יחד עם כתב ההגנה, ביקשו הנתבעים לעכב את ההליכים, לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. זאת, כדי להעבירם לבירור לפי דין תורה, בהצביעם על הקביעה לעניין זה בסעיף ו' לנספח להסכם מושא הסכסוך, ובציינם כי היו מוכנים ועודם כך לברר את המחלוקת בדין תורה.

בסעיף 6 לכתב התשובה מסרו התובעים שאינם מתנגדים להעברת הסכסוך לדיון בבית דין רבני ובלבד שייקבע באיזה בית דין מדובר ושהנתבעים לא יטענו כנגד סמכותו.

בהחלטה מיום 23.2.21 עמדתי על כך שדי בעמדות אלה של הצדדים לצורך עיכוב ההליכים, אך כדי למנוע מחלוקות בעתיד הוריתי לנתבעים להציג עד 28.2.21 שתי אפשרויות של בתי דין אליהם ניתן להעביר את הבירור, ואפשרתי לתובעים להסתייג מן ההצעות.

הנתבעים, תחילה, לא הגיבו, ולאחר "החלטת תזכורת" מיום 1.3.21 הגישו תגובה, בה טענו שלא הגיבו כי לא קיבלו עותק מכתב התשובה, אך לא הציעו אפשרויות כאמור.

מנגד, הציעו התובעים כי ההליך יועבר לבית הדין הרבני של המועצה הדתית בירושלים. בהחלטה מיום 1.3.21 קבעתי כי אם לנתבעים התנגדות לערכאה זו ינמקו אותה עד 4.3.21 תוך הצגת חלופות אחרת יוחזקו כמסכימים להצעה.

הנתבעים, בתגובתם מיום 3.3.21, לא התייחסו לערכאה האמורה וממילא שלא נימקו מדוע לא להעביר את התובענה אליה. למרות זאת הציעו שני דיינים, להם התנגדו התובעים (תגובה מיום 4.3.21).

בנסיבות אלה, משלא הוצגה התנגדות מנומקת להצעה להעביר את הבירור לבית הדין הרבני של המועצה הדתית בישראל, תאומץ ההצעה.

אני מורה על עיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. התובעים רשאים לפנות לבית הדין הרבני של המועצה הדתית בירושלים לבירור תביעתם.

איני מוצא לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשפ"א, 06 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.