ניתנה ביום 15 נובמבר 2022

השופטת חני אופק גנדלר

1. לפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט דורון יפת ונציגות הציבור גב' כרמלה קול אמן וגב' אידה שפירא; סע"ש 31362-07-20) (להלן – פסק הדין). בגדרו חויבה המבקשת בתשלום 95,132 ₪ בגין דמי נסיעה; ישיבות והדרכות; גמול עבודה בשישי, שבת וחג, ובגין פיצוי לא ממוני.
2. בחודש אפריל 2009, החלה התקשרות בין המבקשת - גוף שידור מסחרי המשדר שידורי ספורט (להלן: החברה), לבין המשיב, שעבד בהתחלה בתפקיד טיקר (כותב מבזקי חדשות בתחתית המסך של הערוץ), ובהמשך משנת 2011 שימש כעורך תיקי שדר (תחקירן שכותב פרטים לגבי הקבוצות המשחקות על מנת שהשדר ישתמש בהם בשידור), כאשר בשנת 2013 אף קודם לתפקיד עורך שידורי ספורט (ניהול כל האופרציה של השידור מהמגרש). בין המשיב לבין החברה נחתמו במהלך כל תקופת ההתקשרות, שנמשכה כ11 שנים, עד לשנת 2020, הסכמי התקשרות, כאשר התמורה ששולמה לו כקבלן עצמאי עודכנה מעת לעת.
3. עיקר הדיון בבית הדין האזורי, נסב סביב שאלת קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים בגין תקופת העסקת המשיב כעורך שידורי ספורט וככל שייקבעו קיומם על הזכאות לתשלומים מכוחם. נקדים את המאוחר ונציין כי בית הדין האזורי קבע כי בין המשיב לבין החברה התקיימו יחסי עובד-מעסיק.

בית הדין האזורי הגיע למסקנה זו לאחר שבחן את צורת ההתקשרות של הצדדים לאור מבחני הפסיקה.

לפי הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, קבע בית הדין כי עבודת המשיב הייתה חלק מפעילות מרכזית, רגילה וחיונית לתפעול החברה, המהווה חלק אינטגרלי מהמערך הארגוני של מקום העבודה שתפקידו לשדר ספורט, הן מהאולפן והן מהשטח; מדובר בהעסקה רציפה רבת שנים החל משנת 2009 ועד לשנת 2020. נקבע כי היקף משרה חלקי (כ 40-% או 45%) אינו מאיין בהכרח הכרה ביחסי עובד-מעסיק; אמנם למשיב לא היה חדר וכן כתובת דוא"ל מקצועי, אך העריכה התבצעה באולפן; המשיב קיבל מהחברה את הידע וההכשרה הנדרשים על מנת לבצע את עבודתו כעורך שידורים; המשיב קיבל ארוחות כמו יתר עובדי החברה. אשר לפן השלילי, גרסת המשיב כי לא הועסק במקום אחר, כי לא היה לו עסק עצמאי וכי היתה לו תלות כלכלית בחברה לא נסתרה; עובר להעסקתו בחברה בתפקיד טיקר לא היה לתובע תיק עצמאי במס הכנסה ולמעשה החברה טיפלה בהנהלת החשבונות עבורו, על דרך של הוצאת חשבונית עצמית.

באשר ליתר המבחנים: המשיב ביצע את עבודתו באופן אישי ולא יכול היה לשלוח מישהו אחר מטעמו; החברה פיקחה מקצועית על עבודתו של המשיב, הן במישור המשמעתי, הן בהיבט התוכני והן בהיבט של שעות וימי עבודה, לרבות חופשה. אשר לכוונות הצדדים, בבחינה של יחסי עבודה לא נמצא כי עבודת טיקר או עורך שידורי ספורט מהווים מקרים גבוליים, אפילו לשיטת החברה היא הייתה אדישה למתכונת ההתקשרות בכפוף למסגרת העלות, הרי שאין ליתן משקל להסכם הראשוני ולמסמכי העדכון שנחתמו מעת לעת, כמו גם להוראה, שלפיה "אם תוגש על ידי הקבלן תביעה להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד יעמוד התשלום החודשי/השעתי לחישוב זכויותיו הסוציאליות על 60% מהתמורה". נוכח כל האמור נפסק כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

1. בית הדין האזורי פסק כי החברה תשלם למשיב: תשלום בעד דמי נסיעה על סך של 9,130 ₪, תשלום בעד ישיבות והדרכות על סך של 2,041 ש"ח, תשלום בעד גמול עבודה בשישי, שבת וחג על סך של 43,961 ₪, ופיצוי לא ממוני על סך של 40,000 ₪, סה"כ סכום של 95,132 ₪.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

1. החברה הגישה ערעור כנגד פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצועו. לטענתה, שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק; כן שגה בית הדין האזורי באופן בו שיקלל ויישם את מבחני הפסיקה.
2. בנוסף טוענת החברה, כי אף אם יימצא כי לא נפלה טעות בעניין סיווג מערכת היחסים כיחסי עובד –מעסיק, שגה בית הדין האזורי, עת על אף קביעתו, כי השכר של עובד מקביל למשיב, בתוספת הזכויות הסוציאליות כשכיר, היה נמוך מהתמורה ששולמה למשיב בפועל, ובפער זה נכלל גם התגמול בגין עבודה בשבת ובחג שנפסק למשיב - פסק למשיב פיצוי בגין גמול עבודה בשבת וחג. החברה סבורה כי ברכיב זה, של תשלום בעד גמול עבודה בשישי, שבת ובחג, בו פסק בית הדין סכום של 43,961 ₪, יש לפסוק פיצוי, לכל היותר, על סך של 9,432 ₪. כמו כן שגויה הקביעה כי המשיב זכאי לפיצוי לא ממוני, אשר בית הדין האזורי עצמו כתב על רכיב זה שהוא נפסק "לא בלי התלבטות". מעבר לאלה, טוענת החברה כי היה מקום לפסוק הוצאות לטובת החברה. עוד טוענת החברה בבקשה שלפני, כי לאור נימוקי הערעור - סיכויי הערעור להתקבל טובים. אשר למאזן הנוחות, טוענת החברה כי זה נוטה לצדה, נוכח הסכום הפסוק בסך כולל של 95,132 ₪, סכום שאינו פעוט, וכן נוכח חשש ממשי, כי המשיב יתקשה להשיב את הסכום שנפסק, אם יתקבל הערעור, טענה כללית שלא נתמכה בתצהיר. החברה נכונה להפקיד את הסכום שנפסק בקופת בית הדין. המשיב בתגובתו לבקשה, חוזר על קביעותיו של בית הדין קמא, בדבר התקיימותם של מבחני הפסיקה לקביעת יחסי עובד מעסיק.
3. מנגד, טוען העובד כי טענת החברה לפיה שכרו של עובד שכיר נמוך משמעותית משכרו של המשיב, והחישוב שהראתה, הינו גם חישוב מטעה ושגוי. חישוב זה אינו נכון מתמטית מהטעם שהוא מעלים עובדות ואת מלוא התחשיב שערך בית הדין האזורי. בנוסף, החברה כלל לא הסבירה כיצד הגיעה לסכום החלופי שהיא מציעה- 9,432 ₪ מתוך סכום של 43,961 ₪ שנפסק. לעניין סכום הפיצוי הלא ממוני, נטען כי החברה כלל לא נימקה מדוע כביכול לא מגיע פיצוי לא ממוני למשיב. מדובר בסכום סביר, במיוחד כאשר נקבעו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים לתקופה ממושכת של 11 שנה. לאור אלו, סבור המשיב, לא הראתה החברה כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. אשר למאזן הנוחות, טען המשיב כי החברה לא תמכה את טענתה כי יתקשה להשיב את הסכום באם יתקבל הערעור, בשום עובדה ממשית. כמו כן לא טענה כי ייגרם לה נזק מתשלום פסק הדין למשיב.
4. החברה בתגובתה לתשובה, חוזרת ומציינת כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. היא טוענת כי אין בתשובת המשיב מענה לטענת החברה בדבר האופן בו שיקלל בית הדין האזורי את המבחנים לקביעת יחסי עובד מעסיק, וכי בין כך ובין כך טענות החברה באשר לסעדים שנפסקו, עומדות, אפילו אם תיוותר על כנה קביעת בית הדין האזורי באשר לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים. החברה חוזרת ומחדדת כי בניגוד לטענות המשיב, טענות החברה בעניין הפיצוי הממוני, לא הוגבלו לפיצוי שנפסק בגין עבודה בימי שישי שבת וחג, אלא נטענו ביחס למלוא הפיצוי הממוני שנפסק, בין היתר בגין נסיעות בשבת והדרכות. לטענת החברה, התמורה ששולמה למשיב כללה אף זכויות אלה. אשר לפיצוי הלא ממוני, טענת החברה היא כי פסיקת פיצוי לא ממוני, ובפרט גובהו, הוא עניין שבשיקול דעת בית הדין, ואין לטעון כי סיכויי הערעור בעניין זה אינם גבוהים. לבסוף, ובהקשר למאזן הנוחות, מציינת החברה כי המשיב טען בתגובתו שהיא לא הוכיחה כי תשלום פסק הדין למשיב יוצר הכבדה עליה, אולם החברה טוענת כי סכום פסק הדין כשלעצמו (כ95,000 ₪) עלול להקים עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין בוודאי מקום בו סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. החברה חוזרת ומזכירה כי לשם תמיכה במאזן הנוחות, היא נכונה להקפיד את הסכום שנפסק בקופת בית הדין.

דיון והכרעה

1. נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין, משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי. לפיכך סטייה מנקודת מוצא זו מוצדקת רק אם עומד המבקש בשני תנאים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).
2. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה כך שיעוכב ביצוע תשלום מחצית מהסכום הפסוק כערכו היום (להלן: הסכום המעוכב) בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין.
3. בנסיבות הענין שיקול מאזן הנוחות, כשלעצמו, אינו מצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין, שכן החברה לא הרימה את נטל ההוכחה ולא הראתה כי המשיב ייתקל בקושי בהחזרת הסכום הפסוק במידה ויתקבל הערעור. עם זאת, הערעור מעלה שאלות הראויות לדיון, שראוי לתת עליהן את הדעת. כך למשל, ומבלי שאחווה דעה לגבי סיכויי הערעור, בכל הנוגע לפסיקת הסעדים מתעוררת שאלת דרך ההתחשבנות בדיעבד בשים לב לגובה פער בין השכר הקבלני לשכר העובד וכן היבטים מסוימים בנוגע לפסיקת הפיצוי שאינו ממוני. משכך, החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה כך שמחצית מהסכום הפסוק כערכו היום תעוכב בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין.
4. סוף דבר3- הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שמחצית הסכום הפסוק כערכו היום תעוכב בכפוף להפקדתו תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו בקופת בית הדין. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בסוף ההליך.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"ג (15 נובמבר 2022) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.