בקשה לצו מניעה זמני (להלן: בקשת צו המניעה) בגדרה מבוקש צו המונע מהמשיב לנקוט בכל מעשה, מחדל, פעולה או הליך או להעלות כל טענה בהליך שיפוטי ולרבות הליך בוררות העומדים בניגוד להחלטות השותפים במגרש 14/1 בגוש 5026 חלקה 6, בבת ים (להלן: המגרש), שהמבקש הצביע או יצביע בעדם, וזאת בהתאם להתחייבות שהמשיב נטל על עצמו בהסכם ההלוואה בינו לבין המבקש מיום 9.6.2016 (להלן: הסכם ההלוואה), התחייבות הקובעת כי המשיב יצביע בכל הצבעה במסגרת השותפות במגרש בהתאם להצבעת המבקש.

ההליך עד כה

1. בקשת צו המניעה הוגשה במקביל להמרצת פתיחה בגדרה ביקש המבקש כי בית המשפט יורה למשיב להצביע בהתאם להצבעות המבקש בקשר למגרש וזאת מכוח התחייבותו על פי הסכם ההלוואה; וכן יצהיר כי המבקש מחויב להחלטה שקיבלו מלוא השותפים במגרש ביום 22.6.2020 שעניינה בין היתר כי יבוצע הליך של שיווק ישיר למכירת המגרש; וכן למנות את עו"ד גד טיכו ככונס נכסים שיהיה בעל הסמכות לחתום על כל מסמך בשמו של המבקש בקשר למגרש, לרבות החלטות של אסיפת השותפים במגרש, הסכם מכר וכל מסמך אחר הדרוש לשם ניהול הליכי מו"מ, הגשת דיווחים לרשויות השונות וביצוע ורישום הסכם מכר של המגרש, תוך שמובהר כי הסמכות תופעל רק אם המשיב יסרב לחתום על מסמכים בהתאם להתחייבותו בהסכם ההלוואה; ולהצהיר שהמשיב הפר הפרה יסודית את הסכם ההלוואה.
2. מיד עם הגשת ההמרצה ובקשת צו המניעה ניתנה החלטת כב' הנשיא איתן אורנשטיין ולפיה "מעיון בתובענה עולה שהסעדים המבוקשים הם אכיפת הסכם שיתוף במקרקעין, שכאלה הם בסמכות בית משפט השלום והפרת הסכם הלוואה שסכומה בסמכות בית משפט השלום. בטרם מחיקה ניתנת שהות לב"כ המבקש ליתן את התייחסותו לסוגית הסמכות העניינית...".
3. לאחר קבלת עמדת המבקש בדבר סמכות בית משפט מחוזי, ניתנה החלטה בה התבקשה עמדת המשיב הן לסוגיית הסמכות והן לבקשת צו המניעה לגופה.
4. עמדת המשיב ניתנה לאחר קבלת אורכה מוסכמת.
5. המבקש ביקש להגיב וסופו של דבר שבהחלטת הנשיא נקבע, שתגובתו תוגש עד ליום 26.7.2020 וכך היה.
6. התיק נותב לטיפולי וביקשתי מהצדדים כי יודיעו האם הם מבקשים לחקור מי המצהירים או שניתן לתת החלטה על סמך כתבי הטענות שבפני בית משפט.
7. הצדדים הודיעו כי אינם מבקשים לחקור את נותני התצהירים ומבקשים לתת החלטה בהקדם על סמך טענות הצדדים, כפי שמצויות בפני.

רקע שאינו במחלוקת

1. המבקש, המשיב וצדדים נוספים (להלן: השותפים) היו ועודם בעלי המניות באיגוד מקרקעין בשם חברת מרחב פיתוח בע"מ (בפירוק מרצון) (להלן: החברה). במסגרת ההליכים לפירוקה של החברה וחלוקת נכסיה הרבים בין כלל בעלי מניותיה, קיימה החברה הליך הגרלה בין בעלי מניותיה. על מנת להתמודד על רכישת חלק מנכסי החברה התאגדו השותפים כקבוצה. על מנת לאפשר הגדלת היקף המגרשים הרלוונטיים לקבוצה לרכישה (מארבעה מגרשים אפשריים לשבעה) כאשר חסרו לקבוצת השותפים 3.2 מניות בחברה, הוחלט שהמשיב ינסה לרכוש את המניות החסרות לצורך צירופו לשותפות ובכך להגדיל ב- 75% את סיכויי הזכייה.
2. על פי הסכם ההלוואה (מיום 9.6.2016) הלווה המבקש למשיב סך של 218,112 ₪, שהיווה כ- 40% מסך העלות הכוללת של החלק, שאותו רכש אז המשיב במגרש ובו הוא מחזיק כעת. הסכום הכולל של חלקו של המשיב במגרש עמד על סך של 528,000 ₪. בהסכם ההלוואה נקבע כי החזר ההלוואה יהיה מתקבולים אותם זכאי לקבל ממכירת חלקו במגרש ועוד נקבע כך: "הואיל והלווה (המשיב – ע' ר') הינו חלק מהסכם שיתוף שנחתם ביום 13.6.2016 בקשר למקרקעין ביחד עם המלווה (המבקש- ע' ר'), הלווה מצהיר בזאת כי בכל הצבעה במסגרת השותפות הנ"ל הוא יצביע בהתאם להצבעת המלווה." (להלן: סעיף ההצבעה).
3. המבקש ואחיו מחזיקים כל אחד 20.19% (ביחד כ- 40%) מן המגרש. המשיב מחזיק כיום 1.73% מהמגרש.
4. בסמוך לחתימת הסכם ההלוואה, ביום 13.6.2016 נחתם הסכם השיתוף שנעשה בין השותפים למגרש והוכתר בכותרת "הסכם שיתוף (והגשה להגרלה) מקרקעין בבת ים בהתאם לתוכנית בי/מק/410/1". מהסכם השיתוף עולה שבמסגרת התוכנית הנ"ל הוקצו לחברה מספר בניני מגורים במגרש. עוד עולה מההסכם שהחברה ביקשה להעביר את נכסיה במגרש לכלל בעלי המניות לפי חלקם היחסי. עוד נקבע בהסכם ש"ברצון הצדדים למכור את המגרש למרבה במחיר לצורך מקסום הרווחים". וכן נקבע בסעיף 1(ד) להסכם השיתוף: "לאור חקיקת חוק התכנון והבניה (הוראת שעה) התשע"ו – 2015 – הוראת שבס כחלון - ... הצדדים מתחייבים בזאת להזדרז ולעשות ככל שבידם כדי למקסם ולמכור את המגרש בשלמותו באופן אשר הם יהנו מפירות הוראת השעה."

אופן מכירת המגרש נקבע בסעיף 4 להסכם השיתוף בדרך של פנייה לעו"ד כאשר עורך הדין והצדדים להסכם השיתוף יפנו לגורמים עסקיים לצורך מכירת המגרש.

לעניין מחיר מכירת המגרש ובכל הנוגע לקבלת החלטות נקבע בסעיף 3 שאופן מימוש זכויות במגרש יהיה באמצעות מכירה בשלמות לצד ג' על פי הוראות שנקבעו בנספח "א" להסכם השיתוף; ושדרך קבלת ההחלטות תהיה, שהצבעות יתקבלו ברוב רגיל של 51% מבעלי המניות בהתאם לאחוז האחזקה, כאשר החלטה על מכירת המגרש תתקבל ברוב של 86%. בסעיף 3 (ד) ביחד עם נספח "א" נקבע שהצעת רכישה בסך 1,000,000 ₪ ליחידת דיור במכפלת סך יחידות הדיור שניתן לבנות במגרש ובתוספת זכויות מכוח הוראת שעה "שבס-כחלון" תחייב מכירת המגרש.

עוד נקבע בסעיף 11(א) להסכם השיתוף שהצדדים מתחייבים שלא לפעול ו/או להגיש בקשה לפירוק שיתוף.

כן נקבע בהסכם השיתוף בסעיף 11(ג) כי כל סכסוך יועבר להכרעת בורר מוסכם וככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה על החלטה לגבי זהות הבורר יחליט בנושא ראש לשכת עורכי הדין.

1. בתום הליך ההגרלה זכתה הקבוצה במגרש (שמספרו כאמור 14/1).
2. מתצהיר המבקש עולה "שלאחרונה" התקבל אישור חלקי בהתאם להוראת השעה "שבס-כחלון" המאפשר תוספת 20% יחידות דיור. על פי תצהיר המשיב, המגרש לא נמכר עד היום, כאשר השותפים מעלים כל העת את מחיר המינימום למכירת המגרש, וכאשר הוא עשה ככל יכולתו, על מנת לקדם את המכירה. בשלב מסוים אף הציע למכור את חלקו בהתאם למחיר נמוך מזה שהתבקש על ידי השותפים, אך נדחה ללא הידברות (סעיף 18 לתצהיר).
3. במרץ 2020 פנה המשיב לראש לשכת עורכי הדין בבקשה למינוי בורר בהתאם להוראות סעיף 11ג' להסכם השיתוף. ראש לשכת עורכי הדין מינה כבורר את עו"ד חנוך עדי זהב, שאליו הוגש כתב תביעה, שבו תובע המשיב לאכוף על המבקש והשותפים האחרים להסכם השיתוף את הסכם השיתוף ולחייבם למכור את המגרש בהתאם למתווה שנקבע בהסכם השיתוף. לחילופין עתר המשיב להורות על פירוק השיתוף במקרקעין על ידי מכירתם באמצעות כונס שימונה לצורך כך.
4. שלושה חודשים לאחר שהמשיב פנה וביקש הליך בוררות, המבקש והשותפים חתמו ביום 22.6.2020 על "החלטה לאופן שיווק המגרש למכירה" (להלן: החלטת יוני 2020) ובה, בין היתר, סעיף 3 הקובע: "השותפים חוזרים ומצהירים כי הם מתחייבים שלא להגיש בקשות פירוק שיתוף במגרש."
5. המבקש שלח את נוסח ההחלטה למשיב וביקשו לחתום עליה. המשיב ענה למבקש כדלקמן:

"1. אני מודה לך על העברת ההחלטה בנוגע לאופן שיווק המגרש.

2. מהתבוננות בסעיפי ההחלטה, אני רואה שמדובר בנושאים והחלטות שהתקבלו כבר בעבר ו/או בנושאים אשר מוסדרים בהוראות הסכם השותפות, על כן לא ברורה לי ההצבעה וחתימת השותפים על המסמך ו/או פנייתך.

.3 ככל ואין הדברים כך, והינך סבור אחרת, אשמח אם תבהיר לי את הדברים מנקודת מבטך."

תשובת המבקש הייתה שאין צורך בהסברים, שנוסח ההחלטה ברור וכל שהמשיב נדרש לו הוא הוספת החתימה, בהתאם להסכם ההלוואה.

1. לאחר הדברים האלה, ביום 30.6.2020 הוגשה המרצת הפתיחה והבקשה לצו המניעה.
2. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר הגשת המרצת הפתיחה, ביום 1.7.2020 פנה ב"כ המשיב לב"כ המבקש והודיע לו כי על מנת לסיים את המחלוקת ולהימנע מהליכים מיותרים הוא מסכים להשיב ולפרוע את סכום ההלוואה ולפיכך ביקש פירוט יתרת ההלוואה ופרטי חשבון בנק לתשלום. ביום 8.7.2020 השיב ב"כ המבקש תשובה שלא ניתנה בה התייחסות לבקשה לפריעת ההלוואה.

סמכות עניינית

1. ראשית יש לבחון את סוגיית הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה, כאשר כפי שציין כבוד הנשיא בהחלטתו הראשונה, עסקינן בהוראות הסכם שיתוף במקרקעין ובהסכם הלוואה שסכומו בגדר סמכות בית משפט שלום.
2. טענת המבקש היא שהחלטות השותפים ביחס למגרש אכן מתקבלות בהתאם להסכם שיתוף המקרקעין, אולם חיוב הצבעתו של המשיב על החלטות השותפים להסכם שיתוף המקרקעין בהתאם להצבעתו של המבקש (נושא התובענה שהוגשה) נקבעה בהסכם ההלוואה, שהוא בין המבקש למשיב בלבד ואכיפת הסכם ההלוואה היא שנתבקשה במסגרת התובענה שהוגשה, כאשר השותפים האחרים להסכם השיתוף אינם כלל צד להליך זה.

עוד טען המבקש שסכום ההלוואה הוא אכן בסמכות בית משפט שלום (סך של 218,112 ₪) אך לא מתבקש השבת סכום ההלוואה, אלא אכיפת התחייבות המשיב להצביע עם המבקש, סעד שהוא אינו ניתן להערכה כספית ולכן בסמכות בית משפט מחוזי.

כן מצוין שערך המגרש עשרות מיליוני ₪ וכן שבמסגרת הסעדים נתבקש להסמיך את עו"ד טיכו ככונס נכסים לחתום על מסמכים בהתאם להתחייבותו בהסכם ההלוואה וסעד זה נמצא בסמכות בית משפט מחוזי, בייחוד כאשר נתבקש לאשר לעו"ד טיכו לחתום במידת הצורך על הסכם מכר של המגרש.

1. בתגובת המשיב בסוגיית הסמכות העניינית נטען, שהסעיף הרלוונטי בהסכם ההלוואה עניינו אחד – קבלת החלטות על פי הסכם השיתוף, כאשר מושא התובענה הוא חיוב המבקש ליתן יד להחלטה בדבר מכירת המקרקעין על פי הסכם השיתוף – סעד המצוי בסמכות בית משפט השלום (כאשר זכויות הצדדים במגרש אובליגטוריות בלבד), וכאשר הסכם השיתוף כפוף לתניית בוררות מוסכמת. לעניין סמכות בית משפט אין כל רלוונטיות לשווי המגרש. כאשר שווי חלקו של המשיב במגרש גם הוא מצוי בגדר סמכות בית משפט שלום.

עוד מציין המשיב כי גם הסעד הנוסף של מינוי עו"ד טיכו לכונס נכסים על מנת לחתום על החלטות השותפים, הסכם מכר וכיו' מחדד את הקשר בין הסכם ההלוואה להסכם השיתוף.

לפיכך טען המשיב שהסמכות לדון בהמרצת הפתיחה (מבלי להיזקק לטענתו, שתובענה זו אינה ראויה להתברר כהמרצת פתיחה) מצויה בסמכות בית משפט שלום או לחילופין בסמכותו של הבורר מכוח סעיף הבוררות בהסכם השיתוף.

1. עם זאת, לעניין צו המניעה הזמני, אשר לבית המשפט סמכות לדון בו ממילא, על מנת ליעל את ההליך, המשיב לא התנגד שבית המשפט המחוזי ידון בו.
2. בתשובתו חזר המבקש על הטיעון שמושא התובענה אינו אכיפת הסכם השיתוף אלא אכיפת הסכם ההלוואה בלבד.
3. לטעמי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו היא לבית משפט שלום. להלן אנמק.
4. חוק המקרקעין מאפשר הסדרה של יחסים בין שותפים במקרקעין בדרך של הסכם שיתוף במקרקעין, כאשר הסכם שיתוף מסדיר את החזקה והשימוש של השותפים במקרקעין. במסגרת הסכם השיתוף, וככל שהדבר אפשרי, ניתן לייחד חלק מסוים לשימוש מי מבעלי הזכויות, להגדיר הוצאות וחלוקתן, לקבוע הסדרים למימוש זכויות בנייה וכן הסכמות בדבר דרך העברת המקרקעין ועוד מגוון נושאים.
5. סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 קובע כי סמכות בית משפט השלום תהא ל"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין."
6. הלכה פסוקה היא, כי סמכות בית המשפט נקבעת על פי הסעד שמבקש התובע ולא על-פי מהותו של הסכסוך (ע"א 27/77 יהודה טובי נ' שמעון רפאלי (16.08.1977)). בדומה, נקבע בה"פ (מחוזי חיפה) 119/08 שרה שוייצר נ. אילן רפאל (06.07.2008) כי בהתאם למדיניות המשפטית הראויה, הסמכות העניינית נקבעת רק בהתאם לסעד הנתבע, ולא לפי טיבם של המקרקעין.
7. בחנתי את הסעד הנדרש במקרה זה, שכולו עוסק בדרך בה יצביע המשיב בקשר עם הסכם השיתוף המקרקעין ובדרך בה יבצעו השותפים העברה של המקרקעין לצד ג' באמצעות מכירה. ראו את הסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה: "צו המחייב את המשיב להצביע בהתאם להצבעות המבקש בקשר למגרש..." וכן "להצהיר כי המבקש מחויב להחלטה שקיבלו מלוא השותפים במגרש ביום 22.6.2020 שעניינה כי יבוצע הליך של שיווק ישיר למכירת המגרש" וכן "למנות את עו"ד טיכו לכונס נכסים לחתום על מסמך בקשר למגרש...", והכל נובע מהסכם השיתוף, שאם לא כן אין לעו"ד טיכו כל זכות לחתום על מסמך בשם המשיב. מכאן שעסקינן בסעדים המרוכזים בהסכם השיתוף, אשר הוא ורק הוא הבסיס לסעד המבוקש בתיק זה.
8. לכך יש להוסיף כי מנוסח סעיף ההצבעה עצמו עולה בבירור הקשר הבלתי נפרד להסכם השיתוף, שהוא הבסיס לעסקת ההלוואה, וכך נכתב בסעיף ההצבעה, שבהסכם ההלוואה: "הואיל והלווה הינו חלק מהסכם השיתוף שנחתם ביום 13.6.2016 בקשר למקרקעין ביחד עם הלווה, הלווה מצהיר בזאת כי בכל הצבעה במסגרת השותפות הנ"ל הוא יצביע בהתאם להצבעת המלווה." (ההדגשה הוספה – ע'ר').
9. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי עסקינן בתביעה בנוגע להסכם השיתוף במגרש ולכן הסמכות העניינית לבית משפט השלום.
10. אין באמור כדי להביע דעה באשר לסוגיית הבוררות ועיכוב הליכים בגינה, אשר בית משפט השלום, יידרש לה ככל שיעלו הצדדים בפניו.
11. יחד עם זאת, ובכל הנוגע לבקשה לסעד זמני, מוסמך בית משפט זה ליתן סעד זמני גם במקרה בו אין זו סמכותו העניינית (ראו עע"ם 2398/12 ע.מ.ת ערוצי מדידה ותשתיות בע"מ נ' החברה הכלכלית שהם בע"מ (23.4.2012), בסעיף 13 והאסמכתאות שם), ואף המשיב הסכים לכך, וכך ייעשה בהמשך החלטה זו.

הסעד הזמני המבוקש

1. בבוא בית משפט להכריע בבקשה לסעד זמני עליו לשקול שני שיקולים, האחד מאזן הנוחות והשני סיכויי התובענה. בין שני השיקולים הללו "קיים יחס גומלין המוכר כ"מקבילית-כוחות" [רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס (25.12.2005)]. משמעות הדבר היא כי ככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך. ראו למשל: רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל (6.8.2006); רע"א 3071/10 רידר נ' רפאל חברה לבניין בע"מ (20.5.2010); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ (28.6.2010).
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים איני סבורה שיש מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני. להלן אנמק.

צו חוסם

1. הצו הזמני לו עותר המבקש הוא סעד, שמשמעותו "צו חוסם" שימנע מהמשיב מלטעון בפני ערכאות שיפוטיות, לרבות בוררות, טענות העומדות בניגוד להחלטות השותפים.
2. אין צורך להרחיב במהותו של "צו חוסם" כאשר פירוט רב ניתן למצוא בעניין זה בפסק הדין אליו הפנה המבקש, ע"א 1091/15 רוזנפלד נ'dolphin fund limited (13.7.2016). ומוכנה אני להסכים כמובן עם עמדת המבקש, שלבית משפט יש סמכות להוצאת צו חוסם, אולם כפי שכתב כב' המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין בפסק דין רוזנפלד:

"אופיו הקיצוני של הסעד, השולל, בסופו של יום, את זכות הגישה לערכאות של אדם, מחייב את בית המשפט לנהוג משנה זהירות בהפעילו את שיקול הדעת המסור לו בהענקת הצו, ולתתו רק במקרים חריגים בהם הוכח כי התביעה שהוגשה בפורום הזר היא קנטרנית או שהוגשה בכוונה רעה, ושיקולי הצדק הם שיכריעו בסופו של יום כאמור." (סעיף פ"ה, ההדגשה הוספה – ע' ר').

ואכן באותו מקרה הוצא צו חוסם לתביעה כנגד אי. ד. בי. פיתוח בלבד, כאשר הצו החוסם כנגד גורמים אחרים בוטל, ובית המשפט מסביר שם שהוציא צו חוסם כיוון שמדובר "במקרה ייחודי, שבו אושר הסדר נושים חריג בהיקפו ובהשפעתו על המשק בישראל. ההסדר אושר בבית המשפט המחוזי בתל אביב לאחר עבודה מאומצת ומורכבת של גורמים רבים, ביניהם ממונים מטעם בית המשפט (עו"ד חגי אולמן ועו"ד אייל גבאי), שנועדה להביא לתכלול האינטרסים והזכויות של כלל הגורמים הרלבנטיים, לאחר שכלל הנושים הפוטנציאליים הוזמנו לטעון טענותיהם ולהגיש הסתייגויות להסדר הנושים; כל זאת, תוך הדים ציבוריים ותקשורתיים. בית המשפט המחוזי בתל אביב נדרש לבחון את דוחותיהן הכספיים של החברות, את גובה החובות הנטענים כנגדן, כמו גם את הצעות ההסדר השונות אשר הוגשו לפניו, ולהכריע בעתידן של החברות בהתאם להיקף הנשיה. בסופו של יום, ולאחר שקילת כלל השיקולים הרלבנטיים, אישר בית המשפט הסדר המוביל להבראתה של פיתוח על ידי הזרמת כספים רבים לקופתה, תוך העברת השליטה בה לנושיה של אחזקות. מהלך זה מבטא את המגמה בדיני החברות ובעולם הכלכלי להימנע מפירוק כאשר קיימת אפשרות להגיע להבראת החברה – מהלך הפועל לטובת כלל הנושים, גם אם הוא מורכב או ארוך יותר ממתן צו פירוק... סבורני כי בצדק קבע בית המשפט, שאישור התביעה הנגזרת, הדורשת סעד של למעלה ממיליארד ₪, עלול לשמוט את המסד עליו מושתת הסדר הנושים. דבר זה, משמש אף הוא לדידי שיקול משמעותי בעת בחינת השאלה לאיזו ערכאה נתונה הסמכות לדון בבקשה לצו חוסם שהגישו המשיבות 2-1." (סעיף מ"ה, ההדגשה הוספה – ע' ר').

1. כמובן שהמקרה הנדון כאן, בכל הכבוד, רחוק מרחק רב מאותו מקרה ייחודי רב השפעה על המשק בישראל, אשר כולנו זוכרים אותו ואת השפעתו. וגם שם בית משפט העליון אישר צו חוסם כנגד גורם אחד בלבד וביטל צו חוסם כנגד גורמים רבים אחרים, למרות ייחודיותו של המקרה. לכן במקרה שבפנינו חוזרת זכות הגישה לערכאות וזכות הטיעון להיות השלטת והקובעת ואין כל הצדקה להוצאת צו חוסם ועמו פגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות.
2. הטענה שהליך הבוררות מכוח הסכם השיתוף יכול שיסתור את המרצת הפתיחה המוגשת, לכאורה, מכוח הסכם ההלוואה, היא הנותנת, שהסכם ההלוואה קשור בטבורו להסכם השיתוף ויש לדון בשניהם יחדיו באותו הליך ולא ניתן לנתקם. לפיכך החשש שמא תצאנה החלטות סותרות נפתרת בדרך שקובע חוק הבוררות, דהיינו לבצע עיכוב הליכים ולא בדרך של צו חוסם, שהוא הליך נדיר ביותר ואינו מוצדק במקרה זה.
3. יתר על כן, מתן צו חוסם במסגרת צו זמני בטרם הוכיח המבקש את זכותו להפעלת סעיף ההצבעה במסגרת הסכם ההלוואה, אמורה להיות נדירה עוד יותר ובוודאי שאין להצדיקה במקרה שבפני, כאשר קיימות שאלות של ממש לעניין סיכויי התביעה כפי שיפורט להלן.

סיכויי התביעה

1. סיכויי התביעה אינם מצדיקים מתן סעד זמני. המבקש נשען בעיקרו של דבר על סעיף הצבעה, שהוא חלק מהסכם הלוואה. המשיב הודיע למבקש כי הוא מבקש לפרוע את ההלוואה ובכך להביא לקיצה את מחויבותו על פי סעיף ההצבעה. כידוע, זכותו הבסיסית של חייב היא לפרוע את חובו לנושה גם במועד מוקדם ובלבד שעמד בתנאי הריבית שנדרשה, ככל שנדרשה, ואין כזו בהלוואה זו.
2. טענת המשיב שסעיף ההצבעה מחייב בפני עצמו וללא קשר לפירעון ההלוואה מוקשה. סעיף ההצבעה מצוי בתוך הסכם ההלוואה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. הצדדים לא טרחו ליצור הסכם הצבעה נפרד, אלא כרכו את הסכם ההלוואה עם הסכם ההצבעה, ואף לא טרחו לכתוב בהסכם ההלוואה שפירעון ההלוואה לא יפסיק את חובת ההצבעה, כאשר פרשנות סבירה תומכת בעיקרון לפיו הפירעון יפסיק את חובת ההצבעה. מכאן שבשלב זה ועל פי הראיות, כפי שנמצאות בפני, נראה שהדרישה של המשיב לפרוע את ההלוואה (ולאחר שהמבקש יאפשר לו לפרוע אותה) תוכל לפטור אותו מסעיף ההצבעה.
3. לא זו אף זו, שגם אם נניח שבפנינו הסכם הצבעה בעל כוח נפרד מהסכם ההלוואה, הרי שכדברי המלומדת אירית חביב-סגל: "חסרונם של הסכמי ההצבעה בכך שכוח האכיפה המשפטי שלהם הוא מוגבל: הסכם ההצבעה מחייב בין בעלי המניות לבין עצמם. אין לו תוקף משפטי מחייב כלפי החברה עצמה. כתוצאה מכך במידה שאחד מבעלי המניות מפר את הסכם ההצבעה, ומצביע באסיפה הכללית בניגוד למוסכם, הרי שהצבעתו תמצא מחייבת באסיפה הכללית, למרות ההפרה. הצד הנפגע מההפרה יוכל לתבוע פיצויים על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מן ההפרה, אלא שהוא לא יוכל לשנות מן ההחלטה שהתקבלה באסיפה הכללית עצמה. יותר מכך אופיים האישי של הסכמי ההצבעה, ספק אם ניתן לדרוש לגביהם צווי אכיפה בעין של החוזה, וזאת גם ביחס להצבעות עתידיות באסיפה הכללית." (עמוד 215-214 לספרה דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, כרך א', 2007, ההדגשה הוספה- ע' ר') וראו גם ע"א 552/85 יהושע אגסי נ' ח.י.ל.ן. חברה ישראלית לעבוד נתונים בע"מ פ"ד מא(1) 241 (1987) וכן נכונות בית משפט לצמצם תוקפם של הסכמי הצבעה בה"פ (ת"א) 2113/94‏ ‎צנה בע"מ‎ ‎נ' פולן בע"מ (25.6.1997) וה"ש 38 בעמוד 323 בספרה של חביב סגל הנ"ל.
4. לעניין זה ומבלי להביע עמדה באשר למשותף בין חברות לשיתוף מקרקעין, הרי די באופיו האישי של הסכם ההצבעה ובספק שהובע לגבי היכולת לאכיפתו, כפי שהוא, כדי שלא להיעתר לבקשה לסעד זמני במסגרת תביעה לאכיפה כזו.

מאזן הנוחות

1. טוען המבקש כי אין טעם "באכיפת הסכם ההלוואה וחתימת המבקש על ההחלטה שנתקבלה, כאשר במקביל ינוהל הליך שעשויה להתקבל בו החלטה שתסתור לחלוטין החלטה זו. בנסיבות אלו, אין בעובדה כי המבקש ויתר השותפים למקרקעין יכולים למכור באופן ישיר במהלך תקופת הבוררות, בייחוד לאור האמור לעיל, כדי להעיד על העדר הצורך בצו המבוקש ואין בפי המשיב כל טענה שסותרת את הנזק שעשוי להיגרם למבקש לולא יינתן הצו." (סעיף 24 לתשובה לתגובה).
2. אולם המשיב טוען ובצדק כי הליך הבוררות עדיין בתחילתו ממש ורק כעת הוגש כתב התביעה. עוד לטענתו, ככל שפני המבקש ושותפיו למכירת המגרש בדרך כזו או אחרת, כפי שכתבו בהחלטה מחודש יוני, הרי המשיב מצהיר, כי הוא אינו מתנגד לכך ואף תומך בכך. ונזכור שכתב התביעה שהגיש המשיב לבורר מבקש לחייב את השותפים למכור את המגרש ומטרתו "לקדם" את הליכי המכירה ככל הניתן, ולכן בוודאי שאין בהליך הבוררות התנגשות עם החלטת השותפים לבצע הליכי מכירה.
3. כפי שטוען המשיב, אם עד לסיום הליכי הבוררות וקבלת החלטה סופית של הבורר יעלה בידי השותפים למכור את המגרש אזי בוודאי החלטת הבורר לא תהא רלוונטית עוד, אולם אם לא יעלה בידם למכור את המגרש, הרי לא החלטת הבורר מסכלת זאת.
4. זאת ועוד, מתן הצו יפגע בזכות בסיסית ביותר של אדם לפנות לערכאות משפטיות ולהעלות טענותיו. זכות, שכאמור לעיל, בית משפט ייתן לה יד במקרים נדירים מאוד ולכן מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיב ולא לטובת המבקש.

שינוי המצב הקיים

1. אם לא די בכל האמור לעיל, הרי צודק המשיב בטענתו שמטרת הצו אינה שימור מצב קיים אלא שינויו. אסביר.
2. במסגרת ההחלטה מחודש יוני קבעו השותפים, כזכור, כי "הם מתחייבים שלא להגיש בקשות פירוק שיתוף במקרקעין". נזכיר כי קביעה מעין זו הייתה כבר בהסכם השיתוף משנת 2016 (סעיף 11א להסכם השיתוף) אולם כידוע התחייבות זו פקעה על פי דין בתום שלוש שנים לחתימתה (סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969).
3. קיומו של הסעיף הנ"ל בדבר אי הגשת בקשה לפירוק שיתוף, בהחלטה מחודש יוני, שמטרתה המוצהרת שיווק ומכירה של המגרש, היא בבחינת שינוי מצב קיים. זאת משום שבחודש יוני 2020 כבר לא הייתה בתוקפה התחייבות השותפים שלא להגיש בקשה לפירוק השיתוף.
4. לפיכך צו המונע מהמבקש לעמוד על זכויותיו בהליך משפטי ולטעון טענות כנגד החלטות השותפים משמעה חיובו לחתום על מסמך המשנה את זכויותיו, ולכן אין הסעד מקפיא מצב קיים, אלא הוא גורם לשינוי המצב המשפטי שבין הצדדים, שעד עכשיו אפשר הגשת בקשה לפירוק השיתוף ולאחר החתימה לא יוכל לעשות זאת למשך שלוש שנים.

טענות נוספות של המשיב

1. למשיב טענות נוספות, אשר גם הן משכנעות לעניין דחיית הבקשה, כגון שמדובר בצו שמטרתו כבילת ידי המבקש גם לגבי החלטות שטרם התקבלו ("שהמבקש הצביע או יצביע בעדם"), דבר שאינו יכול להתקבל וכן שצו המניעה אינו נחוץ, למעשה, משום שעומדת למבקש ולשותפים האפשרות להתייצב בבוררות ולטעון את טענותיהם וזכותם לעניין זה עומדת ללא מתום ויכריע הבורר מי צודק בסוגיה זו.
2. אולם לנוכח כל האמור לעיל, נראה שדי בנימוקים כפי שנפרשו על מנת לדחות את הבקשה לצו מניעה ואין צורך להידרש גם לטענות אלה.

סוף דבר

1. מכל האמור לעיל עולה, כי אני דוחה את הבקשה לצו מניעה זמני.
2. כמו כן אני קובעת כי הסמכות לדון בהמרצת הפתיחה היא של בית משפט השלום ולכן מכוח סמכותי על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 אני מעבירה את התיק לבית המשפט השלום בתל אביב-יפו.
3. אני מחייבת את המבקש בהוצאות בקשה זו בסך של 25,000 ₪.

ניתנה היום, י"ב אב תש"פ, 02 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.