.2007), הוא רכש את הזכויות בחלקה מאת סלאח ביום 1.8.2007. לטענת עומר, מדובר בהסכם מותנה בתשלום תמורה, אשר לא השתכלל בסופו של יום משלא שולמה התמורה. לפי ההסכם, התמורה היא סך 200,000 דולר ארה"ב ב-12 תשלומים מיום 1.8.2007 ועד יום 31.7.2008.
3. טענת עומר בנדון וסיווג ההסכם שבינו לבין סלאח כהסכם מותנה, וגם טענתו לפיה ההסכם לא השתכלל - טעונה בירור במסגרת ההליך העיקרי. עם זאת, לפי הרושם הראשוני הקיים, לאחר ההסכם האמור בין עומר לסלאח מחודש אוגוסט 2007, נראה שעומר נהג בחלקה כמנהג בעלים, וראיה לכך היא היתר הבניה אשר הוציא בחודש יוני 2008 ומופיע בו שהוא בעל זכות הבעלות בחלקה [מוצג מב/1]. אעיר עוד כי בהיתר הבניה מופיע שטח החלקה 1,685 מ"ר, אותו ערך מספרי שמופיע גם בייפוי הכוח אשר מחזיקה המבקשת.
4. אם לא די בכך, גם מהמוצגים שהגיש בא-כוח המשיב 3 [מוצגים מש/3-1] לתיק בית המשפט במעמד הדיון, ניתן להתרשם כי עומר נהג ביחס לחלקה, לכאורה, כבעל הזכויות. מוצג מש/1 הוא מכתב מיום 26.11.2006 מאת עו"ד מ' עצמון ז"ל, בשם עומר כמבקש היתר הבניה, ומופנה לעיריית ירושלים, ביחס לתיק רישוי 05/182. מוצגים מש/3-2 עניינם התכתבות בתוך העירייה בנדון משלהי שנת 2006. מוצג מב/1 כאמור, הוא היתר הבניה ועליו מופיע מספר תיק 05/182, וכן שמו של עומר כמבקש ההיתר וכבעל זכות הבעלות.
5. כל אלה, זאת לצד התהייה כיצד חתם עומר כטענתו על ייפוי כוח "בלתי חוזר" מבלי לבדוק תחילה את פרטיו, יש בהם לבסס תשתית לכאורית מהימנה, אשר מספיקה לצורך שלב הסעד הזמני, ולפיה במעמד החתימה על ייפוי הכוח, עומר הציג את עצמו לפני המבקשת כבעל זכות הבעלות בחלקה ואף מכר לה את מחצית הזכויות.
6. ברם, בכך לא תמה המלאכה, שכן כידוע, במקרה לפנינו קיים צד שלישי אשר לא מן הנמנע כי אם תוכחנה טענותיו בהליך העיקרי, כי אז ייתכן שיוכר כמי שרכש את זכויותיו בחלקה בתום לב ובתמורה, כך שזכויות המבקשת בחלקה ככל שישנן, תיסוגנה מפני זכויות חאתם. מדובר בשאלה עובדתית ומשפטית שמקומה להתברר בהליך העיקרי.
7. הואיל והמקרקעין אינם מוסדרים, וממילא אף אחד מהצדדים (המבקשת מזה ועומר מזה) לא הציג כל רישום תומך בטענותיהם במרשם המקרקעין, נראה שלא ניתן להתחקות אחר מעבר הזכויות בין הצדדים, ככל שהיה, ללא בירור עובדתי מעמיק של גרסאותיהם ובחינת כל מסמכיהם ומהימנותם.
8. עם זאת, לעומת עמדות המבקשת ועומר והתנהלותם במישור היחסים ביניהם במשך השנים, חאתם כבר הציג בשלב זה של ההליך:

• חוזה הרכישה של החלקה מסלאח (מיום 16.9.2012);
• אישורים משנת 2013 לתשלום התמורה בגין הרכישה;
• אישור משנת 2013 של רשות המיסים בגין תשלום מס על-ידי המבקש בגין החלקה לכאורה (בהקשר זה אעיר, כי לא ברור מהאישור אם קיימת או לא קיימת הלימה מלאה בין סכום הרכישה בפועל לבין הסכום שדווח לרשות המיסים);
• קבלה משנת 2015 לרשות העתיקות עבור בדיקת תוכניות;
• אישור משנת 2015 עבור תשלום בגין היטל השבחה ביחס לחלקה;
• היתר בניה משנת 2017 שהוצא על שמו;
• אישורי תשלום עבור כביש, פיתוח, מים וביוב לחלקה.

1. למעשה, מצבור הראיות שצירף חאתם (מסמכים מרשויות שונות וממועדים שונים) מצביע על זיקה לחלקה, שהיא הדוקה יותר מזו של עומר או של המבקשת שאין לה כל זיקה זולת "ייפוי הכוח" מלפני 13 שנה. יוסף לא הגיש כל תצהיר לתמיכה בבקשת אשתו, במיוחד לעניין השתלשלות העניינים והטענה בדבר רכישת אבן וחומרי בניה לצורך ביצוע עבודות שהיו מתחילים בהן אילולא היוודע דבר המשכון.
2. בכל אופן, ניכר ממסמכי חאתם היקף השקעתו במשך תקופה לא קצרה לשם הנפקת האישורים הרלבנטיים לקראת ביצוע עבודות הבניה מטעמו בחלקה, זאת גם בהתחשב בהליכים המשפטיים שהתנהלו נגדו.
3. אשר למאזן הנוחות: מצד אחד - כאמור, בסיס התשתית הראייתית עליה מבסס חאתם את טענותיו הוא רחב יותר מזה של המבקשת וכאמור, ניכרת השקעתו בהליכי השגת האישורים עובר לבניה. מצד שני - לא ניתן לומר שתביעת המבקשת היא חסרת סיכוי וברי כי אם לא יינתן צו כמבוקש, ההליך יהפוך להיות מעין תיאורטי שכן במצב כזה, חאתם יכול לבצע בחלקה כל אשר יחפוץ לרבות מכר הזכויות בה, ואם בעתיד תזכה המבקשת בתביעתה, ייתכן שפסק הדין לא יהיה ישים כלל. מצד שלישי - לא ניתן להתעלם מהתנהלותה של המבקשת והשיהוי הרב בחשיפת ייפוי הכוח והעלאת טענותיה בדבר זכויותיה בחלקה. על כן, מקובלת עליי בקשתו החליפית של בא-כוח המשיב 3 לפיה אם יינתן סעד זמני, זה יהיה בכפוף לעירבון משמעותי (שורות 31-30, עמוד 17, בכפוף להחלטת התיקון של הפרוטוקול).

סיכום

1. לאור האמור, הבקשה למתן סעד זמני - מתקבלת.
2. ניתן בזאת צו זמני שאוסר על המשיבים לבצע עבודות בניה, חפירה או כל פעולה אחרת בחלקה 615 גוש טבעי 6, ששטחה 1,685 מ"ר ונקראת "ח'לת אלעין" בשכונת אלטור בירושלים. כמו כן, נאסר על המשיבים לבצע כל שינוי במצב הזכויות בחלקה.
3. הצו הזמני ייכנס לתוקף באופן מידי ויעמוד תוקפו עד תום בירור ההליך.
4. מתוקף סמכותי לפי תקנה 364 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מורה למבקשת להפקיד בקופת בית המשפט עירבון, במזומן או באמצעות ערבות בנקאית אוטונומית, בסך 100,000 ₪. הסכום האמור, יופקד בקופת בית המשפט תוך 10 ימים, אחרת - הצו הזמני יבוטל.
5. שאלת ההוצאות תיבחן בסוף ההליך.

המזכירות - תם טיפולי בבקשה למתן סעד זמני. התיק מוחזר לקביעה לפני מותב חדש שידון בהליך העיקרי.

להודיע לצדדים בדחיפות.

ניתנה היום, כ' אב תש"פ, 10 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.

1. ) על פסק הדין עומד ותלוי ערעור בבית המשפט המחוזי בירושלים [ע"א (המחוזי י-ם) 33917-06-20 יאסיני ואח' נ' אבו סנינה] ↑