1. התובעת נפגעה בתאונת דרכים בעת שנהגה ברכב המבוטח על ידי הנתבעת, בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי. אין מחלוקת באשר לחבות ולכיסוי הביטוחי אולם הצדדים חלוקים בשאלת הפיצוי המגיע לתובעת בגין הנזקים הנובעים מהתאונה.

בשל המחלוקת המצומצמת בין הצדדים בנוגע לשיטת חישוב הנזקים, כאשר היתה הסכמה לנתונים העובדתיים הבסיסיים, הסכימו הצדדים להצעתי כי יוגשו סיכומים ללא חקירת התובעת, כדי לקדם את ההליך ולאפשר את סיומו המהיר. לאחר שהוגשו הסיכומים והוגשה הבהרת הנתבעת בהתאם להחלטה מיום 24.09.21, ניתנת כעת הכרעתי.

הרקע העובדתי

2. ביום 02.12.15 נהגה התובעת – ילידת 07.07.57 – ברכבה, כאשר רכב צד שלישי פגעה ברכבה מאחור, וכתוצאה מכך נפצעה התובעת. לדברי התובעת, הפגיעה היתה בפלג גופה השמאלי ובעיקר בגב ובצוואר.

נכותה של התובעת נקבעה על ידי ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה מאד בתנועות הגב, ובשיעור של 5% בגין כאב עצבי. קביעה זו היא קביעה מחייבת גם בהליך דנן, מכוח הוראות החוק.

הנכות הרפואית

4. כאמור, נכותה של התובעת נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 9.75% וזאת רק בגין הפגיעה הנובעת מהגב. הנכות בגין הגבלת התנועות נקבעה באופן חלקי בשיעור של מחצית הנכות הקבועה בסעיף הליקוי, ובדומה, הפגיעה העצבית אף היא נקבעה בהתאמה, בשיעור של מחצית הנכות הקבועה בסעיף הליקוי הרלבנטי.

הוועדה הרפואית קבעה במפורש כי "מבחינה אורתופדית לגבי הצוואר אין נכות בגין תאונה זו" (חלק 11 לפרוטוקול הוועדה מיום 08.05.16). לנוכח קביעה זו, לא ניתן לקבוע כי התלונות הנוספות של התובעת באשר לקשיים תפקודיים או ליקויים רפואיים הנובעים מהצוואר או הכתף, קשורים לתאונה (כך למשל, סעיף 10 לתצהיר התובעת, וכן סעיפים 9 ו-ב' לפרק "הנזקים" לסיכומיה).

הנכות התפקודית

5. התובעת טענה כי נכותה התפקודית זהה בשיעורה לנכות הרפואית, בשל אופי הפגיעות המשפיעות על כל פעולה בסיסית שהיא מבצעת, ובמיוחד לנוכח גילה. מנגד, עמדת הנתבעת היא כי אין למעשה לתובעת נכות תפקודית כתוצאה מהנכות הרפואית הנמוכה שנקבעה לה.

הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משקפת בדרך כלל את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, וככלל, יש לקבוע שיעור הנכות התפקודית כגובה הנכות הרפואית, כפי שנקבע בע"א 3049/93‏, סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ''ד נב(3)792, 799 [1995] (להלן: הלכת גירוגיסיאן).

עם זאת, על בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית על הנפגע שלפניו. במסגרת זו, בית המשפט ישקול את היקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה שנגרמה, את השפעת הנכות על מקצועו של הנפגע, ולהתחשב בגילו, בהשכלתו ובמכלול כישוריו, עת נקבעת הנכות התפקודית.

לנוכח אופי הנכות ושיעורה – ועל אף שהתובעת מייחסת את הקושי התפקודי לא רק לגב ולכאב העצבי אלא גם לצוואר ולכתף, שבגינם לא נקבעה לה נכות – אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת זהה בשיעורה לנכות הרפואית, קרי, בשיעור של כ-10%.

הפגיעה בכושר ההשתכרות

6. כפי שנקבע בהלכת גירוגיסיאן (עמ' 801) הפגיעה בכושר ההשתכרות אינה בהכרח זהה לנכות התפקודית, ועל כן, נדרש לבחון את הנתונים הרלבנטיים לענייננו.

התובעת עבדה מאז אמצע שנת 1992, ועובדת גם כיום, כמנהלת חשבונות במוסד לביטוח לאומי, קרי, מזה 29 שנים. אין חולק כי מדובר בעבודה המתבצעת בישיבה, וכי עד כה לא נגרע משכרה בשל הפגיעה, על אף שחלפו מאז התאונה קרוב ל-6 שנים. בשל כך, לא עתרה התובעת בסיכומיה לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר.

צודקת הנתבעת בטענתה, כי ישנה משמעות להצהרת התובעת באשר לקשיים התפקודיים מהם היא סובלת עקב הצוואר והכתף, כאשר אלה אינם נובעים מהתאונה מושא הליך זה, כמו גם מליקויים רפואיים אחרים שאינם קשורים לפגיעה זו.

התובעת טענה כי עבודתה הפכה להיות איטית יותר (סעיף ה' בפרק הנזקים בסיכומיה), אולם טענה זו נטענה ללא כל תמיכה בראיות או אסמכתאות, ומהווה עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. בנסיבות אלו, נראה כי אין בסיס של ממש לטענה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי לעתיד בשל החשש שתיפלט ממקום עבודתה. חשש זה, שנקבע בהלכה הפסוקה, משפיע על קביעת הנכות כאשר נותרות שנות עבודה רבות לניזוק, כאשר לא ניתן להעריך בוודאות מספיקה מהי מידת היציבות שלו בעבודה. לנוכח הזמן הרב שחלף מאז התאונה, מקום עבודתה של התובעת, הותק שלה והעובדה כי היא צפויה לפרוש מעבודתה בעוד פחות מ-3 שנים, בהגיעה לגיל 67, ספק בעיני אם נגרמה לתובעת פגיעה בכושר ההשתכרות עקב התאונה.

בסיס השכר

8. התובעת טענה בסיכומיה כי בסיס השכר לחישוב נזקיה הוא בסך 12,673 ₪ לחודש (סעיף ז' לפרק הנזקים), ואילו הנתבעת טענה כי השכר הרלבנטי הוא 12,500 ₪ לחודש (סעיף 14 לסיכומיה). מדובר בסכומים קרובים, ובשל אופי פסיקת הפיצוי על בסיס חישוב גלובלי, אין צורך להכריע ביניהם.

הנזקים

הפסד שכר

9. כאמור, אין טענה להפסד שכר בעבר. התובעת קיבלה שכר מלא בתקופת היעדרותה (המלאה והחלקית) כאשר דמי הפגיעה ששולמו על ידי המל"ל הועברו למעביד.

על יסוד כלל הנתונים הרלבנטיים במקרה דנן, מצאתי כי יש לערוך חישוב גלובלי ומצומצם של הפסדי השכר האפשריים בעתיד. הפיצוי הכולל המגיע לתובעת עבור הפסדי שכר עד הגיעה לגיל פרישה (שנתיים ו- 9 חודשים), מוערך בסך של 20,000 ₪ (במעוגל), כולל פיצוי בגין הפסדי פנסיה לפי 12.5% מהפסד השכר (למען הבהירות אציין כי מדובר בכ-40% מחישוב אריתמטי מלא).

עזרת הזולת

10. אין חולק שהתובעת לא העסיקה עזרה בשכר. נתתי דעתי לגילה של התובעת ולאופי הנכות, ובשים לב לאלה, אני קובעת שיש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הצורך בעזרה, בעבר ולעתיד, בסכום של 15,000 ₪.

הוצאות רפואיות ואחרות

11. מאחר שמדובר בתאונת עבודה, מרבית ההוצאות הרפואיות והנלוות שנגרמו וייגרמו לתובעת, ככל שהן נובעות מנכותה, מכוסות על ידי קופת חולים וביטוח לאומי. עם זאת, ייתכן שהיו ויהיו לתובעת בעתיד הוצאות קטנות ומזדמנות, אשר לא ריאלי לצפות שיפעל לקבל החזר בגינן. מצאתי לפסוק לתובעת, בגין הוצאות רפואיות ואחרות, לעבר ולעתיד, מעבר להוצאות המכוסות על ידי סל הבריאות והמל"ל, בסכום של 4,000 ₪.

נזק בלתי ממוני

12. התובעת זכאית לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני, ובשים לב לשיעור הנכות והוראות הדין, בסכום של 13,000 ₪ (במעוגל).

ניכוי גמלאות המל"ל

13. אין מחלוקת כי יש לנכות את הסכומים שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי, בסכום של 39,861 ₪ (אישור על הסכום ששולם צורף לסיכומי הנתבעת). לכאורה, היה מקום לשערך סכום זה להיום, אולם לנוכח התוצאה, החישוב הנוסף מתייתר.

14. ריכוז סכומי הפיצויים

מאחר שמענק הנכות ששולם ע"י המל"ל הוא בסכום העולה על 75% מנזקיה, זכאית התובעת לפיצוי בשיעור של 25% מסך הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה, עפ"י הוראות סעיף 330 לחוק ביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (אפנה בעניין זה להודעת הנתבעת בבקשה 13).

סוף דבר

15. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 13,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,977 ₪ ואגרת בית משפט כפי ששולמה (כשהיא משוערכת להיום).

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ל' תשרי תשפ"ב, 06 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.