ב"כ מר עופר אשר - עו"ד לירון אלקסלסי

ב"כ איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ - עו"ד טל בר משה

ב"כ מר אלעד אלדי - עו"ד גיל מור

ב"כ שומרה חברה לביטוח בע"מ - עו"ד רות קיהל-חריט

שתי תביעות מאוחדות שעניינן נזקי רכוש לשני כלי רכב מתאונת דרכים מיום 23.12.2018.

א. מבוא וטענות הצדדים

1. בתא"מ 66771-07-19 מר עופר אשר ("המעסיק" או "התובע"), תבע את חברת הביטוח ("ישיר"), אשר ביטחה את רכבו מ.ר. 75-862-78 ("רכב התובע" או "רכב ישיר"), ואת עובדו לשעבר, מר אלעד אלדי ("העובד" או "הנתבע"), בגין נזקי רכוש מתאונת דרכים מיום 23.12.2018. לטענתו, חברת הביטוח ישיר סירבה להכיר בכיסוי ביטוחי לתאונה בטענה כי עובדו נהג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, אף שהבהיר שלא ידע זאת, וכי העובד טען בפניו כי הוא קיבל הודעה על השלילה רק לאחר התאונה, ביום 2.1.2019.

2. התביעה הוגשה תחילה גם נגד משרד התחבורה. בדיון מיום 19.5.2020 תביעה זו נדחתה בהסכמה. בתביעה זו נתבעו 86,832 ש"ח, אשר כללו את נזקי רכב התובע וגם את נזקי רכב צד ג'. בדיון מיום 19.5.2020 נמחק רכיב התביעה המתייחס לנזקי רכב צד ג', וסכום התביעה הוקטן ל- 27,799 ש"ח.

3. לטענת חברת ביטוח ישיר, על פי תנאי הפוליסה, העובד לא היה מורשה לנהוג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף. לטענתה, העובד ידע על שלילת רישיונו משום שהוא קיבל את מכתב ההתליה ביום 13.11.2018.

4. לטענת העובד, לא ידע שרישיונו נפסל ולא קיבל הודעה על כך. לטענתו, אינו מתגורר בכתובת אליה שלח משרד התחבורה את הודעת ההתליה. לטענתו, ראיה לכך שהמכתב לא נמסר לו הוא השוני בין התאריך בדוח מעקב המשלוחים של הדואר, לבין התאריך בדוח הודעות ההתליה של משרד הרישוי, כאשר על פי דוח הדואר, ההודעה נמסרה ביום 13.11.2018, ועל פי דוח משרד הרישוי, ההודעה הונפקה רק לאחר מכן, ביום 25.11.2018. (נספחים א' ו-ב' לתצהיר העובד).

5. בתא"מ 21624-07-20 תבעה מבטחת רכב צד ג' שנפגע בתאונה, מ.ר. 44-321-12 ("שומרה"; "רכב שומרה"), בתביעת שיבוב את נזקי רכב מבוטחה. תביעת שומרה היא נגד המעסיק והעובד. המעסיק שלח הודעת צד ג' נגד חברת הביטוח ישיר. סכום התביעה 55,728 ש"ח.

ב. עדים

6. בדיון ההוכחות העידו: מר עופר אשר (המעסיק); מר יחיאל אמסלם (עובד הדואר); גב' יהודית גלבהואר (נציגת משרד התחבורה); מר אלעד אלדי (העובד); מר יורם אלדי (אבי העובד); מר ראובן אולימבוב (נהג רכב שומרה).

ג. דיון

ג(1) האחריות לתאונה

7. התאונה ארעה ביום 23.12.2018. לטענת שומרה, רכב התובע פגע ברכבה מאחור משום שלא שמר מרחק. הנתבע זנח בסיכומיו טענתו להיעדר אחריותו לתאונה. זאת לא בכדי, לאור הראיות החד משמעיות אשר הוכיחו את אחריותו לתאונה. לפיכך, האחריות לתאונה רובצת על הנתבע.

ג(2) הכיסוי הביטוחי

8. חברה ביטוח ישיר טענה להעדר כיסוי ביטוחי משני טעמים. האחד, נהג רכב התובע (העובד), לא היה מורשה לנהוג ברכב משום שלא החזיק ברישיון נהיגה בר תוקף. השני, ברכב בוצע שימוש לצורך מסחרי, שלא בהתאם לפוליסה שנועדה לשימוש פרטי בלבד, וללא שהמעסיק עדכן את המבטחת כי הוא העביר חזקה ברכב לעובדו.

ג(2)(א) נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף

9. על פי דוח מרכז סליקה של חברות הביטוח, אשר צורף לכתב ההגנה של ישיר, רישיונו של הנתבע הותלה החל מיום 1.12.2018 בשל "שיטת הניקוד". כלומר, ביום התאונה, 23.12.2018, ההתלייה הייתה בתוקף.

10. לטענת הנתבע, הנטל להוכיח את העובדה, לפיה הודעת ההתליה נמסרה לו, מוטל על טוענת הטענה, שהיא ישיר. לטענתו, דרושה ידיעה פוזיטיבית ולא ידיעה קונסטרוקטיבית על התליית הרישיון, ומשלא ידע על ההתליה, אין להסיר את הכיסוי הביטוחי.

11. תקנה 550 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת:

"550. (א) צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון

כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרישוי וההודעה תכלול פרטים בדבר אופן ביצועו; היה אמצעי התיקון פסילת רישיון, תפרט בהודעה את מועד תחילת פסילת הרישיון ואת החובה להפקידו;

ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, או תימסר אישית לידיו.

(ב) הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה."

בהתאם לתקנה 550, ההודעה על פסילת הרישיון נשלחת לנהג בדואר רשום לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, ורואים אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, אלא אם הוכיח הנהג שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. (תא"מ (פ"ת) 39627-04-20 מעיין לוי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (8.1.2022)). ראו ע"א (חיפה) 47577-09-20 המאם מסארווה נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ סעיפים 11-13 (11.1.2021), שם נאמר כי על פי תקנה 550, די שהמבטחת תוכיח כי ההודעה נשלחה אל כתובת הנהג בדואר רשום כדי שנטל הראיה, כי ההודעה לא התקבלה אצלו, יעבור אל הנהג).

12. על פי שאילתת משרד הרישוי שצרף הנתבע לכתב ההגנה, הודעה על התלית הרישיון נשלחה לו לכתובת בית אלפא 19 חיפה, בדואר רשום שמספרו RR513372714G2. על פי דוח מעקב משלוחים מאתר דואר ישראל, שצרפה ישיר, דואר רשום זה נמסר ליעדו ביום 13.11.2018.

13. הנתבע טען כי הכתובת אליה נשלחה ההודעה שגויה. לטענתו, בדוח מעקב המשלוחים של הדואר נרשם כי דבר הדואר נמסר בקרית מוצקין ולא בחיפה.

14. מר יחיאל אמסלם, שהוא עובד הדואר אשר דיוור בעצמו את ההודעה על התלית הרישיון לנתבע, העיד כי בקריית מוצקין כלל אין רחוב שנקרא בית אלפא, וכי המסירה לא בוצעה בקריית מוצקין. מר אמסלם הסביר ופרט כי בית הדואר ממנו יוצאים דוורים לחלוקה בקריית חיים מערבית, קריית חיים מזרחית, קריית מוצקין וקריית שמואל, נמצא בקריית מוצקין. לכן, על כל פרטי הדואר רשום היישוב קריית מוצקין, אך המסירה בוצעה בכתובת המצוינת: בית אלפא 19, קריית חיים, חיפה. מר אמסלם העיד כי הוא באופן אישי חילק דואר למשפחת אלדי יותר מעשר שנים. כן העיד כי במסירה הספציפית הנתבע קיבל את דבר הדואר לידיו באופן אישי וחתם על אישור המסירה. לא מיותר לציין כי מר אמסלם הוא עד בלתי תלוי שאין לו כל אינטרס בתוצאות המשפט. עדותו הייתה כנה, ללא נמצא בה רבב, ואני מקבלת אותה כנכונה ומהימנה.

15. הנתבע הודה בעדותו בחקירה נגדית כי במועד התאונה כתובתו הרשומה בתעודת הזהות וברישיון הנהיגה הייתה ברחוב בית אלפא, שם גרים הוריו (פרוט' עמ' 16 ש' 27-34, עמ' 17 ש' 1-4). בסיכומיו (סעיף 20) אושרר כי מדובר בכתובת הוריו. כלומר, הודעת ההתליה נשלחה לכתובתו הרשומה של הנתבע במאגר משרד התחבורה. תקנה 550(ב) לתקנות התעבורה קובעת כי רואים את ההודעה כנמסרה בתום 15 ימים יום מיום משלוחה בדואר רשום לכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, אלא אם הוכיח הנהג שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. כלומר, די שהוכח כי מכתב ההתליה נשלח בדואר רשום לכתובת הנהג, קמה חזקת מסירה, ונטל הראיה, כי ההודעה לא התקבלה עובר אל הנתבע.

16. עדות הנתבע, לפיה הוא לא זוכר אם קיבל מכתבים ממשרד הרישוי (פרוט' עמ' 17 ש' 13-21), נמצאה בלתי מהימנה. שכן, הנתבע ביצע קורס נהיגה מונעת והודה שקיבל את ההודעה על כך במאי 2018. הנתבע, אפוא, קיבל מכתבים שנשלחו ממשרד הרישוי לכתובת הוריו. אבי הנתבע טען שאינו זוכר אם קיבל עבור בנו מכתב ממשרד הרישוי, ובאותה נשימה טען שבוודאות הוא לא קיבל עבור בנו את המכתב. גם עדותו נמצאה בלתי מהימנה. (פרוט' עמ' 18 ש' 28-31).

17. לטענת הנתבע, יש פער זמנים לא מוסבר בין שאילתת משרד הרישוי ודוח מעקב המשלוחים בדואר, המעיד על כך שהודעת ההתליה לא נשלחה אליו. בשאילתת משרד הרישוי נרשם כי תאריך ההנפקה של הודעת ההתליה הוא 25.11.2018. בדוח מעקב משלוחים של אתר הדואר נכתב, כאמור, כי הדואר נמסר ביום 13.11.2018. לכן, לטענתו, לא ייתכן כי הודעת ההתליה נשלחה לפני שהונפקה. כמפורט להלן, אין בטענה זו כל ממש. נציגת משרד הרישוי, גב' יהודית גלבהואר, אשר נחקרה גם בנקודה זו, הסבירה כי התאריך הרשום בשאילתת משרד הרישוי כתאריך ההנפקה אינו תאריך ההנפקה בפועל, אלא תאריך משוער מקסימלי, אשר עד אליו על הנהג לקבל את הודעת ההתליה. (פרוט' עמ' 21 ש' 25).

18. הנתבע טען עוד כי החתימה על אישור המסירה שצורף לכתב התביעה אינה חתימתו. בדיון מיום 19.5.2020 טען ב"כ התובע כי החתימה על אישור המסירה לא תואמת את ההסכם עליו החתים את העובד. (פרוט' עמ' 2 ש' 25). אינני מקבלת את הטענה. אישור המסירה מתאים לדוח מעקב המשלוחים, בו מתואר מסלולו של דבר הדואר, ועובד הדואר העיד במפורש כי הנתבע חתם על אישור המסירה.

19. לאור המקובץ, לא זאת בלבד שהנתבע לא הוכיח כי הוא לא קיבל את דבר הדואר הרשום שנשלח אליו ובו הודעת התלית רישיונו, אלא שהוכח כי ההודעה על התלית הרישיון נמסרה לידי הנתבע באופן אישי, וכי הוא אף חתם על אישור המסירה. לטענת הנתבע, לפיה ההודעה נמסרה לכתובה שגויה, אין שחר.

20. לפיכך, ומשחברת ביטוח ישיר הוכיחה כי הנהג ידע על ההתליה, טענתה להעדר כיסוי ביטוחי מתקבלת.

ג(2)(ב) השימוש והעברת החזקה ברכב

21. לאור הקביעה, לפיה הוכח העדר כיסוי ביטוחי מטעמי נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, התייתר הדיון בטענה הנוספת להעדר כיסוי ביטוחי, שהיא מטעמי מטרת השימוש והעברת החזקה ברכב. מעבר לצורך יצויין כי ביטוח ישיר לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת טענה זו. לא הוכח כי נאמר למעסיק כי השימוש המותר הוא פרטי, ולא לצורך עבודתו, וכי עליו להודיע על שינוי בשימוש זה. כמו כן, על פי הפוליסה שצורפה, השימוש מותר לכל נהג מעל גיל 24 שנים, ולא הוכח כי בהקניית רשות לעובד לנהוג ברכב יש משום העברת חזקה ברכב. עדות המעסיק, שהייתה מהימנה, תומכת במסקנה זו. (פרוט' עמ' 10 ש' 19-35). לא הייתה לביטוח ישיר כל מניעה להביא ראיות להוכחת טענתה, ובכלל זה את נציגיה שערכו את הביטוח ושוחחו עם המעסיק טרם רכישת הפוליסה, או את ההקלטות של השיחות עם המעסיק עובר לעריכת הביטוח. היא נמנעה מעשות כן.

ג(3) אחריות המעסיק

22. המעסיק הגיש הסכם עליו חתם הנתבע ביום 17.12.2018, אז החל עבודתו. התאונה ארעה ביום 23.12.2018, מספר ימים לאחר תחילת עבודתו. על פי עדויות המעסיק והעובד, התאונה ארעה בזמן נסיעה שבוצעה במסגרת עבודתו של הנתבע. (פרוט' עמ' 10 ש' 4-16, עמ' 17 ש' 30-34, עמ' 18, ש' 2-5).

23. סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע מתי חלה חבות מעביד, כדלקמן:

"(א) לענין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו –

(1) אם הרשה או אישרר את המעשה;

(2) אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו;

אולם –

(א) מעביד לא יהא חב על מעשה שעשה מי שאיננו מעובדיו, אלא אחד מעובדיו העביר לו תפקידו בלא הרשאתו המפורשת או המשתמעת של המעביד;

(ב) מי שהיה אנוס על פי דין להשתמש בשירותו של אדם שאין בחירתו מסורה לו, לא יהיה חב על מעשה שעשה האדם תוך כדי עבודתו זו.

(ב) רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד.

(ג) לענין סעיף זה, מעשה – לרבות מחדל."

24. במקרה דנן, אין מחלוקת כי במועד הרלוונטי התובע היה מעסיקו של הנתבע והתיר לנתבע לנהוג ברכב. (ראו ת"א (ת"א) 44226/06 ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ נ' טימותי שגלוב, (13.8.2008), סעיף 11, בו נדון מהו "מעשה" לפי סעיף 13 לפקודה ונקבע כי הוא המעשה העיקרי של העובד, קרי ביצוע הנסיעה). כמו כן, אין מחלוקת כי התאונה ארעה תוך כדי עבודתו של הנתבע, כשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו, ולא למטרותיו הפרטיות. הסייגים הקבועים בסעיף 13(א)(2) אינם מתקיימים. (ראו: ע"א 8027/14, שורוש נ' שליאן, סעיפים 13-15 (29.11.15), למבחן על פיו ייקבע אם העובד ביצע את הנסיעה במהלך עבודתו). לפיכך, תנאי סעיף 13 לפקודת הנזיקין מתקיימים והתובע אחראי כלפי צד ג' שניזוק, מבוטח שומרה, מכוח היותו המעסיק.

25. העובדה, לפיה המעסיק החתים את העובד על הסכם, בו הצהיר העובד שרישיונו בתוקף, אינה מסירה מהמעסיק אחריות למעשה העובד כלפי צד ג'. זאת מהטעם שהחבות על פי סעיף 13 לפקודה היא "... אחריות חמורה. התובע אינו נדרש להוכיח כי עוולת העובד נגרמה עקב התרשלות המעביד, והמעביד איננו נפטר מחבותו גם אם יוכיח כי התנהגותו היתה ראויה וכי לא התרשל" (ישראל גלעד, דיני נזיקין- גבולות האחריות (תשע"ב- 2012), עמ' 1195, להלן: "י' גלעד, גבולות האחריות"). וכן י' גלעד, גבולות האחריות, עמ' 1196: "הטלת אחריות שילוחית (חמורה) על המעביד, המצטרפת לאחריותו של העובד, משנה תוצאה בלתי ראויה ומובילה לחלוקת סיכונים הוגנת יותר. תומך באחריות זו גם שיקול ההגינות של "הנהנה מפעילות יישא בעלויותיה", שהרי המעביד הוא הנהנה מפעילות העובד המתבצעת למענו. .... באחריות השילוחית יכולים לתמוך גם שיקולי שוויון – חיזוק מעמדם של העובדים ה"חלשים" אל מול המעבידים "החזקים", ... שיקול אחר המצדיק הטלת אחריות חמורה טהורה על המעביד הוא שיקול פיזור הנזק. האחריות החמורה מאפשרת את הפעלת מנגנוני הפיזור הנזקי – ביטוח אחריות והעלאת מחירי מוצרים ושירותים – ובמצבים רבים הפיזור הנזיקי הוא בפועל מנגנון הפיזור היחיד או הטוב ביותר בהקשר זה. הרגל האחרת שעליה נשענת אחריותו השילוחית של המעביד כאחריות חמורה מעורבת היא ההנחה כי בלא מעט מקרים נגרם הנזק על ידי העובדה בשל התרשלות כלשהי של המעביד, הגם שזו אינה ניתנת לזיהוי או להוכחה. אפשר כי המעביד התרשל בעצם העסקת העובד, בהדרכתו, בפיקוח עליו, בהנהגת הסדרי בטיחות בעבודה ובהטמעתם וכיוצא בזה. האחריות השילוחית תתרום במקרים אלה להרתעה ראויה מפני התרשלויות שכאלה ולהקטנת סיכונים בלתי ראויים במקומות העבודה".

ג(4) שונות

26. סעיף 16 לפקודת הנזיקין קובע: "... והאמור בסעיף 13 אינו גורע מחבותו של העובד על מעשה שעשה". בהתאם, חבות המעסיק על פי סעיף 13 לפקודה אינה שוללת את חבות העובד. חבות המעביד והעובד כלפי צד ג' הניזוק היא ביחד ולחוד.

27. העובד נהג ללא רישיון בתוקף, ולמרות שידע על התליית רישיונו, לא הצהיר אמת בפני המעסיק וחתם על תצהיר בו הצהיר שרישיונו בתוקף. בנסיבות אלה, במערכת היחסים שבין המעסיק לעובדו, על העובד לשפות את הנתבע בגין מלוא תשלומיו לשומרה.

28. אין מחלוקת על הנזקים נושא התביעות.

ד. סוף דבר

29. תא"מ 66771-07-19

א. התביעה נגד נתבעת 1 נדחית. התביעה נגד נתבע 2 מתקבלת.

ב. נתבע 2 ישלם לתובע:

27,799 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

אגרת בית משפט (מחצית ראשונה+מחצית שנייה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה.

הוצאות התובע בסך של 1,000 ש"ח.

שכר טרחת עו"ד בסך 4,743 ש"ח (בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ).

30. תא"מ 21624-07-20

א. התביעה מתקבלת.

ב. הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד:

55,728 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

אגרת בית משפט (מחצית ראשונה+מחצית שנייה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה.

שכר העד מטעם התובעת, כפי שנפסק.

שכר טרחת עו"ד בסך 6,520 ש"ח (בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ).

ג. ההודעה לצד שלישי נדחית. נתבע 2 ישלם לצד השלישי (הן בגין תביעתו והן בגין ההודעה לצד שלישי), את שכר עדי הצד השלישי כפי שנפסק, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז אלול תשפ"ב, 13 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.