לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית השלום בצפת (כב' השופטת ג'באלי) בת"א 42109-10-16.

המשיב הגיש תביעת נזקי גוף, אשר נגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים. בית המשפט קמא מינה כמומחה מטעמו את פרופ' וולפין (להלן: "המומחה"), לבדיקת המשיב ולהערכת נכותו בתחום האורתופדי. בחוות דעתו קבע המומחה כי אין קשר סיבתי בין נכותו של המשיב לתאונה מושא התביעה. המומחה השיב על שאלות הבהרה ובהמשך נחקר ארוכות על חוות דעתו.

ב"כ המשיב הגיש לבית המשפט בקשה למינוי מומחה נוסף. בהחלטתו מיום 13.6.20 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה, תוך שקבע כי קביעת המומחה בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה ונכות המשיב "מעוררת ספקות עד לכדי חשש אמיתי ביחס ליכולת בית המשפט קמא להכריע בהגינות ובצדק בהתבסס על חוות הדעת". עוד קבע בית המשפט קמא כי בנסיבות העניין הצורך בבירור האמת עולה על הפגיעה הפוטנציאלית שעלולה להיגרם למבקשת.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת בתמצית, שגה בית המשפט קמא עת הורה על מינוי מומחה נוסף בניגוד לפסיקה הקובעת כי מינוי כזה ייעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. הוסיפה וטענה כי ההחלטה התקבלה על סך תחושה סובייקטיבית גרידא של בית המשפט קמא, אשר אינה מצדיקה את מינוי המומחה הנוסף.

לאחר שעיינתי בבקשה, כמו גם בתיק בית המשפט קמא, מצאתי לדחות את הבקשה בלא צורך בתשובה, בגדרה של תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

החלטת בית המשפט קמא למנות מומחה נוסף מטעמו מצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, אלא במקרים חריגים.

כפי שציין בית המשפט קמא, מינוי מומחה מטעמו נועד לסייע לבית המשפט, להאיר את התחום המקצועי בו עוסק התיק ולתת בידי בית המשפט כלי עזרנוסף להכרעה. על כן, משסבר בית המשפט קמא, לאחר שבחן באופן מעמיק את חוות הדעת והתרשם ישירות מעדותו של המומחה, כי קיים קושי ממשי להגיע לחקר האמת על סמך חוות הדעת הקיימת, הרי שאין כל פגם בהחלטתו למנות מומחה נוסף.

יתירה מכך, הגם שבית המשפט אינו נוהג לסטות מחוות דעת מומחה מטעמו, הרי שהוא רשאי לעשות כך, שכן ההכרעה בתיק מסורה בסופו של יום לבית המשפט. בנסיבות אלו מינוי מומחה נוסף יש בו דווקא לסייע למבקשת, כאשר אפשר ובחוות הדעת החדשה שתוגש יינתנו תשובות לקשיים אותם מצא בית המשפט קמא במסקנות חוות הדעת הראשונה.

מכל מקום, נחה דעתי כי אין המדובר באחד מהמקרים החריגים בהם יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ועל כן אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תש"פ, 08 יולי 2020, בהעדר הצדדים.