לפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעת (שיקרא להלן: "האוטובוס") באירוע תאונתי מיום 11.9.2019 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

בכתב התביעה נטען ע"י התובעת כי נהג התובעת נסע במסוף בית ליד בנתיבו כדין, לפתע סטה רכב הנתבעות מנתיבו אל עבר נתיב נסיעת האוטובוס בחוסר זהירות, פגע בו וגרם לו לנזקים.

הנתבעות טוענות, מנגד, בכתב ההגנה כי עת עמד רכב הנתבעות בנתיב פניה ימינה כדין, לפתע הגיח רכב התובעת מצדו השמאלי בחוסר זהירות, סטה לעבר נתיב עמידת רכב הנתבעות, פגע בו וגרם לקרות התאונה.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ועיינתי בכל החומר שהובא בפני, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, שכן עדיפה עלי גרסת נהג רכב התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת נהגת הנתבעות, ואפרט.

נהג התובעת העיד כי : "באתי לבית ליד מכיוון נתניה, נכנסתי ראיתי את הגב' מורידה את הנכד או הבן שלה, היה הייתה בצד שמאל של התחנות. כשאני הגעתי למות כדי לקחת ימינה לכיוון מערב לכפר יונה, אני עוצר, זה כביש 4 עם 3 נתיבים ומלא מכוניות, אני עוצר ממתין שהכביש יתפנה, כשאני מסתכל שמאלה, היא כבר הורידה אותו זה מנהרה שהוא עובר הוא היה לפחות 10 מ' בהמשך, נצמדתי למדרכה נשאר ממש רווח קטן זה נתיב אחד הפניה ימינה, כשהתחלתי לעשות את הפניה אני מסתכל במראה ולא רואה אף אחד, אני לא נוסע אני גולש והרגשתי מכה, עצרתי ירדתי ראיתי את הגב' נכנסה בי מאחורה..." (עמ' 1-2 לפרו').

מצאתי לתת אמון מלא בעדות נהג התובעת, עדות ברורה ישירה בלתי מתחמקת, המתיישבת עם כלל הראיות והנסיבות ועם הגיונם של דברים, ועדות זו הותירה בי רושם מהימן.

מנגד, העידה נהגת הנתבעות כי: "בצומת השרון, בית ליד, יש מסוף של 5-8 תחנות. לקחתי את הבן שלי לתוך המסוף הורדתי אותו, כדי לצאת יש נתיב רחב מאוד של פניה ימינה. אני עמדתי בצד ימין של הנתיב, אוטובוס של קווים עמד בצד שמאל, הייתי צריכה לפנות ימינה, זו פניה לכביש 4 בכביש 4 יש 6 נתיבים, אחד מהם ימינה לשם הייתי צריכה לפנות. עמדתי בנתיב הימני של כביש הפניה, לא יכולתי חלפנות כי האוטובוס חסם את שדה הראיה שלי, חיכיתי שיסע ואז יכולתי רק לפנות ימינה, הוא התחיל לנסוע ובמקום לפנות לנתיב שלו שהיה אמור להיות ישר הוא נכנס לנתיב שלי והתחיל למעוך לי את הצד השמאלי הקדמי של המכונית, אני קצת קפאתי, צפצפתי צפצפתי בכל הכוח הוא לא שמע, המשיך למעוך לי את הצד השמאלי קדמי עד שבדיעבד הבנתי שאחת הנוסעות עצרה אותו ואז הצד השמאלי שלי היה מעוך יפה מאוד." (עמ' 6-7 לפרו').

נהגת הנתבעות אישרה בעדותה כי סברה שנהג האוטובוס מתכוון ליסוע ישר ולא לפנות ימינה (עמ' 8 לפרו' שורה 25).

מהתמונות ממקום התאונה עולה כי המדובר בנתיב אחד רחב (ולא שני נתיבים) .

מצאתי לקבל גרסת נהג תובעת לפיה לא יכל היה להבחין ברכב הנתבעות, אשר נסע מימינו בשל "שטח מת".

עדותה של נהגת הנתבעות אף אינה מתיישבת עם מיקומי הנזק ברכבי הצדדים, שכן רכב הנתבעות נפגע בחלקו השמאלי קדמי ואילו רכב התובעת נפגע בחלקו האחורי ימני. מכאן עולה כי רכב התובעת, אשר הינו באורך של כ-12 מטרים, כבר כמעט השלים את הפניה ימינה. על כן, לא ברורה גרסת נהגת הנתבעות כי רכבה היה בעמידה בעת התרחשות התאונה לפני שהגיע האוטובוס לנתיב הפניה ימינה.

לא מצאתי כי יש בעדותו של נהג הנתבעות, אשר, לדבריו, היה עד ראייה להתרחשות התאונה, כדי לתמוך בגרסת הנתבעות. שכן מהמקום בו עמד העד, לא ברור באם יכל להבחין באופן בו התרחשה התאונה. וזאת בשים לב העיד שעמד משמאל לרכבי הצדדים (עמ' 10 לפרו' שורות 26-27 ות/2), כאשר סביר להניח כי האוטובוס הסתיר את רכב הנתבעות. זאת ועוד, העד עצמו העיד כי המדובר בנתיב אחד. (עמ' 10 לפרו' שורות 1-2).

כמו כן, לא עולה מעדותו של העד כי רכב הנתבעות עמד בנתיב טרם כניסת האוטובוס, כפי שהעידה נהגת הנתבעות.

מהאמור עולה כי, ככל הנראה, אירוע התאונה נגרם בשל "כניסה" של רכב הנתבעות לנתיב נסיעתו של האוטובוס.

יחד עם זאת, מצאתי להטיל על נהג התובעת אשם תורם (שאינו מטיל אחריות) בשיעור של 20%, שכן, נהג התובעת העיד כי הבחין ברכב הנתבעות טרם הפניה. לכן, סבורני כי ככל שנהג התובעת היה עירני יותר לסביבה, יכל היה להבחין מבעוד מועד כי רכב הנתבעות נעמד מימינו. ביחוד כאשר נהג התובעת העיד כי ראה את רכב הנתבעות משמאלו עת נהגת הנתבעות הורידה את בנה.

באשר לגובה הנזק, לא מצאתי לקבל טענת הנתבעות בעניין הצורך בהצגת קבלות בגין תיקון הנזק, שכן התובעת הינה הינה חברה הנוהגת, ככל הנראה, לבצע תיקונים לאוטובוסים ע"י מוסכים מטעמה.

כאשר, מנגד, קביעותיו של השמאי מטעם התובעת לא נסתרו ע"י הנתבעת (ר': ע"א 24423-03-18 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (מיום 28.6.2018)).

התובעת לא הוכיחה רכיב הנזק בגין ימי עמידה, ולא צירפה אסמכתאות מספקות לרכיב נזק זה. על כן, לא מצאתי לחייב הנתבעת בגין ימי עמידה.

לאור כל האמור, מצאתי לחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 4,975 ₪ , בצירוף אגרת המשפט בסך 760 ₪, שכר העד כפי שנפסק ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪. התשלומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לחייב את התובעת באגרת המחצית השניה באמצעות הרשאה לחיוב חשבון.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' תמוז תשפ"א, 20 יוני 2021, בהעדר הצדדים.