1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעות בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 16.11.2017 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 71-525-71 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 77-682-13 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, ונשמעה עדותו של נהג הפרטית בלבד. יובהר כי נהג המשאית לא הובא לעדות ובדיון התברר כי ההמצאה של הזימון לדיון נעשתה לאחיו של נהג המשאית, ולא לנהג המשאית עצמו, כפי שהורתה החלטת בית המשפט.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מעד התובעת, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

איני מקבל את גרסתו של נהג הפרטית אשר נסתרות על ידי תמונות הנזק מזירת התאונה כפי שצורפו לכתב ההגנה. בעוד שגרסתו של נהג הפרטית הייתה כי בזמן שהפרטית נוסעת על הנתיב הימיני, המשאית שנסעה בנתיב השמאלי החלה להיצמד אל הפרטית יותר ויותר עד שפגעה בפרטית. עיון בתמונות מזירת התאונה מלמד כי המשאית היא זו שמצויה כולה בגבולות הנתיב הימיני ובמנח ישר, בזמן שהפרטית מצויה מימינה בסיום מפרץ.

אמנם, נהג הפרטית טען כי הוא לא נסע במפרץ אולם איני מקבל את גרסתו זו שהרי התמונות מזירת התאונה מדברות בעד עצמן.

הגם שנהג המשאית לא הועד, די בתמונות מזירת התאונה בצירוף טופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעות ובסתירות בין גרסתו של נהג הפרטית ותמונות מזירת התאונה, על מנת לקבוע כי האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג הפרטית.

השתכנעתי כי נהג הפרטית התפרץ למסלול נסיעתה של המשאית וגרם ברשלנותו לקרות התאונה.

לאור מסקנתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

6. לפיכך, דין התביעה להידחות, ללא צו להוצאות, אשר ישולם תוך 30 יום.

7. התובעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' טבת תשפ"א, 16 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.