נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הפרת איסור שפיכת אשפה מחוץ לכלי אשפה, בניגוד לסעיף 2(ב) לחוק העזר לרעננה (הוצאת אשפה), תשכ"ז-1967, שזו לשונו – "לא ישים אדם אשפה אלא לתוך כלי אשפה שהותקנו כאמור ולא ישים ולא ישאיר אשפה מחוץ לכלי האשפה".

על פי העובדות ביום 24.4.20 בשעה 12:09 הפר הנאשם את האיסור על שפיכת האשפה מחוץ לכלי קיבול שנועד לכך, בכפר נחמן 8 ברעננה.

במענה לכתב האישום אישר הנאשם כי נמצא קרטון זרוק הנושא את פרטיו, כפי שמעידים תצלומי העירייה, אך הכחיש כי הוא זרק את הקרטון מחוץ לכלי האיסוף. לטענתו השכונה בה הוא גר (נוה זמר) נמצאת בהליכי בניה ומהווה, למעשה, אתר בניה, בה מסתובבים פועלים ועובדים זרים רבים. נטען שבאופן כללי סביבת המגורים בשכונה אינה נקיה, גם במקום בו הושלם הפיתוח הסביבתי. לדברי הנאשם קיימת שגרה יום יומית במסגרתה פועלים מוציאים קרטונים מכלי האיסוף לשימושם האישי וזורקים אותם במקומות אחרים לאחר השימוש. נטען לאכיפה בררנית כאשר המאשימה בוחרת לאכוף את הדין בגין קרטון בודד ומזניחה את האכיפה ברחבי השכונה המלוכלכת מאשפה. עוד נטען כי הנאשם לא היה מעולם בכתובת כפר נחמן 8, המרוחקת כקילומטר ממקום מגוריו, ועל כן לא הוא זרק את הקרטון במקום האמור.

מטעם המאשימה העיד הפקח, יורי גנגור, והנאשם העיד להגנתו.

הפקח העיד שלאחר שעיין בתמונות שצילם הבין שטעה לחשוב שהקרטון שמצא, ושעליו מדבקה עם פרטיו של הנאשם, הונח בכפר נחמן 8, ואולם, מדובר היה ברח' חצב 8, כ-120 מטרים מבית הנאשם שברח' ע' הילל 10 (גם הנאשם, בעדותו, הסכים שהקרטון נמצא ברח' החצב 8 ולא כפי שנכתב בטעות בדו"ח ובכתב האישום). לדברי הפקח הוא הבחין בשני קרטונים הדומים זה לזה, כשבאחד מהם היתה מדבקה חתוכה באמצע וכשסגר את שני מכסי הקרטון, הבחין בשמו של הנאשם, בכתובתו ובמספר הדירה שלו. הפקח צילם את הקרטון ואת המדבקה המודבקת עליו, כשלידו קרטון נוסף ואשפה (ת/2). הפקח העיד שכ-50 מטרים מבית הנאשם שברח' ע' הילל 10 יש נקודת איסוף למחזור קרטונים. לדבריו, גם כשזורקים קרטון ליד נקודת המחזור הדבר מהווה עבירה, שכן יש לקפל את הקרטון ולהכניסו לתוך כלי האיסוף. הפקח הגיש מפה וסימן את הנקודה בה מצא את הקרטון ביחס לבית הנאשם (ת/3). לדברי הפקח הוא לא ראה פועלים שלוקחים קרטונים מנקודת האיסוף ומשתמשים בהם בשכונה הנדונה.

הנאשם בעדותו סיפר שהוא חובב של איכות הסביבה, מרבה למחזר ומשקיע בכך זמן לא מועט. הוא טען שאזור המחזור בשכונה אינו סטרילי וכי המחזוריות אינן מאובטחות כהלכה בחלקן העליון (נ/3). לדבריו, יום שישי הוא יום חופשי של הפועלים והם נוהגים להסתובב ליד המחזוריות ולהוציא מהן דברים שהם צריכים. הנאשם הגיש צילום של אשה שמוציאה בגדים ממחזורית לבגדים (נ/4).

לגבי הקרטון שנמצא ונשא את שמו וכתובתו, אישר הנאשם כי הוא נוהג להזמין מוצרים באופן מקוון, אך לא זכר מה הזמין אז ומה הכיל הקרטון המדובר. לדבריו, הוא מקפיד להכניס קרטונים למחזורית, כמו גם בקבוקים ושקיות. הוא זכר לומר שהכניס את הקרטון הזה למחזורית. עוד טען שכנראה, אחד הפועלים הוציא את הקרטון מהמחזורית וזרק אותו במקום בו נמצא.

בחקירה הנגדית נשאל הנאשם לגבי האופן בו הוא זורק את הקרטונים לכלי האיסוף, והשיב – "בד"כ הקרטון לא יכול להיכנס כמו שקיבלתי אותו ואני נדרש לקפל אותו על מנת שהוא יכנס לקרטוניה... מקפל, יש לקרטון 6 פאות ולכן אני מקפל אותו... קרטון שאתה משתמש בתכולה שלו אח"כ הוא ריק ולרוב אפשר פשוט למעוך אותו והוא משוטח בקלות" (עמ' 4, ש' 27).

הנאשם אישר שמקום הימצאות הקרטון קרוב מאוד לביתו (עמ' 5, ש' 9).

הנאשם נשאל, אם אכן פועלים רבים נוהגים להוציא קרטונים מכלי האיסוף, מדוע לא צילם על מנת להוכיח טענתו, והשיב שהוא לא נוהג לארוב לאנשים ולצלמם.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, עיינתי בתמונות, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם, השתכנעתי, מעבר לספק סביר כנדרש בהליך הפלילי, שהנאשם השליך את הקרטון במקום בו נמצא בניגוד לחוק העזר העירוני, ולא עלה בידיו להטיל ספק סביר במסקנה זו.

אין חולק שהקרטון הנושא את שמו של הנאשם וכתובתו נמצא ברח' החצב 8, כ-120 מטרים מביתו של הנאשם שברח' ע' הילל 10. עוד אין חולק שהנאשם נוהג להזמין מוצרים באופן מקוון ושכנראה קרטון זה נשלח אליו עם מוצר מסוים. הנאשם אף אישר כי נוהג לקבל קרטונים במשלוחים, אך עומד על כך שנוהג להשליך את הקרטונים לכלי האיסוף, וזאת לאחר שהוא מקפל את הקרטונים על מנת שייכנסו לכלי האיסוף.

לפנינו, איפוא, מערכת של ראיות נסיבתיות (ע"פ 9439/06 איפרגן נ' מדינת ישראל (10.4.08)). כל אחת מהראיות – הימצאות הקרטון ברחוב, מחוץ לכלי איסוף, הנושא את שמו וכתובתו של הנאשם, קרוב למגורי הנאשם – אין בה, כשלעצמה, להוכיח מעבר לספק סביר את אשמתו של הנאשם. ואולם, צבר הראיות מסבך את הנאשם בביצוע עבירה של השלכת פסולת מחוץ לכלי לאיסוף אשפה. עתה, עובר הנטל אל הנאשם להטיל ספק במסקנה המפלילה, ודי בספק כדי לפוטרו מאחריות לביצוע העבירה.

הנאשם טען שבשכונה כלי האיסוף עולים על גדותיהם, אינם מאובטחים, השכונה מהווה אתר בניה אחד גדול ופועלים נוהגים לקחת קרטונים מכלי האיסוף ולהשתמש בהם. ואולם, הנאשם לא הביא אף לא ראיה אחת להוכחת טענתו. למעשה, מעבר לתמונה אחת (נ/4) בה נצפית אישה מוציאה בגדים ממתקן לאיסוף בגדים, לא צירף הנאשם ולו תמונה אחת של פועל (שלא לומר פועלים) שמוציא קרטון ממתקן לאיסוף קרטונים, אף שיכול היה בנקל לעשות כן. בנקודה זו יוער שהפקח, אשר אחראי על על האכיפה בשכונה המדוברת, העיד שאמנם בשכונה "יש הרבה בניה", אך הוא לא ראה אף פעם פועלים שלוקחים קרטונים, משתמשים בהם וזורקים אותם במקום אחר, אף שהוא "מכיר את המקום בעל פה" (עמ' 3, ש' 2, ש' 6, ש' 16), ולא ראיתי סיבה לפקפק באמינותו.

זאת ועוד, הנאשם העיד שקיפל את הקרטון ושיטח אותו לפני שהשליכו למתקן המיחזור, ואולם מהתמונות שצילם הפקח עולה שהקרטון אינו מעוך, אינו מקופל ואין עליו כל סימן ששיטחו אותו לפני כן. נהפוך הוא – מדובר בקרטון נקי, שלם, עומד על בסיסו ולא נראה שקופל או שוטח לפני כן – גם זאת, באופן שסותר את גירסת הנאשם.

לפיכך, לא מצאתי ליתן כל אמון בגירסת הנאשם.

[ראה והשווה: חע"מ (ת"א) 60971-02-19 מדינת ישראל נ' חיים (15.9.19); חע"מ (רח') עיריית נס ציונה נ' אבישי (22.5.18); חע"מ (נת') 6322-09 עיריית נתניה נ' פורמנוב (16.5.10)].

לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

אני קובע את המשך הדיון לשמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר דין ליום 4.1.21 שעה 08:30.

המזכירות תסרוק את המוצגים.

המזכירות תשלח את הכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"א טבת תשפ"א, 26 דצמבר 2020, בהיעדר הצדדים.