לפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעת (שיקרא להלן גם :"האוטובוס") באירוע תאונתי מיום 19.4.2016 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

בכתב התביעה נטען ע"י התובעת כי עת נסע רכב התובעת בנתיב נסיעתו כדין, לפתע סטה רכב הנתבעות לנתיבו בחוסר שימת לב, פגע בו והסב לו נזקים.

הנתבעות טוענות, מנגד, בכתב ההגנה כי שעה שנהגת הנתבעות נסעה בנתיב נסיעתה כדין, לפתע הגיח האוטובוס מימין וסטה לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעות ופגע בו.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ועיינתי בכל החומר שהובא בפני, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ועיינתי בתמונות הנזקים ובתמונות מהמקום בו התרחשה התאונה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ואפרט.

נהג התובעת העיד כי : "אני באתי לרח' אחוזה ברעננה מכיוון רח' ירושלים יש שם צומת מפוזרת, זה צומת שיש בה נתיב אחד ישר ושמאלה, הנתיב הימני, ועוד שני נתיבים האמצעי והשמאלי שהם רק שמאלה. יש 4 שלטי התרעה במקום. אני עמדתי בנתיב הימני שאני פונה שמאלה ותחנת אוטובוס מצד ימין ברח' ירושלים. תוך כדי הנסיעה אני שם לב שהרכב שעמד לידי מסוג שברולט במקום להמשיך לפנות שמאלה הוא המשיך ישר. אני בלמתי מיד וצפצפתי, ניסיתי לברוח שמאלה אבל לא הספקתי והיא שפשפה את האוטובוס בצד שמאל שלו ונגעה בצלחת ונבלמה בצלחת של הגלגל הקדמי שמאלי. נהגה שם בחורה, לידה ישבה אמא שלה. הייתה בחורה צעירה. היא אמרה שהיא רצתה להמשיך ישר ולא ידעה שאין לה ישר. "

(עמ' 1 לפרו' שורות 16-22).

נהג התובעת אף העיד כי צילם תמונות מיד לאחר התאונה (עמ' 2 לפרו' שורה 11).

מצאתי ליתן אמון מלא בעדות נהג התובעת, עדות ברורה ישירה בלתי מתחמקת, המתיישבת עם כלל הראיות והנסיבות ועם הגיונם של דברים, ועדות זו הותירה בי רושם מהימן.

נהגת הנתבעות העידה מנגד כי : "אני רציתי לנסוע ישר והתבלבלתי בנתיבים ואז באתי לנסוע וראיתי את האוטובוס מתחיל לצפצף, ראיתי שאני הולכת להתנגש אז מהר מהר סטיתי שמאלה וגם הוא טיפה ניסה לסטות, אז עצרתי את הרכב. נורא נבהלתי והנהג ישר ניגש אליי ואמרתי אני מקווה שאין נפגעים והוא אמר לי אל תדאגי, ואפילו הנזק ממש קטן, זה מה שאני זוכרת. לשאלת בית המשפט, לא ראיתי את הנזק ולא צילמתי. "

(עמ' 3 לפרו' שורות 15-18)

מאשר הובא לפני עולה כי אין מחלוקת כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על נהגת הנתבעות, אלא הצדדים חולקים בסוגיית גובה הנזק.

בעניין זה, טוענת הנתבעות כי חל שינוי ניכר (כ-4 שנים) בבדיקת האוטובוס ע"י שמאי . וכי ישנה תחלופה של נהגים ו/או תאונות, ולכן אין דרך לקשור בין התאונה דנן ובין חוות הדעת.

עוד טוענות הנתבעות, ביחס לתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי, כי לא ניתן להבחין בין תמונות שצולמו ע"י נהג התובעת ובין אלו שצולמו ע"י השמאי .

לא מצאתי לקבל טענות הנתבעות בעניין זה.

ראשית, הנתבעות לא עמדו על חקירתו הנגדית של שמאי התובעת, ואף לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמן. ולכן, חוות הדעת לא נסתרה.

זאת ועוד, נהג התובעת אישר בעדותו כי התמונות שצורפו לחוות דעת השמאי צולמו על ידו מיד לאחר התרחשות התאונה (עמ' 2 לפרו' שורות 13-16). ותמונות אלו תואמות את מיקומי הנזקים באוטובוס, כפי שאלו מפורטים בחוות דעת השמאי (ת/1).

על כן, חרף חלוף הזמן ממועד התאונה ועד לבדיקת האוטובוס ע"י שמאי, לא שוכנעתי כי נותק הקשר הסיבתי בין ארוע התאונה לבין הנזק שנגרם לרכב התובעת, (ר' בענין זה: ע"א (ת"א) 24423-03-18 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (מיום 28.6.2018).

התובעת לא הוכיחה רכיב הנזק בגין ימי עמידה, ולא צירפה אסמכתאות מספקות לרכיב נזק זה. על כן, לא מצאתי לחייב הנתבעות בגין ימי עמידה.

לאור כל האמור, אני מורה כי הנתבעת 2 תשלם לתובעת סך של 6,020 ₪ , בצירוף אגרת המשפט בסך 760 ₪, שכר העד כפי שנפסק , ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ . התשלומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לחייב את התובעת באגרת המחצית השניה באמצעות הרשאה לחיוב חשבון.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' שבט תשפ"ב, 03 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.