בפני בקשת הנתבעת, הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן:- "הנתבעת") לאפשר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, ענף נפגעי עבודה, אשר קבעה לתובעת כי התאונה מיום 4.4.17 הותירה את הנכויות הבאות:-

20% נכות בגין דאבת שרירים לפי פרט 35(1)(ג) לתוספת לתקנת הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן:- "התקנות").

10% בגין כאבי ראש והפרעות בשיווי משקל לפי פרט 29(9)(א) לתוספת לתקנות.

5% נכות בגין תגובת דחק בתר חבלתית לפי פרט 34(ב)(1-) לתוספת לתקנות.

סה"כ נכות משוקללת 31.6%

הנתבעת טוענת כי תלונות התובעת בפני הועדה היו זהות לתלונות אותן העלתה בפני ועדות נכות כללית בשנת 2003. יצוין כי למרות החלטות שונות הנתבעת לא הציגה את מלוא תיק הנכות הכללית אלא רק עמודים ספורים ועל כן ההחלטה תתבסס על עמודים אלו בלבד.

עיון בתייק הנכות מעבודה, שהוגש על ידי התובעת, מגלה את העובדות הבאות:-

א. ועדה ראשונה:-

ביום 10.1.18 נבדקה התובעת על ידי פסיכיאטר שקבע 10% נכות זמנית.

ביום 16.1.18 נבדקה התובעת על ידי נוירוכירורג שקובע 10% נכות זמנית.

ביום 31.1.18 נבדקה התובעת על ידי אורתופד שקובע 20% נכות זמנית.

ביום 13.2.18 עמדה התובעת בפני ועדה רפואית בהרכב של רופא פנימי אשר קיבלה את כל המלצות הרופאים שקדמו לה וקבעה כי קיימת דאבת שרירים (פיברומיאלגיה). הנכות הזמנית (הכוללת) הועמדה על 50%.

המסמכים הרפואיים שעמדו בפני המומחים היו רק לאחר התאונה.

ב. ועדה שניה:-

ביום 10.7.18 נבדקה התובעת על ידי רופא בתחום הרפואה הפנימית שקבע נכות צמיתה בשיעור 20% בגין דאבת שרירים.

ביום 3.3.19 נבדקה התובעת על ידי ועדה רפואית בהרכב של אורתופד שדחה את קביעת המומחה בתחום הרפואה הפנימית וקבע כי הנכות עדיין זמנית. בנוסף קבע המומחה כי אין נכות אורתופדית. הנכות הזמנית הועמדה על 40%.

ג. ועדה לערערים:-

ביום 29.7.19 נבדקה התובעת על ידי ועדה לערערים בהרכב של כירורג, אורולוג ואורתופד, הועדה קבילה את קביעת האורתופד מדרג ראשון, הן לגבי אי קיומה של נכות אורתופדית והן לגבי היות הנכות הראומטולוגית זמנית.

ד. ועדה שלישית:-

ביום 10.4.19 נבדקה התובעת על ידי פסיכיאטר אשר קבע לתובעת נכות בשיעור 5%.

ביום 3.9.19 נבדקה התובעת על ידי רופא בתחום הנוירולוגיה אשר קבע נכות בשיעור 10% לפי פרט 29(9)א לתקנות שעוסק בהפרעות קלות, הדומות לפרקינסון, בצד אחד. כמו כן הומלץ על בדיקת רופא א.א.ג. לעניין הקש"ס בין הסחרחורות והירידה בשמיעה לתאונה.

ביום 10.9.19 נבדקה התובעת על ידי רופא פנימי שחזר וקבע נכות בשיעור 205 בגין דאבת שרירים.

ביום 28.10.19 נבדקה התובעת על ידי ועדה רפואית בהרכב של רופא א.א.ג. שקבע שאין נכות בגין סחרחורות ואילו הנכות בגין שיווי המשקל נקבעה על ידי הנוירולוג. הקביעות של הפסיכיאטר והרופא הפנימי אושרו.

סה"כ נכות 31.6% משוקלל ביום 17.2.20, על סמך המלצת ועדת רשות הוחלט להפעיל את תקנה 15 במלואה.

נימוקי הבקשה

הנתבעת טוענת כי בעיות התובעת משתקפות כבר בתחילת שנות ה2,000 בהחלטות של הביטוח הלאומי, ענף נכות כללית. כאמור לעיל הנתבעת לא צירפה את התיק המלא (כפי שקבעתי בהחלטה מיום 13.1.21 החלטה) וזאת על אף התזכורת מיום 8.2.21. על כן כל אשר יש בפני הינם המסמכים שצירפה הנתבעת לבקשה כדלקמן:-

א. חוו"ד נוירולוג בענף נכות כללית מיום 15.1.03 שם התלוננה התובעת על כאבים בגפיים על רקע סוכרת, מצב רוח ירוד, אי יציבות בהליכה. נקבע שלתובעת פולינוירופתיה קלה עד בינונית ונקבעה נכות בשיעור 10% (לפי תקנה 29 (6)II.

ב. ועדה רפואית לערערים מיום 6.2.03 שמציינת נכות נפשית בשיעור 20% בנוסף לנכויות בגין הסכרת.

הנתבעת טוענת כי יש בכך להעיד כי הבעיות היו כבר טרם התאונה וכי הועדות הרפואיות התעלמו מכך.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי אין מקום להיעתר לבקשה. לטענתה הקביעות היו בגין הסוכרת ואין ביניהן קשר לבעיות שבהן דנה הועדה. דאבת השרירים אובחנה רק לאחר התאונה, והנכות הנוירולוגית נקבעה בגין איש שווי משקל וכאבי ראש ולא פולינוירופתיה.

לגופו של עניין

קביעת הנכות הרפואית, בתביעות בגין תאונות דרכים, הינה לפי המנגנון הייחודי שנקבע בחוק הפיצויים.

• 1. ניתן לבקש מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט (סעיף 6א לחוק).
  2. ככל שישנה קביעת נכות על פי דין, קביעה זו מחייבת את הצדדים (סעיף 6ב לחוק).

עוד מוסיף סעיף 6 לחוק הפיצויים וקובע כי:-

"ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בית המשפט העליון הבהיר, מתחילת הדרך, כי למקרא הוראות החוק, קביעת נכות לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, הינה מחייבת וכי מטרתה הינו ייעול הדיון. על כן, צומצמה האפשרות לבקש להביא ראיות לסתור לשני מקרים:-

א. טעמים משפטיים – כאשר ישנם פגמים בהליך (כגון הצגת מסמך מזויף בפני הועדה) או פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

ב. טעמים עובדתיים – כלומר כאשר לאחר הדיון בוועדה מתגלות עובדות חדשות.

ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י לט (4) 505.

ברע"א 863/93 התעשיה האווירית לישראל בע"מ ואח' נ' קמחי ואח', פד"י מז (4) 815 נקבע כי:-

"כפי שנקבע לא אחת, יקפיד בית המשפט עם המבקש להביא ראיות לסתור. הבאת ראיות לסתור תותר רק בנסיבות חריגות, שאם לא כן עשויה נפקותו וחשיבותו של סעיף 6ב להתרוקן מכל תוכן" (שם, 821)

ובאותו נושא ניתנה רשות להביא ראיות לסתור לאחר שהתובע הראה, על סמך חומר רפואי, כי חלה החמרה במצבו מאז בדיקתו בוועדה.

רשימת המקרים בהם יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור אינה רשימה סגורה, וכל מקרה ידון לגופו בהתאם לנסיבותיו. כך למשל נקבע כי חשש שהועדה לא נתנה דעתה לתיעוד רפואי שיכול היה להשליך על מסקנתה, יהווה עילה למתן היתר להבאת ראיות לסתור (ראה למשל רע"א 7950/19 פלוני ואח' נ' פלוני ואח').

הזכות לבקש להביא ראיות לסתור אינה רק של חברת הביטוח.

דין הבקשה להתקבל, חלקית, ואסביר.

בכל הקשור לנכות הנפשית, הועדה קבעה כי לתובעת נכות נפשית בשיעור 5% אשר החלה בשנת 2017, אבל בפועל כבר הייתה נכות נפשית בשנת 2002, די בכך כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בתחום זה.

גם בתחום הנוירולוגיה יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור. התלונות של התובעת כפי שנקבעו על ידי הועדה תואמות לתלונות בשנת 2002, והועדה כלל לא התייחסה לעבר של התובעת כסוכרתית, והשלכת העניין על הבעיות.

מנגד, אין בפני כל ראיה כי לתובעת הייתה דאבת שרירים טרם התאונה, המחלה אובחנה לאחר התאונה, ועל כן אין כל מקום לאשר הבאת ראיות לסתור תחום זה.

בשים לב לקביעת בית המשפט המחוזי ברע"א 52812-11-20 פלונית ואח' נ' פלוני, יובהר כי אין להעביר למומחים את הפרוטוקולים של הביטוח הלאומי (ענף נפגעי עבודה) אולם יש להבהיר להם כי קימת קביעה על פי דין ולפיה הנכות בגין דאבת השרירים הינה בשיעור 20% והיא תוצאה של התאונה (רע"א 4486/06 רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1986 בע"מ (2006))

החלטת מינוי תינתן בנפרד.

בשים לב לתוצאות הבקשה אין צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, ד' אדר תשפ"א, 16 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.