הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך. לאחר ששמעתי את העדויות במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 4.7.21 והתרשמתי מהן, עיינתי בכתבי הטענות, בהודעות הנהגים, בתמונות הנזק לרכבים המעורבים, בסרטון מזירת התאונה המתעד את חילופי הדברים בין הנהגים לאחר התאונה, וביתר הראיות, ראיתי לחלק את האחריות לגרימת התאונה באופן בו נהג אוטובוס הנתבעת יישא ב- 60% מן האחריות ואילו נהג רכב התובעת יישא ב- 40% ממנה. עסקינן בתאונה שאירעה בחניון בו חלה חובה על שני הנהגים לנקוט במשנה זהירות, הן לעניין מהירות הנסיעה בתחום החניון הן לעניין הגישה לחניה. מן הראיות עולה כי נהג רכב התובעת העמיד את רכבו באלכסון, בצורה מסוכנת ומבלי לשים לב, חסם מעבר של רכבים. מנגד, מן הראיות עולה כי נהג אוטובוס הנתבעת, אשר הבחין ברכב התובעת עומד באופן אלכסוני בחניון, ביקש לבצע עקיפה של הרכב. דא עקא, כיוון שמדובר בחניון צר, לא היה מקום לבצע את אותה עקיפה. משבחר נהג אוטובוס הנתבעת לנסות ולעקוף את רכב התובעת, חרף המרווח הצר, הרי שעשה כן בחוסר זהירות ומכאן חלקו באחריות לגרם התאונה.

אשר על כן, אני פוסקת בזה כי הנתבעת, באמצעות ק"ש חתמים, תשלם לתובעת סך של 8,063 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 6.7.20 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן תישא הנתבעת באגרה בסך 380 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪. הנתבעת באמצעות ק"ש חתמים תישא בשכר העד מטעמה. אני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, א' אב תשפ"א, 10 יולי 2021, בהעדר הצדדים.