בפני בקשה לביטול הודעת איסור מנהלי על שימוש ברכב משא קירור מבוקר דופן הידראולית מ.ר. 36965201 (להלן: "הרכב") למשך 30 ימים שניתנה ביום 2.7.2020.

ההחלטה על איסור השימוש ברכב ניתנה לאחר ששוטר עצר את הרכב לשקילה בכביש 65 ק"מ 18 ממזרח, ובשקילה של הרכב נמצא כי משקלו הכולל של הרכב הינו 14,850 ק"ג העולה ב-24% מעל המשקל המותר שהוא 12,000 ק"ג, ונמסרה בשל כך הזמנה לדין וכתב אישום בה יוחסה לנהג עבירה של נהיגה ברכב והובלת מטען חורג, בניגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה.

ביום 6.7.20 הגישה המבקשת בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב.

לטענת המבקשת בבקשה, המבקשת הנחתה את עובדיה לרבות הנהג של הרכב שלא להעמיס משקל החורג מהמשקל הכולל המותר של הרכב, ואם היתה חריגה כלשהיא במשקל, הרי היא חריגה מזערית שנעשתה בניגוד להוראותיה של המבקשת, הבעלים של הרכב; וכי האחריות על רכבי החברה מוטלת אך ורק על הנהג עצמו, כפי העולה מהצהרה כללית שצורפה לבקשה; והבעלים של המבקשת לא ידע כי על הרכב הועמסה סחורה בחריגת משקל, ועובדי החברה חתומים על הצהרה שלא יעמיסו העמסת יתר על הרכב; והרכב משמש את המבקשת להובלת סחורות, והשבתת הרכב תגרום למבקשת לנזקים בלתי הפיכים ולהשבתה של העובדים שלה ולהפסדי הכנסות לה ולעובדיה. לבקשה צורף תצהיר הבעלים של המבקשת.

בדיון שהתקיים בפני ביום 12.7.20 הסכים ב"כ המבקשת לקיומן של ראיות לכאורה; וטען, כי מנכ"ל המבקשת עשה כל אשר בידו על מנת למנוע את העבירה, וכי הנהג פעל בניגוד להוראותיו של המנכ"ל, כפי העולה מהצהרת הנהג שהוגשה (מב/1); ומדובר בטעות בחישוב ובהערכת המשקל שהועמס על הרכב, כפי העולה מהצהרת מנהל התפעול שהוגשה (מב/2); וכי לנהג נערך שימוע והוא פוטר, כפי העולה מפרוטוקול ועדת משמעת (מב/3).

ב"כ המשיבה חקר את מנכ"ל המבקשת; וביקש לדחות את הבקשה מן הטעם שמדובר בעבירה המסכנת את משתמשי הדרך, והפנה לסוג הרכב ולגובה החריגה; וטען, כי מחקירת המנכ"ל עולה, כי המבקשת משליכה את כל האחריות על הנהג, מבלי שקיים אצל המבקשת נוהל מסודר, או משקל, ואין בטענות המבקשת כדי להסיר אחריות מהמבקשת.

חומר החקירה הוגש לעיוני.

דיון

על פי הוראת סעיף 57א(א)(1) לפקודת התעבורה ניתן להורות על איסור מנהלי על שימוש ברכב מסחרי למשך 30 יום בנסיבות בהן מצא שוטר, לאחר שקילתו של הרכב, כי הובל מטען במשקל חורג.

המחוקק קבע הסדר ייחודי למקרים של משקל חורג ברכב, המסמיך שוטר – ולאו דווקא קצין משטרה – להורות על איסור מיידי של השימוש ברכב (סעיף 57א(א)(1) לפקודה), ללא חובת שימוע, תוך הטלת חובה למתן הודעה לבעל הרכב על איסור השימוש (סעיף 57א(ד)(1) לפקודה) וקביעת מנגנון ביקורת המקנה לקצין משטרה או לבית המשפט לבטל את האיסור בהתקיים תנאים מסויימים (סעיפים 57א(ה) ו-57ב(ב) ו-(ג) לפקודה). (רע"פ 5608/17 מצדר בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.07.2017). הצורך בהסדר ייחודי נבע מרצון המחוקק להילחם בתופעה של ריבוי תאונות הדרכים בהם מעורבים כלי רכב מסחריים הנושאים מטען עודף, והתוצאות החמורות הנגרמות מהן (ראו הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 44) (איסור נהיגה ברכב מסחרי עם עומס יתר), התשנ"ז-1997, הצ"ח 2609, 26.3.1997).

כאמור, הצדדים הסכימו על קיומן של ראיות לכאורה; ולאחר שעיינתי בתיק החקירה שהונח בפני, הכולל בין השאר את דו"ח השוטר, מזכר נלווה, תעודת שקילה, תע"צ כיול, תעודת אימות דיוק, פרוטוקול שימוע, דו"ח עיכוב, רישיון רכב, וגליון הרשעות התעבורה הקודמות של הנהג, ובהתאם לרעפ 5196/17 יוסף עדוי נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו), נחה דעתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה ברכב והובלת מטען חורג. על כך יש להוסיף את גרסת הנהג עצמו, הן בעת קבלת הדו"ח ובמסגרת השימוע שבמסגרתו לא באו הכחשות לעניין המיוחס.

העילות לביטול הודעת איסור שימוש ברכב

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, מונה את החלופות, אשר על פיהן יבטל בית המשפט את הודעת איסור השימוש: כאשר הרכב נלקח מבעליו בלא ידיעתו ובלא הסכמתו, או כאשר הנהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב והלה עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סעיף 57ב(ג) לבטל את איסור השימוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השימוש ברכב "אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

בענייננו, אין מחלוקת כי הרכב נלקח על ידי הנהג ברשות ובהסכמה לצורך ביצוע העבודה; אלא שלטענת המבקשת, הנהג פעל בניגוד להוראות הבעלים "לנהוג ולפעול לפי הוראות משרד התחבורה (כגון התנהגות בכבישים, משקל העמסה וכו')" (כפי העולה מהצהרה מב/1), לרבות ההוראה שלא להעמיס משקל יתר.

נפסק, כי "אין די במתן הנחייה כללית לנהגים העובדים בשירות החברה להימנע מהעמסת יתר או במינוי קצין בטיחות ויש צורך בפעולה ממשית שתביא למניעת מקרים שכאלו. לא בכדי נחקק כלל המטיל אחריות וחובה על בעל הרכב – בין שהוא אדם פרטי ובין שהוא חברה – למניעת שימוש שיש בו כדי לסכן אחרים בכלי רכב, אשר מעצם טיבו הינו מכשיר רב עוצמה ששימוש בלתי זהיר בו עלול להביא לפגיעה קשה בנהגים ובעוברי אורח. כבעלת הרכב החברה היא בעלת השליטה והיכולת לא רק להנחות את נהגיה אלא גם לוודא כי אלו אכן שועים להוראותיה ומקפידים לבצען."( רע"פ 5608/17 מצדר בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.07.2017)).

מחקירת מנכ"ל המבקשת עולה, כי הוא לא עשה פעולה ממשית כלשהי על מנת לוודא כי הנהג אכן הקפיד לבצע את ההנחייה, וכדבריו:

"כל נהג יש לו רישיון נהיגה יודע את החוק היבש, אסור לו להעמיס עודף משקל, זו הפרנסה שלו. כל הנהגים חתומים ומעודכנים שאסור להעמיס עומס משקל. בגלל שאנו חברה לייבוא ממתקים אני לא עובד בחברת עפר שצריך לשקול. ... עושים את החישוב משקל ידנית. ... אני בתור מנכל שיש לי הרבה דברים להתעסק מעבר להנחיות וההוראות אני לא מאשר בשום אופן לשום נהג להעמיס יתר ... כל נהג יודע מה העבודה שלו ויודעים כל הנהגים שמשקל יתר גורם לשלילת רישיון ... כל הנהגים אצלי גם יושבים עם מחסנאי ביחד בשביל לא לטעות ... מה אתה רוצה ממני בתור מנכל חברה לעשות במקרה כזה? אתה רוצה שאני בעצמי אשקול את המשאית? נזק של 30 יום זה משכורת של שנה שלמה של נהג. אני לא אתרשל בזה ואין לי שום אחריות להתרשל בזה. אני לא עובד במשקלים, אני מוכר ממתקים. ... אבל הנהג הטעות שלו עשתה לי נזק. זה עולה לי הרבה כסף. לנהג יש אחריות מלאה, לא למנהל המחסן. אפילו שהוא אומר שהוא טעה. ... אני בסך הכל מבקש את המשאית, אני לא אחראי שאתה תיקח את המשאית. ... אני לא עובד לפי איזו. יש לי 3-4 משאיות. הנוהל שלי שאני חי איתו. נוהל חוקי נטו. ... אני עובד בתחום הממתקים ובתחום שלנו אין משקל. אנחנו לא תחום בטון ולא עפר ולא מחצבה." (עמוד 2 שורה 16 – עמוד 4 שורה 19).

לנוכח האמור לעיל, ולאור טענות מנכ"ל המבקשת בדבר אופי הפעולות שננקטו מטעמו לשם מניעת העבירה – דהיינו: הנחיה בלבד והטלת אחריות מלאה על הנהגים, מבלי שילווה זאת בפעולה ממשית כלשהי, כגון בדיקה בפועל ושקילת הרכב טרם הנסיעה או שיטת עבודה אחרת לבדיקת משקל בהתאם למשקל הספציפי של הסחורה שהועמסה, - אני סבורה, כי המבקשת לא מילאה את החובה המוטלת עליה באופן מספק.

וראו ע"ח (מחוזי חיפה) 31810-07-19 קבוצת המוביל החדש בע"מ נ' מדינת ישראל, 18.7.19, כב' השופט דאוד מאזן:

"אני סבור כי צדק בית משפט קמא, כי הגיע למסקנה כי המערערת לא עשתה את כל המוטל עליה ואכן העמסת סחורה לפי העין באתרים בהם לא נמצא משקל באתר העבודה מצריך שיטת עבודה אחרת על מנת למנוע את הסיכון בהעמסת סחורה בדרך כזו ובפרט כאשר הדבר מוביל לחריגה במשקל, חריגה כזו מהווה סיכון תעבורתי כלפי המשתמשים בדרך."

נהיגה תוך הובלת מטען חורג הינה עבירה חמורה שיש בה כדי לסכן את ציבור המשתמשים בדרך, כפגיעה ביכולת השליטה ברכב ובבלמיו. ראו ע"ח (מחוזי חיפה) 70323-01-19 מיט 2 איט בע"מ נ' מדינת ישראל, 5.2.19: "...והובלת המטען החורג היא עבירה המסכנת את ציבור המשתמשים בדרך באופן ממשי המצדיק את האיסור המינהלי." "ההגבלה של המשקל המותר ברכבים מסוג זה נועדה לצורכי בטיחות ובטחונם האישי של עוברי הדרך למיניהם. מן המפורסמות כי משקל יתר פוגע בכושר הבלימה של הרכב, והדבר חשוב שבעתיים ברכבים גדולים וכבדים, אשר פגיעתם רעה בעת תאונה. (ואין בכך כדי להוציא דיבתם של הרכבים הכבדים רעה, אלא לציין עובדה ידועה). נסיעה בגשם מסוכנת מעצם טבעה יותר מנסיעה על כביש שאינו רטוב, ובשל סכנת החלקה, ומעובדה זו נגזרת גם המסקנה כי יש להקפיד שבעתיים על משקלם של רכבים כבדים." (ע"ח (מחוזי חיפה) 30656-12-18 ג.א.ן. תברואה את מוטי זיבאי בע"מ נ' מדינת ישראל, 16.12.18).

מאחורי האיסור המנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים. לחומרת העבירה בענייננו מתווספת גרסתו של הנהג בשימוע כי "אני עושה מה שאומרים לי. לא בודק את הרכב". נסיבות אלה, לנוכח חומרת העבירה ומסוכנותה לנהג עצמו ולמשתמשי הדרך מלמדים על מסוכנות ממשית.

באשר לקיומן של נסיבות אחרות המצדיקות ביטול האיסור על שימוש ברכב -

אכן, הטלת איסור שימוש ברכב נושאת משמעויות כלכליות, והנני ערה לטענה, כי הרכב משמש את המבקשת בעסקה להעברת סחורות ושינוען והשבתת הרכב תגרום לה להפסדי הכנסות. ואולם משקל האינטרסים הציבוריים של שמירה על שלום ציבור המשתמשים בדרך והרתעת חברות המפעילות רכבי המשא המובילים מטענים חורגים, צריך שיהא מכריע במקרה זה. וראו ע"ח (מחוזי חי') 36394-08-15 סועד עלי נ' מדינת ישראל לשכת תביעות תעבורה חיפה (פורסם בנבו, 20.08.2015): "הזכות והצורך של העורר להתפרנס אינם גוברים על החובה לשמור על בטחון הציבור." וראו גם ע"ח (מחוזי חיפה) 70323-01-19 מיט 2 איט בע"מ נ' מדינת ישראל, 5.2.19: "מקובלת עליי אף קביעתו של בית משפט קמא כי למרות הפגיעה בעיסוקיה של העוררת יש צורך בשמירה על הציבור ומניעת סכנה העולה מהשימוש המבוצע ברכב מושא הערר."

וכן עפ"ת (מחוזי חיפה) 50638-07-19 שהואן עאמר בע"מ נ' מדינת ישראל, 22.7.19.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה לאסור את השימוש ברכב.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ' תמוז תש"פ, 12 יולי 2020, בהעדר הצדדים.