רקע – ההליך, גדר המחלוקת

1. התובע נפגע בתאונת הדרכים- עבודה מיום 3.7.19, בזמן שנהג ברכב ורכב אחר פגע בו מאחור (להלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות, לרבות ביחס לעובדה שבמועד התאונה התובע נהג ברכב שהיה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח חובה בתוקף; המחלוקת נוגעת לשאלת גובה הנזק, ובכלל זה בכל הנוגע לנכות הרפואית, לקשר סיבתי בינה לבין התאונה.

3. התובע בחר לברר את טענותיו שברפואה בקשר עם התאונה במסגרת הליך זה, באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בהתאם לסעיף 6א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1976 (להלן: "חוק הפלת"ד"); כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, מונה פרופסור יורם פולמן (להלן: "המומחה"). התובע בחר למצות את זכויותיו במל"ל נפגעי עבודה בשלב מתקדם של ההליך (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 11.-24).

4. מטעם התובע הוגשו תצהיר עדותו הראשית (שסומן ת/1), תצהיר רעייתו הגב' ע.מ (שסומן ת/3) ותיק מוצגים; ראיות הנתבעת כללו תיק מוצגים. המצהירים והמומחה נחקרו בבימ"ש.

הפגיעה והנכות הרפואית

5. בעקבות התאונה, התובע נבדק וטופל בחדר מיון של בית החולים וולפסון ובקהילה. כפי שיפורט להלן, התובע חולק על קביעות המומחה מטעם בית המשפט, וטוען שבניגוד לה, נגרמה לו עקב התאונה נכות נוספת בעמ"ש צווארי וכן בגב התחתון; חלק נכבד מהדיון, ובהתאם לכך בסיכומי הצדדים, עוסק בשאלת שיעור נכותו הרפואית של התובע, ובעיקר בשאלת הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה.

6. בפרק הסיכום ומסקנות שבחוות דעתו מיום 26.1.21, כותב המומחה (הדגשות שלי,- ר.ש):

"...(בן 51 בעת האירוע הנדון). 3.7.19 בנהגו בכביש בין עירוני היה מעורב בתאונת שרשרת ("סנדויץ") בקינמטיקה בינונית. בעת בדיקה ראשונית נשללו סימני חבלה, רגישות מקומית, הגבלה בתנועות ע"ש או פחת נוירולוגי. לא בוצעו בדיקות דימות. בעת מעקב בקהילה (שרותי בריאות כללית) הילין על כאב צוואר וגב עליון, צילום ע"ש צווארי הדגים שינויים ניווניים (צ5-7) ואילו צילום ע"ש מותני הדגים דיסקופתיה ניוונית ל 5- ס1. דימות CT לע"ש צווארי (10 חודשים לאחר התאונה) הדגים בלטי דיסק מסוידים צ2-3-4-5-6. דימות CT לע"ש מותני (10 חודשים לאחר התאונה) הדגים בלטי דיסק דיפוזים ודיסקופתיה ניוונית ל 5 – ס1. EMG גפיים תחתונות 17 חודשים לאחר התאונה פוענח כתקין. בבדיקות גופניות חוזרות נמצאו הגבלה בתנועות הצוואר (בכיפוף והטיות) וגב תחתון (בכל המישורים), נשללו סימני גירוי שרשי או פחת נוירולוגי. בהמשך לאירוע נעדר מעבודתו (עו"ד) כשבועיים. טופל במשככי כאב ופיזיוטרפיה.

בעת הבדיקה לצורך חווה"ד התובע הלין על כאב צוואר ללא הקרנה שרשית וכאב גב תחתון קורן לרגל ימין. בבדיקת ע"ש צווארי התרשמתי מהגבלה אנטלגית קלה בכיפוף וצידוד לשמאל. לא מצאתי עדות לגירוי שרשי או פחת נוירולוגי. דימות CT הדגים שינויים כרונים מירביים במרווחים צ5-6-7 ובלטי דיסק מסוידים לתעלה רחבה, ממצאים הדומים לאלו שהודגמו בפברואר 2015 (4.5 שנים קודם לתאונה הנדונה). בבדיקה ע"ש מותני התרשמתי מטווחי תנועה מלאים ומסימן קל לגירוי שרשי מימין ללא פחת נוירולוגי, דימות CT הדגים דיסקופתיה ניוונית ל4-5 ס1. EMG שלל פגיעה שרשית".

7. המומחה העריך את נכויות התובע כדלקמן:

"נכות זמנית של 100% למשך שבועיים, ו- 50% למשך 10 שבועות נוספים, פרק זמן סביר להתייצבות תחלואה מחבלה במנגנון טלטלה. נכות צמיתה של 10% לפי סעיף 37(5)(א) בהתייחס להגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי.

קיים קשר סיבתי סביר בין התחלואה לבין התאונה מיום 3.7.19. מחד בעת התאונה צווארו של התובע עבר טלטלה משמעותית בעוד השינויים הניווניים מהם סבל בעברו הגבילו יכולת הספיגה של הטלטלה. מאידך מדובר בהחמרה של מצב קודם מכאן שיש להפחית מהנכות מחציתה ולהעמידה על 5%.

יידרש לכל היותר למשככי כאבים ופיזיותרפיה, טיפולים שעלותם זניחה והניתנים במסגרת סל הבריאות".

8. בתשובותיו לשאלות הבהרה מטעם התובע, חזר המומחה על קביעתו בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונות וממצאים ביחס לגב התחתון וכן על ההערכה כי לתובע 10% נכות בעמ"ש צווארי, מתוכם רק מחצית, דהיינו 5%, מיוחסים לתאונה.

9. כאמור, התובע חולק על קביעות המומחה, וטוען שנגרמה לו עקב התאונה מלוא הנכות בעמ"ש צווארי וכן נגרמה לו נכות בגב התחתון. לטענתו, הנחת המוצא בדבר קיום עבר רפואי, שגויה; גורס הוא שהייתה לו תלונה בודדת על זרמים באצבעות בשנת 2014, שבגינה הוא הופנה בגינה לפיזיותרפיה שהועילה, ולאחר 3-4 טיפולים, התופעה חלפה; למעט תיעוד בודד של פיזיותרפיסט על הגבלה בסוף רוטציה ימינה וכי שאר התנועות תקינות, אין תיעוד על הגבלה בתנועות הצוואר מלפני התאונה, ואילו המומחה אישר בחקירתו שהתובע סובל מהגבלה בתנועות הצוואר בכל טווחי התנועה.

מוסיף וטוען התובע, שבלט דיסק שאובחן עוד בשנת 2015 לא גרם לנכות וכי אין די בכך שהתלונן על כאבים או מיחושים, כדי לקבוע שהוא סובל מנכות עובר לפגיעתו. מפנה הוא להלכה לפיה אין להפחית מאחוזי נכות שנקבעו בגין עבר רפואי, אם אין אפשרות להצביע על פגימה מוגדרת שגרמה לממצאים קליניים שהיו מקנים, לו נבדק עובר לתאונה, לנכות בהתאם למבחנים הקבועים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956.

התובע מתייחס גם לעדות המומחה, לפיה השינויים הניווניים שהיו לו כבר בעבר, גרמו להקשחת הדיסקים הצווארים ולכן השפעת הטלטלה בתאונה עליו הייתה גדולה מכפי שהייתה לו היה צעיר וללא שינויים ניווניים; לטענתו אפוא, אלמלא התאונה, הוא לא היה סובל כיום מנכות בצוואר. לשיטתו, חל בעניינו עקרון ה'גולגולת הדקה', כאשר התאונה הייתה "הטריגר" להתפרצות נכותו, ולכן אין להפחית מ- 10% הנכות שיש לו בעמ"ש צווארי בגין מצב או ליקוי קודם כלשהם.

התובע מלין אף על כך שלמרות שהמומחה אישר בחקירתו שהתלונות בגב תחתון החלו בסמוך לאחר התאונה ונמשכו ברצף, הוא לא קבע נכות באיבר זה, ומדובר בנכות ששיעורה 5%-10%; כמו כן, התובע מציין שלכל הפחות, המומחה אישר שחלה החמרה זמנית במצב הגב התחתון למשך חצי שנה עקב התאונה.

10. הנתבעת - מנגד, טוענת שקביעות המומחה ביחס לניכוי מחצית מהנכות הקיימת בעמ"ש צווארי ע"ח העבר והעדר נכות בגב תחתון לא נסתרו;

יתרה מכך; הנתבעת סבורה שמקום שהמומחה קבע שקיימת הגבלה רק בחלק (שתיים מתוך שש) מתנועות עמ"ש צווארי, הרי שהנכות הקיימת בעמ"ש צווארי עומדת על 3.33% ולא על 10%; לכן, לשיטתה, על פי אותו יחס של ניכוי מחצית מהנכות קיימת בגין העבר, יש לזקוף לחובת התאונה נכות רפואית בשיעור של 1.75% בלבד.

מוסיפה הנתבעת וטוענת שעל פי חוו"ד ועדותו של המומחה, מדובר בעבר רפואי בעמ"ש צווארי שהוחמר קלות לאחר התאונה, ולא ב'גולגולת דקה'. מציינת היא, בהקשר זה ובין היתר, שהיו לתובע עובר לתאונה תלונות והגבלות תנועה; שיש דמיון בין CT שבוצע לפני התאונה לבין CT מאוחר לה; שהמומחה אישר שהייתה הסתמנות קלינית צווארית משמעותית עובר לתאונה; שהמומחה אישר שתלונותיו של התובע בגין זרמים ביד לאורך השנים עולות בקנה אחד עם הפגיעה והמגבלה הצווארית, וקיימת הלימה בינה לבין הנימול באצבעות.

עוד סבורה הנתבעת, שגם לאחר חקירת המומחה, יש לקבל את קביעתו בדבר העדר נכות בעמ"ש תחתון בגין התאונה; התובע לא סובל ממגבלות תנועה, ותלונותיו קשורות במצב ניווני, ללא קשר סיבתי לתאונה.

11. הנה כי כן, עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי בין נכות רפואית ממנה סובל התובע, לשאלה האם מדובר בנכות קודמת ובהחמרת מצב רפואי קודם, או שמא עסקינן במקרה הנופל בגדר תוצאה של 'גולגולת דקה', כפי שטוען התובע.

12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכל הנוגע לקביעות המומחה בראי חוו"ד, חקירת המומחה, ותיעוד הרפואי שהוצג או נזכר, שוכנעתי שיש לקבל את קביעותיו בכל הנוגע לשיעור נכותו הרפואית של התובע הקשורה בתאונה, כמפורט לעיל. המומחה נתן חוו"ד מפורטת וברורה, והעיד והשיב לכל שאלה שנשאל בחקירתו באופן קוהרנטי, ענייני, וללא משוא פנים; תשובותיו היו ברורות, מנומקות ומשכנעות.

13. שוכנעתי אף, שלא מתקיים בעניינו של התובע עקרון הגולגולת הדקה.

אציין כבר עתה ואתייחס לכך גם בהמשך, שהמומחה נתבקש במהלך חקירתו, להתייחס להגדרות משפטיות, בעיקר למונח של 'גולגולת דקה'; כפי שיובהר להלן, מצאתי שאין לתת משקל לתשובותיו בקשר עם הגדרות אלה; התרשמתי שהצגת שאלות מסוג זה בפני מומחה רפואי, כמוה כשימת הצבת "מכשל בפני עוור'; לא הוכח שהמומחה משפטן המבין את המשמעות שקבעה הפסיקה בכל הנוגע למונחים גולגולת דקה או החמרת מצב. קביעותיו, הסבריו ותשובותיו במהלך חקירתו נבחנו כהווייתם, בראי כלל הראיות והשכל הישר, ללא קשר ל'תבניות' שהושמו בפיו או שנקב בהן.

14. עקרון 'הגולגולת הדקה' השתרש וקיבל ביטוי בפסיקה. בע"א 8279/02 זאב גולן נ' עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל (פורסם בנבו, 14.12.06) (להלן: "עניין גולן") עסק בית המשפט בהבחנה שבין מצב של 'גולגולת דקה' לבין מצב של 'החמרת מצב רפואי קיים' וקבע, בין היתר, כדלקמן:

"בפסיקתנו השתרש עיקרון המכונה "עיקרון הגולגולת הדקה", לפיו חייב המזיק לקבל את הניזוק כפי שהוא ולפצותו בגין כל נזק שנוצר בשל שילוב מעשה העוולה עם נתוניו המיוחדים (ד"נ 12/63 ליאון נ' רינגר, פ"ד יח(4) 701. אף המקרה של החמרת מצב קיים עוסק במצבו של הניזוק עובר להתרשלות, אלא שכאן עומד במוקד הדיון קושי אחר. הסוגיה עמה מתמודד בית המשפט בסיטואציה של "גולגולת דקה" עניינה השפעת נתוניו של התובע על תוצאות העוולה. בהקשר זה לא מתעוררת שאלת הקשר הסיבתי העובדתי, שכן ברור כי העוולה הינה "גורם בלעדיו אין" לנזק אף אם הוא בלתי צפוי. במילים אחרות, בסיטואציה של "גולגולת דקה" אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהו, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל "גולגולת דקה". לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה. ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שנגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה (ראו King, עמ' 1361-1360)".

15. כלומר, כאשר נפגע סבל לפני התאונה מנזק כלשהו שאין מקורו בהכרח בעוולה, והעוולה מושא התביעה (תאונה בענייננו) החמירה אותו - מדובר בהחמרה של מצב קיים.

כאשר נפגע לא סובל מנזק כלשהו, אלא מנתונים מיוחדים, שבגינם העוולה (תאונה) היא שהביאה לנזק גדול יותר מאשר הייתה גורמת לניזוק אחר שאינו סובל מנתונים אלו, אזי מדובר ב'גולגולת דקה'.

16. הן בחוות הדעת, הן בתשובות לשאלות ההבהרה והן בחקירתו – המומחה הצביע על כך שתיעוד רפואי מלפני התאונה מצביע על תלונות בעמוד שדרה צווארי, נימול וזרמים ביד; התובע הופנה בגינן לטיפולי פיזיותרפיה ולבדיקת CT כבר בשנת 2015.

17. כך, במהלך חקירתו (עמ' 5 לפרוטוקול), מפרט המומחה שכבר בחודש פברואר 2015, התובע התלונן על זרמים ביד; בוצעה לו בדיקת CT שממצאיה היו זהים לחלוטין לממצאים בבדיקת ה- CT משנת 2020, לאחר התאונה, ומציין שכבר אז היו סימנים של דיסקופתיה מפושטת. המומחה נשאל בחקירתו על העדר רישום בדבר תלונות על הצוואר, השיב: "אני לא חושב שמישהו הולך לעשות CT צוואר בגלל שאין לו תלונות", וחזר והפנה לקיומו של התיעוד בדבר זרמים ביד.

בהמשך (עמ' 6 לפרוטוקול), נשאל המומחה ע"י ב"כ התובע: "בלי קשר לטראומה, ... ואני רוצה פשוט להבין את המסקנה שלך, אתה אומר שאלמלא העובדה שהיה לו רקע ניווני הוא לא היה מגיע למצב של פגיעה כמו שהוא נפגע כתוצאה מהתאונה?"; והשיב: "לא, לא, זה בדיוק הפוך, ... התאונה גורמת לטלטלה של הצוואר, אם הוא היה בן 15 בריא לחלוטין בלי שרירים ניווניים הוא היה סופג את זה בקלות בלי שום תוצאות. מאחר, זה כתוב ומתועד ואנחנו מכירים את זה היטב, עמוד שדרה עם שרירים ניווניים שאומר שהדיסקים מיובשים, יש אוסטאופיטים, (לא ברור) דיסק וכולי וכולי עושים הקשחה של הצוואר, הוא יותר קשיח, זה כמו שענף ירוק וענף מיובש ואז כשיש טלטלה כזאת מטבע הדברים אותם דברים שהיו קודם ומתועדים, מה לעשות, בשביל זה שולחים לי את הניירות, עשו החמרה יחסית במצב. עכשיו, אני מעריך שלאדון יש נכות של 10 אחוז חד וחלק והלימה בין הדימות לבין הקליניקה לבין התלונות, הכל בסדר, כששולח לי הצד השני את העבר שלו ויש פה התאמה מוחלטת 4.5 שנים אחורה בין ה- CT שבוצע אז ל- CT שבוצע היום. עכשיו, זה לא משנה, לא יכול להיות דבר כזה שזה לא השתנה 4.5 שנים, זה החמיר בגלל שעמוד השדרה היה קשיח ואנחנו מכירים את זה". (הדגשות שלי,- ר.ש).

18. במילים אחרות, המומחה קובע ומבהיר שהתאונה גרמה להחמרה במצב רפואי קודם של התובע, שבא לידי ביטוי גם בממצאים בבדיקתCT אליה נשלח עובר לתאונה.

19. במהלך חקירתו את המומחה, ניסה ב"כ התובע שוב ושוב, "לחלץ" מפיו ולבסס באמצעותו, שאין מדובר במצב רפואי קודם, אלא ב'גולגולת דקה'.

כפי שהובהר לעיל, אין לייחס משקל להגדרות משפטיות מפי המומחה, תשובותיו רלבנטיות להבנת עניינים שבמומחיותו הרפואית, שלגביה אין לבימ"ש ספק בכל הנוגע למומחה דכאן; משמעות דבריו לצורך הגדרה משפטית ומסקנות הקשורות בכך, נעשית ע"י בית המשפט במסגרת פסק הדין.

20. כך, למשל, בעמ' 6-7 נשאל המומחה ע"י ב"כ התובע: "מה שאתה אומר שבעצם אם לא הייתה הסתמנות קלינית לפני התאונה של (לא ברור) כאבים והגבלת התנועה, התאונה בעצם הוציאה מהכוח אל הפועל את הנכות הזאת של ה-10 אחוזים האלה, מה שאנחנו קוראים גולגלת דקה אורתופדית נקרא לזה" והמומחה השיב "אוקי. זה גם מה שכתבתי". ב"כ התובע מבקש להיבנות מדברים אלו.

לא זו בלבד שהובהר כי אין להסתמך על הגדרה משפטית מפי המומחה הרפואי; ברור בעניינו ש"האישור" מפיו (הביטוי "אוקי"), מתייחס לתוכן הקביעות בחוות דעתו.

ואכן, בחינת חוות הדעת, התשובות לשאלות ההבהרה ועדות המומחה, מביאים באופן ברור וחד משמעי למסקנה שבכל הנוגע לעמ"ש צווארי של התובע - מדובר בהחמרת מצב קיים ולא ב'גולגולת דקה'.

21. אף איני מקבלת את הגישה שמציע ב"כ התובע, על פיה מצב ניווני כמו זה שהתובע סבל ממנו מהווה 'גולגולת דקה'; קבלתה תכניס תחת כנפי הגדרה זו, בניגוד למשמעותה בפסיקה, חלק ניכר מהאוכלוסייה הסובל מתחלואה רגילה של עמוד השדרה; הדעת לא סובלת פרשנות כזו. לא זו בלבד שלא ניתן להגדיר מצב ניווני שמקורו בתחלואת גיל (הגורם להקשחת הצוואר) כ'נתונים אישיים מיוחדים'. מעבר לכך, ידוע לכל ששינויים ניווניים אינם "ערובה" (שלילית, יש לומר), להחמרת מצב קודם ונכות רפואית עקב תאונה.

22. בכל הנוגע לשיעור הנכות הרפואית - כפי שצוין לעיל, הנתבעת לא חולקת על עצם קביעת המומחה בדבר ניכוי מחצית מהנכות בגין מצב קודם, ועם זאת, גורסת היא שיש לתת משקל יחסי מותאם לכך שהמגבלה הקלה בעמ"ש צווארי של התובע מתקיימת רק בחלק מטווחי התנועה האפשריים.

אכן, כפי שציינה הנתבעת, אין הלכה מחייבת בנושא זה ואף קיימת מחלוקת פוסקים. המומחה נחקר ארוכות והסביר את דעתו, מדוע אין מקום להפחית בעניינו של התובע מנכותו הרפואית הכוללת, לפני הפחתה בגין החמרת מצב קודם. בין היתר, הבהיר המומחה שמדובר בהגבלה בתנועות משמעותיות יותר לתפקוד שגרתי, ועוד; כך, למשל: "רוב התנועות בצוואר נעשות ב-2 החוליות העליונות.." (22 ש' 25- עמ' 24 למעלה).

מצאתי את הסברי המומחה משכנעים בכל הנוגע לתובע ובנתוניו, שוכנעתי שאין לסטות מקביעת המומחה. בנסיבות העניין, מצאתי שלא נדרשת (וספק אם יש לכך מקום), הכרעה עקרונית ביחס למקרים בהם קיימת הגבלה רק בחלק מתנועות עמ"ש, דעתי בשלב זה, שכל מקרה לגופו.

23. התובע חולק גם על קביעות המומחה בקשר עם הגב התחתון. לשיטתו, משאישר המומחה בחקירתו שהתובע התלונן לאחר התאונה על כאבים בגב התחתון, יש לייחס לתאונה את נכותו הרפואית הקיימת באיבר זה. כפי שיפורט להלן, מצאתי שדין טענות התובע בנושא להידחות.

24. המומחה הבהיר באופן חד משמעי, הן בחוות הדעת והן בחקירתו, שבמועד הבדיקה לא הייתה לתובע הגבלת תנועה בגב התחתון; עוד הסביר, שהממצאים הקיימים בגב התחתון – תלונות ומגבלות (הגם שלא במועד הבדיקה), מאפיינים שינויים ניווניים, ולא חבלתיים:

"...הנכות נקבעת ביום שחולה מגיע אלי, המטופל או התובע מגיע אלי, זה אני קובע נכות, זה לא משנה כרגע מהלך העניינים, אנחנו משתדלים לקחת בחשבון ... כל מיני דברים. כשהוא הגיע אליי בבדיקה שלי שדרך אגב גם כן אפשר להתווכח עליה אבל לא היה הגבלה בתנועות, לא היה פחת נוירולוגי, אל היה שום סימנים קליניים. הרנטגן, הדימות של ה- CT והצילום שבוצע בזמנו הראה שרירים ניווניים באגן ו- L 15 כאן זה חוליה תחתונה שהדיסק היה שלם מנוון עם תופעת וואקום, זה לא ממצא קבלתי (צ"ל: חבלתי,- ר.ש) זה ממצא כרוני ניווני חד וחלק. עכשיו אנחנו לא קובעים נכות על סמך העלילה, אנחנו משתדלים להיעזר בעלילה מבחינת הקשר הסיבתי, לא בקשר" (עמ' 13 לפרוטוקול). "כי ביום שהוא היה אצלי לא היה לו נכות מה לעשות?" (שם, עמ' 14); "נכון ומה לעשות זה עבר, כשהוא היה אצלי בבדיקה לא היה שום סימן והצילום היה בהלימה לממצא הקליני" (עמ'16); "בגב תחתון היה לו מה שהיה לו, נשאר מה שיש לו ונגעתי בידיים שלי, אני, ואין החמרה, בצוואר יש החמרה " (עמ' 21).

25. מצאתי את הסברו של המומחה הגיוני, משכנע, מתיישב עם כל אשר הוצג בפני ועם השכל הישר. לאור זאת, אני מקבלת את קביעתו, לפיה לא נגרמה לתובע נכות בגב התחתון כתוצאה מהתאונה.

26. אני דוחה את טענת התובע בס. 11 לסיכומיו, לפיה המומחה קבע במהלך חקירתו, נכות זמנית למשך חצי שנה; האמור בעמ' 22 ש' 12-18 מדבר בעד עצמו, הדברים הוצאו מהקשרם, או שלא הובנו די הצורך; הייתה זו דוגמא כללית ולא קביעה ביחס לתובע. ואכן – בס. 3 לסיכומי התשובה שלו חזר בו התובע מטענה זו, כשציין שמדובר בנכות חלקית למשך 2.6 חודשים.

27. במענה לשאלה מפורשת במהלך חקירתו, המומחה השיב וסיכם באופן ברור, כי למרות כל אשר הוצג בפניו במהלך חקירתו, הוא עומד על דעתו לפיה נכותו של התובע בגין התאונה עומדת על 5% (מתוך 10% קיימים) בעמ"ש צווארי ועל % 0 בגב תחתון (עמ' 19 לפרוטוקול).

28. לסיכום נושא הנכות הרפואית: מכל האמור, לאחר ששבתי ובחנתי את חוות הדעת, את התשובות לשאלות ההבהרה, חקירת המומחה, התיעוד הרפואי, וטענות הצדדים - אני מקבלת את קביעת המומחה בדבר קיומו של מצב רפואי קודם בעמ"ש צווארי, בשונה מ'גולגולת דקה'; בהתאם לכך, מתוך 10% נכות שיש לתובע בעמ"ש צווארי - 5% נובעים ממצב רפואי קודם; עוד וכפי שפורט לעיל, אני מקבלת את קביעת המומחה, שאין לייחס לתאונה נכות בגב התחתון.

הנזק

29. התובע, יליד 13.3.1968, עורך דין עצמאי מאז שנת 2007, נפגע כאמור בתאונת הדרכים- עבודה דנן, מיום 3.7.19.

הנכות התפקודית:

30. נתתי את הדעת לנתוניו האישיים של התובע (גיל, עיסוק, הכנסות, מצב משפחתי), לשיעור ומהות הנכות הרפואית, לעדויות שנשמעו.

הגישה הרווחת היא שהשפעתן של נכויות נמוכות על מהלך חייו של נפגע קטנה, בכפוף לחריגים הקשורים בנתוניו האישיים. בענייננו, לא נעלם מעיני שהתאונה החמירה מצב קודם, כאשר הפכה את התובע לבעל נכות בשיעור של 10% בעמ"ש צווארי לעומת 5% בלבד מהם סבל קודם לכן, ונתתי לכך משקל בבואי להעריך את הפיצוי המגיע בגין אותם 5% נכות רפואית שנוספו למצב קודם.

התובע (בתצהירו ת/1 וכך גם רעייתו (תצהירה ת/3, ועדותה עמ' 45 ש' 19 ואילך), הכבירו תלונות גם ביחס לגב התחתון, להשלכות הכאבים בעבודה, בתפקוד בבית. לא זו בלבד שמדובר בעדויות של המעוניינים בתוצאות התביעה; התרשמתי מלשון התצהירים ובמהלך חקירת העדים, שהפירוט והדגש ביחס לכאבים ומגבלות בגב התחתון, נעשו לקראת חקירת המומחה ונועדו לבסס דרישה לפיצוי בגינם. כאמור, נקבע שאין קשר בין תלונותיו ומגבלותיו של התובע בגב תחתון ככל שקיימות, לבין התאונה. התוצאה היא, שלו נתקבלו טענות התובע ורעייתו בדבר עוצמת והיקף הקושי והפסדים לכאורה בחיי היומיום שלו ובעבודתו הקשורים בגב תחתון, פשיטא שלא ניתן היה ליחס אותם לתאונה דנן. למען הסר ספק, לא התרשמתי שכצעקתה, אלא שמדובר במצב שאינו כה חמור כנטען. בנוסף, אם הקושי הקשור בגב התחתון כה רב, הרי שאין מנוס מלהסיק שהנכות הנמוכה בעמ"ש צווארי שנגרמה עקב החמרת מצב קודם בגין התאונה דנן – 'בטלה בשישים'.

בנוסף, התרשמתי במהלך עדויות עדי התביעה, מהעצמת תלונות בדבר קשיים והשלכות על תפקודו התעסוקתי של התובע (ראו למשל עמ' 39-33 לפרוטוקול, המדברים בעד עצמם).

לא רק זו אף זו. נכות בשיעור של 5% בעמ"ש צווארי, בגין הגבלה בחלק מהתנועות מזערית, לא משפיעה על עבודתו של עו"ד, ואף לא מצריכה סיוע מיוחד.

31. לאחר בחינת כלל הראיות, בכלל זה עדויות התובע ורעייתו, נתוני ההשתכרות כפי שהוצגו, והכל אף בראי הנכות הרפואית בכלל וזו המינורית הקשורה בתאונה בפרט, שוכנעתי שלא ניתן לייחס לתאונה את הירידה בהכנסות התובע. ידוע לכל שהכנסותיו של עו"ד עצמאי, מקום שאינו מועסק כנותן שירותים על בסיס קבוע ("ריטיינר"), תלויות בגורמים שונים ומשתנים; כך למשל ניתן לראות תנודתיות בהכנסות התובע במהלך השנים, וברי שאין לתאונה דנן קשר לכך. זו אירעה כאמור בתחילת חודש יולי 2019, דהיינו בתחילת המחצית השנייה של אותה שנה. למרות זאת, הכנסתו בשנת 2019 עלתה ביחס לקודמותיה. בשנים 2020/2021 חווה המשק תהפוכות, סגרים וקשיים עקב מגפת הקורונה, ופרנסתם של רבים קופחה, כך שלא ניתן לייחס לתאונה את הירידה הנ"ל בהכנסותיו; אף אין בה משום עילה לחישוב הפסדים באופן אקטוארי, או לשם הערכת נכות תפקודית משמעותית.

מכל האמור, אני מעריכה את הנכות התפקודית הקשורה בתאונה, לכל היותר בשיעור דומה לרפואית, דהיינו – על 5%.

בהתאם לכך יחושב להלן הפיצוי המגיע לתובע, על פי ראשי הנזק רלבנטיים.

נזק לא ממוני - כאב וסבל:

32. הפיצוי המגיע לתובע, בגין 5% נכות רפואית, בניכוי גיל ובתוספת ריבית ממועד התאונה, הוא הסך של 7,521 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

הפסדי שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות:

33. כפי שצוין, התובע עובד כעו"ד עצמאי; מהראיות עולה שהכנסותיו לא קבועות; בשנת 2018 הכנסתו הממוצעת עלתה על השכר הממוצע במשק. בשנת התאונה (2019), שבה הוא חזר לעבוד בחלוף מספר ימים, והכנסתו עלתה. התובע, אישר בחקירתו שחרף קשייו הנטענים, למרות השלכות וההאטה במשק בתקופת הקורונה, הוא ממשיך לעבוד והכנסתו גבוהה. זאת עוד. טענותיו בדבר צמצום שעות עבודה ודחיית לקוחות, לא הוכחו בראיות ועדויות זמינות, כמו- עמיתים לעבודה ושותפיו לשירותי משרד, צוות עובדי המשרד, לקוחות.

נתתי את הדעת לכל אשר הוצג בפני; בכלל זה למה שניתן היה להציג, ולבחירה להימנע מכך; לשיעור הנכות הנמוך שיוחס לתאונה ועם זאת להצטברותה כהחמרה למצב קודם, באופן שהביאו ל"בעלים" של 10% נכות בעמ"ש צווארי; לטענות בדבר קשיים ומגבלות גופניות שחלקם (בגב תחתון) נמצא כלא קשור לתאונה; לעיסוקו שלא בהכרח מושפע ממשית מנכות מהסוג ובשיעור הנדון; ועוד.

מכל אלה - מצאתי לפסוק לתובע בראש הנזק של פגיעה בכושר ההשתכרות, סכום גלובלי לעבר ובעיקר לעתיד, בסכום כולל נלוות, של 120,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

עזרת צד ג':

34. התובע לא מעסיק עזרה בשכר בגין התאונה. רופאיו המטפלים אישרו לו תקופת אי כושר זמני עד ליום 11/7/19 דהיינו– למשך 8 ימים (ראו סעיף 5 לתצהירו ת/1 ותעודות מחלה); התובע, גם על פי עדותו, נעדר מעבודתו רק כשבועיים. המומחה קבע נכות זמנית מלאה למשך שבועיים, ונכות חלקית בשיעור של 50% למשך 10 שבועות נוספים; סה"כ – 3 חודשים.

לו דובר ב-5% נכות שאינם החמרת מצב קודם, היה נפסק לתובע פיצוי בגין עזרת משפחה מוגברת, ורק בגין תקופת אי הכושר המזערית הנ"ל. עם זאת, נתתי את הדעת לכך שהנכות הנ"ל מצטברת לנכות מזערית קודמת, וכי התובע סובל כיום מ- 10% בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות עמ"ש צווארי. לצד עובדה זו, לא ניתן היה להתעלם מטענות התובע ורעייתו, שהכבירו מילים גם על השפעת כאביו ומגבלותיו בגב תחתון, שנקבע כי אינם קשורים בתאונה. מכל אלה – מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין שווי עזרת זולת, לעבר ולעתיד גם יחד, בסך של 23,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים:

35. התאונה הוכרה כ'תאונת עבודה', על משתמע מכך. הוצאותיו הרפואיות בגין התאונה וכן נסיעות לטיפולים, מכוסות לא רק מכוח חוק ההתייעלות, כי אם גם ע"י המל"ל; התובע לא הציג קבלות, לא פירט ולא הוכיח את רכיבי הנזק לכאורה המיוחד הנ"ל, ואף לא הוכיח כי פנה להחזר בגינו, ככל שנגרם לו, וכי סורב. מטעמים אלו, התביעה בראש נזק זה נדחית.

ניכויים:

36. אין חולק בין הצדדים שמדובר ב'תאונת עבודה בשירות המעביד'. עוד אין חולק שהתובע מיצה את זכויותיו לקביעת נכות מעבודה, אחרי קבלת חוו"ד מומחה בימ"ש.

מתע"צ מל"ל נפגעי עבודה על נספחיה, עולה שוע"ר לעררים שליד המל"ל קבעה נכות בעמ"ש צווארי בשיעור של 10%, שלא נגרמה נכות בגב תחתון וכן אישרה נכויות זמניות שנקבעו ע"י וע"ר מדרג ראשון. אלה נקבעו לשיעורין, למשך 11 חודשים, מיום 12/7/19 ועד ליום 30/6/20.

משבחר התובע במסלול של קביעת נכות על ידי מומחה רפואי מטעם בימ"ש - קביעות המל"ל ביחס לתקופות נכות זמנית או צמיתה, לא מחייבת, אלא רק לצורך ניכויים.

37. עוד אין חולק בין הצדדים, שמכל פיצוי שיפסק לתובע יש לנכות את הגמלאות ששולמו לו בפועל, בסך של 55,230 ₪, כערכן ליום הניכוי. מתוכן, על פי התע"צ, סך של 5,780 ₪ שולם ביום 16/5/21 ע"ח גמלאות זמניות מחודש 2/20 ועד 6/20, שהם סך של 6,113.26 נכון להיום; היתר שולם ביום8/7/21 כמענק חד"פ בגין הנכות שהם סך של 52,019.17 נכון להיום. סה"כ יש לנכות סך של 58,132 ₪.

38. מתע"צ המל"ל על נספחיה, עולה שהתאונה הוכרה כ'תאונת עבודה' ביום 27/11/19. בהתאם למכתב פקיד התביעות לתובע (עמ' 2 לתע"צ), היה עליו להגיש את תביעתו לקביעת נכות בתוך שנה ממועד ההכרה בתאונה כתאונת עבודה, דהיינו עד ליום 26/11/20. התובע מאשר בעדותו ובסיכומי התשובה שלו שתביעתו לקביעת נכות הוגשה למל"ל בחודש 2/21, מיד אחרי קבלת חוו"ד מומחה בימ"ש.

במאמר מוסגר אציין שלא נעלם מעיני כי חותמת ה"נתקבל" על טופס התביעה לקביעת נכות נושאת את שנת 2020, ובהתאם לכך, ציון תאריך ההגשה ברשימת המסמכים שעמדו בפני הוע"ר מדרג ראשון, מחודש 4/21. ברור עם זאת שמדובר בטעות, הן לאור הצהרת התובע והן לאור מועד חתימתו בטופס התביעה הנ"ל (עמ' 14,26 לתע"צ המל"ל).

39. הצדדים חלוקים בשאלת ניכוי שווי הגמלאות שעשוי היה התובע לקבל, לכאורה, בגין נכות זמנית, לו פנה למיצוי זכויותיו במל"ל מוקדם יותר.

לטענת הנתבעת, משהשתהה התובע בתביעתו לקביעת נכות מעבודה, יש לנכות סכום רעיוני שהיה משתלם לו, לו הגיש את תביעתו במועד, כמפורט בסעיף 44 לסיכומיה.

אכן, כטענת התובע, כלל נקוט מימים ימימה, שאין בזכאותו של נפגע מול המל"ל , כדי לגרוע מזכותו לעתור למינוי מומחה מטעם בית המשפט, טרם מיצוי זכויותיו במל"ל. ראו בהקשר זה למשל רע"א 1619/93 יאיר טטרו נ' אליהו חב' לביטוח (פורסם בנבו) וגם רע"א 7612/99 אורי אלוני נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו), ועוד.

אולם, מקום שבחירתו של נפגע להשהות את תביעתו לקביעת נכות מביאה לגריעה מסכום הגמלאות המשולם לו, זכאית נתבעת שלא הייתה חשופה לתביעת מל"ל בגין אותן גמלאות, כבענייננו, לניכוי רעיוני של סכומים שהיו משתלמים לו אלמלא השיהוי.

40. מתע"צ המל"ל, עולה שאכן שולמו לתובע גמלאות בגין נכות זמנית החל מחודש 2/20 ועד חודש 6/20 (עמ' 4 ו- 21 לתע"צ); דהיינו רק מהמועד שבו הוגשה תביעתו לקביעת נכות מעבודה בשיהוי. זאת, בעוד שאושרו לו נכויות זמניות מדורגות כבר החל מיום 12/7/19.

למעשה, ב"כ התובע לא חולק על עיקר הסכומים לניכוי הנקובים בסעיף 44 לסיכומי הנתבעת, היה ויקבע שהשיהוי מקנה זכאות לניכוי רעיוני; זאת, מלבד ביחס לפרק הזמן של 3 חודשים הנקוב בסעיף 44(א), שלגביו טוען הוא שמדובר ב2.6 חודשים, ובכך הצדק עמו. בהתאם לכך ולאחר הפחתת 0.4 מהסכום הנקוב בסעיף 44(א) לסיכומי הנתבעת, הסכום לניכוי רעיוני הוא הסך של 16,953 ₪.

41. מכל האמור, שווי תקבולי המל"ל לניכוי הוא הסך של 75,085 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

סוף דבר:

42. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, סך של 150,521 ₪ כפיצוי בגין תאונת הדרכים מיום 3/7/19, בניכוי סכום של 75,085 ₪. יתרת הפיצוי לתשלום: 75,436 ₪. לסכום זה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק (11,474 ₪), וכן השתתפות בהוצאות משפט בגין אגרת פתיחת הליך, בסך של 715 ₪. סך הסכום הפסוק, נכון למועד פסק הדין: 87,625 ₪.

פסק הדין ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלו בידי ב"כ הנתבעת, כשימי הפגרה במניין הימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תואיל לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים

ניתן ביום ט"ז תמוז תשפ"ב, 15 יולי 2022, בהעדר.