1. התובע עבד בתפקיד רב חובל ונתב בנמל חדרה במשמרות מתחלפות ומשתנות. כיום, התובע סובל מליקויים רבים, הנובעים לגישתו מתנאי עבודתו במשמרות משתנות ופרק הזמן הרב שעסק בה.

יצוין כי התובע צירף לתצהירו חוות דעת רפואיות הקושרות בין עבודה במשמרות למצבו הרפואי. עם זאת, השאלה עליה עלינו להכריע במסגרת הליך זה היא האם עבודת התובע במשמרות משתנות ומתחלפות מקימה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 לפי עילת המיקרוטראומה?

יובהר כי רק אם נשיב על שאלה זו בחיוב, יהיה מקום לבחון את שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי עבודתו של התובע לליקויים מהם הוא סובל.

ההליכים המשפטיים

1. ביום 14.7.2021 התקיים דיון הוכחות.
   1. בתחילת הדיון הודיע התובע שאינו עומד על התביעה העוסקת בליקוי שמיעה ובטנטון^[1]. אי לכך, בהחלטה מאותו מועד נמחקה התביעה המתייחסת לליקויים אלה.
   2. לאחר מכן, ציין הנתבע כי תביעת התובע שהוגשה אליו התייחסה לליקוי של דום נשימה, ולא ליתר הליקויים שפורטו בתביעתו, דהיינו השמנת יתר חולנית וסיבוכי המשנה - דחק נפשי, יתר לחץ דם, שומנים בדם, קרדיולוגיה, אורולוגיה וטחורים.

עם זאת, הוסיף כי מכיוון שהטענה היא שכל הליקויים שבהם לקה התובע נובעים מתנאי עבודתו במשמרות משתנות, הרי שבכל מקרה תנאי עבודה אלה אינם מקימים תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי המחייבת בעניין בנימין^[2].

בנסיבות אלה, הודיע הנתבע שאינו עומד על חקירת התובע ומר עמרם בן ישי, מנהלו (להלן: מר בן ישי).

• 1. משהנתבע ויתר על חקירתם של התובע ומר בן ישי, לא נותרה מחלוקת עובדתית בנוגע לתנאי עבודתו של התובע במשמרות משתנות אלא רק מחלוקת משפטית בשאלה אם תנאי עבודה אלה מקימים תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה. אי לכך, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים מטעם הצדדים.

1. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

התשתית העובדתית כפי שעולה מהראיות שלפנינו

1. התובע יליד 1953.
2. התובע עבד בתפקיד רב חובל ונתב בנמל חדרה מיום 26.3.1996 ועד ליום 31.5.2019 עת פרש לגמלאות^[3].
3. עבודת התובע הייתה במתכונת של משמרות רצופות, ממושכות ולא מסודרות, ובלשונו של התובע^[4]:

"6. .... במהלך כל השנים בהם הועסקתי כנתב, הייתה עבודתי במתכונת של משמרות רצופות ולא מסודרות, כאשר משמרת יכולה להמשך גם 3 ימים בהם נדרשתי להיות זמין כל הזמן, הן ביום והן בלילה.

7. במשמרת עצמה היה עלי להיות נוכח פיזית בחדר הפיקוד כאשר נדרשתי להגיב לכל מצב משתנה בנמל חדרה. אופי המשמרות כאמור גרם לי לנהל 'סדר יום' לא מסודר, לא מבחינת אוכל ולא מבחינת שינה ו/או מנוחה. המשמרות אינן קבועות ומתחלפות, כלומר שלא מדובר בסגנון של עבודה של 8 עד 12 שעות משמרת ואז מנוחה בבית, אלא בחוסר ארגון מוחלט של השעות כאשר אני נמצא כל הזמן במצב בו נדרש לאירועים משתנים שמועדם משתנה" (ההדגשות הכפולות הוספו – ק.כ).

בהמשך התייחס התובע למשמרות שבהן הועסק והצהיר שמדוחות הנוכחות עולה כי "המשמרות בהן הועסקתי היו רצופות לאורך שעות רבות ומשתנות. לשם דוגמא, בדוח שעות מחודש אוגוסט 2018 ניתן לראות כי הועסקתי במהלך החודש ב-7 משמרות משתנות. משמרות אלו היו בנות 24 עד 81 שעות רצופות ובימים משתנים"^[5] (ההדגשה הוספה – ק.כ).

1. מר בן ישי הצהיר אף הוא על מתכונת עבודתו של התובע, באופן הבא^[6]:

"מר שביט ראובן... עבד במסירות רבה, בעבודה במשמרות רצופות לאורך עשרות שנים.

המשמרות בזמן העסקתו היו מספר ימים, מלאות ולא קבועות, היו מתחלפות באורך תמידי. המשמרת יכולה להמשיך שלושה ימים, בהם הוא זמין כל הזמן, הן ביום והן בלילה. נמצא בחדר הפיקוד ואמור להגיב לאירועים משתנים בנמל חדרה. עבודתו הייתה מלווה באחריות רבה, ללא שינה מסודרת וארוחות מסודרות" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

1. בשנת 2010 אובחן התובע כסובל מדום נשימה בשינה והומלץ לו על טיפול באמצעות CPAP^[7]. בהמשך אובחן כסובל מליקויים רפואיים נוספים. התובע פנה למומחה שונים שחיוו דעתם שתנאי העבודה במשמרות ארוכות ומשתנות גרמו לליקויים הרפואיים מהם הוא סובל.
   1. ביום 5.5.2019 חיוותה דעתה ד"ר טליה מרק, מומחית למחלות אף אוזן גרון, שלתובע נכות בשיעור 40% בגין דום נשימה בשינה חמור (מותאם) לפי פריט ליקוי 5(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). וכך נכתב בחוות הדעת^[8]:

"מר ראובן שביט עובד במשמרות מזה שנים רבות כאשר המשמרות אינן מסודרות, הארוחות בהן אינן מסודרות ושנתו מופרעת כל הזמן. הוא החל את עבודתו כרב חובל בנמל חדרה כאדם בריא וכתוצאה מתנאי העבודה הדרדר מצבו לכדי דום נשימה חמור בשינה המטופל באורח קבע במכשיר CPAP, ולתחלואה נלווית קרדיו וסקולרית ונוספות כמפורט.

בתמונות מעברו ועל פי סיכומים רפואיים מעברו, ניתן לראות אדם בריא ובעל משקל תקין כאשר בכ-20 השנים האחרונות החלה עליה ניכרת במשקל, ותחלואה נוספת.

על פי הנתונים המחקריים העדכניים שהובאו לעיל, ניתן למצוא סימוכין ולקשור באופן ברור וחד משמעי את עבודת המשמרות להתפתחות התחלואה היתרה: עודף המשקל החמור, דום הנשימה בשינה, יתר לחץ הדם, הפרעות קצב הלב וההפרעות האורולוגיות".

• 1. ביום 28.5.2019 חיווה דעתו ד"ר כץ קונסטנטין, מומחה למחלות פנימיות, שלתובע נכויות שונות בגין ליקויים שונים הנובעות מתנאי עבודתו במשמרות ארוכות ומשתנות, שכן לדבריו "על פי הנתונים המחקריים והעדויות הרפואיות מתיקו הרפואי של מר ראובן ניתן למצוא סימוכין ולקשור באופן ברור וחד משמעי את עבודתו במשמרות להתפתחות מחלותיו"^[9].
  2. ביום 2.6.2019 חיווה דעתו ד"ר ברנרד ברקוביץ, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, כי לתובע נכות נפשית בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 34ב(3) לתקנות. בחוות הדעת נכתב ש"המסקנה היחידה העולה מן התמונה המוצגת לעיל היא שהתחלואה הגופנית והנפשית הן תוצאה של תנאי העסקתו והתעמרות מנהלו במהלך השנים"^[10].

מכאן שכל חוות הדעת שהגיש התובע מצביעות על קיומו של קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו במשמרות ארוכות ומשתנות לליקויים השונים מהם הוא סובל.

עם זאת, נציין כבר כעת כי פסק הדין אינו עוסק בשאלה אם קיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי העבודה של התובע במשמרות לליקויו הרפואיים אלא אם מתכונת העבודה במשמרות מקימה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה לפי עילת מיקרוטראומה.

התביעה לנתבע

1. ביום 13.5.2019 הגיש התובע לנתבע "תביעה למחלת מקצוע או ליקוי רפואי עקב תנאי עבודה" בגין חשיפה לרעש וטנטון, דום נשימה ואף אוזן גרון^[11] (להלן: טופס התביעה).
2. ביום 4.7.2019 מילא התובע שאלון למבוטח, שבו ציין לעניין תנאי עבודתו במשמרות כי עבד ב"משמרות 30 ועד 100 שעות משמרת. עבודה במשמרות בתקופה רצופה, שנים רבות"^[12].

יצוין כי התובע אף התייחס לתנאי העבודה ברעש מזיק, אולם משבדיון ההוכחות נמחקה התביעה להכרה בלקוי שמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה, אין זה המקום לפרטן.

1. ביום 10.7.2019 מילא מר בן ישי "שאלון מעסיק" שעסק בתנאי עבודה ברעש מזיק^[13].
2. ביום 11.8.2019 דחה הנתבע את תביעת התובע^[14].

בנוגע לליקוי דום נשימה נטען כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע שהביאו למחלתו, כי לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לתנאי העבודה, אשר התפתחה על רקע תחלואתי טבעי.

נציין כי הנתבע אף דחה את תביעת התובע בנוגע לליקוי השמיעה והטנטון, אולם משתביעה זו נמחקה, אין זה המקום לפרט את שיקולי הנתבע לדחיית תביעה זו.

טענות הצדדים

1. התובע טען כי במשך שנים רבות עבד במשמרות ממושכות, מתחלפות ולא מסודרות. מתכונת עבודה זו גרמה לחוסר ארגון מוחלט בחייו מבחינת שינה, מנוחה ואכילה. אופי העבודה גרם לליקויים הרפואיים מהם הוא סובל, כפי שעולה מכל חוות הדעת שהגיש. לכן יש להכיר בתנאי עבודתו כפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה. יש לראות בכל משמרת כאירוע זעיר שגרם לפגיעה מצטברת כאשר כל שינוי המשפיע על השעות הביולוגי מהווה פגיעה זעירה בעלת השפעה זהה וממוקדת. בית הדין הארצי בעניין בנימין לא קבע באופן גורף, כפי שעשה הנתבע, שכל עבודה במשמרות אינה מקימה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה ויש לבחון כל מקרה לגופו. גם בפסקי דין אחרים בבתי הדין האזוריים התקבלו טענות המבוטחים לפגיעות בעבודה על רקע עבודה במשמרות^[15]. כמו כן, בבית הדין האזורי בבאר שבע התקבלה תביעה של עובד המועסק במשמרות ונקבע כי תנאי העבודה מקימים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה. הנתבע לא הגיש ערעור על פסק הדין ולכן הוא מחויב לנהוג כך גם בעניינו של התובע^[16]. התובע הוסיף כי פסק דינו של בית הדין בעניין בנימין מתייחס לפגיעה ממקור חיצוני כמו תאורה או מתח מתמשך.
2. הנתבע טען כי לא התקיימו התנאים העובדתיים להכרה בפגיעות התובע כמחלת מקצוע ולא הוכחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה. עבודה במשמרות כשלעצמה אינה מקימה עילה לפגיעה מכוח תורת המיקרוטראומה בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעניין בנימין. אין בפסקי הדין אליהם הפנה התובע כדי לסייע לו מכיוון שאינם עוסקים במבוטחים שעסקו במשמרות מתחלפות מלבד עניין מקס. בכל מקרה, פסקי דין אלה אינם מחייבים וניתנו לפני פסיקת בית הדין האחרונה המחייב בעניין בנימין.

הפגיעות מהן סובל התובע הן תוצאה של מצב תחלואתי טבעי ולא קשורות לעבודתו. לחלופין, השפעת תנאי העבודה על הפגיעות הנטענות היא פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

דיון והכרעה

1. כאמור, השאלה היחידה שבה עלינו להכריע היא האם עבודתו של התובע במשמרות ארוכות ומשתנות מקימה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה.

התשתית המשפטית

1. תורת המיקרוטראומה היא "פיקציה משפטית" שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה שאינה נכללת ברשימת "מחלות מקצוע", שהיא רשימה סגורה^[17], ושאינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.
2. עם זאת, למרות שתורת המיקרוטראומה נועדה להרחיב את המקרים שיוכרו כפגיעה בעבודה, על המבוטח להניח תשתית עובדתית לכך שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנגרמו בעבודה.

נפרט להלן את הכללים שנקבעו בפסיקה.

1. על התובע להוכיח קיומן של פגיעות חוזרות ונשנות הנמשכות פרק זמן ממושך ובתדירות גבוהה. וכך נפסק בעניין כהן^[18]: "ההלכה המשפטית לגבי התשתית העובדתית המיקרוטראומית, הינה, כי יש להוכיח 'פגיעות חוזרות ונשנות זהות דומות במהותן במשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה כדי שניתן יהיה להניח אותן בפני המומחה' (דב"ע נו/268 – 0 לוי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ב 504, המצטט מדב"ע מב/90 – 0 שפיר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93)".
2. לעניין מהותן של אותן תנועות חוזרות ונשנות ותדירותן הובהר כי התנועות צריכות להיות "זהות במהותן"^[19]: "....התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".
3. הלכה היא^[20] כי התשתית העובדתית לעילת המקרוטראומה נבחנת "על רקע מכלול התנועות שמבצע המבוטח ובראי משך תקופת ההעסקה. בין שני אלה קיימת זיקת גומלין, כך שככל שמשך ההעסקה הכולל ממושך יותר ניתן להסתפק בפרק זמן קצר יותר במשך יום העבודה שבו מבוצעות התנועות החוזרות והנשנות".
4. נוסיף שההלכה היא כי כאשר מדובר בעבודה מגוונת, הפעולות החוזרות ונשנות במהלך יום העבודה לא חייבות להיעשות ברציפות, אלא ניתן לבודדן ממכלול הפעולות המבוצעות, כל עוד הפעולות החוזרות ונשנות נעשות בתדירות הנמשכת פרק זמן מספיק לגרימת נזק^[21].
5. השאלה אם עבודה במשמרות משתנות מהווה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה נדונה והוכרעה על ידי בית הדין הארצי בעניין בנימין. נקבע שעל אף העובדה שעבודה במשמרות מתחלפות עלולה לגרום ליקויים רפואיים, אין בה כשלעצמה כדי להקים תשתית עובדתית המבססת את עילת המיקרוטראומה מכיוון שחסר יסוד "התאונה". ובלשונו של בית הדין הארצי:

"28. לאחר הבהרות אלה יש לפנות ולבחון האם עבודת משמרות לכשעצמה יכולה לבסס תשתית מתאימה למיקרוטראומה. לטעמינו התשובה לכך שלילית. וביסודה שני טעמים מרכזיים.

הראשון, מהותה של עילת המיקרוטראומה. כאמור, עילת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת 'מחלות המקצוע' מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה. הגם ש'נפשה' של העילה במחלות המקצוע, הרי שהיא 'נטועה', כאמור לעיל, במונח 'תאונת עבודה'. כפועל יוצא, לא כל פגיעה גופנית שיסודה בעבודה תוכל לחסות תחת עילת המיקרוטראומה. כך נפסק לעניין מתח מתמשך בעבודה^[22] וכך נפסק לעניין נזק גופני בשל עבודה ב'תנוחה.

השני, הזהירות המתבקשת מהרחבתה של עילת המיקרוטראומה. בהיות עילת המיקרוטראומה יציר הפסיקה, יש להיזהר מלהפכה למנגנון המשלים את כל הפער שבין 'תאונת העבודה' ל'מחלת המקצוע'. לא אחת נפסק כי פריצת גדרי עילת המיקרוטראומה תיתכן רק בהתערבותו של המחוקק 'שייתן שימת ליבו גם להיבט הביטוחי לרבות תשלום דמי הביטוח שהם מקור המימון לפגיעות בעבודה ולגמלאות המשתלמות לגביהן'^[23].

29. מהשילוב של הטעמים הנ"ל עולה כי לא ניתן לראות בעבודת משמרות מתחלפות של המערער כמקימה תשתית למיקרוטראומה. יסוד 'התאונה' חסר. עצם ביצוע העבודה בשעות עבודתו הרגילות של המערער אינו עונה על יסוד המונח 'תאונה' על רכיבי המסוימות והפתאומיות שבו, בדיוק כפי שמתח מתמשך או תנוחה אינם עונים על יסוד ה'תאונה'" (ההדגשה הכפולה הוספה – ק.כ).

1. בית הדין הארצי חזר על ההלכה שעבודה במשמרות אינה מקימה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה בעניין הרוש^[24].

הכרעה

1. לאחר בחינת טענות הצדדים, תצהירי התובע ומר בן ישי והראיות שהוצגו לפנינו, מצאנו כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה בכל הנוגע לעבודתו במשמרות ארוכות ומשתנות, כפי שיפורט להלן.
2. ראשית, יש לדחות את תביעת התובע בהתאם להלכה המשפטית המחייבת בעניין בנימין.

הטענה היחידה של התובעת היא שעבודתו במשמרות ארוכות ומשתנות גרמו להשמנת יתר ולסיבוכי משנה מהם הוא סובל. נטען שבמשך שנים רבות הוא נדרש לעבוד במשמרות ארוכות שנמשכו על פני מספר ימים בהן נדרש להיות זמין הן בשעות היום והן בשעות הלילה. המשמרות המשתנות מנעו ממנו לנהל סדר יום מסודר. טענות אלה שהעבודה במשמרות הובילו לליקויים הרפואיים מהם סובל התובע נתמכו אף בחוות דעת רפואיות המצביעות על קשר סיבתי רפואי בין עבודה במשמרות משתנות לליקויים הרפואיים מהם הוא סובל.

עם זאת, כפי שקבע בית הדין הארצי בעניין בנימין אין די בכך שליקוי מסוים נגרם כתוצאה מתנאי העבודה כדי שיוכר כפגיעה בעבודה. תחילה על העובד לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה, דהיינו להוכיח שתנאי העבודה כוללים פגיעות זעירות חוזרות ונשנות שיש בהן כדי לבסס את יסוד ה"תאונה".

בענייננו, משכל טענות התובע מסתכמות בכך שעבודתו במשמרות משתנות הובילו לליקויים מהם הוא סובל, הרי שלא הוכח יסוד "התאונה", שבלעדיו לא ניתן לבסס תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה. לכן, בהתאם לפסק דינו המחייב של בית הדין הארצי בעניין בנימין, דין התביעה להידחות.

1. שנית, לא מצאנו שיש בפסק הדין בעניין מקס כדי לשנות ממסקנתנו.

בעניין מקס נדון מקרה של עובדה שעבד במשך 40 שנה במשמרות מתחלפות בחדר בקרה שבו דלקו אורות ניאון חזקים באופן קבוע. בשונה מעניין מקס אין בתצהיר התובע כל טענה בנוגע לעבודה תחת אורות ניאון חזקים וכל טענותיו מסתכמות בכך שאופי עבודתו גרם לו לנהל סדר יום "לא מסודר" מבחינת אוכל ומנוחה. לפיכך, קיים שוני עובדתי בין נסיבות המקרה בעניין מקס לעניינו של התובע.

בכל מקרה, נבהיר כי פסק הדין בעניין מקס ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע כעשרה חודשים לפני מתן פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין בנימין, שהוא ההלכה המחייבת כיום. אי לכך, הפסיקה בעניין מקס כבר אינה רלוונטית וההלכה המחייבת היא זו שנפסקה בעניין בנימין.

בהקשר זה נוסיף כי בעת מתן פסק הדין בעניין בנימין היא בית הדין הארצי ער לכך שבחלק מהמקרים הסכים הנתבע להכיר בליקוי רפואי ככזה שנגרם כתוצאה מעבודה במשמרות, לרבות בעניין מקס, אולם קבע שההסכמות אלה ניתנו לפני שהסוגיה אם עבודה במשמרות מקימה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה נדונה בבית הדין הארצי. ובלשונו של בית הארצי:

"25. במקרים קודמים שנדונו בבית דין זה בנוגע לעבודת משמרות, לכשעצמה, ביסוד עילת המיקרוטראומה עמדה הסכמת המוסד לקיומה של תשתית מתאימה טרם העברת העניין לבחינת הקשר הסיבתי.

......

27. פרשת מקס, הגם שדנה במי שעבד במשמרות מתחלפות, לא נבחנה על ידי בית דין זה והנפסק שם אינו מחייב" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

לפיכך, אין באמור בעניין מקס כדי לתמוך בטענתו של התובע.

למעלה מן הדרוש נציין כי לאחר שניתן פסק דין בעניין בנימין דן בית הדין הארצי בערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין הרוש.

באותו מקרה נדחתה תביעה להכיר בעבודה במשמרות כפגיעה בעבודה בהתאם לנפסק בעניין בנימין, למרות שבהליך שהתנהל בבית הדין האזורי הסכים הנתבע להכיר בעבודה במשמרות כתשתית עובדתית לפגיעה עבודה מכוח תורת המיקרוטראומה ואף מונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין שחיווה דעתו בדבר קיומו של קשר סיבתי רפואי בין תנאי העבודה במשמרות משתנות לליקויים הרפואיים. בית הדין הארצי הבהיר בנוגע לפסיקתו בעניין בנימין כך:

"פסק הדין בעניין בנימין העמיד על מכונה את ההלכה המשפטית, והוא בגדר שינוי נסיבות משפטי מהותי בכל הנוגע להיות העבודה במשמרות תשתית לעילת המיקרוטראומה. משהועמדה ההלכה על מכונה חל שינוי נסיבות מהותי ואיננו רואים מניעה לכך שהמסקנה המשפטית המקופלת בהסכמה למינוי מומחה תיבחן לאור ההלכה החדשה. זאת הן בהיבט המגבלות החלות על צדדים מתדיינים המבקשים לחזור בהם מהסכמתם והן בהיבט תפקידו של בית הדין נוכח כך שהמדובר בדין מהותי, אשר בית הדין אמון על עיצובו. קיים אינטרס ציבורי כי פסקי דין ישקפו את המצב המשפטי בעת נתינתם, לרבות התפתחויות שחלו בעוד התובענה תלויה ועומדת, ולא על יסוד המצב המשפטי ההיסטורי בעת הגשת התובענה או התהוות עילתה...." (ההדגשות הוספו – ק.כ).

בנסיבות אלה, אף אם בעבר הכירו בתי הדין האזוריים לעבודה ואף הנתבע בעבודה במשמרות כמקימה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה, הרי שבהתאם לפסק דינו המנחה והמחייב של בית הדין הארצי בעניין בנימין לא ניתן להכיר עוד בעבודה במשמרות כשלעצמה כמקימה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטרואמה.

נוסיף כי התובע הפנה גם לפסקי הדין בעניין שגבייב ובעניין וינשטיין שם נדון עניינם של מבוטחים שנדרשו לעבוד במשמרות לילה. עם זאת, פרט לכך שנסיבות המקרה לא זהות לענייננו, הרי שפסקי דין אלה ניתנו לפני מתן פסק דינו המחייב של בית הדין הארצי בעניין בנימין ולכן אין בהם אין כדי לסייע לתובע.

1. שלישית, תנאי עבודתו של התובע לא כוללים פגיעה ממקור חיצוני.

התובע טען שבעניין בנימין התייחס בית הדין הארצי לפגיעה ממקור חיצוני ככזו שמעידה על פגיעות זעירות וחוזרות שיש בהן כדי להוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

וכך נפסק בעניין בנימין:

"גם ההלכות הנוגעות לחשיפה לשמש, רעש (עד לחקיקת סעיף 84א לחוק), קרינה או חומרים שונים, אינן דומות לעניינו. באותם מקרים המונח 'תאונה' פורש בצורה תכליתית כך שכל פגיעתו של מקור חיצוני לגוף - קרן האור, גל הקול, גל הקרינה והחומר - מקימה אין ספור תאונות חוזרות ונִשנות. במקרה של עבודת משמרות לא ניתן להצביע על גורם – בין אם חיצוני ובין אם בגוף המבוטח – 'הפוגע' בגוף. מכאן, שגם בהינתן כי עבודת משמרות מתחלפות גורמת לנזק פיזיולוגי לפי המנגנון הקבוע בחוות דעתו של ד"ר מור, לא ניתן לראות בעצם העבודה במשמרות מתחלפות כמקימה את יסוד ה'תאונה'".

כלומר, בית הדין הארצי פסק באופן מפורש שבעבודה במשמרות כשלעצמה אינה לא קיימת "פגיעה" מגורם חיצוני או מגוף העובד עצמו ולכן אין בה כדי לבסס את יסוד "התאונה", הנדרש לצורך הכרה בתנאי העבודה כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק.

1. יצוין כי לא נעלם מעינינו שבמסגרת הסיכומים העלה התובע טענה שעבד ב"חשיפה לאור (תאורה) באופן מתמשך"^[25], אולם הוא לא הצהיר על כך בתצהירו ולכן עובדה זו לא הוכחה. כאמור, כל טענות התובע הסתכמו בכך שהעבודה במשמרות מתמשכות ולא מסודרות הובילו אותו לנהל סדר יום לא מאורגן הן מבחינת זמני הארוחות והן מבחינת זמני המנוחה. כאמור, בעבודה במשמרות כשלעצמה אין את יסוד ה"תאונה" הנדרש לצורך ביסוס תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה ולכן דין התביעה להידחות.
2. נוסיף כי אין בחוות הדעת שהגיש התובע כדי לסייע לו. כאמור, תחילה על התובע להוכיח כי קיימת תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה ורק לאחר הוכחת תשתית זו, ניתן לבחון את שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי העבודה לליקויים מהם הוא סובל. במקרה שלפנינו כפי שפורט בהרחבה לעיל, בהתאם לפסק הדין בעניין בנימין עבודה במשמרות כשלעצמה אינה מקימה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה ולכן במקרה שכזה אין כלל רלוונטיות לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי העבודה לליקויים מהם סובל התובע. לפיכך, על אף שבחוות הדעת נקבע שקיים קשר סיבתי רפואי בין העבודה במשמרות משתנות לליקויים מהם הוא סובל, אין בכך כדי לבסס תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה ולכן דין התביעה להידחות.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. על אף שמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, מצאנו שיש מקום לחייב את התובע בתשלום הוצאות נוכח ההלכות המשפטיות הברורות בסוגיה בהתאם לפסיקות בית הדין הארצי שבהן נדונו טענות דומות לטענות שנטענו במסגרת הליך זה. אי לכך, התובע יישא בהוצאות הנתבע בסכום של 2,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א כסלו התשפ"ב, (15 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. דברי ב"כ התובע – עמ' 1 לפרוטוקול ש' 10. ↑

2. עב"ל (ארצי) 29129-06-18 בנימין – המוסד לביטוח לאומי, (6.5.2019) (להלן: עניין בנימין). ↑

3. סעיפים 2 ו- 6 לתצהיר התובע; שאלון מטעם התובע – נספח ד' לכתב ההגנה; שאלון מטעם המעסיק – נספח ה' לכתב ההגנה. ↑

4. סעיפים 6 ו- 7 לתצהיר התובע. ↑

5. סעיף 10 לתצהיר התובע. ↑

6. נספח ב' לכתב התביעה – סעיף 2 לתצהיר מר בן ישי. ↑

7. סעיף 3 לתצהיר התובע. ↑

8. נספח ג' לכתב התביעה. ↑

9. נספח ד' לכתב התביעה. ↑

10. נספח ו' לכתב התביעה. ↑

11. נספח א' לכתב ההגנה. ↑

12. נספח ד' לכתב ההגנה. ↑

13. נספח ה' לכתב ההגנה. ↑

14. נספח ב' לכתב ההגנה. ↑

15. ב"ל (ב"ש) 26739-02-10 שגבייב - המוסד לביטוח לאומי (7.9.2012) (להלן: עניין שגבייב); ב"ל (ת"א) 1677/02 וינשטיין - המוסד לביטוח לאומי (17.11.2005) (להלן: עניין וינשטיין). ↑

16. ב"ל (ב"ש) 47261-01-16 י.מ. – המוסד לביטוח לאומי, (23.7.2018) (להלן: עניין מקס). ↑

17. עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – מכלוביץ', פד"ע לח 461 (2003). ↑

18. עב"ל (ארצי) 1279/01 כהן – המוסד לביטוח לאומי, (6.1.2004). ↑

19. עב"ל(ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי – יניב, פד"ע לה 529 (1999). ↑

20. עב"ל (ארצי) 1078-11-19 כהן – המוסד לביטוח לאומי (7.7.2020). ↑

21. עב"ל (ארצי) 90/06 כובש – המוסד לביטוח לאומי, (2006); עב"ל (ארצי) 465/07 יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, (2007). ↑

22. ראו למשל עניין ישעיהו יוסף. בג"ץ כרם. ↑

23. עב"ל (ארצי) 38875-09-10 גל אור – המוסד לביטוח לאומי (24.1.2013). ↑

24. עב"ל (ארצי) 47067-12-19 הרוש – המוסד לביטוח לאומי, (7.7.2020) (להלן: עניין הרוש). ↑

25. עמ' 2 לסיכומי התובע, פסקה שנייה. ↑