1. עיינתי בעמדות הצדדים לבקשת הנתבעים להורות על ביטול העיקול הזמני שהוטל על דירת הנתבע 2 ומצאתי לדחות אותה.
2. מקובלת עליי תגובת התובעת במקרה זה- הן בנוגע לשיהוי בהגשת הבקשה ( והרי מהותית היה נכון להגישה במועד סמוך להגשת ההתנגדות) והן בנוגע לפירוט הנדרש במקרה זה מהנתבעים שלא התקיים.
3. הנתבעים המבקשים הלכה למעשה להורות על ביטול עיקול זמני שהוטל על נכס מקרקעין ( שעולה בכוחו על כל עיקול אחר, בפרט בימים אלה כאשר מחירי הנדל"ן עולים מידי שנה ולנוכח אובדן ערך גבוה יותר למקרה של רכבים לעומת דירות מגורים) ובמקומו להסתפק בעיקולים שהוטלו על רכבי הנתבע 2, אינם מבארים מדוע שמרו בקשה זו בחיקם זמן רב והכיצד כיום, בחלוף כמעט שנתיים ימים מאז הוגשה הגנתה, מצאו מקום להגישה. העדרו של הסבר כאמור, לצד "נזילות" שווים של הרכבים המעוקלים, מצביעה על מניע לא ברור, שלא גולה כאמור, בעצם הגשת הבקשה.
4. אף בהתעלם מהאמור, הנתבעים מחויבים בהסבר נוסף בעל שני ראשים: האחד, להראות כי יתרת מימושם של הרכבים המעוקלים, בניכוי הוצאות המימוש שיתלוו אליהם, תעלה בעתיד על שווי התביעה כיום לרבות הוצאותיה הצפויות (לפי אומדן כללי) בעת מתן פסק הדין בתיק והשני, להביא נתונים אודות יתרת הכספים שתיוותר לאחר מימוש דירתו של הנתבע 2 וזאת לאחר ניכוי יתרת המשכנתא הרובצת עליה נכון להיום, והעיקול שהוטל עליה לפי פקודת המיסים גבייה.
5. זאת וזאת לא עשו הנתבעים ובעצם צירוף חוו"ד לקונית אודות מחירון הרכבים נכון להיום, אין בו די, הן מפאת אומדן עלות המימוש שיהיה צריך לקזז, והן מפאת העובדה שלא הוכח כי רכבים אלו נטולי עיקולים נוספים פרט לאלו של התובעת והרי ברי כי מדובר בנתון מהותי שלא גולה גם כן.
6. הוא הדין ביחס לדירת הנתבע 2, כפי שצוין בתגובת התובעת- מדובר בדירת מגורים שאין נתונים אודות שוויה – כתפוסה או כפנויה נכון להיום, וזאת בשעה שיש הבדל מהותי בין השניים, זאת בפרט על רקע העובדה שהן המשכנתא והן העיקול לפי פקודת המסים גבייה, קודמים בנשייתם לעיקול התובעת כאן, ולמקרה של מימוש הדירה, אין לדעת לפי שעה כמה, אם בכלל, יוותר להבטחת מימוש פסק הדין בתיק זה וזאת כאמור בהעדרם של נתונים מהותיים אלה.
7. אם לא דיי באמור, אזי העובדה שעל פניו מתגובת התובעת עולה כי לנתבעת 1 חובות או תביעות נוספים שעומדים כנגדה, בסכומים לא מבוטלים, מקשה עוד יותר על חוזקה של הבקשה והאפשרות להיענות לה.
8. בנסיבות כאמור, הבקשה נדחית.
9. משהתבקשתי לכך על ידי התובעת בתגובתה, ומתוקף תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אני מורה כי הנתבעים יישאו בהוצאות דחיית הבקשה על סך 1,000 ש"ח כשכר טרחת ב"כ התובעת לתשלום על ידם בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ט' ניסן תשפ"ב, 10 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.