לפני בקשה מטעם הנתבעים לבטל פס"ד שניתנו נגדם בתיק זה בהיעדר בר"ל במועד.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובע ובתשובת הנתבעים, אני מחליט כך:

פסה"ד מבוטל בזאת.

הנתבעים ישלמו לתובע 4,000 ₪ הוצאות ההליך, ללא קשר לתוצאות התביעה.

התיק ייפתח מחדש.

תצהירי הנתבעים בתמיכה לבקשת הביטול ייחשבו וייסרקו ככתב הגנה.

המזכירות תנתב הטיפול בתיק לשופט, עפ"י סדרי העבודה.

נימוקיי בתמצית:

• אין לבטל את פסה"ד מחובת הצדק. שוכנעתי כי מדובר בהחלט במסירה כדין, לכתובת החוקית של הנתבעים שהם גם מתגוררים בה בפועל, מה גם שהנתבעים מודים בפה מלא כי איחרו את המועד להגשת בר"ל. טענתם כי הנתבעת לא סירבה (כטענת השליח המוסר) לחתום על אישור המסירה והמסמכים הושארו כך סתם במקום אינה משכנעת, ומכל מקום ההודאה בכך שהמסמכים הגיעו לידי הנתבעים, די בה. לחובת הנתבעים נזקפת גם העובדה כי חרף כך שמינו עו"ד לטפל בעניינם בתיק (ייפוי הכוח שלו הוגש לתיק ביום 24.9.20 אך נחתם ביום 23.9.20, משמע בטרם ניתנו פסה"ד), זה לא הגיש בר"ל במועד, ואף לא ביקש, לא מב"כ התובע ולא מביהמ"ש, ארכה רלוונטית, שהנסיבות סביר שהייתה ניתנת.
• אני מוצא לבטל את פסה"ד משק"ד ביהמ"ש. אודה על האמת, כי תצהירי הנתבעים אינם כוללים פירוט מספיק והתייחסות מספיקה למכלול טענות העובדה ומסמכי ההתקשרות של כתב התביעה, ובנסיבות אחרות אולי היה בכך כדי להביא לדחיית הבר"ל. אך מאחר שנפלו לטעמים כשלים גם בניסוח כתב התביעה, לא אחמיר רק ודווקא עם הנתבעים: מתצהיר עובדת התובע שצורף לתגובת התובע עולה, כי הנתבעים התעלמו לחלוטין בתצהיריהם הנ"ל מן העובדה שכלל לא מדובר באשראי רגיל, אלא בהלוואה שתנאיה הופרו. אך התובע עצמו לא הקפיד להבהיר זאת בכתב התביעה, שנוסח באופן שמטשטש לחלוטין הדברים, וניתן להסיק ממנו כי כן מדובר באשראי.
• מובהר כי איני מחווה דעה על סיכויי טענות הצדדים להתקבל, והדברים יתבררו כמקובל בהמשך הדרך בתיק.

המזכירות מתבקשת ליישם ההוראות שבתחילת החלטתי זו.

ניתנה היום, ט' טבת תשפ"א, 24 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.