טוען...

הוראה למערער 1 - נתבע להגיש הפקדת ערבות

אילן סופר21/07/2020

ניתנה ביום 21 יולי 2020

1.לילך מורבר

2.ארז זנדברג

המבקשים

-

רותם רווח

המשיבה

בשם המבקשים – עו"ד שרי אמרוסי-ישי

בשם המשיבה – עו"ד שרון כהן (מושקוביץ) ועו"ד איתן אוריאן

החלטה

השופט אילן סופר

  1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופט דורון יפת ונציג הציבור משה כהנא; סע"ש 14345-04-18) (להלן – פסק הדין), במסגרתו חויבו המבקשים (להלן – המעסיקים), לשלם למשיבה (להלן – העובדת) סך של 111,373 ש"ח בצירוף הוצאות משפט.

הרקע לבקשה

  1. על פי העובדות שנקבעו בפסק הדין, העובדת, הועסקה על ידי המבקשים בעסק משפחתי לעיצוב פנים ואדריכלות שנוהל על ידי המבקשת 1 מחודש יוני 2015 ועד ליום 6.11.2017. בתקופה שמיום 6.9.2017 ועד ליום 11.9.2017 התכתבו הצדדים באמצעות תוכנת המסרים "וואטסאפ". מהתכתבות זו עולה כי המעסיקים היו מודעים לכך שהמבקשת עוברת טיפולי הפריה. במהלך חודש אוקטובר 2017 דנו הצדדים בסיום העסקתה של העובדת. בתקופה זו העבירו המעסיקים לעובדת מכתב בו צוין כי עריכת השימוע הוא עניין פורמאלי מחייב. לאחר מכן, ביום 6.11.2017 הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. בחודש דצמבר 2017 עברה העובדת טיפול הפרייה נוסף שבסופו נכנסה להיריון. לאחר שתביעת העובדת לקבל את תשלומי המעסיקים לקרן הפנסיה ולקופת הפיצויים לא נענו, היא פנתה כשלושה חודשים לאחר סיום עבודתה באמצעות בא כוחה וטענה לראשונה כי פוטרה במהלך טיפולי הפוריות ומבלי שהתקבל היתר לפיטוריה.
  2. בית הדין קבע כי העובדת פוטרה בניגוד להוראה 9(ה) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן – החוק). בית הדין קבע כי המעסיקים היו מודעים לכך שהעובדת עוברת טיפולי פוריות, למרות שלא הציגה מסמך רפואי שהיה בו לאשר זאת בזמן אמת. בית הדין נימק את קביעתו בהתבסס על הנהוג במקום העבודה, ביחס לאישורי מחלה; על התכתובת שבין העובדת למעסיקה; ועל הודאתה של המעסיקה כי העובדת הודיעה בעל פה על קיומם של טיפולי הפוריות. כמו כן, דחה בית הדין את טענת המעסיקה כי אי המצאת מסמך רפואי מאיינת את ההגנה המנויה בחוק.

בית הדין פסק כי התקופה המוגנת של העובדת חלה מחודש נובמבר 2017 ועד יום 16.2.2019. בהתחשב בשכר הקובע של המבקשת (7,000 ש"ח לחודש), ובנסיבות המקרה שלפיהן נקבע כי על המעסיקה לשלם פיצוי על אובדן הכנסה בשיעור 100% בלבד מהשכר החודשי – פסק בית הדין כי על המעסיקים לשלם לעובדת פיצוי בסך 78,783 ש"ח בגין רכיב זה. זאת לאחר ניכוי דמי אבטלה שקיבלה באותה התקופה.

  1. נוסף על כך, חויבו המעסיקים בתשלום פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובדת בסך 2,500 ש"ח, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והיעדר עריכת שימוע בסך 5,000 ש"ח, פיצוי בגין אי הפקדה לקופת גמל בסך 10,920 ש"ח, פיצוי בגין העיכוב בהפקדת חלק המעסיק לקופת הגמל בסך 2,000 ש"ח, פדיון חופשה שנתית בסך 3,390 ש"ח ותשלום דמי הבראה בסך 3,780 ש"ח. זאת ועוד, קבע בית הדין כי המעסיקים יישאו בשכר טרחת עורך דינה של העובדת בסך 5,000 ש"ח.
  2. על פסק הדין הוגש ערעור מטעם המעסיקים ובקשה לעיכוב ביצועו עד להכרעה סופית בערעור.

תמצית טענות הצדדים

  1. המעסיקים טוענים כי סיכויי הערעור משמעותיים. זאת משום שהעובדת לא סיפקה כל אישור פורמאלי היכול להעיד על מועד תחילת טיפולי הפוריות. כמו כן, טוענים המעסיקים כי גם לו ייקבע שהעובדת פוטרה בתוך התקופה המוגנת, הרי שיש להפחית את הפיצויים שנקבעו לה משום שזו לא העלתה טענות בעניין זה עד להגשת התביעה, לא עבדה במהלך התקופה המוגנת ולאחריה ואף לא חיפשה עבודה בתקופה זו.

בהתייחס למאזן הנוחות טוענים המעסיקים כי עיכוב ביצוע פסק הדין יגרום להם נזק רב, שכן מעדותה עולה שמצבה הכלכלי יקשה עליה להשיב את הסכומים שנפסקו לטובתה. בעניין זה מציינים המעסיקים כי העובדת לא שבה למעגל התעסוקה גם לאחר סיום תקופת הלידה וההורות. עוד מוסיפים המעסיקים ביחס למאזן הנוחות, כי הם מפרנסים את משפחתם מן העסק שנקלע לקשיים כלכליים עוד בשנת 2017. קשיים אשר הובילו לצמצום העסק – פיטורי העובדת ומעבר לבית מגורים קטן יותר. משכך, לטענתם ייגרם להם נזק כלכלי כבד אם יבוצע פסק הדין במועד זה.

  1. העובדת טוענת כי סיכויי הערעור קלושים. לטענתה, פסק הדין מנומק והתבסס על מסכת ראייתית מוצקה. עוד מוסיפה העובדת כי טענות המעסיקים בערעור ממחזרות את טענותיהם שנדחו בפסק דין מנומק של בית הדין האזורי. באשר להיעדר אישור רפואי על ביצוע טיפולי ההפריה, הפנתה העובדת להתייחסות בית הדין בעניין זה. שם נקבע כי העובדת יידעה את המעסיקים בדבר הטיפולים הרפואיים שהיא מבצעת, וכי לו הייתה נדרשת לכך, הייתה ממציאה מסמך רפואי מתאים. כמו כן, חוזרת העובדת על קביעת בית הדין קמא שלפיה, לא ניתן לקבל את הפרשנות שמציעים המעסיקים – אי המצאת מסמך רפואי מאיינת את ההגנה שבחוק.

עוד מוסיפה העובדת בתגובתה, כי בית הדין נתן משקל ראוי לכך שלא חיפשה עבודה בתקופה המוגנת. זאת בדמות הפחתת הפיצוי על אובדן הכנסה מפיצוי בשיעור 150% (כפי שנקבע בחוק) לפיצוי בשיעור 100% בלבד.

באשר למאזן הנוחות טוענת העובדת כי המעסיקים הגישו את הבקשה בשל מצבם הכלכלי שלא מאפשר את ביצוע פסק הדין במועד זה. בעניין זה מפנה העובדת לטענת המעסיקים כי יצטרכו לקחת הלוואה אם יורה בית הדין על ביצוע פסק הדין כעת. לטענתה, אין מדובר בטענה המצדיקה את עיכוב הביצוע.

דיון והכרעה

  1. הכלל הוא כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק דין לטובתו (ראו: ע"א 2765/20 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' יורשי המנוח עלי ח'ליל עמ' 4 (28.5.2020)). נטל השכנוע לחריגה מן הכלל מוטל לפתחו של המבקש את עיכוב הביצוע, ונשען על שני שיקולים: האחד, סיכויי הערעור להתקבל (ראו: ע"א 2765/20 אלון גורן נ' פ.א.ב.מ השקעות בע"מ עמ' 4 (7.4.2020)). השני, מאזן הנוחות, דהיינו, דחיית הבקשה תגרום לנזק גדול מזה שצפוי למבקש אם תתקבל הבקשה, או לחילופין, דחיית הבקשה תביא לקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, היה ותשתנה תוצאת פסק הדין בערעור (ראו: ע"א 6361/19 טלבי נ' עו"ד דנה אטלס – בתפקידה כנאמנת עמ' 7 (18.11.2019). ככל שהטיעון בנוגע לאחד השיקולים משמעותי יותר, ניתן יהיה להקל עם הטענה בנוגע לשיקול השני (ראו: רע"א 3822/20 יורשי המנוח מחמוד עבד אל קאשר נ' רשות מקרקעי ישראל עמ' 11 (6.7.2020)).
  2. לאחר בחינת טענות הצדדים והחומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל במרביתה. טענות המעסיקים אינן משוללות יסוד בין השאר בכל הקשור לשאלת הידיעה של המעסיקים על טיפולי הפוריות במועד הפיטורים, חובת היידוע של העובדת במועד הפיטורים, גם בשים לב לכך שהעובדת עצמה לא טענה זאת גם במשך שלושה חודשים לאחר סיום עבודתה. מכאן שמדובר בשאלה משפטית שראוי שערכאת הערעור תיתן עליה את הדעת.
  3. משאלה הם פני הדברים ללא קשר למאזן הנוחות, ובשל סיכויי הערעור ראוי לקבל את הבקשה בעיקרה.
  4. סוף דבר – הבקשה מתקבלת במרביתה. תשלום רכיב הפיצוי בגין אובדן הכנסה בתקופה מוגנת על פי החוק, בסך 78,783 ש"ח והרכיבים הקשורים בתקופה המוגנת (הפקדות לפנסיה 10,920 ש"ח, פדיון חופשה שנתית 3,390 ש"ח, דמי הבראה 3,780 ש"ח) יעוכבו בכפוף להפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג בגובה הסכום המעוכב להנחת דעתה של רשמת בית דין זה ועד ליום 3.8.2020 ערבות צד ג שתכלול שני ערבים, אשר יחתמו על התחייבות עצמית ויצרפו אליה שלושה תלושי שכר אחרונים.

למען הסר ספק, רכיבי התביעה האחרים שנפסקו לטובת העובדת אינם מעוכבים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"פ (21 יולי 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
21/07/2020 הוראה למערער 1 - נתבע להגיש הפקדת ערבות אילן סופר צפייה
17/12/2020 הוראה למערער 1 - נתבע להגיש סיכומי המערערים אפרת קוקה צפייה
17/02/2021 פסק דין שניתנה ע"י ורדה וירט ליבנה ורדה וירט ליבנה צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
מערער 1 - נתבע לילך מורבר שרה ישי
מערער 2 - נתבע ארז זנדברג שרה ישי
משיב 1 - תובע רותם רווח אוריאן איתן