18 אוקטובר 2020

1. ביום 26.06.2020 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת בשל זכויות המגיעות לו עקב עבודתו אצל הנתבעת וסיומה.

2. הנתבעת נדרשה להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מיום שנמסרו לה כתבי בי-דין, וחרף העובדה שאלה נמסרו לה ביום 06.07.2020, לא הגישה כתב הגנה.

 3. משלא הוגש כתב הגנה במועד, ומשזה לא הוגש אף בחלוף ארכה נוספת שניתנה לנתבעת, ובהתאם לסמכות הקבועה בתקנה 43 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, ניתן בזאת פסק דין על יסוד כתב התביעה.

4. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. אי הפרשות לפנסיה בסך של 6,200 ₪.

ב. דמי הבראה בסך של 9,828 ₪.

ג. פדיון חופשה שנתית בסך של 6,569 ₪.

ד. דמי כלכלה בסך של 4,320 ₪.

ה. מענק שנתי בסך של 4,320 ₪.

ו. קרן השתלמות בסך של 2,700 ₪.

ז. תוספת ותק בסך של 2,100 ₪.

ח. הוצאות נסיעה בסך של 29,160 ₪.

ט. הודעה מוקדמת בסך של 4,500 ₪.

לסכומים האמורים (בסעיפים א-ט) יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (26.06.2020) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

י. פיצויי פיטורים בסך של 12,500 ₪ בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 2,000 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

5. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, בסך כולל של 5,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ל' תשרי תשפ"א, (18 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים.