הרקע לעתירה וטענות הצדדים בתמצית:

לפני עתירת העותר שהוגשה נגד החלטת המשיב בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל בבית סוהר.

העותר נדון במסגרת גזר הדין שניתן בת"פ 32538-04-16 ביום 12.09.18 לצו מבחן למשך שנה ושתי תקופות מאסר על תנאי בגין ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא כדין ולא לצריכה עצמית בלבד. ערעורה של המדינה על גזר הדין התקבל ביום 15.11.18 במסגרת עפ"ג 64827-10-18 וביום 20.03.19 הוטל על העותר לרצות 4 חודשי עבודות שירות, בנוסף לרכיבי הענישה שהוטלו על ידי בימ"ש השלום.

העותר החל לרצות את עבודות השירות ביום 20.05.19 בבית תמחוי בחיפה. בהמשך הועבר לחברה קדישא חיפה, חברה קדישא פרדס חנה וחברה קדישא חדרה. העותר נעדר רבות מעבודות השירות ותפקודו היה לקוי. ביום 01.01.20 נערך לעותר שימוע ובעקבותיו החליט המשיב להפסיק את ריצוי המאסר בעבודות שירות והורה כי את יתרת המאסר – 64 ימים – ירצה העותר במאסר בפועל. העותר הגיש עתירה נגד ההחלטה (עת"א 61731-02-20 – העתירה הקודמת – אשר נדונה בפני כב' השופט ליפשיץ). ביום 06.05.20 החליט ביהמ"ש למחוק את העתירה לאחר שהמשיב נאות לבחון מחדש את ההפסקה המנהלית באופן ענייני ללא התחייבות לתוצאת הבדיקה. ביום 13.05.20 קיים המשיב שימוע נוסף בעניינו של העותר בהשתתפות בא כוחו. בעקבות שימוע זה הוחלט שנית ביום 14.06.20 להפסיק את ריצוי המאסר של העותר בעבודות שירות. מכאן העתירה.

העותר טוען כי הגם שקוים הליך שימוע נוסף לעותר, המשיב לא שקל את עניינו מחדש, בלב פתוח ובנפש חפצה, אלא קיים מעין "עיון חוזר" בהחלטתו הקודמת, כאשר הנתון היחיד אותו ביקש לבחון מחדש הינו התרשמותו של המשמע מהעותר. נטען כי המשיב התעלם מיתר הנתונים הרלוונטיים, בהם לא התחשב גם בהחלטתו הקודמת, וגם הפעם לא נתן להם משקל ראוי, כך שהחלטתו בלתי סבירה באופן קיצוני. נטען כי המשיב התעלם מטיעוני העותר בדבר הקושי הנפשי שיש לו לבצע את עבודות השירות בבתי עלמין. נטען כי העותר נאלץ לפנות לסיוע פסיכיאטרית והתחיל ליטול תרופות בעקבות העבודה בבתי העלמין אך המשמע לא קרא את המסמכים הרפואיים לפני השימוע וגם הרופא מטעם המשיב קרא את המסמכים במועד השימוע וזה הבירור שנעשה. כן נטען כי המפקח שמונה לעותר מטעם שב"ס הינו קרוב משפחה של אדם שהיה נשוי לדודתו של העותר עד שהם נפרדו בהליך גירושים מורכב. נטען כי היה על אותו מפקח להימנע מטיפול בעניינו של העותר ולו מטעמי מראית פני הצדק. נטען כי מפקח זה ערך לעותר 2 מתוך 3 שיחות הבירור ואף נטל חלק בשימוע מיום 01.01.20 במהלכו הוחלט להפסיק את עבודות השירות. נטען כי אמנם אין קשרי דם בין העותר למפקח אך קיימים קשרים משפחתיים מורכבים ומשמעותיים בין השניים, אותם ניתן היה לבדוק בקלות. עוד נטען כי לא ניתן משקל לגילו הצעיר של העותר ולנסיבותיו האישיות. נטען כי העותר צעיר ללא עבר פלילי ואובחן מגיל צעיר כסובל מהפרעות קשב וריכוז, אולם בשל תופעות לוואי קשות הופסק הטיפול התרופתי בריטלין. נעצר במהלך שירותו הצבאי בגין ביצוע עבירות מושא תיק זה ושוחרר מהצבא. נטען כי לעותר ייגרמו נזקים מכליאתו מאחורי סורג ובריח.

המשיב טוען כי העותר אינו מתאים כלל לעבודות שירות וכי התנהגותו פורצת גבולות כלפי הגורמים אצל המשיב. נטען כי אין מקום לתת לעותר הזדמנות נוספת לבצע את עבודות השירות, למרות מצב החירום הנוכחי בשל התפרצות וירוס הקורונה ולמרות שלאור יתרת מאסרו הקצרה ככל הנראה ישובץ במקום בעל אופי של מעברים. נטען כי החלטת הממונה נמצאת במתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. נטען כי המשיב בא לקראת העותר ולמרות שמדובר בתקופה קצרה של עבודות שירות, העותר לא עמד במינימום שנדרש ממנו. נערכו לו מספר שיחות בירור, אך הוא המשיך להפגין תפקוד לקוי והתנהגות חסרת גבולות. נטען כי העותר מלכתחילה לא רצה לעבוד בבית הקברות ולכן אמר שהשיבוץ לא מקובל עליו. נטען כי טענותיו בדבר חפירת קברים והורדת גופות הן חסרות שחר. נטען כי השימוע התקיים כדין ורופא שב"ס הינו פסיכיאטר. באשר להיכרות עם המפקח נטען כי גם המפקח אמר שהוא בכלל לא היה מודע לדבר. נטען כי אותו מפקח פיקח עליו בשני השיבוצים הראשונים אך לא פיקח בשני השיבוצים האחרונים וכן לא קיבל את ההחלטה להפסיק את עבודות השירות. נטען כי העותר התפרץ במהלך השימוע והוצא החוצה. כן נטען כי העותר מנסה להיבנות מהעובדה שזהו מאסרו הראשון אך הוא הביא על עצמו את ההפסקה המנהלית בהתנהגותו חסרת הגבולות. נטען כי ניתנו לעותר הזדמנויות רבות והוא לא העלה פגם המצדיק התערבות בימ"ש.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין, יש להעניק לעותר הזדמנות אחרונה לרצות את העונש שנגזר עליו במסגרת של עבודות שירות.

מהנתונים שהוצגו בפני עולה כי העותר נעדר רבות מעבודות השירות ללא אישורים והתנהגותו במהלך ריצוי העונש בעבודות שירות הייתה לקויה. נערכו לו בעבר שיחות בירור וניתנו לו מספר הזדמנויות לסיים לרצות את עבודות השירות כסדרן. על כן, על פני הדברים נראה כי לעותר ניתנו הזדמנויות רבות לרצות את עונשו למרות התנהגותו הלקויה, אך הוא לא השכיל לנצל זאת.

יחד עם זאת, בשל גילו הצעיר של העותר, העדר עבר פלילי, תקופת החירום שבה אנו מצויים בשל התפשטות וירוס הקורונה ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות, נראה כי יש צורך בהתחשבות מיוחדת בעותר ויש להעניק לו הזדמנות אחרונה לרצות את העונש בעבודות שירות בנסיבות אלו.

כאמור, המשיב אמנם ערך לעותר מספר שיחות בירור והעניק לו מספר הזדמנויות לבצע את עבודות השירות כסדרן. יחד עם זאת, נראה כי היה מקום לקבל את טענות העותר בדבר היותו של המפקח אטיאס מוכר לעותר וקרוב לשעבר של קרובת משפחתו. מהמסמכים שהוצגו לעיוני עולה כי המפקח אטיאס ערך לעותר את 3 שיחות הבירור הראשונות ואף היה נוכח בשימוע שנערך לו. לאור טענות העותר בדבר קרבה והיכרות קודמת, היה מקום להעביר את העותר בשלב מוקדם יותר תחת פיקוחו של מפקח שלא היה מקורב אליו. גם אם אין מדובר בקרבה משפחתית כהגדרתה, עדיין מדובר בטענות שיש להביאן בחשבון ולו לשם מראית פני הצדק. אין מקום שאדם המוכר לעותר אישית יהיה מעורב בביצוע עבודות השירות, לא כל שכן יפקח על עבודתו של העותר. אני מודע לכך שהתנהגותו של העותר במהלך ריצוי עבודות השירות, הן במהלך הפיקוח של אותו מפקח והן לאחר מכן, לא הייתה תקינה. עם זאת, היה מקום לשקול טענות אלו בשלב מוקדם יותר ולו לשם מראית פני הצדק.

כמו כן, לאור המסמכים הרפואיים שהציג העותר ולאור העובדה שהעותר הודיע מראש שיקשה עליו לבצע עבודות שירות בבית העלמין, יש להביא גם טענותיו לעניין זה בחשבון.

גורם נוסף שיש להביא בחשבון, מלבד נסיבותיו האישיות של העותר, אשר הינו צעיר ללא עבר פלילי קודם, בעל נסיבות אישיות ומשפחתיות מורכבות, הינו תקופת החירום שבה אנו מצויים בשל התפשטות וירוס הקורונה. סבורני כי בנסיבות העניין יש להביא בחשבון מצב זה, גם בשל יתרת מאסרו הקצרה של העותר, אשר תאלץ אותו לשהות לאורך כל יתרת המאסר במקום המיועד למעברים ובתנאים קשים יחסית לאסירים שנשפטו ומרצים את עונשם, זאת אם יהיה עליו לרצות את יתרת עונשו במתקן כליאה.

מצב החירום הביא להתקנת תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (חופשה מיוחדת לאסיר), התש"ף – 2020 (להלן: "תקנות שעת החירום"), אשר במסגרתן תוקן סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב – 1971 (להלן: "הפקודה"), כך שבהינתן תנאים מסוימים שנקבעו, ניתן יהיה לאשר הוצאת אסיר שיתרת מאסרו אינה עולה על 30 יום לחופשה מיוחדת לפרק זמן של עד 30 ימים אשר בסיומם הוא ישתחרר ממאסרו. תקנות שעת החירום אינן רלוונטיות לענייננו, ואולם הן מצביעות על ראיה מערכתית של התחשבות במגפת הקורונה במסגרת שיקולי כליאה. נפנה בעניין זה גם להחלטות שניתנו במסגרת הליכי מעצר שם קבע בית המשפט העליון כי יש להביא בחשבון את נתוני התחלואה בקורונה גם במסגרת השיקולים בהליכי מעצר [בש"פ 3638/20 נואל אברזיל נ' מדינת ישראל (17/06/20); בש"פ 2362/20 אמיר צלאח נ' מדינת ישראל (16/04/20); בש"פ 2602/20 מדינת ישראל נ' פלוני (27/04/20)]. דברים אלו נכונים, בהתאמה המתחייבת, גם כאשר נשקלת הפקעת עבודות שירות שמשמעה כליאתו של אדם לתקופה קצרה בבית הכלא, ובעיקר בתנאי הכליאה הצפויים עקב מאסר לתקופה קצרה. יוער בהקשר זה כי כליאה לתקופות קצרות, בתנאים של שהיה במעברים ובמתקני כליאה המותאמים לכליאה לתקופות קצרות, עלולה, בנסיבות מסוימות, לפגוע בזכויות חוקתיות של הכלוא, במידה העולה על הנדרש לשם השגת תכליות הענישה [ראו לעניין זה את מאמרם שם מיכל טמיר וגרשון גונטובניק, " החובה ליתן לעצורים יחס מיוחד ההולם את חזקת החפות - מבט נוסף על תנאי המעצר בישראל על רקע המשפט הבין לאומי" משפט ועסקים כה' (תשע"ט) (טרם יצא לאור. מתפרסם בנבו). המאמר עוסק אמנם בסוגית המעצר ואולם הדברים שנאמרים שם נכונים, בהתאמה המתחייבת, גם לנקודות הנוגעות בכליאה לתקופה קצרה, ובמיוחד על רקע של הפקעת עבודת שירות לאדם בנתוניו של העותר]. נראה כי שיקולים אלו לא נשקלו ע"י גורמי שב"ס בעת שהוחלט על הפקעת עבודות השירות, ובכך נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה המנהלית לעניין הפקעת עבודות השירות. יש בנתונים אלו גם כדי להצדיק מתן הזדמנות נוספת, ואחרונה, לעותר.

אין צורך לציין כי משמעות החלטת המשיב הינה כי העותר, צעיר בעל נסיבות אישיות מורכבות, אשר זהו מאסרו הראשון, ייכנס למאסר מאחורי סורג ובריח, דבר שעלול לגרום להתדרדרותו לחיי פשע. לעניין גילו הצעיר והשלכותיו האפשריות של מאסר ראשון והנזק העלול להיגרם אני מביא בחשבון גם את הדברים שנאמרו לעניין זה בדו"ח הוועדה הציבורית למדיניות הענישה והטיפול בעבריינים (דו"ח ועדת דורנר) שפורסם בנובמבר 2015.

על כן, בהצטבר כל הנסיבות המפורטות לעיל, סבורני כי יש ליתן לעותר הזדמנות נוספת אחרונה לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות. יובהר לעותר כי אם לא ירצה את עונשו בהתאם לכללים ולפי הנחיות המפקח והגורמים הנוספים האמונים על כך אצל המשיב, לא יהיה מנוס מלהפסיק את עבודות השירות ויהיה עליו לרצות את יתרת עונש המאסר במתקן כליאה. לא תינתן לעותר הזדמנות נוספת.

מובהר כי שיבוצו של העותר במקום עבודה יהיה בהתאם לשיקולי הממונה על עבודות השירות. אין לעותר זכות לקבוע את מקום העסקתו בעבודות שירות. המשיב יבחן את האפשרות לשבץ את העותר לעבודה במקום אחר שאיננו בית עלמין, זאת במידה שהדבר מתאפשר. בכל מקרה יש לוודא כי המפקח שיקבע בעניינו של העותר יהיה אדם שאין לעותר כל קשר או קרבה אליו. אבהיר כי זאת מטעמים של מראית פני הצדק והגם שלא נמצא כל פגם בהתנהלותו של המפקח הקודם.

לאור האמור לעיל, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, הנני מורה על קבלת העתירה ומבטל את החלטת המשיב המורה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות.

העותר יתיצב אצל הממונה על עבודת השירות במשרדיו שבתחנת המשטרה בטבריה ביום א' 2.8.20 שעה 09:00, אלא אם כן יורה לו הממונה על עבודת השירות להתייצב לעבודה במקום אחר.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"פ, 09 יולי 2020, במעמד העותר וב"כ הצדדים.