לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 3,235 ₪, בגין חלק יחסי משטר חוב אשר ניתן בידי התובע במסגרת יחסים חוזיים להשכרת דירה, שנתכוננו בין התובע ובין הנתבעים 2-1.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. הנתבעים 2-1 שכרו מידי התובע דירה בהסכם שכירות, אשר הוארך מעת לעת. בסך הכל, שכרו הנתבעים את הדירה במשך מעט למעלה מארבע שנים.
2. התביעה החלה בהליך בהוצאה לפועל, על יסוד שטר הערבות. בפתיחת ההליך, טען התובע כי הנתבעים הפרו את חוזי השכירות, בכך שבעת עזיבתם את הדירה, הותירו אותה רוויית נזקים וזוהמה, אשר חייבו את התובע להידרש לניקיון הדירה ולביצוע תיקונים, חלף שיעשו זאת הנתבעים – וכי עשה גם בעזרתם של בעלי מקצוע (חברת ניקיון ועובדים מתחום הבנייה).
3. לטענת הנתבעים, התובע כלל אינו בעל הזכויות בדירה, ומשכך אינו יכול לטעון כי נגרמו לו נזקים. מעבר לטענה מקדמית זו, טענו הנתבעים כי אפילו היה התובע בעל זכויות בדירה – הנזקים הנטענים לא הוכחו על ידיו: לא הוצגו קבלות או אסמכתאות אחרות להוצאות שלטענתו נגרמו לו בשל מצב הדירה בסיום תקופת השכירות.
4. יתרה מזאת, לטענת הנתבעים – עצם קיומם של הנזקים, לא הוכח אף הוא. לטענת הנתבעים, לא היה בפי התובע מענה לכך שלמרות שלא ביקר בדירה לקראת סיום תקופת השכירות, הוא הורה לאיש מקצוע מטעמו לסיידה, קרי – לא בגין מצב הדירה נשכרו שירותיו של הצבעי; כמו כן, הנתבעים טענו כי לא היה בפי התובע מענה לטענתם, כי לאחר שיצאו את הדירה ובטרם ביקר בה התובע – החל איש המקצוע מטעמו בביצוע עבודות תיקונים וסיוד – אשר היו כרוכות, מטבען, בלכלוך הדירה; עוד טענו הנתבעים כי פנייתו הראשונה של התובע אליהם בעניין ניקיון הדירה הייתה רק יום לאחר סיום השכירות, הגם שביום סיום השכירות פגש אותם בדירה, חתם על מסמכים שונים ולא העלה כל טענה או דרישה לפיצוי. ביחס לטענות התובע לנזק למערכת החשמל בדירה טענו הנתבעים, כי הדירה נמסרה להם ללא גופי תאורה, אלו הותקנו על ידיהם ונאספו על ידיהם, ואם בכך לא די – נקנו על ידיהם גופי תאורה חליפיים לאלה שהתקינו ונטלו עמם. לסוף, טענו הנתבעים כי טענות אחרות של התובע נטענו בעלמא – כגון חשבון גז שלא שולם, לכלוך מראות ונזק למאוורר תקרה.
5. כאחרית דבר, ביקשו הנתבעים לא להסתפק בדחיית התביעה, אלא לחייב את התובע בהוצאות לדוגמא, וזאת בטענה כי התובע נקט בפעולות בלתי מידתיות ביחס לאופי הדיון ולסכום השנוי במחלוקת, ובכך עשה שימוש לרעה בהליכי משפט.

השאלות הטעונות הכרעה

1. מכתבי הטענות, עולה כי השאלות הטעונות הכרעה הן אלו:
2. האם עומדת תובע זכות תביעה? האם קיימת יריבות בינו ובין הנתבעים?
3. במידה והתשובה לשאלה הראשונה (והמקדמית) היא בחיוב – האם קמה לתובע זכות תביעה, ובדין הופעל על ידיו שטר החוב?

ביתר פירוט – האם הטענה שעל יסודה הופעל שטר החוב – גרימת נזקים לדירה והשארתה במצב פיזי הנוגד את הסכם השכירות – הוכחה?

1. ככל שיימצא כי יש לדחות את התביעה, האם מתאים המקרה הנוכחי לפסיקת הוצאות לדוגמא, בשל שימוש לרעה בהליכי משפט?
2. אדון בשאלות כסדרן.

דיון והכרעה

1. התובע לא הוכיח כי קיימת לו זכות תביעה, אין יריבות בינו ובין הנתבעים
2. התובע אינו צד להסכם שנחתם בין הצדדים, ואשר להתחייבויות הנתבעים 2-1 בו, ערבו הנתבעים 4-3. בעלת הדירה, אשר התקשרה בהסכם להשכרתה, הייתה גב' מזל נדב, אשר מפי התובע למדו הנתבעים ובית המשפט, כי בין מועד חתימת ההסכם והדיון שהתקיים – הלכה לבית עולמה.
3. גם אם ניתן לקבל את טענת התובע לפיה החוזה מקנה לו את ההגדרה "בא כוחה" לצורך חתימת ההסכם וניהול הנכס, שונים הם פני הדברים כשהמשכירה, בעלת הזכויות בנכס, אשר מכוחן מוגשת התביעה – איננה עוד בין החיים. התובע טען, אמנם, כי הוא "מנהל בשמה את הדירה", אך לא טען להיותו יורש, ויותר מכך, לא טען להיותו יורש יחידי.
4. במצב דברים זה, לא עומת לתובע זכות תביעה בגין נזקים נטענים לדירה, או הפרות נטענות של הסכם השכירות. אין יריבות בינו ובין התובעים. לא מן הנמנע, כי התובע לא ירש את הדירה, או לא ירש אותה לבדו; בנסיבות אלו, משלא הוכח התנאי הבסיסי כי התובע בא בנעליה של בעלת הנכס ובעלת זכויות על פי ההסכם – אין לתובע זכות תביעה כלפי הנתבעים.
5. טענה של היעדר יריבות היא טענת סף, ומשלא נחצה הסף – יש לדחות את התביעה.
6. על אף האמור, מאחר והצדדים ניהלו הליך שלם (וממושך) על אף סוגיה זו, והתביעה לא נדחתה על הסף בראשית דרכה – אתייחס, למעלה מן הצורך, לטעמים אשר בגינם יש לדחות את התביעה אף אילו הוכיח (או: יוכיח, בהליך עתידי) התובע את זכותו לתבוע כיורשה של אמו המנוחה.
7. הנזקים אשר בגינם מומש חלק משטר החוב – לא הוכחו
8. התובע הגיש את תביעתו בהוצאה לפועל, אשר התגלגלה להיות (לאחר שניתנה רשות להגן) התביעה שבפניי בטענה שהנתבעים גרמו לדירה לנזקים. הנזקים העיקריים להם טען התובע היו שהדירה הושארה מלוכלכת בצורה קיצונית אשר חייבה את העסקתה של חברת ניקיון חיצונית, וכן חבלה למערכת החשמל בידרה (ספציפית – חיתוך מכוון של כבלי חשמל). כמו כן טען התובע לנזק למאוורר תקרה, ולהימנעות מתשלום חשבון גז.
9. לאחר קריאת התצהירים, שמיעת חקירות העדים (ובהם: התובע, בן זוגו, הנתבעת 2, ואיש מקצוע שפעל בדירה מטעם הנתבעים – מר נתן פיסטנר) ועיינתי במוצגים שכללו תמונות ממועדים שונים וכן סרטון שצילמו הנתבעים בדירה לקראת עזיבתה – הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע לא הוכיח גם את חלק ארי זה של תביעתו.
10. ראשית, באשר לטענה החמורה ביותר, להיזק במזיד למערכת החשמל בדירה. את הראיות שהציג התובע בהקשר זה (תמונות שהוגשו כנספחים וסומנו ת-12) הסבירה הנתבעת 2 כי בתחילת תקופת השכירות, לא היו מותקנים בתקרה גופי תאורה "ספוטים", אלא הייתה רק הכנה להתקנתם (חורים בהנמכת גבס) – וכי העובד מטעמם התקין עבורם גופי תאורה שהם קנו; לכשעזבו את הדירה, פירקו את גופי התאורה ששימשו אותם, והשאירו בדירה (ללא התקנה) גופי תאורה חליפיים, פשוטים יותר (פרוטוקול הדיון, עמ' 9, ש' 16-1).
11. גם העד מטעמם, איש המקצוע שביצע עבורם את התקנת גופי התאורה, אישר את הדברים האמורים (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 27-20).
12. הפוך והפוך בטענותיו ובתצהירו של התובע, לרבות בסיכומים שהוגשו מטעמו, לא תמצא בהם תשובה כיצד התקנה של גופים והשארת אחרים, הרעה את מצבה של הדירה או גרמה לה לנזק. התובע צירף, אמנם, תמונות של הכבלים החתוכים, וסימן על גבי התמונה כי בסמוך לחיתוך קיים מתג לניתוק, אשר לא נעשה בו שימוש.
13. גם אם ניתן היה לנתק את גופי התורה בדרך מקצועית יותר, אין לראות בכך נזק לדירה עצמה. הדירה נמסרה לנתבעים כשבתקרה/ בהנמכת הגבס היו חורים בלבד. את גופי התאורה, לרבות החיווט, התקינו השוכרים, בתחילת תקופת השכירות. מצבה של מערכת התאורה בדירה בעם סיום השכירות, לא הורע. ההפך הוא הנכון. לאחר שהשמישו את תשתית הגבס, השאירו הנתבעים אחריהם גופי תאורה להתקנה, וחיווט שיש להתקינו מחדש. אין בכך נזק לדירה ולמערכותיה, אלא שיפור שלהם – גם אם נדרש סיועו של חשמלאי לחיבור הגופים החדשים.
14. שנית, לטענת התובע הדירה הושארה במצב ניקיון מחפיר. להוכחת טענתו זו, צירף התובע תמונות שסומנו כנספחים ת 5-3, ת 21-7. בתמונות נראים, בין היתר (אם כי לא היו עוד תמונות רבות מעבר לדוגמאות המנויות כאן):

- סימני אבק במסילות חלון ועל אדן חלון,

- סימני שומן או לכלוך אחר על הדופן העליונה של קולט אדים במטבח הדירה,

- סימני לכלוך בצדו הפנימי של ציר דלת,

- "טחב ועובש" בשיפולי חדר הרחצה,

- ארונות מטבח שאינם חפים מלכלוך אף הם,

- קיר אחד, לא מסויד, להדגמת "קירות מטונפים" (לשון הנספח),

- דלת שנוקבו בה מספר חורים בשורה אחת, ככל הנראה לתליית מתלה,

מסנני מזגן ומראות דקורטיביות מלוכלכים.

1. הפירוט לעיל נעשה על מנת ללמד, עד כמה מופרכת הטענה שהדירה הושארה "במצב ניקיון מחפיר", המהווה הפרה של ההסכם והמצדיק הפעלה של בטוחה שניתנה להטחת התחייבויות הנתבעים בהסכם השכירות.
2. הנתבעים גרו בדירה למעלה מארבע שנים. חיו בה. אכלו בה. התקלחו בה. נגעו בדלתותיה. ארבע שנים, בהן הוארכה השכירות בצורה רציפה, ואשר במהלכן התובע כמעט ולא נדרש לפעול בעניינה של הדירה (ביקר בה פעמים ספורות, לא נדרש לתיקון דוד גם כאשר זה נצרך, ואף הודיע לנתבעים כי המצב הטבעי - שאיננו מצריך הודעה כלשהי מצדם - הוא שהשכירות מוארכת ברציפות כל עוד ישלמו את שכר הדירה).
3. במהלך תקופה השכירות, הנתבעים, כנראה, גם ניקו את הדירה: מהסרטון שהוצג במהלך הדיון (ואשר לדברי הנתבעת בעדותה נערך זמן קצר ביותר לפני תום השכירות – לצורך היערכותו של המוביל ששכרו את שירותיו), הדירה הייתה – ודאי יחסית לדירות שכורות – "שמורה במצב טוב", אם לא למעלה מכך.
4. החיפוש אחר זוהמה ולכלוך – למשל בדרך של תיעוד אדן חלון מאובק תוך "הוכחת" מצבו באמצעות ניקוי מקטע קצר (ככל הנראה באמצעות אצבע כף היד) – הולם "מסדר ניקיון" צבאי, ולא קבלת דירה לאחר תקופת השכרה ממושכת.
5. גם אם רף הניקיון שהתובע ייחל לו היה גבוה מרף הניקיון בדירה במועד סיום תקופת השכירות, יש מקום לקבוע כי המצב בו השאירו הנתבעים את הדירה – הן על יסוד הסרטון שהציגו והן על יסוד התמונות שהוצגו על ידי התובע - עמד במבחן הסבירות, ולמעלה מכך; קל וחומר, שמצב הדירה בעת סיום הסכם השכירות לא עלה כדי הפרת ההסכם על ידי הנתבעים.
6. הגדרת מצב הדירה כ"בלתי ראוי למגורים" בגלל לכלוך סטנדרטי בארונות המטבח, בסנן המזגן, בצד הפנימי של ציר דלת או במסילות חלון הזזה - אינה מתיישבת לא עם הגיונם של דברים ולא עם החובה לקיים הסכם (לרבות מימוש הבטוחות שניתנו במסגרתו) בתום לב. אכן, ההפרה איננה של הנתבעים – אלא של התובע דווקא.
7. כמו כן יש להתייחס לטענות בדבר מועד העלאת הטענות ללכלוך בדירה. התרשמתי מאמינותה של טענת הנתבעים, לפיה עובד השיפוצים מטעם התובע החל עבודתו בדירה תוך כדי שינוע חפצי הנתבעים החוצה על ידי המובילים מטעמם, ולפני שהתובע הגיע לדירה.
8. התובע טען, כי טענותיו בגנות מצב הדירה עומדות על כנן גם אם מלוא הלכלוך שנגרם כתוצאה מביצוע העבודות, אינו מיוחס לנתבעים. אין לקבל טענה זו. התובע לא המתין ולו רגע עם תחילת עבודות השיפוץ מטעמו. למעשה, עובד השיפוצים מטעמו התייצב בדירה והחל לעבוד בה תוך כדי פינוי הדירה על ידי הנתבעים. התובע הגיע רק לאחר מכן, כשהקבלן מטעמו כבר שובר, מקלף, מגרד ומסיר – צבע וטיח, באמצעות שלל כלי עבודה.
9. בנסיבות אלו, לתובע אין ידיעה כיצד נראתה הדירה בסמוך לפני או אחרי פינויה, וגם מטעם זה, ראוי לקבוע כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו.
10. לא נעלמו מעיני טענותיו של התובע בסיכומיו לסתירות שונות בעדויות ובכתבי הנתבעים, כמו למשל – השפעה של הנתבעת על מועד הגעתו של קבלן השיפוצים מטעם התובע, "הוכחה" כי התובע ביקש לנקות את הדירה לא רק לאחר הפינוי אלא גם יום לפני הפינוי, או השאלה אם הנתבעים ניקו את הדירה בעצמם או בעזרת חברת ניקיון, בתחילתה של תקופת השכירות.
11. למרות טענות אלו, התרשמותי מעדויות הנתבעים הייתה כי הן אמינות, מהימנות, סדורות ורציפות. ניסיונות מצד התובע, לדקדק ולמצוא סתירות בטענות הנתבעת הופרכו על ידיה בנקל בעדותה (כך למשל, בעניין ייזום השיח בין הנתבעת לבין התובע בנוגע לרטיבות שהתפתחה, או בעניין הנכונות - או אי הנכונות - "לעשות שפריצר" בטרם מסירת החזקה בדירה לתובע) – נראים כחתירה בלתי נלאית למציאת דופי בהתנהלות הנתבעים. כך גם הטענה בדבר החלפת גוף חימום בדוד על ידי הנתבעים (באמצעות איש מקצוע), אשר נתקפה בחקירת הנתבעת ובסיכומי התובע כהפרה של ההסכם, שכן נעשתה "ללא אישורו" של התובע. על נקודה זו, ראוי להתעכב. גם אם על פי החוזה "שינויים במושכר" מחייבים אישורו של המשכיר, החלפת גוף חימום בדוד שמש או חשמל, אשר הסתיימה בהצלחה ושהנתבעים לא עמדו על השתת עלותה על המשכיר – איננה בבחינת "שינויים במושכר ללא רשות" המהווים הפרת הסכם. נהפוך הוא: עצם העלאת הדרישה על ידי המשכיר, היא-היא הסוטה, אם לא מלשונו של ההסכם – אזי לכל הפחות, מן החובה לקיימו בתום לב ובדרך מקובלת.
12. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

1. פסיקת הוצאות לדוגמא
2. פסיקת הוצאות לדוגמא איננה דרך המלך. אין היא ננקטת כעניין של מה בכך. טענת הנתבעים, לפיה עצימות ההליך המשפטי לא תאמה את סכומו, אינה מקימה עילה לפסיקת פיצויים לדוגמא לחובת התובע – גם אם התביעה נדחית.
3. טענתו של התובע במענה לטענת הנתבעים לפיה ניהל הליך יקר שלא לצורך, הייתה שהנתבעים הם אלו שאחראים ל"גרירתו", כיוון שלא הסכימו להצעת פשרה לשלם סכום כסף. גם טענה זו דיה להידחות: ההימנעות משפרה לא יכולה להיות עילה להשתת הוצאות.
4. עם זאת, נוכח דחיית התביעה, יש מקום לפסוק לזכות הנתבעים פיצויים ריאליים. עסקינן בארבעה נתבעים – התובע עמד על צירוף כל הארבעה כבעלי דין, ולא הציע לפטור את חלקם מהתייצבות. בתיק התקיימו שלושה דיונים. לכל אחד מהם הגיעו ארבעת הנתבעים. הנתבעים, בשכל רב, לא הסתמכו על ייצוג עצמי על ידי הנתבעת – אלא שכרו את שירותיו של ב"כ שייצגם.
5. התוצאה
6. התובע ישיב את הסך שניכה משטר החוב – לנתבעים (בהתאם להודעה שתימסר לב"כ התובע על ידי ב"כ הנתבעים), בתוספת הפרשי הצמדה וריבים מיום סיום יחסי השכירות ועד לתשלום בפועל. כמו כן יישא התובע בהוצאות הנתבעים בסך 3,600 ש"ח – וזאת על רקע הטעמים המנויים לעיל בדבר מספר הנתבעים, ניהול ההליך והתמשכותו.
7. זכות ערעור כדין.

המזכירות תואיל להמציא לצדדים את פסק הדין ולחייב במחצית שנייה של האגרה, ככל שטרם שולמה.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשפ"ג, 20 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.