1. לפניי תביעה על סך של 13,181 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע, מ.ר. 7435872 (להלן גם: "הרכב הנפגע") בתאונת דרכים מיום 10.05.20 (להלן: "התאונה").
2. על פי הנטען בכתב התביעה, בסמוך לשעה 20:15 עת חנה הרכב הנפגע בחנייה ברח' יפיע נצרת הגיעה מכוניתה של הנתבעת 1 (להלן" הנתבעת") ופגעה ברכב התובע בחלקו האחורי השמאלי והסבה לו נזק כעולה מחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. עוד נטען, כי הנתבעת ברחה מהזירה תוך שהיא מסכנת עוברי אורח שהבחינו במתרחש.
3. הנתבעת בכתב ההגנה הכחישה את נסיבות התאונה. לדבריה, ביום 10.05.20 בשעה 20:00 רכבה (רכב בצבע לבן מסוג מאזדה, מ.ר. 9608054) היה מעורב בתאונה עצמית בשכונת אל מוטראן בנצרת, מקום המרוחק מהמקום בו נפגע רכבו של התובע, וזאת עת הנתבעת איבדה שליטה על רכבה לאחר שחשה בסחרחורת, ככל הנראה בעקבות ירידת סוכר והתנגשה בקיר.
4. ביום 3.05.21 התקיים לפניי דיון הוכחות בתיק. מטעם התביעה העיד התובע עצמו ואשתו. מטעם הנתבעים העידה הנתבעת בלבד. לאחר שמיעת העדים, ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

1. השאלה שבמחלוקת בתיק זה היא האם הנתבעת היא זו שפגעה עם רכבה ברכב של התובע. כידוע, נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח את תביעתו. אך עם זאת, יש לזכור כי בשונה מהליך פלילי שבו רמת ההוכחה היא "מעל לכל ספק סביר", במשפט האזרחי רמת ההוכחה הנדרשת היא של "מאזן ההסתברויות". לפיכך, בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במקרה שלפנינו, כבר בשלב זה אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול החומר המצוי בתיק ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מעדי התביעה וההגנה, ונוכח הראיות הנסיבתיות בתיק, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. אנמק את עמדתי בתמצית.
2. עדותו של התובע לפניי הייתה קוהרנטית, עקבית ומהימנה עליי. התובע טען כי לא ראה את התאונה עצמה אלא הוא שהה בבית יחד עם אנשים נוספים ואשתו שגם נכחה בבית היא זו ששמעה את החבטה ברכב והצליחה לראות את הרכב הפוגע נוסע מהזירה, קראה לו והם יצאו החוצה מהבית לחנייה ושם מצאו חלקים מהרכב הפוגע. הרכב הפוגע עצמו כבר לא היה במקום. בנוגע לעדותה של אשת התובע, גם עדותה נמצאה מהימנה עלי והיא תואמת את עדותו של התובע. אשת התובע סיפרה כי היא הייתה בחדר שליד המרפסת ואז שמעה חבטה של התאונה. היא לא הספיקה לראות את התאונה עצמה אלא ראתה רק את רכב הפוגע נוסע והצליחה לזכור 3 ספרות אמצעיות של מספר הרישוי של רכב הפוגע. לאחר שיצאה החוצה עם בעלה אז ראתה חלקים מהרכב הפוגע ליד רכבם.
3. כאן המקום לציין, כי לא נעלמה מעיני העובדה כי בעדותה במשטרה טענה אשת התובע כי הספיקה לזכור את מספר הרישוי של רכב הפוגע, אך במהלך עדותה בבית המשפט הסתבר כי זכרה רק 3 ספרות אמצעיות, כאמור לעיל, ואת שאר הספרות היא השלימה בעקבות כך כי אחותה שלחה לה צילום של רכב הפוגע אשר חנה בקרבת ביתה של אחותה ושהיה עם פגיעה בחלק הקדמי שלו, ואז אשת התובע למעשה הצליחה להבין כי מדובר באותו רכב שפגע ברכבם וכך התובע למעשה מצא את הרכב הפוגע, שכן 3 ספרות אמצעיות במספר הרישוי של הרכב הפוגע מתאימות למספרים ברכבה של הנתבעת שניזוק בחלקו הקדמי. אומנם קיים קושי בעניין זה, אך עדיין סבורני, כי התובע ואשתו סיפקו הסבר סביר והגיוני איך הצליחו לאתר את הרכב הפוגע. כמו כן, הנתבעת מצידה לא התכחשה לעובדה כי רכבה נמצא עומד בקרבת מקום מגוריה של אחותה של אשת התובע. מדובר בשכנים.
4. באשר לעדותה של הנתבעת, היא העידה לפניי כי ביום התאונה סיימה את עבודתה בחנות והייתה בדרכה הביתה. היא הייתה בצום בשל רמדאן. כמו כן, טענה כי היא חולת סוכרת ובנסיעה הרגישה חולשה וכבר בעלייה לכיוון ביתה הרגישה שהיא קורסת. היה לה טשטוש בעיניים ולא ראתה כלום. לדבריה היא עלתה על המדרכה והיה שם מעקה שהיא פגעה בו עם רכבה ואז החליטה, על מנת לא לפגוע באף אחד, להיכנס בקיר וכך היה ולאחר שנכנסה בקיר, איבדה את ההכרה והתעוררה כבר בבית החולים. עוד לטענתה, היא לא יודעת מי הזמין אמבולנס. עוד יש לציין כי הרכב הושאר במקום והוזמן לשם בוחן תנועה שבחן את האירוע (הדו"ח של הבוחן הוגש וסומן ת/7). אבהיר, כי על אף שהדו"ח לא הוגש באמצעות הבוחן, מצאתי לנכון לתת לו משקל הולם.
5. בעניין עדותה של הנתבעת אומר, כי ראשית, הנתבעת לא הכחישה את העובדה כי בנסיעתה ביום התאונה עברה במסלול שעובר במקום שבו חנה רכבו של התובע. כמו כן, יש לציין כי ממקום שבו חנה רכב התובע ועד למקום שבו הנתבעת נכנסה בקיר המרחק הוא אינו גדול, אך בכל זאת מצריך נסיעה והדבר תואם את מסקנתו של בוחן התנועה לפיה צמיג הגלגל הקדמי הימני של רכב הנתבעת נמצא מחוסר אוויר כולל מכה בחישוק וסימני חריכה במסגרת החישוק המצביעים על תנועה בגלגול של הגלגל ללא לחץ אוויר. עוד אציין, כי הנתבעת טענה לראשונה לפניי כי בטרם נכנסה עם רכבה בקיר, פגעה במעקה עם החלק הקדמי הימני של הרכב, אולם דבר זה אינו עולה לא מכתב הגנתה ולא מעדותה שמסרה במשטרה שם נחקרה בתור חשודה לאחר האירוע. דווקא בעדותה במשטרה הנתבעת מסרה גרסה שונה לפיה היא לא רצתה לפגוע באף אחד והיא לא זכרה שהיא פגעה במשהו והמשיכה לכיוון הבית ובסוף העלייה איבדה שליטה על עצמה ועל הרכב והחליטה להיכנס בקיר כי זה היה יותר בטוח מבחינתה מאשר להיכנס באנשים ואז היא כבר התעוררה בבית חולים. כפי שניתן להיווכח, אין כל זכר בעדותה במשטרה כי בטרם הפגיעה בקיר, היא פגעה במעקה. על כן, הגרסה של הנתבעת בעניין פגיעתה במעקה שנמסרה במהלך הדיון נראית לי כתמוהה.
6. לסיכום, בהסתמך על עדותו של התובע ואשתו ונוכח הראיות הנסיבתיות בתיק, ובפרט העובדה כי מסלול של הנתבעת ביום התאונה מעבודתה לביתה עבר באזור החנייה של רכב התובע, וגם מוקדי הנזק ברכבה של הנתבעת ורכב התובע תואמים את הגרסה לפיה רכב הנתבעת (בטרם נכנס לקיר עם החלק השמאלי הקדמי) פגע עם חלקו הקדמי הימני בחלקו האחורי השמאלי של רכב התובע, כמו גם הימצאותם של חלקי הרכב בצבע לבן שנמצאו בזירה ליד רכבו של התובע, וכן הממצאים של בוחן התנועה לפיהם רכב הנתבעת נסע מכיוון הכביש הראשי של יפיע בעלייה לכיוון שכונת אל-מוטראן בנצרת ובקטע הדרך שלא ידוע, פגע רכב של הנתבעת עם פינה קדמית ימנית שלו בעצם קשיח ולאחר ההתנגשות המשיך בתנועה לפנים ללא לחץ אוויר בצמיג קדמי ימני שנפגע בתאונה, מוביל אותי למסקנה לפיה הנתבעת היא זו שפגעה עם רכבה ברכב החונה של התובע ועל כן אחריותה לתאונה הוכחה לפניי.
7. בטרם אסיים, אעיר שתי הערות. ראשית, ער אני לטענתו של ב"כ הנתבעים לפיה שני עדים חשובים שלכאורה ראו את התאונה לא העידו מטעם התובע. אכן, התובע זימן לעדות שני אנשים אשר, לטענתו, היו עדים לתאונה, אך עדים אלה לא התייצבו לעדות. עד אחד, הינו קטין והוריו לא הסכימו שיעיד והעד השני עבד ביום הדיון. עובדת אי העדתם של העדים הנ"ל אומנם פועלת לרעת התובע, אך עדיין אין הדבר אומר כי התובע אינו יכול להוכיח את תביעתו. שנית, ב"כ הנתבעים טען כי תיק החקירה נגד הנתבעת נסגר בעקבות דו"ח בוחן תנועה. בעניין זה לא הוגש לעיוני כל מסמך המעיד על סגירת התיק במשטרה, אך גם אם אניח כי אכן תיק החקירה נגד הנתבעת נסגר, עדיין יש הבדל בין רמת ההוכחה הנדרשת לצורך הרשעת הנתבעת בהליך פלילי ולבין הוכחת אחריותה לתאונה במשפט האזרחי.
8. באשר לרכיבי הנזק, בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בעניין חוות דעת של שמאי שהוגשה מטעם התובע. לפיכך, הנני מקבל את האמור בחוות דעתו של השמאי. עם זאת, רכיב הנזק "הוצאות והטרדה" בסך 1,500 ₪ לא הוכח ע"י התובע ואין לפסוק אותו.
9. לפיכך, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 11,681 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ₪, וכן החזר תשלום אגרה בסך של 380 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
10. המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשפ"א, 07 מאי 2021, בהעדר הצדדים.