לפני בקשה מטעם הנאמן לקציבת מזונות, בהתאם לסעיף 179(א)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018.

בפסק הדין של בית הדין הרבני מיום 22.08.11 חויב היחיד לשלם מזונות חודשיים בסך 1,800 ₪ עבור בנו הקטין.

בצו פתיחת הליכים שניתן ביום 30.08.20, קצבה הממונה את המזונות על מלוא הסכום שנקבע בפסק הדין האמור.

עתה עותר הנאמן כי אקצוב את המזונות על סכום חודשי של 1,500 ₪.

בתגובתו מיום 05.04.21 ביקש היחיד להותיר את סכום המזונות על כנו, קרי על סך של 1,800 ₪, וזאת בשל הסכמת היחיד וגרושתו שלא לפגוע פגיעה מיותרת בקטין לנוכח ניהול הליך חדלות הפירעון וכן לנוכח מצבו הבריאותי של הקטין והיותה של הזכאית למזונות בחל"ת.

גם הזכאית למזונות, בתגובתה, התנגדה להצעת הנאמן וביקשה כי סכום המזונות יוותר על כנו, הן מאחר שהינה מפרנסת יחידה והן מאחר שסכום זה סייע לה למימון טיפולים ובדיקות להם נזקק הקטין בשל מצבו הבריאותי.

בתגובתה מיום 05.05.21 הצטרפה הממונה להמלצת הנאמן.

קציבת מזונות במסגרת הליך חדלות פירעון מחייבת עריכת איזונים בין אינטרסים שונים ומנוגדים (לפירוט, ראו למשל, עודד מאור ואסף דגני, הפטר- חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים, כרך א', עמוד 214-206).

בענייננו, נראה כי בשים לב לאינטרס הנושים, לגובה סכום המזונות הפסוק וליתר נסיבות העניין – קיימת הצדקה לקבל את עמדת הנאמן והממונה ולחייב את היחיד בתשלום מזונות בסך של 1,500 ₪. אוסיף בהקשר זה, משהגישה הזכאית למזונות תגובתה, ולא פרסה הזכאית למזונות תשתית עובדתית וראייתית בכל הנוגע להכנסותיה ולהוצאותיה (למעט מסמכים ספורים וחלקיים) קשה לאמוד את צרכי הקטין, אולם סבורתני כי סכום מזונות של 1,500 ₪ לקטין יאפשר לו מחיה בכבוד, ולפיכך אני סבורה כי בנסיבות העניין, קיימת הצדקה להפחית סכום זה.

על כן הנני קוצבת את סכום המזונות על סך של 1,500 ₪ עבור הקטין.

ניתנה היום, ד' תמוז תשפ"א, 14 יוני 2021, בהעדר הצדדים.