1. פסק דין זה ניתן על דרך הפשרה על פי הוראות סעיף 79א(א)(1) לחוק בתי המשפט, נוסח משולב תשמ"ד-1984 לאור ההסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים.
2. גם אם מדובר בפסק דין הניתן על דרך הפשרה הרי שאין בכך כדי לפטור בעל דין מחובתו להוכיח את תביעתו על פי דיני הראיות ובימ"ש מוסמך במסגרת הליך זה לדחות את התביעה או לקבלה במלואה.
3. בדיון שהתקיים לפניי היום העידו, הנהגת ברכב התובע, וכן הנוסעת שהייתה עימה ברכב, בעת קרות התאונה, ואילו מטעם הנתבעות, העידה הנתבעת מס' 1.
4. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, ואופן התרחשותה, והן בשאלת גובה הנזק.
5. רכב התובע נפגע בחלקו הימני אחורי, ואילו רכב הנתבעת נפגע בחלקו הקדמי שמאלי.
6. לפי גירסת התביעה, הנהגת ברכב התובע, נסעה בנתיב הימני של הכביש, וכשמצאה מקום חניה פנוי, באזור שניתן להחנות בו כלי רכב, בניצב לכביש, היא אותתה ימינה, החלה בביצוע החניה, ולקראת סיום החניית רכבה, כאמור, כאשר חלק ממנו נותר בולט לכיוון הכביש, הגיח רכב הנתבעת, ופגע ברכב התובע , כאמור.
7. הנתבעת מסרה גירסה שונה, ולפיה, היא נסעה עם רכבה בנתיב הימני, הנהגת ברכב התובע נסעה לידה, בנתיב השמאלי, ולפתע, כשגילתה מקום חניה פנוי, היא סטתה מנתיב נסיעתה, תוך חסימת נתיב נסיעת הנתבעת, כדי להיכנס לאותו מקום חניה עם רכבה, וכך נגרמה ההתנגשות בין כלי הרכב.
8. הנוסעת ברכב התובע, חזרה על גירסת הנהגת ברכב התובע, וטענה כי הנהגת נסעה בנתיב הימני, אותתה ימינה, נכנסה לחניה, ובטרם השלימה את החניית הרכב, הגיח רכב הנתבעת במהירות גבוהה, ופגע ברכב התובע.
9. על פי חוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה, ברכב התובע קיימים שני מוקדי נזק, האחד בצידו הימני אחורי של הרכב, והשני , בצידו השמאלי.
10. העדה מטעם התובע, ענתה בשלילה לשאלה אם לרכב נגרם נזק נוסף לפגיעה בצידו הימני אחורי, והנהגת ברכב התובע העלתה עניין זה רק כשנשאלה על כך בחקירתה הנגדית.
11. יצויין כי הפגיעה בצד השמאלי של רכב התובע, כפי חוות דעת השמאי, משמעותית יותר מהפגיעה בצידו הימני אחורי.
12. הנתבעת אף היא בעדותה הכחישה כי נגרמה פגיעה ברכב התובע בצידו השמאלי, ולשיטתה, הנהגת ברכב התובע, כאמור לעיל, סטתה מנתיב נסיעתה בנתיב השמאלי, חצתה את הנתיב הימני כדי להחנות את רכבה, חסמה את נתיב נסיעת הנתבעת, פגעה ברכבה, אך לא עצרה במקום, אלא המשיכה בנסיעה וירדה מהכביש, כך שלפי גירסה זו, המגע בין שני כלי הרכב התרחש כשרכב התובע היה עדיין על הכביש.
13. בחנתי את גירסאות הצדדים, וכן מיקום הפגיעות בשני כלי הרכב, ולו אכן, מדובר היה בהתנגשות כפי גירסת הנהגת ברכב התובע, הפגיעה ברכב הנתבעת הייתה אמורה להיות במיקום אחר, ולא בצידו הקדמי שמאלי, אלא בצידו הימני, או לכל היותר בחזית לכיוון ימין.
14. שלוש העדות הדגימו עם אמצעי המחשה את אופן קרות התאונה, וגם הדגמות אלו הראו את הקושי לקבל את גירסת הנהגת ברכב התובע, בהינתן מיקום הפגיעות בשני כלי הרכב.
15. הגיונם הפשוט של הדברים, מנגנון הפגיעה בשני כלי הרכב, ומיקום הנזק בכל אחד משני כלי הרכב, מביאים למסקנה ברורה, כי דווקא גירסת הנתבעת עדיפה והגיונית יותר, מאשר גירסת הנהגת ברכב התובע.
16. המסקנה המתבקשת, בנסיבות אלו, היא כי דין תביעה התובע להידחות, וכך אני מורה.
17. התובע יישא בהוצאות הנתבעות, אשר ישולמו לנתבעת 2, על סך 1,8000 ש''ח אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.
18. לאור ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים, אני פוטרת את התובע מתשלום החצי השני של אגרת התביעה.
19. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"א, 14 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.