23 נובמבר 2020

לפני:

כב' הרשמת ערמונית מעודד

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה ככל שתביעתו כנגדה תידחה.
2. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ולהלן אפרט נימוקיי.
3. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. עם זאת, בדומה לזכויות אחרות, אין המדובר בזכות מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים ובכלל זה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו. (ראו ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג (54) 38).
4. ביום 2.9.16 נכנסה לתוקף תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 אשר קובעת כי ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.
5. בהליך שלפניי טען התובע כי הוא הועסק על ידי הנתבעת החל מחודש 9/2014 ועד לחודש 9/2019, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה עקב פיטוריו. במסגרת תביעתו, עתר התובע לתשלום בגין זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו ומסיומה בסך כולל של 124,978 ₪ .

1. לטענת הנתבעת, יש להורות על הפקדת ערובה משמעותית להבטחת הוצאותיה שכן, התובע לא הציג ראשית ראיה להוכחת הטענות הנטענות בכתב התביעה. הנתבעת הוסיפה, כי לא רק שזכויותיו שולמו במלואם הם אף שולמו בעודף ואת התמורה העודפת היא מבקשת לקזז מכל סכום ככל שיפסק לטובת התובע.
2. לטענת התובע, דין הבקשה להידחות הואיל והוא עבד בשורות הנתבעת בתנאים "מבזים" ולא שולמו לו כל זכויותיו על פי דין. התובע הוסיף, כי בהתאם להלכה הפסוקה רק כאשר אין סיכוי לתביעה להתקבל בכללותה- רק אז ישקול בית הדין האם להטיל חיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.2013))
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין לא שוכנעתי כי התובע המציא ראשית ראיה להוכחת תביעתו ולהלן אפרט נימוקיי בקצרה.
4. לתיק בית הדין הוגשו תלושי שכר ומספר דוחות נוכחות. מעיון במסמכים אלה עולה כי על פני הדברים, התובע עבד בהיקף משרה חלקית וכי שכרו שולם לו בהתאם לשעות עבודתו בפועל לרבות שעות נוספות. חרף העובדה שבתלושי השכר מופיעים סכומים ששולמו בגין שעות נוספות, נסיעות, הבראה, חגים וחופשה, טוען התובע כי הוא קיבל שכר עבור שעות העבודה בלבד, מבלי ליתן כל הסבר כיצד טענתו עולה בקנה אחד עם המצוין בתלוש השכר, ומבלי שצורפה כל ראיה להוכחת טענה זו.
5. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מסמך מיום 19.12.2017 אשר חתום על ידי התובע והמפרט את תנאי העסקתו של התובע, לרבות, שכר לשעה, יום המנוחה השבועי, מספר ימי עבודה בשבוע, תשלום חגים יהודיים וכיו"ב. עוד צירפה דוחות המתייחסים לסכומים שהופרשו עבור התובע בגין פיצויים ותגמולים, אשר התובע לא טען לגביהם דבר לרבות כי הסכומים הופרשו בחסר או כל טענה אחרת.

לעניין דמי הנסיעות, מעיון בתלושים עולה כי התובע החל לקבל תשלום נסיעות החל מחודש 11.2017, החודש בו לטענת הנתבעת הופסקו שירותי ההסעה שהעמידה לרשות העובדים, כפי שעולה מהמסמך מיום 3.10.2017 בדבר הודעה על הפסקת הפעלת שירותי הסעה מכפר מדיה עליו חתום התובע.

1. לעניין תשלום הודעה מוקדמת, במכתב הפיטורים שצירפה הנתבעת מיום 18.7.2019 עליו חתום העובד, מודיעה לו הנתבעת על סיום העסקתו בחברה כאשר יום העסקתו האחרון היה ביום 18.8.2019. כלומר, העובד קיבל הודעה מראש של חודש ימים כאשר בתקופה זו היה עליו להתייצב לעבודה ולהעביר חפיפה בצורה מסודרת. לטענת הנתבעת משבחר העובד לא להגיע או להגיע באופן חלקי קיבל תשלום בגין תקופה זו עבור הימים שהגיע בפועל.
2. לעניין דמי כלכלה טענה הנתבעת כי על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף התעשייה. בהתאם לצו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל, האלקטרוניקה 2004 אין סעיף המקנה לעובד זכאות לתשלום דמי כלכלה כנטען בכתב התביעה.
3. עולה אפוא, כי בכתב ההגנה ניתן פירוט מלא לכלל טענות התובע בכתב התביעה, תוך התייחסות לסכומים ששולמו לו בגין תקופת עבודתו וסיומה. טענות אלו, אשר חלקן גובו במסמכים לא זכו להתייחסות כלל במסגרת תגובתו לבקשה זו. אמנם הנתבעת הודתה בחבותה לשלם סך של 345 ₪ בגין הפרשי דמי הבראה וסך של 923 ₪ בגין פיצויים, אלא שלנתבעת טענות קיזוז שונות ומכל מקום, המדובר בסכומים נמוכים אשר לאור סכום התביעה, אין בהם כדי להצדיק מתן פטור מהפקדת ערובה בנסיבות המקרה דנן.
4. מבלי לגרוע מהאמור, התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי ניתן יהיה להיפרע ממנו אם התביעה תידחה, בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה וכן לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימים טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לפטור אותו מהפקדת ערובה.
5. מכל הטעמים שמניתי לעיל, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל ועל התובע להפקיד ערובה לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת.

באשר לסכום הערובה - לאחר שנתתי דעתי לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעת שלא לצאת בחיסרון כיס, ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה, מצאתי לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 2,500 ₪.

1. סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

על התובע להפקיד בקופת בית הדין סך של 2,500 ₪ בתוך 30 ימים ממועד קבלת החלטה זו.

ככל שלא תופקד הערובה במועד שנקבע – תימחק התביעה.

בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק הוצאות נוספות ועל כן אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"א, (23 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.