תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע עו"ד במקצועו.

הנתבע הועסק בחברת Malam Team (להלן: המעסיק) כשכיר אשר לרשותו הועמד רכב צמוד מהמעסיק.

ביום 31.3.20 הודיע המעסיק לנתבע כי לא יוכל להמשיך להעמיד לרשותו רכב צמוד וכי ככל שלא יסכים לכך, המעסיק יאלץ לפטרו.

על רקע זה, ביום 1.4.20 פנה הנתבע לתובע לשם קבלת שירות משפטי.

התובע החתים את הנתבע על הסכם שכר טרחה כדלקמן:

"אני הח"מ פבלו מכר ... מתחייב בזאת לשלם לעו"ד אליאור ברופקר... שכר טרחה... כמפורט להלן מכתב דרישה נגד חברת Malam Team.

...

1. שכר הטרחה בגין מכתב דרישה – 1,000 ₪, כמו כן תשלום 10% + מע"מ מכל פיצוי ו/או פשרה שייפסק לטובת הלקוח.
2. מובהר ומוסכם כי שכר הטרחה כמפורט ישולם בכל מקרה אף אם הוגש ערעור על פס"ד, וללא קשר לתוצאת פסק הדין ו/או המכתב" (ההדגשות במקור).

אין חולק כי הנתבע שילם לתובע 1,000 ₪.

בסופו של דבר, הרכב לא הושב לנתבע אשר לאחר שימוע פוטר על פי מכתב פיטורים מיום 7.4.20.

ביום 9.4.20 התובע שלח לנתבע דואר אלקטרוני בו הציע לנתבע לחתום על הסכם שכר טרחה נוסף לצורך הגשת תביעה לבית הדין לעבודה וכן יפוי כח לחתימה. הנתבע סירב.

1. התובע טוען כי השקיע ימים אינטנסיביים מאוד בטיפול בעניינו של הנתבע, אשר כללו שיחות טלפון, התכתבויות, בניית אסטרטגיה, ליווי צמוד של הנתבע וזמינות בוואטסאפ ופעילות ללא הפסקה מבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה על מנת להביא עבור הנתבע תוצאה מיידית. עוד טען התובע כי הנתבע דרש שהתובע יבנה לו אסטרטגיה משפטית לפיה יפטרו את הנתבע. התובע טען כי הצליח היטב במשימה והנתבע התרשם מאוד מהתוצאה המהירה.

לטענת התובע, לאחר שהעניק לנתבע את מלוא השירותים המשפטיים בהתאם למוסכם ולאחר הצלחת הטיפול המשפטי והשגת המטרה, הנתבע סרב לשלם לו את התמורה המוסכמת בהסכם בדמות 10% מדמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים המגיעים לנתבע בעקבות סיום יחסי העבודה.

נוכח האמור, הגיש התובע תביעה זו בה עתר למתן צו עשה המורה לנתבע לגלות בתצהיר את כלל הסכומים שקיבל לאחר משלוח מכתב ההתראה, לרבות מקרן הפנסיה ומהמעסיק ולאחר חשיפת המסמכים להורות לנתבע לשלם לתובע 10% + מע"מ מכל סכום שהגיע לידיו כאמור. עוד ביקש התובע לחייב את הנתבע בפיצויים בסך 10,000 ₪.

1. הנתבע טען כי פנה אל התובע אך ורק בעניין החלטת המעסיק לשלול ממנו רכב צמוד ולצורך השבת הרכב. לטענת הנתבע, התובע המליץ לו לפנות אל המעסיק במכתב דרישה מהתובע, ובו לדרוש את השבת הרכב הצמוד וכן לדרוש פיצויים בשל הנזק שנגרם לנתבע בעקבות החלטת המעסיק לשלול ממנו את הרכב הצמוד. הנתבע טוען כי עבור משלוח מכתב הדרישה ביקש התובע שכר טרחה של 1,000 ₪ ו-10% מכל פיצוי שהנתבע יקבל כתוצאה ממכתב זה, ככל שיקבל. לכך הנתבע הסכים, חתם על הסכם שכר הטרחה ושילם לתובע 1,000 ₪. הנתבע טען כי מאחר שהמכתב לא הניב דבר, התובע הציע לנתבע לחתום על הסכם שכר טרחה נוסף לצורך הגשת תביעה כנגד המעסיק בבית הדין לעבודה ואף שלח לו טיוטת הסכם. הנתבע החליט שלא לשכור שירותים נוספים מהתובע וביום 9.4.20 הודיע לתובע על סיום הטיפול. למרות זאת, התובע המשיך על דעת עצמו ליצור קשר עם המעסיק בנסיון להוציא מידע על הנתבע עד שהנתבע נאלץ להודיע למעסיק כי התובע אינו מייצגו וכי אין להעביר לו כל מידע. הנתבע הדגיש כי לתובע אין זכות לקבל שיעור כלשהו מפיצויי הפיטורים, שכן אינם קשורים לשירות המשפטי שלשמו שכר את שירותי התובע, הדבר לא הוסכם ואף המעסיק הציע לנתבע לשלם את פיצויי הפיטורים לפני שהנתבע פנה אל התובע.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכלל החומר שהוצג לפני, שמעתי את עדויות הצדדים וסיכום טענות בעל פה, ועיינתי בפסיקה שהוצגה על ידי הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.
2. על הסכם שכר טרחת עורך דין ופרשנותו חולשים דיני החוזים הכלליים. לכללים אלה "מצטרפים כללי הפרשנות הייחודיים לטיב החוזה בו עסקינן – הסכם שכר טרחה בין עורך דין לבין לקוחו. עם כללים אלה נמנית ההלכה שלפיה מוטל נטל הראיה וההוכחה לקיומן של הסכמות בין הצדדים על שכמו של עורך הדין, ומשלא השכיל לנסח הסכם שכר טרחה סדור כדבעי – ייזקף עניין זה לחובתו. כפי שנקבע בעבר, "האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה, ובכלל זה האחריות לנסח את הסכם שכר הטרחה באופן ברור [...], מוטלת על עורך הדין" (ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 (2004)). טעמו של כלל זה נובע מתוך הציפייה הטבעית מעורך הדין, בהיותו גורם מקצועי, החב חובת אמון וזהירות כלפי לקוחו, להסדיר את ההתקשרות בין הצדדים, ובמידת הצורך להאיר את עיני הלקוח בכל ספק, עמימות ואי-בהירות המתעוררים מההסכם (ע"א 224/76 חברת נופש ערד בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד לא(1) 449, 458 (1976))" (עא 9648/16 אורהייטק GIS בע"מ נ' חן אביטן משרד עורכי דין (28.2.2018)).
3. בענייננו, המחלוקת העיקרית שבין הצדדים מתמצה בשאלה מהו היקף השירות המשפטי עליו הוסכם ואשר בגינו נחתם הסכם שכר הטרחה.
4. הסכם שכר הטרחה, אשר נדמה כי אין חולק שנוסח על ידי התובע, אינו מפרט באופן ברור מהו היקף השירות המשפטי, אלא מציין "מכתב דרישה נגד חברת Malam Team", מבלי לפרט באיזה עניין נדרש התובע לפנות למעסיק במסגרת מכתב הדרישה. ביחס לשכר הטרחה נקבע בהסכם: "שכר הטרחה בגין מכתב דרישה – 1,000 ₪, כמו כן תשלום 10% + מע"מ מכל פיצוי ו/או פשרה שייפסק לטובת הלקוח". כאמור, ההסכם אינו מפרט מהן הדרישות של הנתבע מהמעסיק אשר אמורות למצוא ביטוי במכתב הדרישה. על פי הדין, עמימות זו בהסכם שכר הטרחה עומדת לחובת התובע. די בכך כדי לקבל את גרסת הנתבע באשר להיקף השירות המשפטי המוסכם ואשר בגינו נחתם הסכם שכר הטרחה.
5. אלא שגם האופן בו נוסח מכתב הדרישה תומך בעמדת הנתבע. עיון במכתב הדרישה מלמד כי רובו ככולו עוסק בהחלטת המעסיק לנתבע ביחס לשלילת הרכב הצמוד, ודרישה להשיב לנתבע את הרכב הצמוד תוך פירוט נזקים נטענים כתוצאה מכך והפרת חובות מדיני עבודה בקשר לכך. דהיינו, עיקרו של מכתב הדרישה, אשר לשיטת התובע נשלח לאחר שהוצג לנתבע וזה אישר את תוכנו, בטענות הנוגעות לרכב הצמוד. הדבר מתיישב עם גרסת הנתבע כי שירותי התובע נשכרו לצורך השבת הרכב הצמוד ולשם כך בלבד.
6. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע פנה אל התובע בעקבות החלטת המעסיק לשלול מהנתבע את הרכב הצמוד. התובע פרט בכתב התביעה את הנושא בגינו פנה אליו הנתבע כדלקמן: "לבקשת הנתבע, ובשל הפגיעה בזכויותיו, דרש הנתבע כי התובע יפעל על מנת שהוא יקבל ויטפל בכל הנוגע לכלל זכויותיו מאחר 'והנושא עומד באויר', והנתבע חסר אונים ואינו יודע מה גורלו אצל הנתבעת (ככל הנראה הכוונה למעסיק – ר.א.) והכל בשים לב כי נטלו מהנתבע את רכב העבודה למעלה מ-3 חודשים והוא זקוק לעורך דין לטפל בסוגיה זו אשר מציקה לו ממש" (סעיף 11 לכתב התביעה). בהמשך כתב התביעה מציין התובע "על כן, נשלח לו הסכם שכר טרחה..." (סעיף 12 לכתב התביעה). דהיינו, על פי כתב התביעה, הרקע לפניית הנתבע אל התובע הוא החלטת המעסיק לקחת את הרכב הצמוד, דבר אשר מחזק את גרסת הנתבע.
7. גם עדויות הצדדים תומכות במסקנה זו.

בתצהירו ובעדותו, אשר היו מהימנים עלי, חזר הנתבע על הטענה כי שירותיו של התובע נשכרו אך ורק לצורך השבת הרכב הצמוד ותו לא (ראו סעיף 5 לתצהיר הנתבע וכן עדותו בע' 14 ש' 16-17, ע' 16 ש' 18-22, ע' 23 ש' 30-34). הנתבע העיד כי לאחר שהמעסיק השיב למכתב הדרישה של התובע בשם הנתבע ודחה את הדרישה שבו, הנתבע סרב לשוב לעבודה ללא רכב צמוד ובהמשך, כעבור 7 ימים מיום חתימת הסכם שכר הטרחה, הנתבע פוטר. בכך, לטענת הנתבע, הסתיים השירות המשפטי של התובע. הנתבע מאשר כי בעקבות פיטוריו שולמו לו פיצויי פיטורים אולם בין השירות המשפטי שלשמו נשכרו שירותי התובע (השבת הרכב הצמוד) ובין הפיטורים ותשלום הפיצויים אין כל קשר (ראו ע' 23 ש' 15-19).

גם התובע אישר בחקירתו כי "אני יצגתי אותו במסגרת מכתב ההתראה בלבד" (ע' 8 ש' 33) וכן "הנתבע חתם על הסכם שכר טרחה בענין מכתב דרישה נגד חברת מלם טים" (ע' 9 ש' 32-33), אך התחמק ממתן תשובה עניינית וישירה לשאלות אודות היקף השירות המשפטי לשמו נשכרו שירותיו במסגרת אותו מכתב דרישה (ראו ע' 9-10 לפרוטוקול). לא מיותר לציין כי התובע לא הציג את יפוי הכח עליו לכאורה חתם הנתבע ואשר מכוחו פעל ואף פנה למעסיק של הנתבע (ראו ע' 8 ש' 13-14: "בוודאי, אני עורך הדין שלו. יש לי יפוי כח כדין, פניתי למעסיק אחרי שהנתבע נעלם וחסם אותי בוואטסאפ מן הראוי שאפנה למעסיק על מנת לקבל תשובות"), ובהמשך טען כי כלל אינו בטוח שהנתבע החזיר לו יפוי כח חתום (ע' 10 ש' 31) וכן: "לאחר שעיינתי במחשב אני משיב שאין לי שום יפוי כח. לשאלה אם אני זוכר מה כתוב שם אני משיב שמדובר ביפוי כח סטנדרטי" (ע' 11 ש' 10-11) וכן "אני חוזר שוב על דבריי ותקשיב לי בבקשה אין לי שום יפוי כח שהנתבע חתם עליו" (ע' 11 ש' 16).

1. העובדה כי לאחר שהנתבע פוטר, התובע ביקש להחתימו על הסכם שכר טרחה ויפוי כח נוספים לשם הגשת תביעה לבית הדין לעבודה וסירובו של הנתבע לנסיונות התובע להרחיב את היקף הייצוג (נספח א' לכתב ההגנה), מלמדת כי התובע עצמו ניסה להרחיב את היקף הייצוג מעבר לזה שהוסכם לכתחילה ומתיישבת עם גרסת הנתבע כי שכר את שירותי התובע לעניין מצומצם בלבד – השבת הרכב הצמוד, ולא בעניינים החורגים מעבר לכך.
2. עוד יצויין כי שעה שאין חולק כי הנתבע פנה אל התובע בעקבות הודעת המעסיק אודות הרכב הצמוד ורצונו של הנתבע כי זה יושב לו, הדבר מלמד כי הנתבע ביקש להמשיך את יחסי העבודה. לכן, טענת התובע כי בנה אסטרטגיה שתביא לפיטורי הנתבע אשר יניבו לו פיצויי פיטורים אינה מתיישבת עם רצונו של הנתבע להמשיך את יחסי העבודה.

מעבר לכך, במכתב המעסיק מיום 31.3.20 הודע לנתבע כי ככל שלא יסכים לדרישה להחזיר את הרכב הצמוד המעסיק יאלץ לפטרו. דהיינו, לכתחילה היה ברור שאם הנתבע לא יסכים לוותר על הרכב הצמוד הוא יפוטר, וכפועל יוצא יקבל את מלוא זכויותיו. לכן, לא ברורות טענות התובע בדבר האסטרטגיה המשפטית וההישג המרשים שהשיג לנתבע בדמות פיטוריו, אשר כאמור היו צפויים.

לא זו אף זו, עיון בהסכם ההעסקה של הנתבע (הוגש במסגרת גילוי המסמכים המוקדם) מלמד כי הנתבע זכאי לפיצויי פיטורין בין אם יפוטר ובין אם יתפטר, על פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. מכאן שלא היה כל צורך ב"אסטרטגיה משפטית" לצורך סיום יחסי העבודה בפיטורין ולא בהתפטרות שכן על פי הסכם ההעסקה הנתבע היה זכאי לפיצויי פיטורים בין כך ובין כך וממילא לא היה צורך בשירות משפטי של עו"ד לצורך קבלת פיצויי הפיטורים (ראו בעניין זה גם עדות הנתבע ע' 16 ש' 20-22).

1. עמדת הנתבע כי שכר את שירותי התובע לצורך השבת הרכב ולשם כך בלבד, מצאה ביטוי גם בשיחה טלפונית שהתקיימה בן הצדדים ביום 9.4.20, יומיים לאחר פיטורי הנתבע, שיחה אשר הוקלטה על ידי התובע והוגשה לתיק בית המשפט כחלק מראיות התובע. בשיחה זו ולדרישות שהעלה התובע ביחס לסכומים שהנתבע יקבל בשל סיום יחסי עבודה, הבהיר הנתבע כי הוסכם על פניה במכתב דרישה למעסיק בעניין הרכב ותו לא. דרישות התובע כבר באותה שיחה לקבלת 10% מפיצויי הפיטורים או כל תשלום שיתקבל אגב סיום יחסי העבודה נתקלו בעמדתו הברורה של הנתבע כי לא כך סוכם בין הצדדים וכי התובע אינו זכאי לדבר מעבר למה ששולם עבור משלוח המכתב – 1,000 ₪.

מחילופי הדברים בשיחה עולה באופן ברור כי רק במסגרת השיחה הבין הנתבע לראשונה כי התובע דורש 10% מפיצויי הפיטורים שהנתבע היה צפוי לקבל, והנתבע הבהיר כי לא כך סוכם ולא כך הבין את ההסכם, תוך שהדגיש כי הפיצויים ישולמו ללא קשר לשירות שנתן התובע.

עוד עולה מהשיחה כי ההסכם לא הוסבר לתובע. בשיחה התובע חזר ואמר כי הנתבע קרא את ההסכם וחתם עליו (ע' 5 לתמליל ש' 12, ע' 6 ש' 1), אך לא אמר כי ההסכם הוסבר לנתבע. גם בכתבי בית דין ובעדויות לא נטען כי ההסכם הוסבר לתובע. בשים לב לעמימות בה נוסח ההסכם, כמפורט לעיל, העדר הסבר אודותיו עומד אף הוא לחובתו של התובע.

1. אני דוחה את טענת התובע כי יש לראות בדברי הנתבע בשיחה משום הודאת בעל דין. די להקשיב לשיחה ולטון בו הדברים נאמרו כדי להבין את הפתעתו המוחלטת של הנתבע נוכח דרישת התובע לקבל 10% מפיצויי הפיטורים. כזכור, מדובר בשיחה שנערכה בזמן אמת, מבלי שהנתבע יודע שהוא מוקלט. כפי שפורט לעיל, הנתבע אמר לתובע באופן ברור ומפורש בשיחה שאין בין השירות המשפטי המוסכם שהתובע העניק לבין פיצויי הפיטורים דבר וחצי דבר. הדברים שאמר ("בסדר, בסדר") מהם התובע מבקש ללמוד הסכמה של הנתבע, נאמרו בטון ציני ובנסיון לסיים את השיחה, דברים אשר בינם לבין הודאת בעל דין אין מאום. הא ראיה היא כי גם לאחר שנאמרו, התובע לא הסתפק בכך אלא המשיך ודרש לפשר התנגדות הנתבע ואף ציין "זו לא צורה להתנהג.... פבלו..., פבלו אני מבקש לדבר איתך, זה לא," ואז השיחה נותקה (ככל הנראה על ידי הנתבע). דברים אלה של התובע מלמדים כי הוא עצמו הבין שאין בדברי הנתבע משום הסכמה לשלם 10%, אלא סירוב.
2. אשר לעצם ההקלטה, הפנה ב"כ הנתבע לכלל 22(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה), לפיו "לא יקליט עורך דין שיחה עם לקוחו או עם עורך דין אחר, אלא בידיעתם". בענייננו, אין חולק כי הנתבע לא ידע על הקלטת השיחה, ולכן לכאורה זו עומדת בניגוד לכלל 22 לכללי האתיקה.

התובע הצדיק ההקלטה בטענה כי בוצעה לאחר שהתובע חסם אותו בוואטסאפ (ע' 11 ש' 22-25). רוצה לומר כי, אקט זה הביא לסיום יחסי עו"ד לקוח וכי לכאורה יש בכך כדי להכשיר ההקלטה. ואולם, התובע עצמו העיד כי לא ראה בפעולת החסימה משום סיום יחסי עו"ד לקוח שכן לאחריה פנה ישירות למעסיק לצורך קבלת מידע על הנתבע כאשר הוא מצדיק פניה זו בקיומם של יחסי עו"ד לקוח באותה עת וכי הוא אוחז ביפוי כח כדין (ראו עדות התובע בע' 8 ש' 23-28). יתר על כן, בהמשך עדותו, תיקן התובע את הדברים ואמר כי לאחר שעיין במסמכים למעשה הנתבע חסם אותו בוואטסאפ מאוחר יותר, ככל הנראה ב-12/4, וכי ההקלטה בוצעה ב-9/4 לאחר שהנתבע מחק הודעה בוואטסאפ (ואכן השיחה נפתחת בעניין זה) (ע' 11 ש' 27-32). בין כך ובין כך, קיים קושי בדברי התובע ביחס להקלטה ועיתויה, כמפורט לעיל, והדברים מדברים בעד עצמם.

יודגש כי ההתייחסות בפסק הדין לנושא ההקלטה הובאה על מנת לתאר התנהלות התובע והסתירות בגרסתו, מעבר לקושי שבהקלטת השיחה נוכח האיסור הקבוע בכלל 22 לכללי האתיקה, אשר מטבע הדברים משמעותו אינה מתבררת בהליך זה.

1. סיכומם של דברים, הוכח במאזן ההסתברויות כי הנתבע שכר את שירותי התובע לטיפול בעניין הרכב בלבד. לכן, דרישות התובע אודות תשלומים שונים שקיבל הנתבע אגב סיום יחסי העבודה נדחות. כפועל יוצא, התביעה נדחית.
2. אשר להוצאות. התביעה כאמור נדחתה. התובע הרבה בהגשת בקשות שונות שהכבידו על ניהול ההליך. עוד הבאתי בחשבון האופן בו הצדדים ניהלו את ההליך, כפי שהדברים מוצאים ביטוי בפרוטוקולים ובהחלטות השונות שניתנו. לכן, אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"א תמוז תשפ"א, 21 יוני 2021, בהעדר הצדדים.