1. המבקשת חברת הניהול של הרכוש המשותף בבניין "מסוף" בעיר ראשון לציון (להלן: "הבניין"), מבקשת לצרף אותה כתובעת בהליך ולאפשר לה להגיש במסגרת הליך זה כתב תביעה נגד הנתבעת;
2. עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר על סך 246,382 ₪ שהגישה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום דמי שכירות בגין שטח שהושכר לנתבעת בבניין ולא שולם החל מיום 1.7.2017 ולמשך 13 רבעונים ממועד זה.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת רכשה ביום 1.9.1998 מהבעלים של הבניין (מסוף מבני תעשיה (שותפות כללית)) (להלן: "הבעלים המקורי") שטחים בבניין אשר הושכרו על ידי הבעלים המקורי לנתבעת בשנת 1997 וכוללים אולם, חניות, חדר ממסרים וכן את הזכות להצבת מתקן תקשורת (אנטנה) על גג הבניין (ראו; סעיף 3.15 להסכם משנת 1997) ולנתבעת הומחו כל זכויות הבעלים המקורי בהסכם השכירות בינו לבין הנתבעת. בהסכם השכירות שנחתם ביום 22.1.2022 בין התובעת לבין הנתבעת צומצם שטח המושכר והופחתו דמי השכירות ובתוספות להסכם השכירות מיום 14.2.2021 ומיום 2.5.2016 הוארכה תקופת השכירות עד ליום 1.12.2021 ונקבעו דמי השכירות ואופן הצמדתם. מיום 1.7.2017 חדלה הנתבעת לשלם את דמי השכירות בשל דרישת המבקשת לפנות את האנטנה שהוצבה בגג הבניין בטענה שמדובר ברכוש המשותף.

1. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן וטענה במסגרתה, בין היתר, שהיא שכרה מהבעלים הקודמים של הבניין ובהמשך מהתובעת את שטח הגג בבניין בו הותקנה האנטנה וכן את חדר המכשירים במרתף לצורך הקמה והפעלה של מתקן התקשורת, כאשר בהסכם השכירות הצהירה התובעת כי היא בעלת כל הזכויות במושכר. הנתבעת אישרה שבעקבות טענת המבקשת בחודש מאי 2017 שהגג העליון בו הוקם מתקן התקשורת מהווה רכוש משותף, לא שילמה ו'הקפיאה' את תשלום דמי השכירות עד לברור והסדרת המחלוקת לגבי הזכויות בשטחים אלה וטענה כי התובעת אינה הבעלים של כל הזכויות בבניין ושל כל הרכוש המשותף בבניין ועליה לקבל הרשאה למתקן המצוי על הגג העליון של הבניין. הנתבעת טוענת שאין לה עניין בסכסוך שבין התובעת לבין חברת הניהול והיא תכבד כל פסק דין שייקבע למי עליה לשלם.
2. דיון בבקשת רשות להתגונן קבוע ליום 11.7.2022.
3. ביני וביני הוגשה הבקשה;

טענות הצדדים

1. המבקשת טוענת שלאחר שרכשה זכויות בחלק מיחידות הבניין ומונתה כחברת הניהול של השטחים המשותפים בבניין, נודע לה שהנתבעת 'פלשה' לשטח גג הבניין המהווה חלק מהרכוש המשותף של כלל הבניין והציבה על הגג המשותף אנטנה ללא הסכמת כל בעלי הנכסים. המבקשת דרשה מהנתבעת לפנות את האנטנה והיא עותרת לצירופה כתובעת וכבעל דין דרוש לבירור ההליך וכן לאפשר לה להגיש במסגרת הליך זה כתב תביעה נגד הנתבעת לחיוב הנתבעת בתשלום דמי השכירות בגין חלק המושכר המהווה גג משותף בשטחו מוצבת האנטנה, וזאת ממועד הצבת האנטנה ועד לפינויה.
2. התובעת מתנגדת לצירוף המבקשת כתובעת וטוענת שאין מקום לצירוף המבקשת להליך שמשטרם ניתנה לנתבעת רשות להתגונן.

לגוף העניין טוענת התובעת כי המבקשת מבקשת להצטרף להליך לצורך הגשת כתב תביעה אחרת שונה מהתביעה שהגישה התובעת, ואין לאפשר הגשת שני כתבי תביעה שונים באותה הליך ולבצע קפנדריא של הגשת תביעה אחרת בתוך הליך קיים. שככל וברצון המבקשת להגיש תביעה נגד הנתבעת, טוענת התובעת, תתכבד ותעשה כן ואז תפנה בבקשה לאיחוד הדיון בתובענות שתידון.

התובעת טוענת עוד שהמבקשת לא ביקשה לצרף את כל בעלי הזכויות בבניין וממילא אין כל משמעות לצירופה בלבד, משהדבר לא יתרום לבירור מלא עם כל בעלי הזכויות וכן שאין מקום לטענה כי התקנת האנטנה נעשתה ללא הסכמת כל בעלי הזכויות משהתורן הותקן בשנת 2011 בהסכמת הבעלים המקורי של מלוא הזכויות בבניין, עמו התקשרה הנתבעת בשנת 1997 בהסכם שכירות.

1. הנתבעת אינה מתנגדת לצירוף המבקשת להליך אולם מתנגדת להגשת המבקשת תביעה נגדה.

הנתבעת חוזרת על תמצית טענותיה בבקשת רשות להתגונן וטוענת שהיא התקשרה כדין בהסכם שכירות עם הבעלים הקודמים ובהמשך עם התובעת, כי אין מדובר בסכסוך בין התובעת לבין נתבעת בנוגע לתשלום מלוא דמי השכירות אלא בסכסוך פנימי בין בעלים של זכויות בבניין, וככל שלמבקשת טענות כנגד בעלי הזכויות האחרים בבניין לרבות התובעת, הנתבעת אינה צד נדרש להליכים אלה והיא נכונה לכבד כל הסכמה שתקבל תוקף של פסק דין בין הצדדים הרלוונטיים או כל פסק דין חלוט של בית המשפט.

הנתבעת טוענת שאין מנוס מצירוף המבקשת ויתר בעלי הזכויות בבניין לתביעה בטרם יוחלט באיזה אופן יחולקו דמי השכירות, אולם היא מתנגדת להתייחסות אליה כפולשת ולהגשת המבקשת תביעה נגדה, שעה שמדובר בסכסוך בין בעלי זכויות בבניין. הנתבעת מוסיפה וטוענת שאין לאפשר למבקשת 'מסלול דה לוקס' הגובר על דיני ההתיישנות והשיהוי כאשר המבקשת למעלה מ-6 שנים ממועד דרישתה בשנת 2017 בחרה לא לעשות דבר, ורק עתה שנתיים לאחר הגשת התביעה מבקשת להצטרף להליך, בדרך לא דרך תוך עקיפת התקנות ודיני ההתיישנות והשיהוי ולעתור להגשת תביעה לתקופת ארוכה יותר מהתקופה אליה מתייחסת התביעה בתיק זה. ביתר שאת כאשר הנתבעת סמוך לקבלת כתב התביעה בחודש אוגוסט 2020 ביקשה מפורשות מהנתבעת לפעול בהקדם האפשרי להצטרף להליך, אך המבקשת מטעמיה בחרה שלא לעשות דבר.

הנתבעת טוענת כי לא קיים הליך של הגשת תביעה בתוך תביעה קיימת; וכן שהמבקשת מנועה ומושתקת מהגשת תביעה המתייחסת לתקופה קודמת להגשת התביעה.

דיון

בחנתי את הבקשה ותגובות התובעת והנתבעת ולא מצאתי לקבל את הבקשה;

1. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הבקשה לצירוף המבקשת כתובעת מוגשת בטרם נדונה והוכרעה בקשת רשות להתגונן שהגישה הנתבעת, ובכך מקדימה את זמנה.
2. לגוף העניין לא מצאתי להורות על צירוף המבקשת כתובעת על מנת לאפשר לה, במסגרת התביעה המתבררת בהליך זה, להגיש תביעה נגד הנתבעת לתשלום דמי השכירות ממועד הצבת האנטנה ועד לפינוייה.
3. תקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן:" התקנות") קובעת: "מותר לצרף בכתב תביעה אחד, כתובע או כנתבע, כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות בשלמות בתובענה, ובלבד שהתובענה מעורר שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין".

המבקשת עותרת לצירופה כתובעת נוספת, לא כבעל דין הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, כאמור בתקנה 26(א) לתקנות, אלא לצורך הגשת תביעה נפרדת נגד הנתבעת, בבחינת תביעה בתוך תביעה קיימת וזאת לא מצאתי להתיר.

1. המבקשת מבקשת להצטרף כתובעת בהליך, על רקע טענתה כי האנטנה שהנתבעת התקינה ומפעילה על גג הבניין מהווה רכוש משותף ולא ניתנה הסכמת כלל בעלי הזכויות בדירה להתקנתה. התביעה דנן היא תביעה לתשלום דמי שכירות שעל הנתבעת לשלם לתובעת בהתאם להסכם שכירות ותוספות שנחתמו בין התובעת לבין הנתבעת. הנתבעת אינה כופרת בבקשת רשות להתגונן שהגישה בחתימתה על הסכמי השכירות ובשימושה בשטח והיא מאשרת שלא שילמה לתובעת את דמי השכירות מחודש יולי 2017. על פי כתב התביעה, הנתבעת היא שוכרת משנת 1997 ואין מחלוקת שהיא שילמה לתובעת את דמי השכירות עד ליום 1.7.2017.
2. תביעת המבקשת אחרת מהתביעה דנן הנסמכת על הסכמי שכירות בין התובעת לבין הנתבעת להם אין המבקשת צד. המבקשת גם מבקשת לכלול בתביעתה תקופה נוספת לתקופת חוב דמי השכירות מושא התביעה (מחודש יולי 2017 ולמשך 13 רבעונים) ולחייב את הנתבעת במסגרת התביעה הנוספת שתוגש תחת כותרתה של התביעה הקיימת שהגישה התובעת בתיק זה, בתשלום דמי שכירות ממועד הקמת מתקן האנטנה ועד לפינויו. כל זאת, בהתעלם מכך שכתב התביעה מעלה שעד ליום 1.7.2017 שילמה הנתבעת לתובעת דמי שכירות וכאשר המבקשת אינה מציינת בבקשה מתי הוקם מתקן התקשורת (האנטנה), על מנת שניתן יהיה לבחון האם תביעה בהליך נפרד לו הוגשה הייתה בתוך תקופת ההתיישנות. על פי כתב התביעה, הרשות להקמת מתקן התקשורת ניתנה לנתבעת על ידי הבעלים המקורי של מלוא הזכויות בבניין בהתאם להסכם שכירות שנחתם בשנת 1997 בינו לבין הנתבעת.
3. אף שההליך בתיק זה בראשיתו, אין בבקשה הסבר מדוע המבקשת משנת 2017 ישבה בשב ואל תעשה.
4. לגבי צירוף על דין שנוכחותו דרושה להכרעה ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה, כמשמעתו בהוראת תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 שקדמה לתקנה 26 (א) לתקנות, כבר נקבע כי אין הדבר מכוון לייעול כללי של מערכת המשפט ולמניעת ריבוי משפטים, אלא לאפשר פסיקה יעילה ושלמה בתובענה העומדת לבירור והעובדה כי צד שלישי שאינו בעל דין עשוי לפתוח מצדו במערכה חדשה באותו עניין, או כי אותו צד שלישי שצירופו מבוקש מחזיק במידע או בזווית ראיה חיונית לבירור התובענה, אינה הופכת אותו אך בשל כך לבעל דין דרוש (רע"א 5861/15 עיריית ת"א נ' שומולביץ (פורסם בנבו, 26.1.2016) פסקה 25); רע"א 2228/15 2228/15 ג'י.טי.אס פיור ואלי שנס לימיטיד נ' נתיבים דרום בע"מ (פורסם בנבו, 9.7.2015)).
5. למעלה מזה, לגבי צירוף נתבע נוסף מקום בו התובע אינו מסכים, הכלל הוא שהתובע זכאי לבחור עם מי ברצונו להתדיין, ולא בנקל יעתר בית המשפט לצירוף נתבע נוסף, על אפו ועל חמתו של התובע שאינו מעוניין בכך (ע"א (ת"א) 2489/07 רובוגרופ ט.א.ק. בע"מ נ' פוריה מערכות (198) בע"מ (פורסם בנבו, 8.8.2007); רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס פיור ואלי שנס לימיטיד נ' נתיבים דרום בע"מ (פורסם בנבו,9.7.2015)). הרציונל מבוסס על תפיסת האוטנומיה האישית של התובע ועל שיקולי יעילות " שהרי חזקה על אדם שידע לשקול את האינטרסים שלו באופן מיטבי). צירוף כפוי של המבקשת כתובעת אף צפוי לעורר קשיים מהיבטים הנוגעים לניהול ההליך כמו למשל שאלת תשלום האגרה (רע"א 5861/15 עיריית תל-אביב-יפו נ' שומוביץ (פורסם בנבו, 26.1.2012) (פסקה 28)).

אותה דברים יפים גם לגבי צירוף תובע נוסף המבקש להגיש תביעה נפרדת משלו בהליך זה על כורחה של התובעת.

1. אין פירושו שנחסמה דרכה של התובעת. בידי המבקשת לפעול למצוי זכויותיה כלפי מי שתמצא לנכון, אולם אין להתיר לה בגדרה של התביעה הקיימת להצטרף כתובעת ולהגיש תביעה נפרדת וחדשה משלה.
2. מכל האמור, הבקשה נדחית.
3. התובעת התנגדה לצירוף המבקשת כתובעת, בעוד שהנתבעת התנגדה אך להגשת תביעת המבקשת נגדו. בנסיבות אלה ולאור דחיית הבקשה, המבקשת תישא בהוצאות התובעת בלבד בסך 4,000 ₪ תוך 30 יום.

ניתנה היום, ה' תמוז תשפ"ב, 04 יולי 2022, בהעדר הצדדים.