בפניי בקשה שהוגשה ביום 24 בדצמבר 2020, בה התבקש בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 19 באוקטובר 2020.

עיתוי הגשת הבקשה והאם מתקיימות הנסיבות המצדיקות הארכת מועד

ראשית על בית המשפט להידרש לשאלת עיתוי הגשת הבקשה, והאם מתקיימות הנסיבות המצדיקות הארכת המועד.

בהתאם להוראות תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, המועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד הוא 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה לידי המבקש.

בהתאם, שעה שמדובר במועד הקבוע בחיקוק, על מנת להאריך את המועד, נדרשים טעמים מיוחדים, כאמור בתקנה 176(ב) סיפא לתקנות.

ואולם, סמכותו של רשם להאריך מועדים שאובה גם מסעיף 90 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ועל כן הפעלת סמכותו של רשם להארכת מועד אינה מותנית בקיומו של טעם מיוחד (וראו בהקשר זה ע"א 1229/01 בוקסנבאום נ' מלכה (28.5.2002).

לאור טענותיו של המבקש לפיהן קיבל את כתב התביעה ללא הזמנה לדין ולכן לא ידע שעליו להגיש בקשת רשות להתגונן, וכי קיומו של פסק הדין נודע לו רק עם קבלת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, אני קובעת, כי קיימת הצדקה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין עד למועד הגשת הבקשה בפועל.

האם יש מקום לביטול מכח חובת הצדק

הלכה היא, כי אם יוכח שכתב התביעה לא נמסר כדין לנתבע, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

"מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו" [ראה לעניין זה ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835-836].

לאחר שקראתי את טענות המבקש ותגובת המשיבה, שוכנעתי שכתב התביעה נמסר למבקש כדין.

ראשית, קיימת חזקה לפיה המסירה בוצעה כדין. ראה לעניין זה דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 1645/03 יפעת עמידן שנייצר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (25.5.2003): "מתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו של נתבע יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין וכי בית המשפט בדונו בתביעה בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי בוצעו כדין, שאם לא כן יש להניח כי פסק הדין לא היה ניתן בהעדר הנתבע".

שנית, על המבקש מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט שלא הוזמן לדין ושלא ידע על הגשת התביעה נגדו, והכל תוך שפעל בתום לב. במקרה דנן, איני סבורה כי התנהגותו של המבקש מעידה בהכרח על תום לב. המבקש טוען בבקשה, שהמסירה בוצעה לידי בתו נופר, שהיא בת 11 ולכן אין המדובר במסירה כדין, אולם מאישור המסירה עולה בבירור שהמסירה בוצעה לידי "אוסנת אשתו". יתרה מזאת, המבקש מודה מפורשות שקיבל את כתב התביעה לידיו, רק שלטענתו לא צורפה הזמנה לדין. אין בכך כדי להצדיק את עצימת העיניים וההתעלמות של המבקש מהחובה לבדוק מה פשר ההמצאה, ואין בכך כדי להצדיק המשך התעלמות במשך למעלה מחודשיים, עד לקבלת האזהרה שנטען שהמבקש טוען שקיבל לידיו ביום 20 בדצמבר 2020.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי המסירה בוצעה כדין. משכך, אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק ויש לבחון את בקשת המבקש תוך התייחסות לסיבת המחדל ולסיכויי ההגנה.

האם יש מקום לביטול מכח שיקול דעתו של בית המשפט

בבוא בית משפט לשקול ביטול פסק דין, עליו לבחון את הסיבה לאי ההגנה של המבקש, וכן את סיכויי ההצלחה של המבקש במקרה בו יבוטל פסק הדין. מדובר בתנאים מצטברים, אולם המשמעותי מבין השניים הוא סיכויי ההגנה.

באשר לסיבת המחדל – המבקש טוען שלא קיבל הזמנה לדין ולכן לא ידע מה עליו לעשות. זאת, יחד עם משבר הקורונה והעובדה שהוא מחלק זמנו בין עבודתו לבין חמישה ילדים שאינם במסגרות בתקופה זו, הביאה לכך שהדבר נשכח הדבר מזכרונו.

בנסיבות המצב במשק, מוכנה אני להניח, שאי הגשת כתב הגנה במועד, אף אם מהווה רשלנות מסוימת, אינה עולה כדי התעלמות מדעת של המבקש מההליך ומחובתו כלפי בעל הדין שכנגד.

באשר לסיכויי ההגנה – המבקש מודה שנטל מהמשיבה הלוואה, מודה שלא עמד בה ולכן נחתם הסדר חוב לפיו עליו לשלם סך של 189,000 ₪ בעשרה תשלומים. המבקש מודה שלא יכול היה לעמוד בהסדר החוב ובקשתו לפריסה גדולה יותר של תשלומים לא נענתה.

על אף שבשים לב למצב במשק, יתכן שהיה מקום שהמשיבה תשקול את בקשתו של המבקש לפריסה שיוכל לעמוד בה, איני סבורה שיש בדרישה לפריסה גדולה יותר של תשלומים כדי להוות טענת הגנה. מכאן, הרי שאין למבקש כל הגנה ביחס לסכום של 189,000 ₪ וטענות ההגנה היחידות הראויות להתברר הן ביחס לריביות וההצמדה, שכן בשים לב לנוסח הסדר החוב, מדובר בטענות המצריכות בירור ולא ניתן לקבוע, בשלב זה, כי מדובר בהגנה נעדרת סיכויים.

סיכום

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול חלקי של פסק הדין, ביחס לסכומים העולים על הסכום שהמבקש מודה בו.

המשיבה תגיש פסיקתה לחתימה ביחס לסכום של 189,000 ₪, ופסק הדין שיינתן יחליף את פסק הדין מיום 19 באוקטובר 2020.

בקשת רשות להתגונן באשר ליתרת סכום התביעה תוגש עד ליום 15 בפברואר 2020.

ככל שלא יוגש דבר, תהא המשיבה רשאית להגיש פסיקתה לחתימה על יתרת הסכום.

בהתאם להוראת תקנה 53 לתקנות, ובשים לב לזכות המשיבה שלא לסבול ממחדלים דיוניים של המבקש, המבקש ישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשפ"א, 09 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.