בפניי תביעה כספית בסך 34,000 ₪ להשבת כספים שניתנו לנתבעים במזומן בתמורה להמחאות שנמסרו על ידם.

1. לתובעים עסק למוצרי פרסום והדפסות. על פי המפורט בכתב התביעה, על רקע קשרים חברתיים ומסחריים, פנה הנתבע 2 לתובעים לצורך עזרה בפדיון שתי המחאות שקיבל, תמורתם שילמו התובעים לנתבע 2 במזומן. משלא עלה בידי התובעים לפרוע את ההמחאות שנמסרו להם, והנתבע 2 לא השיב להם הכספים הוגשה תביעה זו.

לכתב התביעה צורפו צילומי שתי המחאות מאת חברת טרייד אין דיל 2001( 2002) בע"מ שניתנו לפקודת התובעים. המחאה בסך 9,905 ₪ מיום 06.02.14 והמחאה בסך 19,715 ₪ מיום 03.04.14.

1. על פי כתב ההגנה, בין הנתבעים לתובעים קיים קשר של שנים רבות, בהן נהג הנתבע 2 לרכוש מהתובעים מוצרי פרסום לעסק ותמורתם שילם באמצעות המחאות שניתנו לו על-ידי לקוחותיו או באמצעות המחאות השייכות לו.

במקרה זה, הנתבע 2 העביר לתובעים שתי המחאות שניתנו לו על-ידי אחד מלקוחותיו, בסכום כולל של 29,620 ₪. סוכם בין הצדדים, כי לאחר פירעון ההמחאות על ידי התובעים, הם יעבירו לנתבע 2 את מוצרי הפרסום אשר הוזמנו על-ידו. משההמחאות לא נפרעו הרי שלא סופקה הסחורה לנתבעים. בנוסף, הנתבעים הכחישו, כי ניתנה להם תמורת ההמחאות סכום כסף במזומן ומשכך עתרו לדחות את התביעה.

1. ביום 24.12.20 התקיים דיון בתיק זה. הנתבעים לא התייצבו, על אף שזומנו כדין ונשמעו עדויות התובעים בלבד.

במסגרת הדיון, הסביר התובע כי הנתבע 2 היה מספק שירותי רכב באופן שוטף ומאחר והוא היה בתיק איחוד ולא יכול היה להפקיד ההמחאות בחשבונו, התשלום ביניהם היה באמצעות המחאות שקיבל מלקוחותיו. במקרה זה ההמחאות לא כובדו ועל כן הוגשה התביעה (פרוטוקול הדיון, עמ' 2, שורות 2 – 12).

1. בדיון הגישו התובעים תמלול שיחה בין התובע לנתבע 2 (ת/1) וכן תעודת משלוח מיום 27.1.14 על שם הנתבעת 1 לפיה חלק מהסכום שולם ונותרה יתרה בסך 8,330 ₪.
2. ביום 27.12.20 הודיעו התובעים, כי הצדדים מנסים להגיע לפשרה וביקשו לעכב את מתן פסק הדין. נקבע, כי הצדדים ימסרו הודעה עד ליום 30.12.20.
3. ביום 28.12.20 עתר התובע לקיים דיון נוסף בתיק כדי שתישמע עדותו של הנתבע וכן הגיש ראיות נוספות. בקשתו לקיום דיון נוסף נדחתה לאחר שהנתבע זומן כדין לדיון שהתקיים ביום 24.12.20 בו נשמעה עדות התובעים ואילו בקשתו לצירוף ראיות התקבלה. ואלה הראיות שצורפו:
4. קבלה זמנית על שם הנתבעים מיום 05.02.14 בסך 29,620 ₪, עליה מספרי ההמחאות מושא תביעה זו. נרשם כי הקבלה שולמה עבור מוצרי פרסום ו"פדיון מזומן שהוחזר לשולח".
5. תכתובת ביישומון וואצאפ מיום 09.03.18 ובה דרישת תשלום של התובעים. בין היתר נרשם כך "מספיק למשוך ומבקש לשלם אותה. שבת שלום. דרך אגב, אתמול טרייד אין 2001 הודיעו לי שלא מתכוונים לשלם את השיקים שנתתם לי. תנסי את לגבות מהם אני לא מצליח, זה הרבה מאוד כסף ואני לא מתכוון לוותר על הכסף".
6. צילום של דפי לוגו למכתבים ודפי חשבוניות וכן לוגו שהודפס על וילונות לרכב שסופקו לנתבעים.
7. ביום 31.12.20 ביקש התובע לצרף הקלטה לפיה, לטענתו, הנתבע מודה בחובו לתובעים. בבקשה זו פירטו התובעים כי הם עומלים על ניסיונות פשרה. ביום 05.01.21 הוגשו ההקלטות.

דיון והכרעה

1. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובעים נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח תביעתם, על פי הדרישה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובעים להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעים העולה מאותן עובדות שהוכחו.
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את עדויות התובעים ועיינתי בראיות שהוגשו, אני קובעת, כי דין התביעה להידחות.
3. על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
4. לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי סופקה תמורה עבור ההמחאות שנמסרו להם.

אין מחלוקת, כי לתובעים ניתנו שתי המחאות על ידי הנתבעים. המחלוקת היא בשאלה – האם סופקה תמורה עבור ההמחאות הללו.

ראשית, התובע חזר בו מהכתוב בכתב התביעה, כי ההמחאות ניתנו בתמורה לכסף מזומן, והודה באמור בכתב ההגנה, כי דובר בהתקשרות לאספקת מוצרים לנתבעים. לטענת התובע, בניגוד לנטען בכתב ההגנה, בתמורה להמחאות סופקו לנתבעים מוצרי פרסום, בסך 9,000 ₪ והיתרה ניתנה לנתבע 2 במזומן (פרוטוקול הדיון, עמ'2, שורות 14 – 23).

בנסיבות אלה, לא הוכח, כי הנתבעים קיבלו תמורה בעד ההמחאות שמסרו. מכל מקום אין להעדיף את גרסת התובעים על פני זו של הנתבעים, כי לא נמסרה תמורה בעד ההמחאות. גם ההקלטות שצורפו לאחר מכן לא מעידות, כי ההתקשרות בין הצדדים שונה מזו הנטענת בכתב ההגנה, דהיינו התקשרות שלא יצאה אל הפועל מאחר שלא סופקה הסחורה על ידי התובעים.

שנית, בדיון נשאל התובע האם יש לו איזו שהיא אסמכתא שניתן כסף במזומן, בתגובה לכך השיב, כי הייתה לו הקלטה ביישומון וואצאפ, אולם היא נמחקה (עמ' 3, שורות 1 – 2). התובעים לא הוכיחו, כי נתנו לנתבעים כסף במזומן בעד חלק מההמחאות.

שלישית, אומנם התובע הציג קבלה זמנית ביום 24.12.20 אולם לא הוצגו חשבונית ואף לא תעודת משלוח המראה, כי המוצרים סופקו לנתבעים או תמורה אחרת. התובע הסביר, כי הם מתנהלים חשבונאית במזומן "אם השיק נפרע אנחנו מוצאים חשבונית. אם השיק לא נפרע בהוראת רואה חשבון אנחנו לא מוציאים קבלה" (פרוטוקול הדיון, עמ' 2, שורות 27 – 29).

הנה כי כן, לא עלה בידי התובעים להראות, כי ניתנה איזו שהיא תמורה עבור ההמחאות. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובעים להוכיח כי גרסתם עדיפה על גרסת הנתבעים, כפי שהוצגה בכתב ההגנה, ולפיה סוכם בין הצדדים כי לאחר פירעון ההמחאות בחשבונם של התובעים, התובעים יעבירו לנתבע את מוצרי הפרסום אשר הוזמנו על-ידו.

אציין עוד, כי אין מחלוקת שבין הצדדים היו קיימים קשרי מסחר, אולם לא ברור האם ההזמנות והמוצרים שסופקו (כפי שנטען באמצעות צילומי לוגו שצורפו ביום 24.12.20) הינם בקשר לאותן המחאות מושא הליך זה או בגין המחאות אחרות שנפרעו זה מכבר.

1. האזנה להקלטה שצורפה מעלה, כי התובע והנתבע 2 סיכמו ביניהם, שהם יפעלו למימוש ההמחאות בהליך משפטי כנגד חברת "טרייד אין דיל 2001( 2002) בע"מ". ניתנו לפני כ- 6 שנים. עד כה טרם ניסו התובעים לגבות את ההמחאות בהליך משפטי (פרו' עמ' 3, שורות 21 – 31) ולא מצאתי מניעה מדוע לא יפעלו בהתאם.
2. נוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.

הנתבעים לא התייצבו לדיון ולכן לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח טבת תשפ"א, 12 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.