לפניי תביעתו של התובע לפיצוי בסך של 14,600 ₪ בגין ליקויים לשיטתו בעבודת איטום שבוצעה בביתו ע"י הנתבע ובגין נזקים שנגרמו בשל אותם ליקויים.

דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

התובע הינו הבעלים של בית מגורים ברח' לילך 33, באר שבע. הנתבע הינו בעל מקצוע בתחום איטום וזיפות גגות.

בין הצדדים נכרת, ביום 25.09.2019, הסכם לביצוע עבודות איטום (להלן: "ההסכם"). להסכם קדמה הצעת מחיר מוצג נ/1.

התובע הגיש כתב תביעה וצירף אליו את ההסכם וכן אישורים על התשלומים שקיבל הנתבע בקשר עם ההסכם. הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי אינו יודע איך להגיב לכתב התביעה וכי דרישתו של התובע אינה ברורה.

התובענה נקבעה לדיון. בדיון ציינתי בפני התובע כי אם הוא מבקש להוסיף לכתב התביעה נספחים נוספים על אלו שצורפו יש לאפשר לנתבע להתייחס אליהם ולהגיש כתב הגנה.

התובע ציין כי יש בידו חוות דעת באשר לליקויים שנגרמו לשיטתו וטען כי לא הגיש אותה בשל כך שאין קבלת קהל במזכירות בית המשפט.

מאחר ובנסיבות אלו לא ניתן היה לברר את המחלוקת לגופה נקבע בהחלטה שניתנה בדיון כי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן ויצרף אליו את כל המסמכים שבכוונתו להסתמך עליהם וכי הנתבע יגיש כתב הגנה מתוקן.

ואכן, הצדדים הגישו כתבי טענות מתוקנים ונתייחס אליהם עתה.

בכתב התביעה המתוקן פירט התובע את הליקויים שהתגלו בעבודתו של הנתבע ובכלל זה היעדר איטום אשר גרם לנזילות מים ולנזקי רטיבות קשים וכן נזקים לקירות בבית בעקבות עבודות הלחמה בגז שביצע הנתבע כחלק מהניסיון לתקן את עבודתו הלקויה. התובע טען כי לאחר אותו ניסיון תיקון ראשוני ע"י הנתבע, ניסיון שלא צלח ולא הביא לפתרון כלשהוא ושלאחריו החמירו הנזקים, סירב הנתבע לתקן את הליקויים ועל כן נאלץ התובע לבצע תיקון ראשוני בעלות של 1,600 ₪. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת של מהנדס מטעמו וכן שתי הצעות מחיר בקשר עם תיקון הליקויים.

התובע ביקש לחייב את הנתבע בתשלום הסכום שנקבע בחוות הדעת של המומחה מטעמו וכן לחייבו בתשלום הסכום ששילם עבור אותו תיקון ראשוני.

בכתב ההגנה המתוקן והתמציתי שהגיש טען הנתבע כי עבודתו בוצעה בצורה תקינה וכי בבדיקת הצפה שהוא ביצע במשך 48 שעות לא נמצאו חדירות מים והמסקנה היא אם כן כי כל הליקויים אותם מתאר התובע נגרמו לאחר סיום עבודתו של הנתבע ועל כן הנתבע אינו אחראי לנזקים שנגרמו.

קבעתי את התובענה לדיון. בהחלטה בה נקבע מועד הדיון ביקשתי מהנתבע להודיע האם הוא מבקש לחקור את המומחה מטעם התובע. מאחר והנתבע לא הגיש הודעה בהתאם להחלטה ניתנה לו תזכורת בעניין זה (החלטה מיום 06.06.2021) ולאחר שגם להחלטה זו לא הגיב הנתבע נקבע בהחלטה מיום 14.06.2021 כי בהיעדר הודעה יש לראות בנתבע כמי שוויתר על חקירת המומחה (בטעות נרשם "השמאי") מטעם התובע ועל כן פטור התובע מהבאת המומחה לדיון.

בדיון חקרו הצדדים זה את זה ובתום הדיון הם סיכמו את טענותיהם.

לאחר שמיעת העדויות סבורני כי עלה בידי התובע להוכיח את אחריותו של הנתבע לליקויים שנוצרו וכי על הנתבע לפצות את התובע בגין אותם ליקויים, אם כי לא בסכום המלא של התביעה כפי שיובהר בהמשך.

בחקירתו את התובע התייחס הנתבע בהרחבה לעבודה שביצע קודם לכן אצל גיסו של התובע. לא ראיתי כיצד עניין זה רלוונטי למחלוקת בענייננו. עוד התייחס הנתבע בהרחבה להצעת המחיר מוצג נ/1. גם עניין זה אינו נדרש לצורך הכרעה שהרי אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתם הסכם לאחר אותה הצעת מחיר וההסכם הוא הבסיס לבחינת ההתקשרות בין הצדדים.

ההסכם קובע בצורה ברורה את התחייבויות הצדדים, עבודת איטום מצדו של הנתבע ותשלום התמורה מצדו של התובע. התובע קיים את חלקו בהסכם ושילם את מרבית התמורה, זולת סך של 2,500 ₪ שטרם שולם. להסכם צורף נספח המתאר את מפרט עבודת האיטום שיש לבצע.

בחקירתו שב התובע על הטענה כי חרף עבודתו של הנתבע חדרו מים למבנה וגרמו נזקים.

טענתו של התובע לפיה גם לאחר בדיקת ההצפה חדרו מים למבנה לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין. התובע תמצת בחקירתו את מה שהיה על הנתבע לבצע "וזה לדאוג שהבית יהיה אטום למים..." והעיד כי "ברגע שהמים נכנסו הביתה מהגשם וגרמו לנזק אז זה אומר שהעבודה לא הושלמה וסירבת להגיע לתקן".

אמנם התוצאה כשלעצמה אינה מעידה בהכרח על הרשלנות בביצוע העבודה אך בענייננו טענתו של התובע ולפיה עבודתם של בעלי המקצוע האחרים לא היא זו שגרמה את הליקויים הקיימים בעבודת האיטום לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין.

ודוקו, הנתבע, שהוא בעל המקצוע, לא הראה, ולו בדרך כלשהיא, כיצד יכולה הייתה עבודתם של בעלי מקצוע אחרים לגרום לאותם ליקויים ובעיקר לא עלה בידו לשכנע כי סביר יותר לומר כי עבודתם של אותם בעלי מקצוע אחרים היא שגרמה לליקויים. מדובר בעניין מקצועי לחלוטין וברי כי הנתבע הוא בעל הידע בעניין זה והיה עליו להוכיח, ולו ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי, כי עבודתם של אחרים היא שגרמה לאותם ליקויים. הנתבע לא עשה כן.

זאת ועוד, לא עלה בידי הנתבע לסתור את מסקנותיו של המומחה מטעם התובע. גם בדיון עצמו ציין הנתבע כי "אין לי מה לשאול אותו". הנתבע גם לא הגיש חוות דעת נגדית. מצב דברים זה פועל לחובתו של הנתבע.

חוות הדעת של המומחה מטעם התובע מפרטת בהרחבה את הליקויים בעבודתו של הנתבע. אין צורך לשוב ולפרט את כל ממצאי חוות הדעת ואלו צוינו בפירוט בחוות הדעת.

בנסיבות אלו ובהיעדר ראיה אחרת ובהתחשב בכך כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי בדיקת ההצפה שביצע הייתה תקינה אין מנוס מקבלת חוות הדעת של המומחה מטעם התובע, על ממצאיה ועל מסקנותיה.

מכל האמור הגעתי למסקנה כי עבודתו של הנתבע לא בוצעה כראוי והיא לא הושלמה כפי שנדרש בהתאם להסכם ולמפרט שצורף להסכם. המסקנה היא אפוא כי הנתבע נושא באחריות לקיומם של הליקויים שפורטו בחוות הדעת ולנזקים שנוצרו בעקבותם.

בהתחשב בכך כי ניתנו לנתבע הזדמנויות מספיקות לתקן את הטעון תיקון וכי הוא עצמו סבור "שאין מה לתקן" (עמ' 7, שורה 11) אני קובע כי הנתבע מיצה את זכות התיקון.

באשר לנזקים שנגרמו ולסכום התביעה סבורני כי חרף העובדה כי יש לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם התובע על ממצאיה ועל מסקנותיה אין מקום לפסוק לטובת התובע את מלוא הסכום שנקבע בחוות הדעת.

לשאלת בית המשפט השיב התובע כי זולת אותו תיקון ראשוני טרם בוצע תיקון של כלל הנזקים מאחר ומדובר בהוצאה גדולה. דברים אלו מהימנים עליי כמובן אך בהתחשב בכך כי חוות הדעת הינה הערכה מראש, גם אם הערכה שבמומחיות, ובהתחשב כך כי חוות הדעת נכונה לחודש מרץ 2020 ואילו כיום אנו שנה ומחצה לאחר מכן ויכול והמחירים פחתו ובהתחשב בכך כי מחירים מקובלים משקפים על פי רוב ממוצע מחירים ולא מחיר מדויק לא מן הנמנע כי בבואו לבצע את העבודה בפועל ישלם התובע סכום נמוך מכפי שצוין בחוות הדעת. אין בכך ביטחון כמובן וגם מצב הפוך הוא אפשרי אולם בהתחשב בקיומה של אפשרות כאמור יש מקום לבצע הפחתה וזאת על מנת למנוע מצב בו הנתבע ישלם לתובע יותר ממה שהתובע יוציא בפועל עבור התיקון.

שיקול נוסף התומך בהפחתה ביחס לסכום שצוין בחוות הדעת הינה האפשרות כי עבור התיקון שיבוצע ישכור התובע את שירותיו של מי שאין בידו להוציא חשבונית מס כדין, בדיוק כפי שאירע עם התיקון הראשוני שביצע. נבהיר: המחירים שצוינו בחוות הדעת הם המחירים המקובלים בשוק לשיטתו של המומחה מטעם התובע. לא הוצגה הערכה אחרת ועל כן נניח לצורך הדיון כי אלו המחירים המקובלים בשוק. הנחה כאמור מביאה בחשבון כי כלל המעורבים פועלים על פי דין גם בהיבט של מיסוי קרי, נמסרת חשבונית מס עבור העבודה. ביצוע עבודה ע"י מי שאינו מוציא חשבונית מס כדין עשוי, ברמת הסתברות גבוהה, להביא להפחתה ניכרת בעלות העבודה שהרי תשלום המיסים נחסך, שלא כדין כמובן, ממי שמקבל את התשלום. גם המשלם שותף לחובה זו ותרומתו למניעתו של מצב זה היא באמצעות העסקתו של מי שמוציא חשבונית מס כדין. התובע לא עשה כן עת שילם עבור התיקון הראשוני ועניין זה מעורר את הספק שמא גם בעתיד יעשה כך.

לנוכח אותם שיקולים שפורטו סבורני כי יש להפחית שיעור של 30% מהסכומים שצוינו בחוות הדעת.

אציין כי החלק הארי של התשלום לאותו בעל מקצוע עבור התיקון הראשוני בוצע לפני שהגיע המומחה מטעם התובע לביקור הראשון ועל כן ההנחה היא כי מה שצוין בחוות הדעת כבר הביא בחשבון את העבודה שבוצעה.

בנסיבות אלו אין מקום להפחית את הסכום ששולם עבור התיקון הראשוני מעלות חוות הדעת.

התוצאה היא אפוא כי בקשר עם תיקון הליקויים והנזקים כאמור בחוות הדעת יש מקום לפצות את התובע בסך כולל של 9,100 ₪.

להבדיל, בכל הנוגע לעלות התיקון הראשוני שביצע התובע בסך כולל של 1,600 ₪ יש מקום לחייב את הנתבע במלוא הסכום שכן הוצאה זו היא הוצאה בפועל והיא גם נדמית כסבירה לחלוטין.

לנוכח האמור אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 10,700 ₪. הסכום ישולם לידי התובע עד ליום 15.09.2021 והוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

חרף התוצאה הרי שבהתחשב בכך כי הדיון הראשון התברר כדיון סרק בנסיבות בהן התובע לא הגיש ביחד עם כתב התביעה המקורי את כלל ראיותיו איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי במועד הקבוע בדין.

ניתן היום, ל' אב תשפ"א, 08 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.