1. בפניי תביעה כספית שראשיתה בתביעה על סכום קצוב בסך 12,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעים ללשכת ההוצאה לפועל. עניינה של התביעה בתשלום דמי שכירות והמחלוקת בין הצדדים נוגעת לתשלומים ששולמו, כנגד איזה חודש שולמו ולשאלה האם נותרה יתרת חוב.
   
2. על פי הנטען בכתב התביעה, נתבע 1 שכר מהתובע חנות ברח' הרברט סמואל בחדרה (להלן: "המושכר") בהתאם להסכם שכירות מיום 23.4.13 לתקופה שמיום 10.5.13 ועד ליום 9.5.14. תקופת השכירות הוארכה בהתאם לאופציה שנקבעה בהסכם והנתבע המשיך לשכור את המושכר עד ליום 31.8.19. דמי השכירות הועמדו בהסכם על 2,800 ₪+מע"מ ובהמשך הופחתו לסך כולל של 3,000 ₪ לחודש.
   
   לטענת התובע, נתבע 1 לא שילם את דמי השכירות לחודשים מאי, יוני, יולי ואוגוסט 2019 ונותר חייב 12,000 ₪.
   
3. להבטחת התחייבויותיו על פי ההסכם חתם נתבע 1 על שטר חוב בסך של 10,000 ₪ ונתבע 2 חתם כערב.
   התביעה כנגד נתבע 1 הוגשה מכוח שטר החוב ומכוח עילה חוזית וכנגד נתבע 2 מכוח שטר החוב ומוגבלת לסכום הקבוע בו.
   
4. בכתב ההגנה, הכחישו הנתבעים קיומו של חוב וטענו שדמי השכירות שולמו במלואם באמצעות העברות בנקאיות ותשלומים במזומן. לטענתם, התובע לא העביר חשבוניות במועדי התשלום או בסמוך לכך והיה מוציא אחת לכמה חודשים חשבונית מרוכזת והתנהלות זו גרמה לבלבול ותקלה ולכך שהתובע העלה באיחור טענות ביחס לתשלומים שלא שולמו.
   הנתבעים טוענים שדמי השכירות עבור חודש מאי שולמו לתובע בהעברה בנקאית שנעשתה ביום 23.5.19 ודמי השכירות עבור חודשים יוני, יולי ואוגוסט שולמו במזומן.
   
5. התובע הגיש תצהיר מטעמו ומטעם הגב' ילנה לאוניב (להלן: "ילנה") והנתבעים הגישו תצהירים מטעמם.
   
6. התובע מציין בתצהירו שבמשך תקופה מסוימת הנתבע שילם את דמי השכירות לאחר המועד הקבוע בהסכם השכירות ומפרט את התשלומים ששולמו מחודש 10/2018 ועד 04/2019 תוך ציון מועדי התשלום כדלקמן:
   

-תשלום עבור חודש 10/2018 בוצע ביום 29.11.18;
-תשלום עבור חודש 11/2018 בוצע ביום 20.12.18;

-תשלום עבור חודש 12/2018 בוצע ביום 21.1.19;
-תשלום עבור חודש 01/2019 בוצע ביום 7.3.19 בהעברה בנקאית והתובע הגיש חשבונית מס/קבלה נושאת תאריך 7.3.19 בה נרשם שהתשלום עבור חודש 01/2019.

התובע מציין שביום 3.4.19 שלח לנתבע מכתב בטרם נקיטת הליכים (להלן: "מכתב ההתראה") באמצעות באת כוחו דאז בנוגע לאי תשלום דמי שכירות לחודשים פברואר ומרץ 2019.

-ביום 23.4.19, לאחר משלוח מכתב ההתראה, שילם הנתבע 3,000 ₪ בהעברה בנקאית. לטענת התובע, תשלום זה הינו עבור דמי השכירות לחודש 02/2019 ולא לחודש 04/2019. התובע הגיש חשבונית מס/קבלה נושאת תאריך 24.4.19 בה נרשם שהתשלום עבור חודש 02/2019.

-ביום 23.5.19 שילם הנתבע 3,000 ₪ בהעברה בנקאית והתובע טוען שמדובר בתשלום עבור
חודש 03/2019 ולא עבור חודש 05/2019. התובע הגיש חשבונית מס/קבלה נושאת תאריך 28.5.19 בה נרשם שהתשלום עבור חודש 03/2019.

-ביום 8.7.19 נתבע 2 מסר לילנה 2,000 ₪ במזומן. התובע הגיש אישור בכתב יד לפיו ילנה קיבלה במועד זה 2,000 ₪ במזומן.

-ביום 14.7.19 נתבע 2 מסר לילנה 1,000 ₪ במזומן. התובע הגיש אישור בכתב יד לפיו ילנה קיבלה במועד זה 1,000 ₪ במזומן.
התובע טוען שתשלומים אלה הינם עבור חודש 04/2019 והגיש חשבונית מס/קבלה נושאת תאריך 14.7.19 בה מצוין שהתשלום עבור חודש 04/2019.

1. ילנה הצהירה שהגיעה למושכר פעמיים בלבד, ביום 8.7.19 וביום 14.7.19 וקיבלה בסה"כ 3,000 ₪ ובהתאם רשמה בכתב ידה אישורים על קבלת התשלומים. עוד הצהירה כי לא הגיעה למושכר בחודשים יוני או אוגוסט.

ילנה מציינת שלא היה ידוע לה עבור איזה חודשי שכירות מועבר התשלום.

1. נתבע 1 טען בתצהירו ששילם את מלוא דמי השכירות כסדרם בהעברות בנקאיות או במזומן.
   הנתבע מפרט את התשלומים שבוצעו על ידו כדלקמן:
   -חודשים 01-02/2019- תשלום מזומן בבית התובע;
   -חודש 03/2019- העברה בנקאית שבוצעה ביום 7.3.19;
   -חודש 04/19- העברה בנקאית שבוצעה ביום 23.4.19;
   -חודש 05/2019- העברה בנקאית שבוצעה ביום 23.5.19;
   -חודש יוני ואילך- תשלומים במזומן שנמסרו לילנה;
   

נתבע 2 הצהיר שלמיטב ידיעתו נתבע 1 שילם את מלוא דמי השכירות כפי שמצוין בתצהיר נתבע 1.

דיון והכרעה

1. המחלוקת, כאמור, נוגעת לשאלה האם הנתבע שילם את דמי השכירות עבור חודשים- מאי, יוני, יולי ואוגוסט 2019. בעוד התובע טוען שלא בוצע תשלום עבור חודשים אלה ותשלומים שהועברו בחודשים אלה היו עבור חודשים קודמים, הנתבע טוען ששילם עבור כל חודשי השכירות בשנת 2019 תוך שמציג אסמכתאות להעברות שבוצעו בחודשים מרץ אפריל ומאי וטוען שתשלום עבור חודשים ינואר, פברואר, יוני, יולי ואוגוסט הועבר במזומן.
   
2. טענת הנתבע כי פעל לביצוע תשלומים במזומן מעבירה אליו את הנטל להוכיח טענה זו.
   מלבד 2 העברות במזומן לילנה בסך של 3,000 ₪, שאינן במחלוקת (המחלוקת נוגעת לחודש השכירות לו יש לייחס את התשלום ולא לעצם התשלום), לא עלה בידי הנתבע להוכיח תשלום מזומן נוסף.
   בעדות נתבע 2 עלו סתירות בהקשר זה בעוד מחד נטען לתשלום במזומן לילנה עבור 3 חודשי שכירות (יוני, יולי ואוגוסט) ומאידך בפירוט התשלומים עבור חודשים אלה צוין סך כולל של 6,000 ₪ שהועבר על פי הנטען ב-3 מועדים (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 2), המהווה ממילא תשלום עבור 2 מתוך 3 חודשים.
   
3. מנגד, עדותה של ילנה לפיה קיבלה מנתבע 2 שני תשלומים בלבד בסך של 3,000 וכי לא ביקרה במושכר במועדים נוספים נמצאה מהימנה בעיניי והיא נתמכת באסמכתאות בכתב יד לגבי הסכומים שקיבלה במזומן.
   העובדה שישנן אסמכתאות ביחס ל-2 התשלומים שהועברו במזומן שאינם שנויים במחלוקת ואין אסמכתאות לתשלומים נוספים במזומן, מחזקת את עדותה של ילנה כי לא קיבלה מנתבע 2 סכום נוסף ותומכת בגרסת התובע כי כנגד התשלומים שהועברו לילנה במזומן הופקה חשבונית.
   ככל שהנתבע היה מעביר סכומים נוספים במזומן, יש להניח שהיה דורש אסמכתא לכך כפי שדאג לקבל ביחס לשני התשלומים שאינם שנויים במחלוקת.
   
4. לאור האמור, אני קובעת כי לא הוכח תשלום מזומן מעבר ל-3,000 ₪ שהועברו לילנה בחודש יולי.
   
5. כעת ובשים לב לאסמכתא להעברה בחודש מאי ובהיעדר מחלוקת כי בחודש יולי הועבו 3,000 ₪ במזומן, יש להידרש לשאלה לאילו חודשי שכירות יש לייחס תשלומים אלה.
   
6. גרסת התובע באשר לייחוס התשלומים לחודשי שכירות שלא על פי מועד התשלום נתמכה בחשבוניות מס/קבלות בהן צוין מועד התשלום ועבור איזה חודש בוצע התשלום. בחשבונית מס/קבלה נושאת תאריך 28.5.19 נרשם שהתשלום עבור חודש 03/2019 (ולא עבור חודש מאי) ובחשבונית מס/קבלה נושאת תאריך 14.7.19 צוין שהתשלום עבור חודש 04/2019 (ולא עבור חודש יולי).
   
7. אין מחלוקת כי התובע פעל למשלוח החשבוניות לרו"ח של הנתבע וגם אם העבירן באיחור, כפי שטען הנתבע, היה מקום להעלות הסתייגות בנוגע לייחוס התשלומים לחודש שצוין, ככל שהדבר אינו נכון.
   הנתבע נמנע מלהעלות טענות בעניין קודם להליך וכשנשאל על כך בחקירתו השיב שלא ראה את החשבוניות שהועברו לרו"ח.
   אני סבורה כי יש בחשבוניות מס/קבלות שהוצגו על ידי התובע ובהיעדר הסתייגות מטעם הנתבע בזמן אמת כדי לתמוך בגרסת התובע.
   
8. חיזוק נוסף לגרסת התובע ניתן למצוא במכתב ההתראה שנשלח בחודש 04/2019 ונטען במסגרתו כי הנתבע לא שילם את דמי השכירות עבור חודשים פברואר ומרץ. חודשים אלה אמנם לא חלק מהתביעה שבפניי אולם יש במכתב זה ובהעדר מענה לנטען במסגרתו כדי לתמוך בגרסת התובע בדבר ביצוע תשלומים באיחור באופן התומך בגרסתו באשר לייחוס תשלומים לחודשי שכירות מוקדמים מהמועד בו בוצע התשלום בפועל.
   ככל שהנתבע חלק על האמור במכתב מצופה היה שישיב למכתב ההתראה ואין בתשובתו הכללית בחקירה כי פנה לתובע תוך שציין "תמיד הייתי משלם לו את הכסף מראש" (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 5) כדי ליתן מענה לכך.
   
9. זאת ועוד, במסגרת חקירת הנתבע בדיון בהתנגדות ציין שישנה כרטסת ושהוא חושב שהכרטסת צורפה להתנגדות (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 27-28).
   מעדות זו עולה כי ברשות הנתבע ישנה כרטסת וההימנעות מהגשת ראיה הנוגעת ללב המחלוקת נזקפת לחובתו וניתן להניח כי היא אינה תומכת בגרסתו.
   
10. לאמור לעיל מתווספת התרשמותי מעדות התובע שנמצאה מהינה וסדורה בעיניי. בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעים, אינני סבורה כי תשובות התובע היו מתחמקות וההפך הוא הנכון. התובע השיב את שזכור לו כאשר, מטבע הדברים, לא ניתן לזכור מועדים מדויקים של תשלומים שבוצעו לפני מספר שנים ואין בכך כדי לפגוע במהימנותו של התובע אשר גרסתו נתמכה בחשבוניות מס/קבלות הרלוונטיות לתביעה בהן צוינו המועדים.
    
11. אשר לטענות בנוגע לחשבונית מספר 85 שאינה חלק מהראיות בתיק, החשבונית הוצגה לתובע במהלך חקירתו תוך שנטען לאי התאמה בין מועד רישום החשבונית בחודש 12/2018 לבין המצוין במכתב ההתראה כי התשלום עבור חודש זה בוצע ב-01/2019.
    אינני סבורה כי טענה זו ביחס לחשבונית שכאמור, אינה חלק מהראיות, יש בה כדי לפגוע בגרסת התובע. ראשית, היא נוגעת לחודש שונה מהחודשים בגינם הוגשה התביעה באופן שגם אם הייתי מגיעה למסקנה כי המועד הרשום בקבלה אינו תואם את מועד התשלום בפועל באותו החודש, לא היה בכך בהכרח להוביל למסקנה כי אין לקבל את גרסת התובע ביחס למועדי רישום הקבלות וייחוס חודשי השכירות בנוגע לחודשים מאי ויולי.

שנית, בעדותו ציין התובע שבתחילה היה רושם את התאריך בחשבונית לפי מועד התשלום שנקבע בהסכם אולם לאחר שהנתבע פיגר בתשלומים, החל לרשום את התאריך על גבי החשבונית בהתאם למועד בו בוצע התשלום וכי במקרה של תשלום בהעברה בנקאית רשם את המועד בו ראה את התשלום.

אני סבורה כי תשובתו של התובע מהווה הסבר לכך שהמועד שנרשם בחשבונית הינו המועד לתשלום לפי ההסכם אלא שבמועד זה לא בוצע בהכרח תשלום.

1. בשולי הדברים אציין כי טענת הנתבע לכך שהתשלומים ששולמו בחודשים מאי ויולי הינם עבור אותם חודשי שכירות התבססה על הטענה שלא היתה יתרת חוב קודמת והטענה ששילם במזומן בחודשים ינואר פברואר ויוני. משלא עלה ביד הנתבע להוכיח תשלומים במזומן (מעבר ל-3,000 ₪ שאינם במחלוקת), לא ניתן לקבוע כי התשלומים בחודשים מאי ויולי היו עבור דמי שכירות לאותו החודש.
   
2. סיכומו של דבר, משלא עלה בידי הנתבעים להוכיח תשלומים במזומן מלבד 3,000 ₪ שהועברו לילנה, ומשעלה בידי התובע להוכיח את גרסתו לפיה התשלום שבוצע בחודש מאי הינו עבור דמי שכירות לחודש מרץ והתשלומים בחודש יולי עבור דמי שכירות לחודש אפריל, כך שדמי השכירות ל-4 החודשים בגינם הוגשה התביעה לא שולמו, דין התביעה להתקבל במלואה כנגד כל אחד מהנתבעים.
   
3. בהתאם, על הנתבעים לשלם לתובע את יתרת החוב העדכנית בתיק ההוצל"פ- נתבע 1 בגין סכום קרן של 12,000 ₪ ונתבע 2 לפי סכום קרן של 10,000 ₪ (לפי שטר החוב) בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין ההליך בבית המשפט בסך כולל של 3,000 ₪, שיתווסף לסכום החוב בתיק ההוצל"פ.

המזכירות תעביר את הפיקדון המצוי בקופת בית המשפט לידי ב"כ התובע.
מסכום החוב בתיק ההוצל"פ יש לקזז את סכום הפיקדון בסך של 6,000 ₪ וכן לקזז 2,000 ₪ בהתאם למצוין בסעיף 6.7 לסיכומי התובע.

ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"ג, 15 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.