כנגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום אשר מייחסים לו עבירה של חניה אסורה, בכך שחנה בשתי הזדמנויות שונות על גבי שטח אשר מסומן בתמרור 820, שנועד למתקן עזר לנכה, וממוקם בתווך בין שתי חניות נכים, ברחוב החרושת ברעננה, ומהווה חלק בלתי נפרד מהשטח שהוקצה לשימוש הנכים.

הנאשם טוען כי סימון השטח בו חנה בx, אינו בגדר קביעת תמרור 820 בנסיבות העניין. לשם כך הובאו בפניי מטעם המאשימה פרוטוקול ועדת התנועה מיום 28/1/19, וכן תכנית עבודה 4831 של חברת אמי – מתום, אליה הפנה אותו פרוטוקול.

עיון בתכנית העבודה מלמד על כך שאכן בין שתי חניות הנכים המדוברות סומן אותו x, אשר אין חולק כי על גביו חנה הנאשם. תכנית עבודה זו אושרה בסעיף 1 לאותו כפרוטוקול המתייחס להסדרי חניה ברחוב החרושת. מוכן אני להניח לצורך הדיון שבכך וועדת התנועה אישרה את קביעת התמרורים והסימונים המופיעים באותה תכנית עבודה, הגם זו אינה תכנית תמרורים בפני עצמה.

גם במצב זה, עדיין צפה במלוא עוזה השאלה האם אותו סימון x נקבע כדין כתמרור 820 כמפורט בכתבי האישום. לעניין זה המאשימה מבהירה כי הסימון האמור מתחייב מכך שהוא נועד לשרת את צרכיהם של הנכים החונים בחניות הנכים שמצדדיו, ולעניין זה מפנה לתקנות והנחיות להצבת תמרורים בעמוד 254 סעיף ו.

דא עקא שעיון באותו סעיף ו, על התרשים מספר 5 אליו הוא מפנה כשמדובר בחניה בניצב כבענייננו, מגלה שכאשר נדרש משטר תימרורי שלא מסתפק בהצבת תמרור 437 בדבר חניית נכה, אלא גם מצריך את אותו סימון 820, הרי שכדי לקשור את השטח המסומן לחניות הנכים שמצדדיו, באופן שישמש את צרכיהם של אותם נכים, יש מקום לתמרור נוסף. המדובר בתמרור 439 שהינו בבחינת שלט צהוב שעליו כתוב "2 מקומות", ואשר יש למקמו מתחת תמרור 437 לעיל יחיד שיש להציב לשם כך במקום.

מסתבר כי אותו תמרור 439 נפקד מאותה תכנית עבודה במקום הרלבנטי, מה גם ששם מופיעים שני תמרורי 439 (ולא אחד), וכך גם המצב בשטח, כפי שעולה מהתמונות שהוגשו. זאת לעומת מקום אחר בהמשך הרחוב שם תמרור 439 מופיע בתכנית, אך עם כיתוב הגבלת חניה אחר לחלוטין, המתייחס מטבע הדברים לאותו מקום אחר. פרוטוקול ועדת התנועה, אשר הוסיף תמרורים על תכנית העבודה, לא הוסיף תמרור 439 במקום בו עסקינן, אלא במקומות אחרים, גם כן עם כיתוב אחר.

במצב דברים זה, בו נעדר מהמקום תמרור 439 מתחת תמרור 437, וכאשר נקבעו שני תמרורי 437 ולא אחד, הרי המשטר התימרורי שנקבע הלכה למעשה במקום בו עסקינן הינו שתי חניות נכה עצמאיות, מבלי שניתן לראות את סימון x ביניהן ככזה שנועד להצביע על כך ששטח זה נועד לשרתן. במצב זה, אין אפשרות לראות את אותו סימון כקובע את איסור החניה הנטען בכתבי האישום.

עוד ייאמר שנראה שאף הועדה היתה ערה לכך שעצם הסימון לא יוצר את האיסור, שכן אגב אישור אותה תכנית קבעה שיש להציב עמודון גמיש בין חניות הנכים, כדי למנוע חניה במקום. עמודון זה הינו בגדר תמרור אחר, מספר 149, אולם בפועל זה לא הוצב במקום. כך, בסופו של יום, אין במקום כל איסור חניה בהתאם להוראות הדין.

נוכח כל האמור, כאשר הנאשם חנה במקום המסומן בx, הרי שלא עבר את העבירה המיוחסת לו בכל אחד מכתבי האישום, ועל כן הריני מזכה אותו מהמיוחס לו בשני התיקים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד תוך 45 ימים מעת המצאת פסק הדין.

פסק הדין יתוייק בשני התיקים.

ניתן היום, ו' אדר תשפ"א, 18 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.